אפליקצית עץ חיים
נס רפואי מכח ברכת החולה…
ענינים נפלאים במחיצת מרן הגר”ד קוק שליט”א
לפני כשבועיים הגיעה שיחה דחופה מבית החולים “רמב”ם” לאחד מהיושבים בחדרו של מרן הגר”ד קוק שליט”א, בשיחה הבהולה בקשו להעביר לרבינו שליט”א על הידיד הותיק הרה”ג ר’ י. כהן שליט”א שמאושפז בבית החולים בעקבות נוזל מסויים שנמצא בעמוד השדרה ולפי הבדיקות נראה שמחלת הסרטן מקוננת בגופו…
רבינו שליט”א ביקש את הטל’ לשמוע את קולו של הגר”י כהן, ולאחר שדרש רבינו בשלומו, החל הלה לברך את מרן שליט”א ברכות עצומות, ואמר לרבינו שמקפיד יחד עם הציבור בבית הכנסת שלו להתפלל עם רבינו שליט”א בכל יום ויום…
רבינו שליט”א התפעל מאד ואמר בפליאה: “אתה נמצא במצב כ”כ קשה [לפי”ד ה”רופאים”], ובמקום לבקש ברכות אתה עסוק ב”לברך אותי מעומק הלב”… אני גוזר עליך שתהיה בריא אולם, וכל מה שאמרו לך הכל דברים בטלים, ותזכה לרפואה שלמה ועצומה אמן ואמן”…
כאן הסתיימה השיחה…
וכאן הסיפור מתחיל…
לאחר כמה ימים בהיותינו יושבים במחיצת קדשו של מרן שליט”א התקשר אחיו של הגר”י כהן וביקש בבהילות של שמחה להודיע לרבינו שליט”א שהרופאים אמרו שיכול לשוב הביתה, וכל מה שאמרו מעיקרא היה בטעות, ואין שום דבר “ממאיר” כמו שחשבו…
רבינו שליט”א שמח מאד על הבשורה, ותוך כדי הדברים נשאל רבינו שליט”א האם הגר”י כהן יכול לברך שהחיינו על ה”בשורה הטובה”, או שאין כאן גדר “בשורה” כיון שמתברר שהכל מעיקרא היה בגדר “עורבא פרח”…
אחד החברים העיר ממאי דאיתא בגיטין (לד רע”א), גידול בר רעילאי שדר לה גיטא לדביתהו, אזל שליחא אשכחא דהוה יתבה ונוולה [אורגת בגד], אמר לה הא גיטיך, א”ל זיל השתא מיהא ותא למחר, אזל לגביה [חזר השליח לגידול והודיעו שעדיין לא נתן לה את הגט], פתח ואמר “ברוך הטוב והמטיב”. [וע”ש בגמ’ פלוגתא דאביי ורבא אם ברכה זו גורמת לביטול הגט, ונפק”מ אם בא למחר ומסר את הגט, אי מגורשת]. הרי שעל השמחה “שלא נתגרשה” הימנו בירך.
אמנם רבינו שליט”א דחה דשאני התם שהיתה מיועדת לקבל גט באופן של “עבידי דאתו”, ומשמיא זכו ליה שנתעכבה מלקבל, וכפי רצונו שחזר בו מלגרשה, א”כ הו”ל הטבה בפועל, לא כן בנ”ד שמתברר שמעיקרא לא היה כלום, וזה דומה לאדם שאמרו לו שטבעה ספינתו בים והיה בצער נורא, ושוב נתברר שהיתה ספינת גוי, דלא שמענו שיברך ברכת ההודיה, כיון שמעיקרא להד”מ.
ונפק”מ לאופן שהחלה ספינתו של אדם לטבוע בים ושמע שהצליחו להצילה מרדת שחת, שבזה שפיר יכול לברך על ההטבה. אבל לו יצוייר שאדם חשב לפי דמיונו שבנו ח”ו נפצע או נהרג בתוך מבנה שנפל עליו טיל וכיו”ב, ושוב נתברר דמעיקרא לא היה כלל במקום, יתכן דבכה”ג לא יברך מידי, כיון שנתברר למפרע שאין כאן אלא פרי הדמיון. [ועמש”כ במק”א אודות מי שחשב שבנו היה ב”אסון מירון” ושוב לאחר חצי יממה בא בנו ברגליו הביתה].
שוב אמר רבינו שליט”א שיש להביא פתחא לספיקא דידן ממ”ש ביבמות (צב רע”א) אהא דאיתא במתני’ שאם ניסת ע”פ בית דין [ע”פ עד אחד] ושוב בא בעלה, תצא מזה ומזה ופטורה מן הקרבן, כיון שעשתה ע”פ בי”ד. ואמר זעירי, דלדינא ליתא להא דמתני’, וראיה לדבר מדתני בי מדרשא, “הורו בית דין ששקעה חמה ולבסוף זרחה – אין זו הוראה אלא טעות”, והעושה על פיהם מחוייב קרבן ואינו נפטר במה שעשה ע”פ בי”ד, [וכן לא יפטרו רוב קהל בפר העלם דבר, וראה מתני’ ריש הוריות ושם ד ע”ב].
הרי לפנינו פלוגתא אם אדם שעשה ע”פ “טעות” של בי”ד, יש לזה גדר “הוראה” לענין שיפטר ככל העושה ע”פ הוראת בי”ד והוברר שטעו, או דהני מילי ב”הוראה”, ולא בדבר שהוא “טעות” במציאות, [כגון שחשבו ששקעה חמה והוברר שענן כסה את השמים, וכן טעו בחשבם שהבעל מת והתירוה להנשא ושוב בא הרוג ברגליו, וכעזה”ד], וה”נ יש לומר דלפי משנתינו שטעות נחשבת כהוראה, גם מחשבת טעות בענין רפואה וכיו”ב, הויא מחשבה המועלת לענין ברכת שהחיינו, ולפי הא דתני בי מדרשא [וכ”פ הרמב”ם פי”ד משגגות ה”ג] נראה שאין כאן מקום לברכה.
ושמא יש לדון שכל המחלוקת אם טעות במציאות נקראת “מצב”, היינו בדיני אישות ואיסור והיתר וכו’, אבל בנידון שלפנינו דאיירי בהודיה ושבח להשי”ת על בשורה טובה ומרגיעה שבאה בבירור הנושא הרפואי, דבזה יש לומר דכל שמרגיש בפועל שנגולה אבן מלבו, אה”נ שיוכל לברך את ה’ ולהודות בברכת שהחיינו.
עוד הוסיף מרן שליט”א, שיש לדון שבכל הימים הללו שהיה להג”ר שמעון לחץ מחמת הממצא החשוד שראו בגופו, הו”ל כמו סיכון מסויים לנפשו, [וכבר ידוע מה שאמרו חכמים דהפחד מהסכנה גרוע יותר מן הסכנה עצמה, וע’ בס’ “בן יהוידע” ב”ק (ס ע”ב) שהביא מעשה על זה], וא”כ שמא יש לו לברך על מה ש”נחלץ” מן ה”לחץ”.
אלא שאמר רבינו שליט”א, דגם אם סברא זו נכונה לדינא, הרי שיש בה להצריך ברכת “הגומל” ולא שהחיינו. [ודן רבינו שליט”א בכל המברך הגומל למה לא מברך שהחיינו, ושמשמע דבתוך הגומל כלול שהחיינו].
סוף דבר אמר רבינו שליט”א: שבכגון המקרה שלפנינו שה”סכנה” היא ענין חיצוני נראה דלא תקון ברכת הגומל, אך לגבי ברכת שהחיינו שפיר יש לו לברך, [ואע”פ שהוא ענין חיצוני כהנ”ל], ובפרט אם מתפרצת הברכה מלבו.
ושאלתי את רבינו שליט”א, הלא כל בני הבית היו שרויים עמו בלחץ זה הדחק, והבשורה הטובה אינה רק עבורו, וא”כ למה יברך “שהחיינו” ולא “הטוב והמטיב” כדין כל שמחה המשותפת?
ואמר לי מרן שליט”א, שבנ”ד שהוא “מרכז הסיפור” וכולם נטפלים אליו, נראה דיותר מתאים לברך שהחיינו, ולא דמי ללידת זכר וירידת גשמים בשדה שותפים, דבכל הני מילי כולם שוין בטובה.
נ”ב. ראה מה שכתב מרן הגר”י זילברשטיין שליט”א בס’ “חשוקי חמד” (ב”מ לח ע”ב) אודות אדם מאמריקא שהודיעוהו מהנהלת בית אבות בלונדון שאמו נפטרה ובירך דיין האמת, ובהיות שנבצר ממנו להגיע לשם, ביקש מהחברא קדישא לטפל בקבורתה, והחל לשבת “שבעה”, ולאחר יומיים של אבלות… קיבל הודעה שאמו חיה וטעו בהודעה שהודיעוהו מפטירת אשה אחרת, שהיתה חברתה של אמו בחדר אחד, ונתנו לו לדבר עם אמו בטל’… והבן מבקש לברך “שהחיינו” כדין “שמועות טובות”.
ושם הביא שמרן שר התורה הגר”ח קניבסקי זיע”א אמר שיכול לברך שהחיינו, דשפיר הו”ל בכלל גדר בשורות טובות. והגרי”ז הביא סיוע להוראה זו ממש”כ הגרי”פ פירלא בביאורו לספר המצות של הרס”ג (במילואים, סי’ ב) בענין מה שאמר יעקב אבינו בשכמל”ו כשנודע לו שמטתו שלמה. ע”ש. ולאור כל האמור אתה תחזה מה שיש לדון בהנ”ל.
בברכה רבה
יקותיאל דטבריה
סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום