אפליקצית עץ חיים
האם מותר לישן בחדר שינה של זוג נשוי
שאלה: מצוי הדבר בפרט בימי בין הזמנים, שאנשים מחליפים דירה עם חבריהם, ובדרך כלל ההורים ישנים בחדר הורים ושאר הילדים בשאר חדרי הבית, ופעמים שאדם מזמין לביתו את הוריו או את הורי אשתו, ומשום כבודם מפנים להם את חדר ההורים, והזוג ישנים בחדר הילדים, ונשאלתי אם הדבר מותר, או שיש כאן חשש כיעור, משום שיכול הדבר להביא לידי הרהור עבירה.
תשובה בקיצור: מעיקר הדין אין חשש איסור לישן בחדר שינה של אחרים גם אם מכירם, ואין הבדל אם ישן על מיטת האיש או האשה, ומכיון שיש האוסרים בזה, טוב ויפה להציע מצעים חדשים, ופנים חדשות יבואו במקום, וכל זה בתנאי שיודע האדם בעצמו שלא יבא על ידי זה לשום הרהור רע. וכן הסכים לדינא מרן הגר”ד קוק שליט”א.
נימוקים ומקורות:
א. הנה מצינו בגמרא מסכת שבת (קמ ריש ע”ב) אמר רב קטינא, העומד באמצע מיטה [שאיש ואשתו רגילין לישן בה], כאילו עומד בכריסה של אשה [שמהרהר], ולאו מילתא היא. ע”כ דברי הגמ’ עם פרש”י במוסגר, ומבואר מדברי הגמרא במסקנא שאין בזה חשש. וכן מבואר יוצא בעירובין (סג ע”ב) ובפרש”י ורבינו יהונתן שם. ודו”ק. ולכאורה דברי הגמ’ לא ברירי, דאם יש כאן הרהור, איך נדחו דברי רב קטינא, הלא איסור הרהור חמור כמבואר ביומא (כט רע”א), ובעבודה זרה (כ ריש ע”ב), ובתוס’ שם, ובנדה (יג ע”ב), ובריש מסכת כלה, ובכמה דוכתין. ובס’ אורח נאמן אוירבאך (ר”ס צ) העיר בזה, והוסיף עוד שהרי בגמ’ שם להלן, גבי מאי דאמר רב פפא, האי אמן דאפשר ליה למישתי שכרא ושתי חמרא, עובר משום בל תשחית, ואמרי’ עליה, ולאו מילתא היא, משום דבל תשחית דגופא עדיף, וא”כ כאן בנושא דחמיר טפי למה לא ביארו, וכתב שבחידושיו לשבת יישב זאת. ולא ידעתי מקום חידושיו, וכנראה נותרו בכתיבת יד.
ב. וראיתי שכבר העיר כעין זה הגה”ק ר’ יחזקאל הלברשטם משינווא זיע”א בס’ “דברי יחזקאל” (דברי אגדה עמ’ קנז), וכתב לבאר ע”פ יסוד שביאר ביבמות (קכא ע”א) בענין איסור אשה לבעלה רק במים שיש להם סוף, משום חשש רחוק שעלה ממקום אחר ולא ראוהו, ולא נקטו בכחא דהיתרא כמו כמה קולות שנאמרו בעיגונא, משום שאם היו מתירים את האשה, כל הנופל במים שיש להם סוף, היה צריך למות, ועתה שאסרוה, גרמו בזה להחיות נפש כל חי הנופל במים הזידונים הללו וכו’, וה”ה כאן כשאמרו בגמ’ ולאו מילתא היא בטלו בזה את ההרהור מן האדם. עכ”ד. והוא פירוש דרושי. ובפשוטו עדיין צ”ב.
ג. וכפי הנראה כוונת הגמרא בכאן היא, שרב קטינא מחמיר לאסור איסר על כל אדם לעמוד במיטה, והיינו משום דכתיב “ונשמרת מכל דבר רע”, היינו שיש לאדם לעשות שימור על מחשבתו של יכשל במחשבת איסור, [וכעין זה קיי”ל בענין שימור תרומה דכתיב “משמרת תרומותי”. ועיין רמב”ן ריש חולין, והרחבתי בזה בס”ד בספר זכר עשה (פ”א סי’ ט בהערה). ואכמ”ל]. ועצם הידיעה שיודע מזה שבמיטה זו ישנים איש ואשתו, הדבר נחשב כמו פסיק רישא דהרהור עבירה, והגמרא מסיימת על דבריו דלאו מילתא היא, ואין להחמיר באופן גורף על כל אדם לעמוד במיטה זו, אכן אם ידע איניש בנפשיה שיש לו אפי’ חשש הרהור, בודאי שחייב על פי דין להרחיק עצמו, וכמבואר יסוד הענין בבבא בתרא (נז ע”ב) וברשב”ם שם.
ד. ולפי כל האמור נמצא שיש לנו היתר מהגמרא לישן בחדר של ההורים, ודוחק לומר דהגמרא מיירי רק לגבי העומד על המיטה, אבל בשכיבה הדבר חמור יותר, ובפרט דלשון העומד מתפרש גם על עיכוב של זמן, ואין הכונה לענין עראי דוקא. וכן מצאתי בס’ מגדים חדשים (שבת שם) שהביא מהגאון ר’ דוד לוריא בהגהותיו לזהר (ח”א דקע”ה ע”ב) שכתב דמוכח בזהר דגם שינה מותרת. והכל בתנאי שאין לו חשש הרהור מזה. ואין הבדל אין ישן על מטת האשה או של האיש, וגם לא מבואר בגמרא שום חילוק אם מכיר את בני הזוג או שאינו מכירם.
וכן העלה לדינא בשו”ת שרגא המאיר ח”ח (סי’ כב אות ד) שאין חשש לישן בחדר של זוג אחר, והאיש במטת האיש וכו’ ובפרט שיש מצעים חדשים והכל בבחי’ פנים חדשות באו לכאן וכו’. ולדברינו לעיל אין נפק”מ גם באיזה מטה ישן, והלב יודע וכו’. ועמש”כ ידידינו הרה”ג ר”ש זעפראני שליט”א בשו”ת עטרת שלמה (חאה”ע סי’ לח), סברא נוספת להקל כששוכרים את בית הזוג, ולפענ”ד אין בסברא זו כחא דהיתרא יותר ממה שנתבאר. ודו”ק.
ה. והנה בעבודה זרה (כ סע”א) איתא, ונשמרת מכל דבר רע, שלא יסתכל אדם באשה נאה ואפי’ פנויה, באשת איש ואפי’ מכוערת, ולא בבגדי צבע [שזוכר את האשה כמו שהיא מלובשת בהן, שמייפין אותה, ומהרהר אחריה] וכו’, אמר ר”י אמר שמואל, ואפילו שטוחין על גבי כותל, אמר רב פפא, ובמכיר בעליהן [האשה הרגילה ללובשן] וכו’. עכ”ד הגמרא עם פרש”י.
ורבינו אליהו די וידאש זיע”א בספר הקדוש ראשית חכמה (שער הקדושה, פ”ח אות כד) כתב, שלפי דברי הגמ’ הזאת יש ללמוד במכל שכן שאסור להסתכל על מטה שאיש ואשה ישנים עליה, היכא דהוא מכירן, כי זה יעורר תאות היצר יותר ויותר. עכ”ד הקדושים. והביא דבריו לדינא הגר”ח פאלאג’י בשו”ת לב חיים (ח”ג סי’ כח). והנה דבריו מנומקים בטעם זקנים, אך מה נעשה שבגמ’ דשבת הנ”ל מפורש איפכא, ובס’ “מחזה עינים” (דכ”ג ע”א, הערה ה) כתב, דהגמ’ שם מיירי באינו מכיר האיש והאשה, ואין יצה”ר שולט אלא במה שעיניו רואות, והו”ד בס’ מגדים חדשים (שבת שם), וכ”כ ידידינו הרה”ג ר’ אשר חיים איפרגן שליט”א בשו”ת עטרת יעקב (סי’ ו, עמ’ לד). וזה דוחק הנראה לעין, דהפשטות משמע בין במכירה בין בשאינו מכירה, ועוד דמאי חומרת רב קטינא כ”כ אם אינו מכירה.
ו. ובאמת שיש לחלק בין בגדי אשה שמתייפת בהן כמודגש ברש”י בע”ז שם, לבין מטה שאיש ואשה ישנים עליה, דהבגד כיון שהוא טפל לגופה של אשה, יש בו חשש הרהור טפי ממטה, שמיועדת לשינה וגם לתשמיש, ומ”מ אינה טפילה אל האיש ואשה כמו בגד. ושוב אחר זמן שמעתי חילוק זה גם ממורי הגאון הנורא ר’ דב הכהן קוק שליט”א, ושאין הכרח לקל וחומר שעשה הרב ראשית חכמה, וציין לדין הנזכר ריש מסכת כלים (פ”א משנה ב) בענין טומאת בגדים בחיבורי אדם, מחמת טפילותם אליו, וכן מצינו יסוד זה בכמה דוכתי, וה”ה בענין בגדי אשה שמכירה, שיש בזה צד קרוב להרהור טפי ממטה, ומ”מ סיים כנ”ל, שאם יודע בעצמו שיש לו חשש הרהור, יתרחק מן הכיעור ומן הדומה לו, והכל לפי מה שהוא אדם.
ז. ומכל מקום קשה בעיני מאד להניח את דברי הרב הקדוש ראשית חכמה בדוחק עצום כזה, ומצאתי דבר פלא בס’ “מוצל מהאש” בקונטרס “בן יכבד אב” (מנינו של הדברי חיים מצאנז) שהביא דברי הרש”ש בחי’ לשבת שם, שהעיר מה הקשר בין מימרת רב קטינא לכל הנאמר בסוגיא שם, ושנראה לו להגיה אמר רב חסדא אמר ר”ק, והובאה מימרא זאת אגב עוד מימרות של רב חסדא. והוא כתב לפרש דהעומד באמצע המטה היינו שאינו עומד בדופן אלא באמצע הנסר, והוא פסיק רישא שישבר הנסר מחמת כובד האדם, וקאמר דדומה לעומד על כריסה של אשה מעוברת שבודאי מזיקה, ה”נ בודאי עובר אאיסורא דשבת, ושכן פירשו באוצר הגאונים, ולפרש”י הכונה שהעומד על כריסה בודאי מהרהר וה”נ בודאי עובר איסור כנ”ל, ודחיא הגמרא, ולאו מילתא היא, היינו דלא ברור שיחלל שבת בעמידה על הנסר. ובכלל לא קאי על הרהור עבירה, דמצד הרהור הסברא נותנת דמהרהר. ומעתה מובן מאי שיאטיה דרב קטינא הכא, כי בסוגיית איסורי שבת עסיק, ואי”צ כלל להגהת הרש”ש. עכת”ד. ואם כי העמיס דברים ברש”י, תסגי לן מה שהביא מאוצר הגאונים, ומצאנו ביאור נכון לדעתו של הראשית חכמה.
בברכת “והיה מחניך קדוש”
יקותיאל אוהב ציון
אולי יעניין אותך גם:
סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום