משנכנס אדר מרבין בשמחה

כבוד מעלת ויקרת ידיד נפשי

ר’ ישראל דן רווח שליט”א

לשאלתך הנכונה מה בקשו מאתנו חז”ל באומרם “משנכנס אדר מרבין בשמחה”, הנני ממהר להשיב ביסודות נאמנים, מה ששמעתי מפי קדשו של רבינו הגדול ר’ דוב הכהן קוק שליט”א. מובן שלא נכנסתי במכוון לעניני הלכה, הגם שבכמה דברים יש קשר להלכה, כי לא זו כעת מטרתינו, וה’ אלקים יהיה תמיד בעזרנו.

א. אמרו רבותינו (מגילה כט סע”א), כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה, כך משנכנס אדר מרבין בשמחה. וענין זה לא הובא בשולחן ערוך כנודע. וגם לא פירשו הראשונים כיצד מרבין בשמחה וכאשר הערת. גם תליית אדר באב שהם ממש תרתי דסתרי, צריך ביאור כדבעי. וכבר כתבו בכל זה בספרים מאוחרים.

וחד מן הראשונים בספר המכתם (תענית שם) כתב, כי לא כיוונו רבותינו על הרבות שמחה של האדם בתענוגות עצמו, אלא להרבות בשמחת לב אביונים ואומללים. [הובא בלוח היקר “עתים לבינה” של ידי”נ הרה”ג ר’ דוד סופר שליט”א]. זו המצוה המוטלת עלינו כל השנה, ובפרט מראש חודש אדר הנאדר, אשר בו משמיעין על השקלים.

ב. ולכשנתבונן בדברי ספר המכתם, נחזי אנן שיש במעשה זה של שמחת לב אביונים, הכנה דרבה לימי הפורי’ם, אשר באור גדול הם מאירי’ם, וכל מהותם היא שמחת לב האומללי’ם, היורדים ואינם עולי’ם, וחיבור הנפרדים והיו לאחדי’ם, אורה ושמחה ליהודי’ם, וכאשר מצוות היום מעידי’ם, שילוח מנות לרעים וידידי’ם, ומתנות לאביונים הגדולים וגם הילדי’ם, ועל תקנת המסכנים כולם שוקדי’ם, ולאפוקי מטעת ראש הלצים והזדי’ם, ישנו עם אחד מפוזרים ומפורדי’ם, וכאשר ביארו בספרים הנחמדים.

ערבוב המנטליות

ג. ושמעתי מרבין חסידא אור עינינו מרנא הגר”ד קוק שליט”א כי שני ענינים מרכזיים, הם הגורמים לפירוד הלבבות, זה יצא ראשונה, המנטליות השונה, ספרדים ואשכנזים, ותוך הכלל יש פרט, בספרדים יש פרסיים ויש מרוקאים, יש תימנים ויש תוניסאים, וכן על זה הדרך, ובאשכנזים, יש חסידים ויש מתנגדים, ובתוך החסידים איכא חסידויות טובא, וגם במתנגדים נפלגה הארץ…

ואם רק שיטות שונות היו, בסגנון הלימוד או בנוסח התפלה וכיו”ב, וכל אחד אוהב את חבירו, ניחא, אך מה נעשה ופעמים שגוזרים לא להתחתן זה בזה, ונעשית שנאה גדולה בין סגנון זה לסגנון אחר, ועדה מסויימת מתעבת את העדה השניה, ואין לדבר סוף.

עד מתי לעד’ה

ד. ובהיותי בנערותי בביתו נאוה קודש של גאון עזינו הגר”ע יוסף זיע”א שמעתיו משוחח עם הרה”ג ר’ אברהם דניאל שליט”א על הרוע שבעדתיות וכו’, ובתו”ד אמר במליצה, “עד מתי לעדה”… “אני עיראקי וחתנתי את ילדיי עם מרוקאים”… “וכשהקמתי את ישיבת אור התורה, קבלתי אברכים מכל הסוגים, ולא התחשבתי כלל מאין בא כל אחד, העיקר לאן הוא הולך, אם רוצה ללמוד תורה, ברוך הבא”…

ה. ואחד הדברים המבטאים ביותר את השינוי במנטליות, הוא סוג המאכלים, וכפי שרואים שלכל עדה יש מאכלים שונים ומשונים, וגם בזה מתבטא חלק מהפירוד, שבן עדה פלונית לא מסוגל לראות את מאכליהם של בני עדה אחרת, ואכמ”ל בדוגמאות.

ולזה באה תקנת הפורים ב”משלוח מנות איש לרעהו”, והרי המשלוח הוא כולל מאכלים מהמטבח שלי לשלחן של חברי (כמבואר ברמב”ם), וכן להיפך, ובזה מתערבבים כל השלחנות יחדיו, זה אוכל מסגנון של זה וכן כולם, ומתערבבת המנטליות, ובזה מפילים את חומת הפירודא של שינוי הסגנונות, וגדולה לגימה שמקרבת…

השוואת המעמד

ו. אלא שכל זה עדיין איננו שווה לו ליצרא דפירודא, וגם בתוך העדה הוא חפץ להפריד מין במינו, וכדחזינן שגם בני עדה אחת ושפה אחת יש בהם מחלוקות ומריבות, והסיבה לזה על פי רוב, מחמת שינוי המעמד, שזה עני וזה עשיר, זה מקורב למלכות וזה לא, וכעזה”ד, והעשיר חושב שאין זה מכבודו לשבת באירוע ליד עניים, או להעלות ברכבו המפואר את העני המצפה לטרמפ על אם הדרך, וכו’ וכו’. וזוהי הסיבה השניה לפירוד הגדול שבין האנשים.

וכדי לעקור קליפת גאוה ומחלוקת זו, תקנו “מתנות לאביונים”, מתנות ולא צדקה, כי לצדקה סגי בשוה פרוטה [וי”א גם בפחות מזה], אבל מתנה לא מתבטאת כלל בפרוטה, מי שיש בידו רק פרוטה, מעדיף שלא לשים מתנה בחתונה, מתנה מתחילה בסכום מינימלי מסויים, [וידוע שהגרי”ש אלישיב זיע”א היה מייעץ להתחיל בסכום של 50 שקלים. וידועים בזה ד’ הריטב”א במגילה והפמ”ג ותשו’ זרע יעקב וכו’, ואנן ברצון אנשי כנה”ג עסקינן. ודו”ק]. ועי”ז אנו זוכים להשוואת המעמד בין אדם לחבירו.

ז. נתבונן נא לרגע, כשיבא אלינו עני עם חשבון חשמל לפני ניתוק, נוציא מהכיס שקל או חמשה שקלים, ובמקרה הטוב עשרה שקלים, ונפטור אותו מעלינו, אך אם יבא אח שלי עם חשבון כנ”ל, האם אעיז לפוטרו בעשרה שקלים, ודאי שלא!!! לפחות חמשים או מאה שקל, אם לא את כל החשבון, למה??? כי זה אחי, ומתחילה אני אומר לו שזה “מתנה” ממני, והוא לא צריך להחזיר, ואכן מטרת ימי הפורים להודיעינו, כי אנשים אחים אנחנו… מתנות חשובות [ומחשיבות] אנו נותנים, ולא רק צדקות.

ח. בכל השנה נותנים צדקה ובפרוטה סגי, ובכדי שלא נחשוב לרגע שהעני הוא פרוייקט שלי, לזה באו ימי הפורים להודיע כי הוא מציאות לא פחות ממני, והוא שוה לקבל מתנה, וימי הפורים לא יעברו, לא ללמד על עצמם יצאו, אלא ללמד על כל השנה יצאו, גם כשהעני מקבל ממני שקל, הוא שוה הרבה יותר מזה, ומפרוטה לפרוטה יצטרף לחשבון גדול, אך לבל נחשוב לרגע כי הוא כפרוטה ח”ו. וכבר יעצה התורה נתון תתן לו, תתן ותחזור ותתן, נתינה חשובה, וממילא, ולא ירע לבבך בתתך לו, המחשבה הרעה הנ”ל לחשוב את העני לפרוייקט, לא תגע בך.

א’ח טוב לישראל

ט. מעשה שהיה ברבי נחום הכהן קוק זצ”ל [אביו של רבינו שליט”א] שהיה עומד במדרכה בבני ברק, ומאחריו עמד מישהו שקרא מודעה שנכתבה ע”י “המעוררים” בגנותו של אדם מסויים, וכשסיים לקרוא את דברי הגנות, פנה לר’ נחום מבלי להכירו, ואמר לו, תראה איזה אנשים רעים, תראה מה עשה פלוני…

ראה ר’ נחום שהקורא ההוא חושב כאילו כל הכתוב במודעה הוא הלכה למשה מסיני… אז אמר לו, אתה יודע האדם הזה שהוכפש במודעה זה אח שלי… מיד שינה האיש את שיחו ואמר, איזה מעוררים רעים אלו, מכפישים אדם ולא כותבים את שמם, לא חושבים מה עם הרגשות של הבן אדם ואשתו וילדיו וכו’ וכו’, וכשסיים אמר לו ר’ נחום, הוא גם אח שלך, לא רק שלי…

י. לאחרונה היה אצל רבינו שליט”א הרה”ג המפו’ רבי דורון גולד שליט”א, ואמר לרבינו דברים נחמדים בעקבות הסיפור הנ”ל, הנה הרמ”ק זיע”א בספר “תומר דבורה”, כשמדבר על אהבת רעים כותב שיחשוב על אדם כאילו הוא אחיו, ועד היום חשבתי שהרמ”ק נותן “שיעור” באהבת ישראל, עד היכן אפשר וצריך להגיע, אך לאור העובדא דרבי נחום הנ”ל הבנתי שיש כאן “עצה”. עכ”ד. [והכי מסתברא, דהא כתיב באורייתא “ואהבת לרעך כמוך”, ולא כאחיך. ודו”ק].

וידגו לרוב

יא. זהו מזל דגים של החודש הבא לפנינו, כאשר ביאר רבינו שליט”א, כי ידוע טבע הדגים כאשר יבא גד גדול לבלוע הקטנים, אזי כל הדגים הקטנים מתקבצים ומצטופפים זה ליד זה, ונעשים כדג אחד גדול מאד, ואז הגדול בורח מפחד הדג הגדול הנראה לפניו, והוא לא יודע כי נפרדים וקטנים המה והיו לאחדים, וזה מלמד כי ע”י האחדות והאהבה, גם הנפרדים ינצלו מאויבים אכזרים וגדולים. ואכמ”ל יותר.

יב. כאן הנני מוכרח להשבית הקולמוס, ואות י”ב המסמלת את אחדות י”ב שבטי יה, נאה לה לחתום את המאמר הזה [לפי שעה], ובפרט לקראת חודש שנים עשר הוא חדש אדר. וכמדומה שביארתי לך מה בקשו רבותינו מאתנו בימים הללו ובכל השנה, ריבוי אהבת חברים, כל הסגנונות והעדות כולם אהובים.

ורגיל רבינו לומר דמזלייהו דאינשי חזי לסיים שיחה באמירת “בי” במקום שלום, והמילה הזו [בי] היא מלשון גויים, אך כניסתה אלינו [בדיעבד] רמז יש בה על שלימות י”ב שבטי יה, כי כולם עם אחד ומיוחד, ובהגברת מידה זו של אדר, נזכה לבטל חורבן של אב [שהוא שנאת חנם כמ”ש ביומא ט ע”ב], וכפי שרמזו רבותינו בלשונם שם, כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה [בגלל הפירודא], כך משנכנס אדר מרבין בשמחה [באחדותא וחדוותא].

בברכה ובאהבה רבה

יקותיאל דטבריה

אולי יעניין אותך גם:

• המתארחים בשבת היכן מדליקים נרות חנוכה בע”ש ובמוצ”ש
• פניני חנוכה מהרב דב קוק שליט”א
• טעם חדש למאכלי חלב בחנוכה, וסוד פטירת הרב שטיינמן סמוך לחנוכה
• היכן מדליקים את הנרות החנוכה?

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום