אפליקצית עץ חיים
האם מותר לצלם או להסריט קשת
שאלה: האם יש בעיה להסתכל על הקשת, כמו כן רציתי לדעת אם יש חשש לצלם קשת למזכרת, או לפרסם תמונת קשת במקום שצופים בו אנשים, או שיש בזה כמו “מזכרת עוון”.
תשובה בקיצור:
הרואה את הקשת מברך ברוך אתה ה’ אמ”ה זוכר הברית נאמן בבריתו וקיים במאמרו. ואין להסתכל בה יותר מדאי. אבל בתמונה או בסרטון נראה שאין חשש להסתכל, כיון שאין זה דבר חי. והרוצה לתעד או להסריט קשת מסויימת שצורתה מיוחדת ויש בזה חיזוק באמונה, אין בדבר חשש.
נימוקים ומקורות:
איתא בחגיגה (טז ע”א) כל שלא חס על כבוד קונו רתוי לו שלא בא לעולם מאי היא, רבי אבא אמר זה המסתכל בקשת וכו’. דכתיב (יחזקאל א) כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כן מראה הנגה סביב הוא מראה דמות כבוד ה’ וכו’. דרש רבי יהודה ברבי נחמני מתורגמניה דר”ל, כל המסתכל בשלשה דברים עיניו כהות בקשת, ובנשיא, ובכהנים. בקשת דכתיב כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם הוא מראה דמות כבוד ה’. ע”כ. וכן נפסק בשו”ע (סי’ רכט ס”א) בזה”ל, ואסור להסתכל בו ביותר. ע”כ. ובב”י שם הביא מהרא”ש שיש חילוק בין ראיה להסתכלות, דראיה היא מועטת לעומת הסתכלות שהיא הבטה מרובה. ע”כ. וכבר הרחבתי טובא בחילוק זה בס”ד בס’ זכר עשה (סי’ קנ). קחנו משם.
ובס’ רוח חיים פאלאג’י (שם אות ב) כתב, שנסתפק בחלומו אי שרי להסתכל על הקשת הנראת על המים. וראיתי לאלוף נעורינו הגאון מהרי”ח סופר שליט”א בס’ כרם יעקב סופר (סו”ס ה) שהפליא בזה, דקשת אמרו ולא בבואה. ע”כ. ועין רואה בס’ ילקוט הגרשוני (סי’ רכט אות ב, דכ”ו ע”ג) שכ’ בשם ס’ “זכרון אברהם” בפשיטות שאסור להסתכל בבבואה של הקשת. ע”כ. והוא פלא לכאו’ וכנ”ל.
ואחר העיון נלפע”ד כי דבר גדול דיבר מרן שר התורה רח”פ זצ”ל ונקיט בקציריה כדרכו כמה פעמים בס’ רוח חיים, והוא כי כבר ידוע מש”כ הפוסקים דהסתכלות בתמונת אשה אסורה ולאו דוקא ראיתה ממש, וטעמא דמילתא משום דסו”ס דבר המביא לידי הרהור הוא, ועמש”כ הגרי”ח מבבל בס’ רב ברכות (מע’ פ) ואכמ”ל, וה”נ יתכן דכיון דאיסור ההסתכלות בקשת נובע משום דהוא מראה דמות כבוד ה’ כדאיתא בחגיגה שם, ע”כ הגיע לבית הספק שמא לא שנא מהיכא חזי ליה, ובודאי דהראיה ממש היא החמורה, אך עדיין יש צד להחמיר גם בבבואה. ודו”ק.
שוב חזו עיני בהשמטות לס’ רוח חיים שם (דר”ב ריש ע”ב) שכתב, ומעובדא דנזיר דהסתכל בבבואה שלו אין ראיה, דהא אף בכה”ג איכא ודאי איסור הסתכלות באשה, דעושה פעולה דמביאו לידי הרהור, אך בדבר רוחני אימא דאין קפידא, והדבר צריך ראיה ברורה. עכ”ל. הרי ששפתיו דברור מללו דפתח הצד בספיקו הוא, שמא הוי ליה כענין הרהור דממילא אסור גם בבבואה, רק דבהרהור הדבר ודאי שאסור גם בבבואה דסו”ס המטרה קיימת, לא כן הכא דנותרנו בבית הספק כי הענין רוחני, ושורש הספק הוא אי דייני’ ענינים רוחניים כמו בעניני העוה”ז או לא. וזה עד ממהר לדברינו. וע”ע בשו”ת בצל החכמה (ח”ב סי’ יח).
ויש לדון אם ספיקו של הגר”ח פאלאג’י ישנו גם בתמונה של קשת, או דוקא במים שיש בהם איזה חיות מסויימת. ובס’ חשוקי חמד נדה (כד ע”ב) כתב בשם מרן שר התורה הגר”ח קניבסקי שליט”א, שאין חשש להסתכל בקשת שבתמונה. ולפי זה נראה שאין חשש בצילום הקשת. [וראה מה שכתבתי בענין תמונות וציורי צדיקים]. אכן יש לדון שאולי יש בזה כמו “מזכרת עוון”, שהרי אות הקשת באה כהודעה על חרון אפו של ה’ כידוע. ומפני זה יש אומרים שלא יאמר אדם לחבירו על הקשת כמובא להלן בנספח. ואמנם יש לחלק בין אומר לחבירו על קשת הקיימת, לתמונה שהיא דבר שכבר היה ואיננו, מכל מקום יש צד לומר דמידי מזכרת עוון לא יצאנו.
אכן אם יש בקשת המצולמת או המוסרטת איזה דבר פלאי בצורתה, והתיעוד הזה יכול לעורר אמונה והתפעלות מבריאת ה’, נראה שיש להתיר ללא שום חשש, וכששאלתי ממרן הגר”ד קוק שליט”א אודות אדם שמבקש לצלם או להסריט תופעת קשת מסויימת שהיא מאד מיוחדת ונדירה, האם הדבר מותר, השיבני דבר חידוש, שאם יש בזה חיזוק באמונה, בזה יש להתיר גם להסתכל על הקשת עצמה, כי כל ההסתכלות בקשת היא בראיה ללא חיזוק באמונה, אבל כשיש לאדם חיזוק, אכן מותר להסתכל בה, כי מסתכל בחיזוק שיש ממנה ולא בקשת המופשטת הנראית לעין בלבד.
נספח
האם להודיע לחבירו שיש קשת
כתב מהר”א דאנציג בספר חיי אדם (כלל סג דין ד) וז”ל, מצאתי בספר אחד שמו נעלם ממני, שאין להגיד לחבירו שיש קשת מטעם מוציא דבה (ע’ פסחים ג סע”ב). ע”כ. ונראה מסתמות הדברים שהח”א מסכים לזה. ובמשנ”ב (סי’ רכט סק”א) הביא דבריו בלשון ש”אין כדאי” לומר לחבירו. ובכה”ח (שם סק”א) הוציאה בלשון “איסור”. ע”ש. [ופשפשתי בכמה ספרים ישנים, לדעת מהיכן שאב החיי אדם את דבריו, ולא מצאתי מידי. וברוך היודע]. וע’ בשו”ת שלמת חיים (ב”ב תשנ”ה, סי’ רח). ויש לעיין הלא מוציא דבה היינו שמבשר דבר רע שנעשה בעולם, והכא אין דבר רע אדרבה דבר רחמים הוא שלא יתן הקב”ה למשחית לבא בבתי עמו ישראל. וע’ לשון המאירי (פסחים ג ע”ב). ואם כי צורך הרחמים מורה על שהיה כאן סכנה בלעדיה משום מדת הדין, מ”מ סו”ס הענין הנמצא לפנינו הוא חסדו ית”ש. ודו”ק.
ובס’ ברית כהונה (חאו”ח מע’ ק אות ג) כתב שהמנהג דלא כחיי אדם, ואדרבה כל הרואה אומר לחבירו, ויש בזה תועלת בכדי שישוב להשי”ת ויטיב מעשיו, ונמצא שיש בזה לזכותו במצוה, ובזה אנו נותנים תודה וברכה להשי”ת אשר בחסדו כרת את הברית הזאת שלא להשחית את עולמו. עכת”ד. והוב”ד להלכה בס’ חזו”ע (ברכות, עמ’ תעב). וכן הביאו וסייעו ידיד נפשינו כלילא דוורדא מהר”ר דוד ברדא שליט”א בס’ שער הגן (בתשו’ שבסוה”ס). וע’ בספר ברכת השם (ח”ד ריש עמ’ שיג). ובס’ שער העין (עמ’ קב). ובשו”ת אדרת תפארת (ח”ד סי’ יא). ובס’ מאמר אסתר (סי’ רכט, עמ’ עטר).
ורמז לדבר יש להביא ממה שכתב בס’ נוהג כצאן יוסף (דיני טומאת כהן אות א) וז”ל, כהן שישן ומת בשכונת אותו אוהל מקיצין אותו משינתו, כי כשם שאנו מצווים על כהן קטן לשמר אותו שלא יטומא, כך אנו מוזהרים להזהיר את הגדול בעת שהוא ישן שאינו יודע כשהוא ישן כמו שהקטן אינו יודע כשהוא ער, ואין בזה משום מוציא דבה הוא כסיל, דמוטב שיקרא כסיל כל ימיו ואל יהי רשע שעה אחת לעבור אלאו דלפני עור לא תתן מכשול, ולא יהא אלא כמצות הוכח תוכיח שמחוייב להזהיר למי שאינו יודע. עכ”ל. ובפרט היכא דבלא”ה כשיצא יחזו עיניו גם הוא בקשת, ועמש”כ בשו”ת חיים ביד (סי’ קג). ודו”ק.
ואחר אחרונים אני בא להגיד חדשות בזה, כי לפע”ד ענין זה נפשט לטובה בס”ד לפמש”כ בקונטרס “קשתו דר”ש ויכוננה” כתיבת יד, דלא כל קשת הנראת על הארץ יורה יורה כי חרון אף היה צריך לבא לעולם, ואדרבה הרבה פעמים טבעית היא מחמת יציאת השמש מטבעה והכאתה ע”ג העננים הלחים, רק שיש קשת שיש בה ענין מכוון מחמת העונות, וכמבואר בהדיא מלשון הרמב”ן, “הקשת אשר נתתי בענן מיום הבריאה, תהיה מן היום הזה והלאה לאות ברית ביני וביניכם, שכל זמן שאראנה אזכיר כי ברית שלום ביני וביניכם”. עכ”ל. הרי דהדבר הקיים עד עתה הוא יהיה למליץ ומגן בעת חרון אף ב”מ, ולא שבכל פעם שתראה הקשת יש חרון אף. וחז”ל שתקנו הברכה על כל קשת היינו מחמת שיש לנו הטבה בעצם מציאותה בעולם. ושם הרחבתי עוד בזה בס”ד. ומעתה איך נאמר שהאומר לחבירו שיש קשת הוא מוציא דבה וכסיל יתקרי, אטו ידעי דקשת זו על חרון אף באה לעולם, אדרבה מסתבר טובא דניזיל בתר רובא דהקשת הזאת היא כמקדם קדמתא שיוצאת מחמת ענין שהטביע הקב”ה בעולמו, וע”כ יצא כל איש לחוץ יברך ויודה לשמו, וירבה כנהר שלומו. ואכמ”ל.
בברכה
הרב יקותיאל אוהב ציון
אולי יעניין אותך גם:
סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום
דברי הגר”ד קוק שיח’ שכשנוסף באמונה וכו’ מסתייעים היטב מרבינו חננאל על אתר שכל איסור ההסתכלות הוא דווקא כשמייחס לקשת כח אלהי, וממילא לדבריו אם נוסף לו באמונתו בה’ – ליכא חששא, ואדרבה. ועת לקצר.
מרבינו חננאל דלקמן נוסף צרוף לקולא גם לגבי לומר לחבירו שיש קשת שכיון דאחזוקי בכה”ג שייחס אלהות לקשת – ליכא – ממילא אין חשש כלל ועיקר.
אשריכם תלמידי חכמים