מרן הרב קוק שליט”א בהוראות הלכתיות לגבי “נשים המסוללות”, חומרת האיסור של מעשיהן, החזקת נשים כאלו במקומות ציבוריים, הוצאת אשה כזו בלא כתובה?! ועוד ועוד….

אשה המסוללת אי יוצאה בלא כתובה

שאלה: אשה נשואה שנוהגת כ”מעשה ארץ מצרים”, והתרו בה כדת ולא הועיל, אך נוהגת עם בעלה כאורח כל ארעא וכו’, ובעלה מבקש להוציאה בלי כתובה, כי דבר זה מאוס עליו, [ראה כיו”ב באגודה שהביא הב”י באה”ע סי’ קנד], האם יכול לעשות כן.

תשובת מרן שליט”א בקיצור: אמנם יש מי שביקש להוציאה בלא כתובה, אך לענין הלכה קשה לפסוק כן, ואם רוצה לגרשה מחוייב ליתן לה כתובתה. 

אמנם יש להלחם בכל תוקף בתופעה מקולקלת זאת, שהיא ממעטת פריה ורביה מישראל.

הוסיף מרן שליט”א: בכל מוסד של בנות שיש שם מורות הפגומות בבעיות אלו, יש לסלקם לאלתר ממקום העבודה. כי נגע זה מסוכן מאד כנ”ל. 

 נימוקים ומקורות:

א. איתא בשבת (סה סע”א וע”ב), בנתיה דאבוה דשמואל לא שביק להו גניאן גבי הדדי, לימא מסייע ליה לרב הונא, דאמר רב הונא, נשים המסוללות זו בזו –  פסולות לכהונה. ופרש”י, לכהן גדול, דלא הויא בתולה שלימה, דאע”ג דכהן גדול ביומיה לא הוה – הואיל ודרך זנות חשיב ליה, לאו אורח ארעא. ע”כ. והתוס’ כ’, וי”מ משום זונה, ופסולות אף לכהן הדיוט, וכ”מ בפ’ הערל (יבמות עו ע”א) וכו’], לא, סבר כי היכי דלא לילפן גופא נוכראה, [וייתאוו לשכב עם איש. רש”י].

ב. וביבמות (עו ע”א) אמר רבא, לית הלכתא לא כברא ולא כאבא. ברא, הא דאמרן. אבא, דא”ר הונא, נשים המסוללות זו בזו פסולות לכהונה, ואפילו לרבי אלעזר, דאמר פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה, הני מילי איש, אבל אשה – פריצותא בעלמא. ולשון זה משמע דאיסור דרבנן הוא, [וע”ע בסוטה (כו סע”ב) ופריצותא בעלמא מי אסר רחמנא]. וכן כתב הפרישה (סי’ כ ס”ק יא). ע”ש. ויש אומרים שהמסוללות עוברות על איסור תורה כפשט דרשת התורת כהנים (פ’ אחרי מות פרשה ט), וכן משמעות לשון הרמב”ם דלהלן. וע’ היטב בתוס’ דיבמות (פב ע”ב, ד”ה תנן), ואתה תחזה מה שי”ל בדבריהם. וע”ע ב”צפנת פענח” (פכ”א מאיסו”ב ה”ח). ודו”ק.

ג. והרמב”ם (פכ”א מאיסורי ביאה ה”ח) כתב, נשים המסוללות זו בזו, אסור, וממעשה מצרים הוא שהוזהרנו עליו, שנאמר “כמעשה ארץ מצרים לא תעשו”, אמרו חכמים, מה היו עושים, איש נושא איש ואשה נושא אשה, ואשה נשאת לשני אנשים. אע”פ שמעשה זה אסור, אין מלקין עליו, שאין לו לאו מיוחד, והרי אין שם ביאה כלל, לפיכך אין נאסרות לכהונה משום זנות, ולא תיאסר אשה על בעלה בזה, שאין כאן זנות, וראוי להכותן מכת מרדות הואיל ועשו איסור, ויש לאיש להקפיד על אשתו מדבר זה ומונע הנשים הידועות בכך מלהכנס לה ומלצאת היא אליהן. עכ”ל. וכ”כ בקיצור בשו”ע אה”ע (סי’ כ ס”ב).

ד. והגאון מהר”י נבון בתשו’ “קרית מלך רב” ח”ב (סי’ כו) דן ידין בשחוף הבא על הערוה היכי דיניה, ובתו”ד נכנס לענין אשה המסוללת אי עוברת על איסור תורה או דרבנן, וכתב בסו”ד לחדש, שאם נושאת אשה דרך קבע בזה יש איסור תורה, והיינו מידי דהוה אמעשה ארץ מצרים שכך היהי מנהגם המקולקל, אבל אי עושה כן שלא כדרך אישות גמורה, מכוער הדבר ואין איסורו אלא מד”ס, ושכן מוכח לשון התורת כהנים שם. וע”ש שכתב ליישב עפי”ז כמה דברים. ובנ”ד הלא שוברה בצדה שהיא נושאה עם בעלה כדמו”י, וגם עושה כל צרכי הבית, ופעמים שהיא מהלכת אצל שטותה.

ה. ומרן הגר”ד קוק שליט”א אמר לי כמה פעמים שהמסקנא בזה היא שאין איסור המסוללות מה”ת, ודברי הרמב”ם קאי על מה שכתב שם שאשה נשאת לב’ אנשים, והכי מוכח פשט הסוגיא, וכדעת הפרישה והקרית מלך רב הנ”ל, [עכ”פ בחד גוונא]. ואמנם רגיל מרן שליט”א לומר שאם כי בעיה זו קילא טפי ממה שמצוי היום שחיים חיי אישות ללא טבילה, שבזה יש כרת דאו’, מ”מ המצב הנורא של המסוללות הוא גרמא עצומה לעכב פו”ר מישראל, וע”כ יש להלחם בתופעה זו ולהזהיר עליה בכל מקום שיש קיבוץ בנות. ולאחרונה הורה רבינו שליט”א לסלק מיד “מורות” שיש בהם חשש הנ”ל. וד”ל.

ו. והנה במתני’ דכתובות (נט ע”ב) איתא, ר”א אומר, אפי’ הכניסה לו מאה שפחות, כופה לעשות בצמר, שהבטלה  מביאה לידי זימה. רשב”ג אומר, אף המדיר את אשתו מלעשות מלאכה יוציא ויתן כתובה, שהבטלה *) מביאה לידי שעמום. ובגמ’ (שם סא ע”ב) אמרי’, [רשב”ג] היינו ת”ק, [ופרש”י, מה לי שעמום מה לי לידי זימה], ומשני, איכא בינייהו דמיטללא בגורייתא קיטנייתא ונדרשיר. ע”כ. ופרש”י, משחקת בכלבים דקים, ושחוק שקורין אישקקי”ש [שחמט], לידי זימה איכא, לידי שיעמום ליכא, דאין שיעמום אלא ביושב ותוהא ובטל לגמרי. [וע”ש בחי’ הריטב”א שכתב לחדש דר”א ורשב”ג לא פליגי].

ז. ונחלקו קמאי כמאן הלכתא, דהרי”ף שם (כה ע”ב) כתב דהלכה כרבי אליעזר דלא מהני לה שחוק הכלבים, וכן דעת הרמב”ם (פכ”א מאישות ה”ג). ע”ש. אמנם הרא”ש (שם סי’ כז) פסק כרשב”ג, והובא בטור אה”ע (סו”ס פא) בדין המדיר את אשתו שלא תעשה מלאכה שמוציאה בכתובה. וכבר העירו ממה שהטור לעיל (סי’ פ) בדין מלאכות האשה דנקט דברי ר”א דלא מהני שחוק הכלבים, וע”ש בדרישה (ס”ק יט) שכתב בזה כמה דרכים. וע”ע בב”ח (סו”ס פא) מש”כ בזה.

*) וכתיב (בראשית כה, כז) “ויגדלו הנערים ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם ישב אהלים”. ופרש”י, איש שדה, כמשמעו, אדם בטל וצודה בקשתו חיות ועופות. ע”כ. והיינו דמחמת שהוא בטל, עוסק להנאתו בציד חיות ועופות. ובתרגום אונקלוס על “ויהי עשו איש יודע ציד” איתא, “והוה עשו גבר נחשריכן”. ובב”ק (צב ע”ב) איתא, מנה”מ דאמרי אינשי, מטייל ואזיל קינא בישא גבי קינא דשרכי. ופרש”י שם, אילנות בטלים, כמו בב”ב (קלט ע”א) גברא דשרכא, אדם בטל. והתוס’ בב”ק שם (ד”ה דשרכי) כ’ בשם ר”ת, דהוא כמו לשון התרגום הנ”ל, ומפרש ר”ת דהיינו “נח ובטל”. והגמ’ שם מביאה מקור לכך מן התורה שעשו לקח את מחלת. ודו”ק בזה. [ויש להעיר, דרש”י מיסב ענין ה”בטלה” על “איש שדה”, והתרגום והראשו’ על “איש יודע ציד”. וי”ל]. ועמש”כ המנוח הגרא”צ סופר זצ”ל בס’ “תורת רפאל” הנד”מ (עמ’ פו).

ח. אכן כל הסוגיא התם מיירי כשהיא יושבת בטלה בקתדרא, ובזה הוא דפליגי אי מהני הא דמשחקת בכלבים וכו’ להוציאה מכלל קנס, משא”כ בנ”ד שהיא עושה כל חובותיה כלפי ביתה, שבזה אין לנו מקור שיוכל להוציאה בלא כתובה. ולומר דמעשה ארץ מצרים שלה חמיר פי כמה וכמה משחוק הכלבים, וא”כ יש לומר בהדרגה – דכגון דא נמי יוצאת בלא כתובה, זהו חידוש שאין לו מקור ברור כלל ועיקר. וזה לי כמה וכמה פעמים שדנתי בהאי שמעתתא קמיה מרן הגר”ד קוק שליט”א, וסוף דבר העלה שא”א לבעלה להוציאה בלא כתובה.

ט. והרה”ג ר’ רפאל קרויזר שליט”א בס’ הנחמד “הגירושין בהלכה” (עמ’ רס) כתב, שהמקיימת יחס”מ בקביעות עם אחרת, יש שהורו לדונה כ”עוברת על דת יהודית” דיוצאת בלא כתובה כמ”ש בכתובות (עב ע”א). ובהערות הביא הצדדים בזה בקיצור, וצידד לומר דחשיבא עוברת על דת יהודית, כיון דהוי פריצותא כלשון הגמ’, ושוב הביא מש”כ הגאון מהר”מ פיינשטיין ב”דברות משה” עמ”ס שבת (סה ע”א, הערה לה, עמ’ ת) שבאשה הרגילה בכך לעשות מילי דתאוה יתירה, יש בזה חשש עתידי שתגיע לידי דברים מתועבים, וע”כ תצא בלא כתובה. ע”כ. ובקושטא לא נמצא בדבר הדברות משה שום זכר להוראה שכזו שתצא בלא כתובה, ואם ביקש ללמוד מתו”ד שם, אין הדבר מוכרח כלל ועיקר כאשר תחזינה עיני המעיין.

י. ומרן שליט”א הראה ללשון המשנה בכתובות שם, ואיזו היא דת משה, מאכילתו שאינו מעושר, ומשמשתו נדה, ולא קוצה לה חלה, ונודרת ואינה מקיימת. ואיזוהי דת יהודית, יוצאה וראשה פרוע, וטווה בשוק, ומדברת עם כל אדם. והיינו “שאינה צנועה” כלשון רש”י בסוטה (כה רע”א, ד”ה עוברת על דת יהודית). וזאת לא עושה מידי דפריצותא וחציפותא בפרהסיא, וי”א שכל איסורה דרבנן, וגם אי נימא שאיסור דאורייתא יש בזה, [וראה לעיל אותיות ד – ה, וע”ע באוצר הפוסקים לאה”ע (סי’ כ ס”ק טו) מה שהביאו בזה מפי סו”ס], מ”מ לא ברירא כלל לומד שזה נכלל בגדרי עוברת על דת משה ויהודית וכמבואר בס”ד.

יא. ובחיפושי בבית הספר “אוצר החכמה” לא ראיתי כלל שידונו בזה, וכעת סמוך לחתימה ראיתי למי שכתב בנ”ד, שכופין עליה גט ויוצאה בלא כתובה, והיה טעמו, כיון שממעטת תשמישו, וגם יכולה להדביקו במחלות שונות, וממילא יש לה דין מורדת, שלכן תצא בגט ללא כתובה. עכ”ד. והנה בנ”ד כבר כתבנו שאינה ממעטת עונתו של הבעל כלל ועיקר, ומה שכתב מצד חשש מחלות וכו’, אין בזה עילה מספקת כולי האי להוציאה בלא כתובה, וכמבואר למבין.

יב. שו”ר כעת לידידי היקר הרה”ג ר’ יועזר אריאל שליט”א ב”שורת הדין” (כרך י עמ’ קסא והלאה) שכתב מאמר ארוך בשפה וברורה בנידון אשה המסוללת אי יוצאה בלא כתובה, והוא מיירי באופן שגם ממעטת ליתן לבעלה את חובותיה כלפיו ועונתה לא סדירה, וראה שם שהביא כל יסודי הענן בזה, וחקר בכמה פרטים נוספים, כגון שהבעל ידע מראש על הקשר שלה עם חברתה וכו’. ע”ש. ולאור דברינו יוצא דמרן שליט”א לא מסכים למה שכתב שם דבכה”ג חשיבא כעוברת על דת יהודית. וצע”ע.

בברכה רבה
הרב יקותיאל אוהב ציון

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום