החד”ה קוק שליט”א בביאור הנהגת הגר”א שלא רקד בחתונת בנו ורקד בשמח”ת…

מרן החד”ה קוק שליט”א מבאר מדוע הגר”א לא רקד בחתונת בנו ורקד בשמחת תורה

באחת מפגישותיו של ידידינו הג”ר יעקב שפירא שליט”א [ראש ישיבת “מרכז הרב”] בחדרו של רבינו, הביא מה שהגאון מהר”א דאנציג בעל ספר “חיי אדם” מספר בהספדו על הגר”א מוילנא זיע”א, שבחתונת ילדיהם הוא ביקש מהגר”א לרקוד עמו, והגר”א לא הסכים, והפטיר בפסוק “אז ימלא שחוק פינו”, וכדרשת חז”ל בברכות (לא ע”א) שאסור לאדם שימלא שחוק פיו בעוה”ז.

והעיר הגרי”ש שליט”א דצ”ב בזה, הלא עבדו הילולא לברייהו, וזו עת לרקוד ולשמוח.

ואמר רבינו בביאור הענין, כי הגר”א היה בדרגא עילאה ונוראה, ואם היה מוציא את השמחה העמוקה שהיתה חבויה בו, הרי שזה לא היה מסתדר עם המצב של העוה”ז כל זמן שעדיין ההסתר פנים קיים, ואמנם זמן חתונה הוא זמן חשוב ויש בו כמה וכמה מעלות, אך אכתי אין זה אלא עיתוי שבתוך אטמוספירה שיש בה הסתר פנים כמבואר.

והעיר הגר”י שפירא שליט”א שמצינו ב”מעשה רב” על הגר”א שהיה מפזז ומרקד המון ביום שמחת תורה, ולפי דברי רבינו צ”ב לשמחה מה זו עושה.

ואמר רבינו, דיום שמחת תורה שאני, שהוא בגדר “יומא דקא גרים” כההיא דפסחים (סח ע”ב), ויש ביום זה מצב מופשט של קדושה מיוחדת השייכת לעוה”ב, ויש בו הארה מעולם הבא כמ”ש השפת אמת (עניני סוכות) ע”פ הזהר (בראשית דר”ח ע”ב), וכן מצינו בזוה”ק בכמה מקומות שהפליג מאד במעלת יום שמיני עצרת, וכ”כ ב”תוספת מעשה רב” שיום שמח”ת הוא דוגמת עוה”ב, שרק ישראל במחיצת קוב”ה, ולכן הוא בא לאחר סיום ז”י שבהם תיקון ע’ פרים כנגד אוה”ע. ע”כ.

שוב הזכיר הגרי”ש שבשו”ת “משיב דבר” כמדומה [ולא מצאתי בינתיים] מביא הגאון הנצי”ב מואלוז’ין זיע”א שבואלוז’ין היו כורעים בשמחת תורה בעת שאמרו בעלינו לשבח ואנחנו כורעים, כמו שרגילים לכרוע ביוה”כ. ואמר מרנא שליט”א שהן הן הדברים.

והוסיף רבינו שליט”א, בואלוז’ין לא היו עושים את זה ב”תכנון”, אלא שכך היה נעשה מאליו, הם פשוט חשו את העילוי של יום שמחת תורה…

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה