מרן החד”ה קוק שליט”א לכבוד י”א בתשרי – ביאור מנהג בני תונס חב”ד וברסלב ביום זה

מרן החד”ה קוק שליט”א מסביר את מנהגי הקהילות בכינוי יום י”א תשרי

לפני כמה שנים אמר לן רבינו אור העולם החד”ה קוק שליט”א במוצאי יום הכיפורים, שנהוג בקרב חסידי חב”ד לומר ולכנות את יום י”א בתשרי “גאט נומן”, [תרגום: “שם השם”], ה”גוט שאבעס” שלהם ביום הזה – הוא “גאט נומן”, וכוונתם על מה שכתוב במשנה דיומא (סו ע”א) “והכהנים והעם העומדים בעזרה, כשהיו שומעים שם המפורש שהוא יוצא מפי כהן גדול, היו כורעים ומשתחוים ונופלים על פניהם, ואומרים בשכמל”ו”.

עוד הוסיף רבינו שליט”א: ה”תונסים” קורין ליום הזה “שמחת כהן”, ע”ש מה שכתוב במשנה דיומא (ע ע”א) “ויום טוב היה עושה לאוהביו בשעה שיצא בשלום מן הקודש“. מכיון שהכל צמים לא נתפס היכולת לעשות יום טוב עד ליל י”א בתשרי, כמו שאם יש ברית בכיפור, עושים את הסעודה במוצאי כיפור, [ובעיתוי כזה מוגדר הדבר שזהו הזמן המקורי ולא בתורת “תשלומין” גרידא, והבן], לך לקהלת התונסים בשיכון א’ בטבריה ותראה איך חוגגים את “שמחת כהן” ביום הזה… ואע”פ שאין לנו כהן גדול, מ”מ השמחה הרוחנית המופשטת קיימת בכל מצב…

וביאר רבינו שליט”א: בחב”ד מדברים על ה”חותמת” של היום הקדוש שהיא “שם ה'”, ואילו התונסים מדברים על ה”פעולה” שעשו במוצאי כיפור, ולכאורה מה שעושים בחב”ד לא ברור כ”כ, שהרי החותמת שייכת לעצם יום הכיפורים, ומנהג התונסים עדיף טפי שמדברים על המציאות שהיה עושה בפועל במוצאי כיפור, וצ”ל כהנ”ל [בהדרגה] דכיון שאנוסים מלעשות השמחה בכיפור עצמו עבדי’ “תשלומין” במוצאי כיפור.

ואמר מרן שליט”א: דהענין יומתק טפי לפי הידוע [כמדומה שמעתי מרבינו שליט”א שאמר כן בשם הגר”א זיע”א] דד’ ימים שבין כיפור לסוכות הם כנגד ד’ אותיות הוי”ה, וא”כ מצא מין את מינו וניעור לא רק בתורת תשלומין, ונמצא דב“ארבעת” הימים האלו מאירים ד’ אותיות של שם הוי”ה שהיה יוצא מפורש – וחותמים ל”ארבעים” יום הללו. [ושמא יש להוסיף דע”י המשכה זו מן הכח הרוחני שהיה יוצא מפי כה”ג ביוה”כ, ומאיר באורו הגדול עד “ראשון לחשבון עוונות” (כלשון התנחומא הידוע בפ’ אמות פכ”ב), ממילא לא “נתפס” עוון בזמן הופעת שם הוי”ה, ולא לחנם אין בהם תחנון. ודו”ק במה שיש להרחיב כאן כי קצר המצע מהשתרע].

וידידינו ר”ד שדה שליט”א אמר למרן שליט”א דמה שנהגו בחב”ד ותונס מצאנו לו מקור גם בסה”ק ליקוטי מהר”ן זיע”א (תניינא, תורה סו) וז”ל קדשו: וזה שקורין העולם את מחרת יוה”כ – “שם ה'”. כי אחר יוה”כ אז נתגלה בחי’ שם ה’, וזה שנצטוו תיכף למחרת יוה”כ על שבת, כי למחרת יוה”כ נתרצה השי”ת לישראל, והזהירם על מלאכת המשכן, ואזי הקהילם משה והזהירם על שבת, כדי שלא יטעו לומר שמלאכת המשכן דוחה שבת (כמובא בפירש”י פ’ ויקהל). נמצא שתיכף למחרת יוה”כ הוזהרו על שבת, ושבת שמא דקוב”ה (זוהר יתרו, דפ”ח ע”ב), כי אז אחרי יוה”כ נתגלה בחי’ שם ה’. [וע”ש מה שהפליג עוד בענין זה ותוצאותיו וסיים בזה”ל] נמצא, כשנתרצה הקב”ה לישראל ביוה”כ ואמר סלחתי כדבריך, אזי כביכול נגדל שמו יתברך המשותף בשמינו כנ”ל. ועל כן נצטוו תיכף אחר יוה”כ על שבת כנ”ל, כי שבת שמא דקוב”ה כנ”ל. ועל כן קורין מחרת יוה”כ, שם ה’. כי אחר המחילה והסליחה שנעשה ביוה”כ, נגדל שם ה’ כנ”ל. עכ”ל.

ושאלתי את רבינו שליט”א אודות צירוף ההוי”ה של חדש תשרי [והי”ה] היוצא מס”ת של הפס’ “ויהללו אתה שרי פרעה”, האם נקשר הענין בזה ששורש “ושמחת בחגך” נאמר בתורה על ימי חג הסוכות, ואמר רבינו שליט”א “זה פלא של דבר”…

והשנה הזאת “תשפ”ז” עולה בגי’ “ושמחת בחגך”, ויה”ר שיקויים בנו “שמחנו כימות עניתנו” בפרטות ובכללות בחיי מרן עטרו”ת יצ”ו בראשינו, אכי”ר.

נספח

שם המפורש יוצא

א. ידוע לשון המשנה ביומא (סו ע”א) “והכהנים והעם העומדים בעזרה, כשהיו שומעים שם המפורש שהוא יוצא מפי כהן גדול, היו כורעים ומשתחוים ונופלים על פניהם, ואומרים בשכמל”ו”.

ב. ומטו מרבינו האריז”ל שהשם המפורש היה יוצא מאליו, [“פרי עץ חיים” (שער יום הכיפורים פ”ב). וראה להלן יריעה ארוכה בזה למקורות הענין ופלפוליו].

ג. ולכאורה צ”ב דא”כ יש כאן חסרון במעשה המצוה של הכהן, דהא בעינן “דיבור”, ואיהו לא עביד מידי, וכעין פסול ד”תעשה ולא מן העשוי”.

ד. ומרן החד”ה קוק שליט”א אמר לי [בעשי”ת תשפ”ו] שאמנם לגבי דידן כגון דא דיוצא מאליו חשיב חסרון במעשה המצוה, אבל לגבי כה”ג המקודש בעשר קדושות בפרישות וטהרה, דהיא הנותנת לו כח קדושה לזכות להיות שם המפורש יוצא מאליו, א”כ אדרבה, זהו מעשה המתייחס אליו, וכמעשה דידיה חשיב, ואדרבה אם לא זוכה להגיע לזה, זהו חסרון ב”עבודת הגברא”. וכעי”ז מתבאר מלשונו של מהר”ם חאגיז בס’ שפת אמת (דף יז) והוב”ד בהגהות “שאר ציון” למתני’ דיומא הנ”ל.

ה. והגר”מ פיינשטיין זצ”ל אמר על הערה הנ”ל דמסתמא נעו שפתותיו של הכהן ויצא דיבור קל בקוך נמוך, והנס היה שיצא הקול בברירות ובחוזק עצום שהיו כל העומדים בעזרה שומעים את קולו וכו’. והביא דבריו הג”ר חיים מינץ שליט”א בס’ הנחמד “זקניך ויאמרו לך” (עמ’ מח). וע”ש מה שכתב לפלפל עפ”ז. וראה עוד ביומא (לט ע”א) שהיו שומעין אותו עד יריחו. וכעין ד’ הגרמ”פ מצאתי למהר”ר אברהם סאבע זיע”א בס’ “צרור המור” (פ’ יתרו). ע”ש לשונו [ודבריו בפנ”ע נאמרו ולא משם האר”י].

ו. אכן לאור האמור בד’ מרן שליט”א אין הכרח לתנאי זה. ואדרבה דברי האר”י יש לפרש כפשוטן, כי הן הן גבורותיו ושבחו של כהן גדול. ומשמע שנקשר הענין בגדר “ואני תפלה” שאמר דוד המלך, ועמש”כ בזה בס”ד בהגהות לספר בן בוזי הכהן שיראה אור בקרוב.

& & &

הנה כ’ ה”תוספות יום טוב” (יומא פ”ו מ”ב), “משמע דאלו כשהיו שומעין מפי שאר כהנים, וא”נ מפי כה”ג ודלא בהני דתנינן, לא היו עושין כל אלה. ואע”פ שבמקדש מברכין ככתבו בברכת כהנים כדתנן במשנה ו’ פ”ז דסוטה. ואולי טעם הדבר כמ”ש החכם מהר”ר משה קרדואירו בסוף עבודת יה”כ, שבכל יום היו מזכירין הכהנים אותו בברכת הכהנים בנקוד אל”ף דלי”ת דהיינו וכו’, וביום זה היה מזכיר בנקוד חול”ם סגו”ל קמ”ץ סגו”ל”. עכ”ד.

והגאון יעב”ץ בס’ “לחם שמים” (יומא שם) כתב ע”ד התויו”ט, “ואין נראה מ”ש שלא היו עושין כל אלה, דודאי בשכמל”ו היו עונין גם בברכת כהנים, דהא ילפינן (יומא לז ע”א) מקרא דכי שם ה’ אקרא הבו גודל, שנראה דבכל פעם ששומעין הזכרת שם המיוחד מחוייבין לענות כן. אבל ודאי נראה שלא היו נופלין על פניהם כי אם דוקא כשמזכירו הכה”ג ביוה”כ, ולא מהטעם שזכר בתי”ט, גם קבלה מהרמ”ק אם קבלה היתה בידו טוב

אמנם דבר זה מתורת רבינו משה קורדואירו לא למדנו, מתורת האלהי ריא”ל ז”ל למדנו, שדקדק עוד במשנתינו זאת שהי”ל לומר כשהיו שומעין הכה”ג מזכיר את השם, ומדתני בהך לישנא שם המפורש יוצא מפי כה”ג, לכן פירש האר”י ז”ל שר”ל השם יוצא מאליו מפיו של כה”ג, וכן אמרו רז”ל שהיה השם יוצא מתוך גרונו של כה”ג, וזה סוד הכתוב בכל המקום אשר אזכיר את שמי ולא כתיב תזכיר, והוא הטעם ג”כ שהיו נופלין על פניהם כששומעין השם יוצא מעצמו מפיו של כה”ג, משא”כ בהזכרת הכהנים בברכתם את העם שלא היה בה זה הפלא הנורא. כנלע”ד נכון מאד”. עכ”ל היעב”ץ. וכבר כ”כ בקיצור בתפא”י שם, וכ”ה ב”הון עשיר” לרע”ח ריקי הי”ד, וב”זרע יצחק” חיות, ובחי’ “שפת אמת” מגור. ע”ש.

וכעי”ז כתב הרה”ק ר’ שלמה מראדאמסק זיע”א בס’ “תפארת שלמה” (בחי’ ליום כפורים) ע”ד התויו”ט, וז”ל: “אך הנ”ל עפ”י האר”י ז”ל שביו”כ היה השם המפורש יוצא מעצמו מפי הכה”ג בגודל קדושתו של הכה”ג, מה שלא הי’ כזה בכל השנה, הנה לכך היו כורעים ומשתחוים וכו’ ואומרים בשכמל”ו, שהיו מהללים ומשתחוים על שם כבוד מלכותו ואלקותו ית”ש שנמשך לעולם הזה ע”י איש צדיק כזה שהוא הכה”ג בקדושה וטהרה, וכמ”ש אלהינו ואלהי אבותינו אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב, שכל אחד מהאבות המשיך בחי’ אלקות שלו בעולם הזה להתגלות כבוד מלכותו ית”ש בעולם”. עכ”ל.

וכדברי הגיעב”ץ בשם האריז”ל כן נמצא בספר “פרי עץ חיים” (שער יום הכיפורים פ”ב) שכתב בשם רבנו האר”י וז”ל, “דע כשהיה מזכיר כהן גדול שם המפורש היה יוצא מאליו מפיו ולא אמר (ביומא סו ע”א) כשהיה מזכיר רק יוצא מפי כהן גדול, כי מאליו יוצא והיו הכל שומעים אותו”. עכ”ל. ומה שכתב שכן אמרו רז”ל ציינו בלחם שמים החדש שכוונתו לספרי פרשת מטות פיסקא קנג. ולעת עתה לא מצאתי שם מזה. ויש בספרי במק”א דברים אחרים אך לא כהנ”ל.

וכבר ביארו ביסוד זה של האר”י את לשון הפס’ (שמות כ, כד) “בכל המקום אשר אזכיר את שמי” וכו’, דהיינו ביוה”כ שהיה שם המפורש מוזכר מאליו בפי הכה”ג. וכ”כ בס’ “חמדת ימים”, ובס’ “ימי דוד” מסאלוניקי (בביאורו לסדר העבודה, דפו”ח דקע”ד ע”א). ובשו”ת חתם סופר ח”ה (השמטות, סימן קצב). ובס’ פדה את אברהם פאלאג’י (דרוש א’ לשבת תשובה, דף ג סע”א). וע”ע בס’ אבות עולם ויטאלי (פ”ג דאבות מ”ז).

ויש לציין לד’ הזוהר (פרשת פנחס, דרל”ט ע”א) “תא חזי ברזין סתימין במדות דקודשא בריך הוא ההיא מדה דמשתדלין בה ודכרין בה עלה אתמר במדה שאדם מודד בה מודדין לו ושבעין אנפין לאורייתא והאי איהו בכל המקום אשר אזכיר את שמי, תזכיר את שמי מבעי ליה אלא בההיא מדה דאזכיר את שמי בההיא מדה אבא אליך וברכתיך”. ע”כ. וע”ע בירושלמי ברכות (פ”ד ה”ד). ובבבלי ברכות (ו ע”א). ודו”ק.

וב”גבורת ארי” (יומא שם) כתב, דמכאן ראיה לדברי רבינו האי גאון שהביא הרא”ש (פ”ח דיומא סי’ יט) דשם המפורש שהיה אומר ביוהכ”פ הוא שם בן מ”ב אותיות, משא”כ שם המפורש שהיו הכהנים אומרים בכל יום הי’ שם בן ד’ אותיות. וכל מה שהבאתי כאן הוא ליקוט קצר והרבה פרטים ועיונים יש בהאי שמעתתא, תן לחכם ויחכם עוד.

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום