אפליקצית עץ חיים
אמירת קדיש כשההורים חיים
שאלה: מצוי שבאים לבקש מאדם צעיר לומר “קדיש יתום” על אדם ערירי שנפטר, ולא זכה להשאיר אחריו מי שיאמר עליו קדיש, או שהותיר אחריו בנות בלבד, וכן על זה הדרך, ופעמים שנותנים תמורת זה שכר חודשי, ויש הנמנעים מלומר קדיש, כל זמן שההורים שלהם בחיים, רצוני לדעת אם יש משהו בחשש זה, ואם זה נכון שצריך לבקש רשות מההורים כדי לומר קדיש, ובפרט כשיש לי הפסד ממוני מזה.
תשובה בקיצור:
הענין הזה שלא מניעת אמירת קדיש מאדם שהוריו בחיים, הוא מוזכר בקדמונים, אך נוצר מן ההמונים, ולא בא מבית ראשונים או גאונים, ובאמת שאין שום חשש כלל באמירת קדיש, ואדרבה יש בזה מצוה וקידוש שם שמים.
ולכן על ההורים לדעת שאין להם להראות שום קפידא בדבר הזה, ואדרבה יקפידו שלא להקפיד על דבר כזה שאין בו ממשות, ויש לשמור את ההקפדה על ענינים מהותיים.
ואם בכל זאת ההורים יודעים שאומר קדיש ובפועל יש להם חשש מזה, צריך להזהר שלא לצערם, אפי’ בצער המדומה, ועל זה דברו הפוסקים שהביאו ענין זה.
והבן המבקש לומר קדיש, באופן שהוריו אינם יודעים מזה כלל, אינו צריך לעורר את הוריו על זה, וגם אם יש צד שאם ישאל מהם, יקפידו, יקיים בעצמו “אל תעירו ולא תעוררו” ויאמר קדיש, ואין כאן בזיון או חסרון כבוד להוריו, כיון שדבר זה אין בו חשש אמיתי.
באופן שאביו נפטר ורוצה לומר עליו קדיש, ואמו אינה רוצה שיאמר, וכן להיפך, נחלקו הפוסקים אם יאמר או לא, ומרן הגר”ד קוק שליט”א אמר לי שנראה דיאמר קדיש, כי טענת המסרב אינה מוצדקת ויש לו ליישב דעתו.
נימוקים ומקורות:
א. מצינו דיון בפוסקים, על אודות אדם שאמו נפטרה ואביו עדיין חי, והוא מבקש לומר על אמו קדיש ביום פטירתה, ואביו מוחה בו שלא יאמר, מהר”ם מרוטנברג פסק, שלא יאמר (כמ”ש תלמידו בתשב”ץ סי’ תכה), וכן העתיקו בשתיקה הריב”ש בתשו’ (סי’ קטו) ועוד כמה ראשונים. ויש שחלקו על זה, וכתבו שלא ישמע לאביו, (ע”ש בלשון התשב”ץ קודם שהביא דברי מהר”ם, וכ”כ רבינו פרץ בהגהות תשב”ץ שכך המנהג). וע’ בבית יוסף (יו”ד סי’ שעו, וסי’ תג) שהביא בזה שתי הדעות, ולא חיוה דעה ברורה בזה. והרמ”א ביו”ד (סי’ שעו ס”ד) פסק, שהאב לא יכול למחות בבנו כשאומר קדיש על אמו. וגם המהרש”ל בים של שלמה (פ”ק דקידושין סי’ סג) כתב, דלא ישמע לאביו, כי כיון שיש תועלת לאמו בשמים מאמירת הקדיש, וכידוע ענין חשיבות הקדיש מעובדא דרבי עקיבא, א”כ הוי ליה כאילו אביו אומר לו לעבור על מצוה שהיא מדברי סופרים. עכ”ד. ואמר לי מורינו הגר”ד קוק שליט”א שנראה עיקר לדינא כדברי מהרש”ל.
אמנם הגאון חיד”א זיע”א בברכ”י (יו”ד סי’ רמ אות ח) צידד בזה דלא כמהרש”ל, וכתב, דאם כי הקדיש יסודתו בהררי קודש, אבל אי אפשר להחשיבו בערך מצוה מדבריהם, ועכ”פ כיון דהאב בצער מזה, כי הוא מאניני הדעת, ולא מסמנא ליה מילתא, אפשר שבמקרה כזה, הבן חוזר לדין אביו ואמו מבקשים כוס מים, והם גרושים, דאיזה מהם שירצה יקדים. עכ”ד. [ונראה מדבריו שמכוין לצדד, דיותר צריך להקדים את אביו, כי לאמו לא יהיה נחת, ולאביו יהיה צער, והעדר הצער חשוב יותר מעשיית הטוב, ומאידך יש לומר, דהקדיש הוא העדר צער גיהנם, שהוא נורא ואיום, ולא בא בחשבון לעומת צער מדומה של אביו, זכר לדבר, גדול המחטיאו וכו’. והמעיין בלשונו יראה שלא בא להכרעה ברורה]. וראה כל מה שהרחיב בזה בזרוע נטויה, ולא הניח פנה וזוית, רבינו הגדול מהר”ר עבדיה יוסף זיע”א בשו”ת יביע אומר ח”ג (חיו”ד סי’ כו).
ב. וכל זה הוא באופן שהאבא או האמא נפטרו, ואומר קדיש על אחד מהם לעילוי נשמתם, שבזה אין אביו או אמו יכולים למחות, אבל אם אביו ואמו בחיים, ורוצה לומר קדיש על מאן דהוא, הגם שבקושטא אין בזה חשש, מ”מ פסק הרמ”א (סי’ קלב ס”ב) שאם האבא מקפיד, ישמע לו וימנע. וכן מצינו עוד להרמ”א בתשובה (סי’ קיח) שנשאל אודות זקן שיש לו בת יחידה, ורוצה שנכדו יאמר קדיש וכו’, והסכים הרמ”א שיעשה הנכד רצון זקינו, בתנאי שאמו לא מקפידה ותתרצה לזה, כי יותר חייב בכבודה מכבוד זקינו. ע”כ. וע”ע בדרכי משה (או”ח סי’ קלב ס”ק ב). ולפי”ז כל שכן שלא יוכל הבן לומר קדיש לאנשים זרים אם אביו ואמו חוששים מזה. והגם שהם חשים לדבר דמיון, כל זה הוא בכלל כיבוד אב ואם, לרצות אותם בכל מה שלפי דעתם הוא הטוב והראוי, כל זמן שאין זה גובל בעבירה.
ג. וכשדנו בזה בפני מורינו הגר”ד קוק שליט”א, אמר לבנו הרה”ג ר’ דוד קוק שיחי’, אותי אין צריך לשאול רשות כדי לומר קדיש על מאן דהוא, וזה ברור שאין לי שום חשש מאמירת קדיש, ולא רק שאיני מקפיד, אלא שאני מקפיד אם בני לא יאמר קדיש על ערירי וכיו”ב… ואמר עוד, שהרי בודאי אין חשש אמיתי באמירת קדיש בחיי ההורים, [וכל מה שכתבו בזה בספרי האחרונים, הרי הם נדחקו בשביל לבאר קפידא שנשתרשה בהמון, שאין לה שורש אמיתי, וכבר כתב כן אבי מנהגי אשכנז, הוא מהרי”ל בתשובותיו (סו”ס סד). ע”ש דבריו. וכ”כ הגאון ר’ יואל טייטלבוים מסטמאר בתשו’ דברי יואל ח”א (סי’ קה אות ב, עמ’ שצד), שעל פי האמת אין לירא כלל משום היזק באמירת הקדיש, גם כשאביו ואמו בחיים, כי אין מזכירין בקדיש שם מיתה, ולא שום דבר רע ח”ו וכו’, והיא קפידא של הבל. וכ”כ בשו”ת וישאל שאול (חאו”ח סי’ יג) שאין טעם נכון לקפידא זו], ואם כן למה לנו להחזיק בחששות מדומות, ויותר יש לחשוש מדברים אסורים וכל מיני רעות במידות מגונות, שהם גורמים רעה לאדם, וכמו שאמרו חז”ל (ברכות לג ע”א) “לא הערוד ממית אלא החטא ממית”.
ד. וכסגנון רבינו שליט”א מצינו להגאון הראשל”צ רבי בן ציון מאיר חי עזיאל זצוק”ל בשו”ת משפטי עזיאל (ח”א סי’ ב) שכתב, ברום זכור אותו האיש לטוב, הרה”ג עטרת ראשי אבא מארי הודי והדרי, אשר לא מנעני מעולם להיות שליח ציבור לקרוא את ההפטרה ולומר קדיש יתום בחייו, ואדרבה זה היה כל חפצו ורצונו להעבירני לפני הבימה, ולומר כל הקדישים, מאז היותי לבר מצוה וכו’. ע”כ. הרי שהבאים לשמוע עצה טובה היאך לנהוג, יאמרו לבניהם שאין להם שום חשש בענינים הללו. [ומה שכתב הרה”ג לח”ש שליט”א בס’ “שערי האמונה” הנד”מ על הלכות אבלות (עמ’ תקמ בהערה), שהדבר צריך שיקול דעת גדול וכו’, לאור האמור גם שיקול קטן אין צריך, והרי אפי’ על דברים המוזכרים בחז”ל אמרו “כל דלא קפיד לא קפדי בהדיה”, ומכל שכן ענין זה, שאין לו שורש בדברי חז”ל, ואדרבה, על האדם ללמד את בניו דרך ישרה וברורה, שלא להיות מן הפחדנים בדברים משונים שאינם ברורים ובהם אי”צ להיות זהירים]. וראה עוד דבריו הברורים של הרב”צ עזיאל בתשו’ שנדפסה בשו”ת יביע אומר (ח”ג חיו”ד סי’ כו).
ה. ואם רוצה לומר קדיש, ואין שום ידיעה להוריו מזה, הורה מורינו הגר”ד קוק שליט”א לידידינו היקר מזכה הרבים ר’ דוד שדה שליט”א, שאינו צריך לשאול מהם רשות, כי מכיון שאינם יודעים כלום, למה לעורר אצלם דמיון של חשש. וזה דלא כמו שכתבו כמה רבנים שיש לבדוק ענין זה עם ההורים, דכיון שיסוד הענין הוא חשש שאין לו גיבוי בתורה, ובודאי שהחסד שבאמירת הקדיש ועצם הקידוש ה’ שיש באמירתו, גובר על איזה טעם שכתבו בזה האחרונים, דהוי כפתיחת פה לשטן וכו’ [ראה לדוגמא, שו”ת יד יצחק (ח”ג סי’ פ), ושו”ת פרי השדה (ח”ד סי’ צב), ובספרו דודאי השדה (סי’ נה). ועוד], וטעם זה מוכרע מתוכו, דאטו אם אינם מקפידים אז ליכא גדר פתיחת פה, ועל כרחין דמעיקרא ליכא כאן מידי דחששא בקושטא כלל, ואם כן אל תעירו ואל תעוררו את החשש המדומה, כי באם ידעו ויתחילו לחשוש, אזי כבר יש להמנע, דעצם זה שיש להם צער אפי’ מדומה, הבן מצווה להסירם ממנו וליישב את דעתם.
ו. ועובדא הוה בישיבה לצעירים כאן בטבריה, שלא היה מי שיאמר קדיש יתום בכל התפלות, ומפני זה היו עוקפים דבר יום ביומו את אמירת הקדישים, והעיר מורינו הגר”ד קוק שליט”א שזה חסרון הניכר בגוף התפלה, כי הקדיש הוא חלק בלתי נפרד מצורת התפלה ושלימותה, ושאל אחד ההורים אם בנו יוכל לומר קדיש הגם שהוא ב”ה בחיים, והשיבו הרב, פשיטא שיאמר, אין בזה כלום, ואדרבה זה נחת רוח לסבו [אביו של האבא הנ”ל] שנפטר כמה חדשים קודם לכן…
בברכת התורה
יקותיאל אוהב ציון
בברכת חיים ושלום
יקותיאל אוהב ציון
אולי יעניין אותך גם:
- איך הרב קוק ניחם הורים ששכלו את בתם הקטנה
- תפילה על חולה קורונה שלא שמר הנחיות
- בענין צירוף למנין דרך מרפסות
סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום
יישר כח