מרן הגר”ד קוק שליט”א משיב: האם החטופים יברכו ברכת “מתיר אסורים”?!

ברכת מתיר אסורים עם שחרור החטופים

כבוד ידיד נפשי ואהובי הרה”ג ר’ עידו אוחיון שליט”א

לשאלתו המחכימה אודות אסירי השביה שיצאו בנס גדול מתוככי התופת בעזה, האם יש להם לברך ברכת “מתיר אסורים” בשם ומלכות.

א. היום שאלתי שאילתא דא ממרן הגר”ד קוק שליט”א ועיין בה טובא, ונראה דעתו למסקנא שקשה להורות לו לברך “מתיר אסורים” בשם ומלכות. ובודאי דלא ניחא ליה כלל במה שכתב חכם אחד שגם הציבור יברך ברכת “מתיר אסורים” על שחרורם, דזו לא אמרה אדם מעולם. ועמש”כ תלמיד התרומת הדשן בס’ “לקט יושר” (עמ’ מ) ממנהגם של בני ריינוס. ודו”ק. ואמר לי מרן שלט”א שהוא בירך בעת ששמע הבשורה “הטוב והמטיב”, הגם שלא ברור לו להורות כן לכו”ע, מ”מ אצלו הברכה התפרצה מעומקא דלבא, ובכה”ג אין כל חשש. ולהלן נבאר בס”ד הטעם שהאסיר ללא מברך בצאתו “מתיר אסורים”.

ב. והנה, זה פשו”ב שגם אסיר בהיותו בבית האסורים מברך בצפרא “מתיר אסורים”, וכדמוכח בברכות (ס ע”ב) “כי תריץ יתיב לימא מתיר אסורים”, והיינו כי בעת השינה היה אסור בכבלי השינה ואבריו היו כפותים, והתעוררותו לחיים טובים כשהוא מתמתח וכו’ הויא כיציאה ממסגר, וכמ”ש ה”אבודרהם” בביאור ברכוה”ש, וכ”כ הב”י והלבוש (סי’ מו), ונמצא שברכה זו נתקנה על הקם מן השינה, וזה שייך גם בישן בבית האסורים. [ומה שמברכין גם אם לא ישן, היינו בכלל מש”כ הראשו’ שמברכין על מנהגו של עולם. ואכמ”ל]. ועמש”כ בתשו’ אחרת אודות ברכת “שלא עשני עבד” בתקופת השואה.

ג. ולפי”ז יש לומר דמעיקרא לא תקנו כלל לאסיר היוצא מבית האסורים לברך “ברוך מתיר אסורים”, שתוכנה נועד לכבלי הגוף מצד השינה, ולאסירים סגי במה שתקנו להם לברך בשו”מ ברכת הגומל כמבואר בגמ’ ר”פ הרואה בד’ הצריכין להודות. וכן כתב הגאון המקובל הראש”ל מהר”ר מרדכי אליהו זיע”א בשו”ת הרב הראשי (חאו”ח ח”א עמ’ תסד). וכ”כ מדנפשיה הרה”ג ר’ יונה יוניוב שליט”א, רב בית הכלא “דקל” באשדוד, בתשובתו הנדפסת בירחון “יתד המאיר” (קובץ קסח, עמ’ תכט).

ד. וכת”ר העיר יפה, דכמו שמצינו בברכות השחר ברכת “מלביש ערומים”, ועם כל זאת מבואר בשו”ע (סי’ רכג ס”ד) בשם הירושלמי, שמלבד ברכת שהחיינו על בגד חדש בשעת הקנין, יש לברך גם “מלביש ערומים” בעת הלבישה. [וכ’ המשנ”ב (שם ס”ק יח) בשם האחרו’, דאם לובש הבגד בבוקר סגי ליה במה שמברך בברכות השחר]. א”כ שמא ה”נ י”ל דלמרות שבירך בצפרא מתיר אסורים, כיון שלא ידע כלל מהנס שיבא בעוד כמה שעות, שפיר יש לו לברך שוב ברכה זו.

ה. אכן לאור האמור יש לחלק, דשאני ברכת מלביש ערומים דמעיקרא נתקנה על הבגדים, ולכן גם כשלובש בגד חדש תבא עליו ברכה, לא כן הכא דמה שבירך בצפרא קאי על הסרת כבלי השינה, וכאן הוא מבקש לברך על דבר חדש שלא שמענו בו תקנה, ואדרבה, תקנה אחרת תקנו והיא ברכת הגומל. וממילא י”ל דכיון דתקינו לו ברכת “הגומל” סגי ליה בהכי, ובכלל מאתים מנה.

ו. ובנ”ד בודאי שצריכים לברך הגומל, וכדכתב בתשו’ יחוה דעת ח”ב (סי’ כה) לגבי החטופים באוגנדא דכיון שלא היו מושלים ברוחם, צריכים לברך הגומל, שזה עיקר מטרת תקנת הברכה שיצא מאפילה לאורה ויכול להיות מושל ברוחו וכמ”ש בשו”ת הר”י מיגאש (סי’ צ), [ובנ”ד ששהו בבתי מרצחים בעזה לכו”ע מברכין שהרי הסכנה היתה מרחפת על צווארם בכל רגע ורגע כנודע].

ז. ומרן הגרי”ש אלישיב זיע”א נשאל מהגה”צ ר’ דן סגל שליט”א בשם אסיר ששוחרר מבית האסורים, אם יברך “מתיר אסורים” בשו”מ, והשיבו, דאם כי מורינן ליה שלא יברך “הגומל” אם לא היתה סכנת חיים בהיותו בכלא, מ”מ יש פנים מסבירות לומר שיברך בכה”ג “מתיר אסורים”. אא”כ יודע שאמור להשתחרר באותו יום, שבזה י”ל שיכוין על שחרורו בעת אמירת ברכה זו ברכוה”ש. וכפי שהביא כ”ז הגרי”י אפרתי שליט”א בשו”ת “ישא יוסף” או”ח (ח”ב סי’ נב). והוא חידוש שהראה פנים לברך מתיר אסורים על יציאה מהכלא, ואכתי לא שמענו לו שיאמר לברך גם הגומל וגם מתיר אסורים. ודו”ק.

ח. והגרא”ח נאה בס’ “קצות השלחן” (סי’ סה בבדה”ש ס”ק ד) כתב, שבכל ספק כגון אסיר שלא היה לו פקו”נ, וכעזה”ד, יש להורות לאסיר לכוין בברכת “מתיר אסורים” בצפרא, ובזה הוא יי”ח הודיה להשי”ת, וכן מי שהיה חולה פחות מג”י, י”ל דיכוין בברכת רופא חולה עמו ישראל, או בברכת רופא כל בשר ומפליא לעשות. עכת”ד. ודבריו צ”ע, שהרי כשתקנו נוסח “הגומל”, לא סגי להו בברכות הללו שבלא”ה מברכין בכל יום, מה גם דבברכת הגומל בעינן לברכה לפני עשרה, שלכן נלע”ד שתקנה זו אין בה סיפוק כולי האי. שו”ר מש”כ בזה בס’ היקר “מאיר עוז” (סי’ ריט ס”ב).

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום