אפליקצית עץ חיים שאלה מצויה מאד, משפחה שגרה בבנין רב קומות, אך יש להם כניסה פרטית, ואין להם כל קשר עם חדר המדרגות, לא משתמשים בחשמל הכללי, לא במעלית וכיו”ב, האם צריכים את דמי ועד הבית החודשיים. הנני להשיב בקיצור נמרץ.
א. נראה ברור שהם פטורים מכל וכל. ואם כי לפי חקי המדינה מחייבים אותם לשלם, הרי חק זה הוא ממש נוגד את התורה, כי כל משפטי התורה בדיני ממונות אינם “חוקים”, אלא משפטים צדיקים וישרים על פי השכל הישר, והרי דבר זה שחוקקו המשובשים הוא נוגד את הצדק והיושר. וכבר הכריע בזה הגר”ש הלוי וואזנר זצוק”ל בקונטרס “חיובי שכנים ותקנת הקהילות” (עמ’ יא) דכיון שנכנסים בכניסה פרטית, הרי שמעיקרא לא נקראים שותפים בענין המעלית וכו’. וכ”כ בס’ דרכי משפט (הל’ שכנים, עמ’ קמה בהערה) דפטורים מלשלם. וכ”כ בס’ עמק המשפט ח”ג (סי’ מז אות ג). ועוד כהנה רבים.
ב. אכן יש להדגיש, כי הני מילי כלפי ההוצאות השוטפות חודש בחודשו, אבל הוצאות של זיפות הגג או צביעה חיצונית של הבנין, או החזקת הגינה המשותפת וכיו”ב, הרי שהם צריכים להשתתף, כי בזה הם שוים בהנאה עם כל דיירי הבנין. וכבר העירו בזה כל הדיינים בפסקיהם על אודות יחסי שכנים בממון.
ג. ודע, דאפי’ מי שגר בקומה ראשונה ונכנס לבנין בדרך המיועדת לכולם, אך לעולם לא משתמש במעלית, אמר הגר”ש הלוי ואזנר זצ”ל, שאי אפשר ע”פ דין תורה לחייבו לשלם דמי המעלית, וכמובא בס’ “חיובי שכנים” הנ”ל (עמ’ יא). ועמש”כ בס’ “משפטי הממון” (עמ’ כ). ובס’ “דיני הבית המשותף” (פ”ט הערה ו). ובשו”ת יוסף לקח (סי’ סט אות יג). ע”ש. [ואמנם יש שנהגו לחייב בזה, ובפרט דפעמים שעולה לשאול איזה דבר משכניו וכיו”ב, ויש לדון על זה באופן נפרד]. אבל בנדו”ד לא שמענו שום חיוב כלל.
האם יש גדר “מנהג מדינה” לשלם בנדו”ד
ד. רק שיש לדון אם בשכונה או בכל העיר נהגו בבנינים הללו שכולם משלמים ועד בית גם מי שהכניסה לביתו לא קשורה כלל לחדר מדרגות, אם יש לומר דקנה את הדירה על דעת זה שנוהג כמנהג המקום, וכן העיר בזה מר דיינא דנחית לעומקא דדינא הגאון ר’ נפתלי נוסבוים שליט”א, דאם כך נהגו אדעתא דאותו מנהג נחית.
ושאלתי ענין זה ממורינו הגר”ד קוק שליט”א ואמר לי דאין כאן מנהג, אטו באתרא דאנשי הוצל עסקינן (ע’ שבת צב ע”א), וגם התם אמרי’ בטלה דעתן בדעת רובא דעלמא, [וע”ש בתוס’ (ד”ה ואת”ל), ובחי’ הריטב”א והמאירי (שם ע”ב). ודו”ק]. וגם גדרי תנאי אין כאן, שהרי שום קנין לא עשה, וכבר אמרו בב”מ (צד ע”א) בדין מתנה שומר שכר להיות כשואל, דהני מילי בעשה קנין, או משום שיש לו הנאה שמתפרסם שהוא איש נאמן, דדהנאה הויא כקנין, הלא”ה אי אפשר להתפיס חיוב. וע’ תוס’ ריש ב”ב (ב ע”א, סד”ה בגויל) בשם ר”ת, “דדוקא בהוצא ודפנא, אבל פחות מכאן, אפי’ נהגו – מנהג הדיוט הוא, ומוכיח מכאן דיש מנהגים שאין לסמוך עליהם, אפי’ היכא דתנן הכל כמנהג המדינה”. ע”כ. וכ”ש הכא שזה נראה יותר בגדר “דינא דגיתי” כלשון הראב”ד (פ”ה מנזקי ממון ה”ז) בענין תשלום בושת. [וע’ ב”ק (קיד ע”א) דיני דמגיסתא. ופרש”י וחי’ ראב”ד שם].
מסקנת הדברים. אי אפשר לחייב את הדיירים הגרים בכניסה נפרדת מהבנין לשלם את תשלומי ועד הבית, ואם ירצו לשלם איזה סכום [כגון שליש משאר הדיירים] כדי לרצות את התובעים הרי שיש בזה מידה טובה, ואי אפשר לכוף על זה בדין תורה כלל ועיקר.
בברכת התורה
יקותיאל אוהב ציון ס”ט
סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום