אפליקצית עץ חיים
האם מותר להניח לגוי תפילין ???
האם מותר לאדם מוגבל להניח תפלין על ידי גוי ???
שאלה: בהיותי בבית הסוהר, היה עמי גוי בתא האסיר, והפציר בי פעמים רבות ליתן לו להניח תפלין, בשלב מסויים לא עמדתי בהפצרותיו ונתתי לו להניחם, עכשיו אני שואל אם עשיתי מעשה נכון, ואם יש בעיה עם התפלין שלי.
תשובה:
א. ראשית אין שום בעיה עם התפלין, לא שייך בזה טומאה וטהרה וכיו”ב, וגם אם זה לא ראוי לתת לגוי, אין המעשה פוסל את התפלין. הדבר דומה לאדם שהניח תפלין בשבת בכוונה לשם מצוה, שלפי דברי הזהר הקדוש (הובא בב”י ר”ס לא) הוא עושה איסור חמור מאד, וכי בגלל זה יפסלו לו התפלין ?!
היחס לגוי שרוצה לקיים מצוות בכללות
ב. לעצם הענין האם ראוי לתת לגוי את מבוקשו להניח תפלין, הנה כבר כתב הרמב”ם בהלכות מלכים (פ”י ה”י), שאם הגוי רוצה מלבד שבע מצותיו לקיים איזה מצוה ממצות התורה כדי לקבל שכר, יכול לקיים. [מלבד לימוד תורה ושמירת שבת שאסורים לגוי וכמבואר ברמב”ם שם הלכה ט]. ולפי זה ברור שאין חשש בהנחת תפלין לגוי המבקש זאת, הגם שאין שום המשכה במעשה הגוי שהוא כבהמה, וכמבואר בסה”ק “שערי אורה” להגה”ק אדמו”ר האמצעי של חב”ד, ר’ דובער בנו של בעל התניא זיע”א (דצ”ב ע”א, אות יג), וגם שכר לא ברירא שיש לו על מצות שעושה, ואינו דומה לאשה שאינה מצווה ועושה דיש לה שכר מיהא, ומש”כ הרמב”ם שעושה כדי לקבל שכר, יש לפרש דהיינו לפי מחשבתו, ולא שכן הוא בפועל. וכ”כ באגרו”מ יו”ד (ח”ב סי’ ז). ואיכא דס”ל דשפיר יש לו שכר כאינו מצווה ועושה, וכן נראה מלשון הרדב”ז כאן. וע’ ע”ז (ג ע”א). [וכ”כ הגרמ”ד פלאצקי ב”חמדת ישראל” (קונ’ נר מצוה שלהי אות נט), וסיוע לדבריו מלשון הרמב”ם בתשו’ (מהדו’ בלאו סי’ קמח), ודלא כאגרו”מ, וכן העיר ע”ד בס’ “אמרות מלך” על הר”מ שם. ועמש”כ בתשו’ הר צבי (חיו”ד סי’ רטו). ע”ש].
ואמנם הרדב”ז בביאורו על הרמב”ם שם חוכך לסייג ולהחמיר, שאם מדובר במצות שיש בהם צורך בקדושה וטהרה, כגון ס”ת תפלין ומזוזה, יש להחמיר שלא יניחו אותן לעשותן. ע”כ. וא”כ בתפלין שיש בהם חשיבות גדולה וצורך של קדושה וטהרת הנפש והגוף, יש למונעו ולא לתת לו. ולא מצד שזו עדות נאמנה על הישראל, כי גם מילה שהיא עדות גדולה, כ’ הרמב”ם (פ”ג ממילה ה”ז) שאם בא הגוי למול עצמו אצל הישראל לשם מצוה, יכולים למולו, לאפוקי אם בא למול בשביל ענין רפואי שאין לעוזרו. ע”ש. [והרבה האריכו האחרו’ בד’ הרמב”ם הללו, וע’ ש”ך ביו”ד (סי’ רסג סק”ח), ולא עתה האסף המקנה]. אלא שההמנעות בכאן היא מצד הצורך להבדיל בין קודש לחול כנ”ל. אכן באופן שהגוי מפציר כ”כ ומתחנן לזכות להניח תפלין, וברור ששומר על נקיות גופו וכו’, אולי י”ל שאין חשש לתת לו להניחן, ובפרט שהרמב”ם סתם ולא פירש איסור חוץ משבת ותורה.
עבדים [ונשים] בהנחת תפלין
ג. ומוכח בגיטין (מ ע”א) דעבדים לא רגילים להניח תפלין, אך אם רצו מניחין, ע”ש בפרש”י ותוס’. וטבי עבדו של ר”ג היה מניחן כמבואר בירושלמי (רפ”ב דסוכה דף ח ע”ב, הובא בתוס’ סוכה כ ע”ב, ד”ה ראיתם) ובמסכת שמחות (פ”א הלכה יב), וטעם הדבר משום דכשר היה וזהיר בעצמו. ואמנם ע’ רמ”א (סי’ לח ס”ג) שהביא בשם כלבו (סי’ כא), למחות בנשים הרוצות להניח תפלין, וכ’ האחרו’ (פמ”ג ועוד), דה”ה עבדים שיש למחות בהן, צ”ל דהיינו מטעם שמזלזלים בהלכות הנצרכות לכך. ונפק”מ שיש בזה יוצא מן הכלל, וכמ”ש בתוספות ירושלים שם. וע’ עירובין (צו ע”א) במיכל בת שאול. [וסיפורי’ם ירננו על אשת נעוריו של רבינו חיים בן עטר בעל “אור החיים”, מרת פאצוני בת רבי משה, שהיתה מנחת תפלין, (כ”כ הגרי”מ טולידאנו ב”נר המערב” עמ’ 155, וכ”כ הגר”ר מרגליות ב”תולדות רבינו חיים ן’ עטר” עמ’ 45). אכן לא ברורה העדות הזאת]. ועמש”כ בס’ מאסף לכל המחנות (שם סקי”א). ואכמ”ל. אכן עבד ואשה לא דמי כלל לגוי.
הכרעת הגר”ד קוק שליט”א
ד. ואמנם לאור כל האמור היה מקום למצוא פתח היתר בנידון דידן, מ”מ כשבאה שאלה זו לפני רבינו הגאון ר’ דב הכהן קוק שליט”א, השיב שיש למנוע הנחת תפלין מהגוי, וראיה מהגמ’ בשבת (קכז ע”ב) שרבי יהושע חלץ את התפלין בריחוק ארבע אמות קודם שנכנס לבית המטרוניתא הגויה, כיון שאינו ראוי שיכנסו תפלין קדושות למקום טינופת הטומאה. [ולומר דהיתה פרוצה, כההיא מטרוניתא דקידושין (מ ע”א), ובאמת שכ”כ הגאון ר’ חיים אברהם מיראנדה משאלוניקי בס’ “דקדוקי חברים” (דנ”ח ע”ד), ע”ש, אכן לא מוכרח לומר כן, ועמג”א (סי’ מג שלהי סקי”א). ודו”ק], ואם כן נאמר על בית של הגוי, כ”ש הגוי עצמו שאין ראוי לתת תפילין על קרקפתו. [וצ”ל דהרמב”ם שסתם דבריו להיתרא, לא מיירי בדברי קדושה כמ”ש הרדב”ז, או יש לחלק שאם הגוי מעצמו הניח שפיר דמי, אבל ליתן לפניו ולעזרו בזה אין לנו רשות, וכאשר רמז הרדב”ז בסיום לשונו שם, שעלינו מוטל לא להניחו, ואם עשה לעצמו וכיו”ב, אין אחריותינו עליו].
להניח תפלין לגוי העומד להתגייר
ה. ויש לדון בגוי העומד לקראת גיור, ועושה מצות וכו’ כדי להרגיל עצמו בהן, אם גם בזה יש חשש לתת לו רשות להניח תפלין. ואמר מורינו הגרד”ק שלפי הגמ’ הנ”ל קשה להתיר גם בעומד להתגייר. ומצאתי שנשאל בזה הגר”ח קניבסקי שליט”א, ונדפסה תשובתו מכתב ידו בס’ “שערי הוראה” (שטרן, ח”ה עמ’ לב) בזה”ל, עמש”כ בדרך אמונה (פ”י ממעשר שני ה”י, בביאור ההלכה ד”ה ויש), מיהו בדעתו להתגייר יש דעות, ע’ תוס’ יבמות (מג ע”ב), ותשו’ רעק”א (סי’ מא). עכ”ל. ובס’ “מאיר עוז” (ח”ב עמ’ תרפד) כתב בדעת הגרח”ק להתיר בנ”ד. ומאידך בס’ “דרך שיחה” (ח”א עמ’ תקיט) כ’ משמו, דאפשר דבזיון הוא שבהמה מניחה תפלין.
להעזר בהנחת תפלין בגוי
ו. והגר”ח שליט”א בספרו “טעמא דקרא” (פ’ ואתחנן, עמ’ רז) הביא מגיסו הגאון ר’ עזריאל אוירבך שליט”א בשם הגרי”ש אלישיב זיע”א, שצידד ע”פ הרדב”ז הנ”ל לאסור לגוי לקשור תפלין על הישראל. ולפענ”ד חומרא יתירה היא זו, ושאלתי מהגר”ד קוק שליט”א על זה ואמר, שכשעושה בתורת פועל של הישראל, הוא טפל למעשה, ולא דמי לא מניח בעצמו שמטפיל התפלין אליו. [וכעין זה כתבנו במקום אחר על מה שמובא לא להכניס גוי לסוכה, שאם הוא מכניס את הגוי בשביל לשמשו, בכה”ג אין חשש. ואכמ”ל]. וכן מצאתי בשו”ת מהרש”ג (ח”א סי’ ט) שאין חשש בהנחת תפלין ע”י גוי כי העיקר מה שמונחים על הישראל כדת וכדין. [וע’ הגהות מיימוני (פ”א מציצית אות ט). ושו”ת מהר”ם שיק (חאו”ח סי’ טו), שמדבריו יסוד ברור לדברי תלמידו מהרש”ג הנ”ל. ודו”ק]. והישראל יברך להניח תפלין אע”פ שהגוי מניחן עליו, ומש”כ בשו”ת נתיבות אדם (ח”ב סו”ס ג) שבאופן כזה לא יברך, במחכ”ת אין דבריו נכונים בזה. ולמעשה אם מניח ע”י גוי שפיר מברך. וכן העלו בשו”ת אבני ישפה (ח”ה סי’ נב ענף ג), ובשו”ת שירת הים (סי’ ב). ובס’ הנחמד “פרי אליעזר” פולק (פרק יג) בשם כמה גדולים, ושם הרחיב למאד בחקירה אי המצוה בתפלין היא ב”מעשה הקשירה” או ב”תוצאה” שמונחין עליו. ע”ש.
תפלין לגוי שעבר גיור מרומה
ז. ובאופן שעבר הגוי גיור קונסרבטיבי שאינו כדת, אפי’ אם מבקש לרכוש עבורו תפילין, אין לקנות לו, וכמ”ש הגאון חכימא דיהודאי מהרש”ז אוירבך זיע”א (מובא ב”הליכות שלמה” ח”א עמ’ מז הערה 42), גם מכיון שיש בזה לגיטמציה לשקר ורמיסת הדת. ובאופן כללי יש לציין, דגם אם יש צד היתר להניח לגוי תפלין, אם הדבר נעשה בקביעות יום יום, יש למנוע זאת, כמבואר בדברי הגר”מ פיינשטיין זיע”א באגרו”מ (חיו”ד ח”ב סי’ ז). ע”ש. וא”כ גם ב”גר” המדומה הזה שמניח באופן רב פעמי, בודאי שיש לאסור כנ”ל.
ח. וראה מה שכתבתי בס”ד בשו”ת יעלת חן ח”א (חיו”ד סי’ לא) מיסודי התלמוד והראשונים, בענין נתינת מזוזה או טלית לגוי. וראה עוד בנידון דידן בשו”ת ישכיל עבדי ח”ז (קונטרס אחרון יו”ד סי’ א), ושו”ת אשר חנן (ח”ו סי’ א), ושו”ת עטרת פז ח”ב (או”ח סי’ ב). וע”ע להגאון מהר”ר יצחק זילברשטיין שליט”א בס’ חשוקי חמד (ע”ז ג ע”ב). ואתה תחזה מה שיש עוד לדון בזה, וכאן עמד קנה במקומו.
מסקנת הדברים: אין להניח תפלין לגוי, וגם אם עומד לקראת גירות ורוצה לקיים מצוה זו, טוב שלא יניחם, ואם ירצה להתרגל למצוה, יניח תפלין בלא פרשיות, ואדם סיעודי שנעזר בגוי כדי להניחן, אין בזה חשש, ואם יוכל למצוא בנקל ישראל שיסייעו להניחן, תבא עליו ברכת טוב.
בברכה רבה
יקותיאל אוהב ציון
אולי יעניין אותך גם:
סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום