אפליקצית עץ חיים
הנחת תפלין קודם ברכת אשר יצר
שאלה: היו תפלין על ראשו, ונכנס לבית הכסא, האם כשיוצא ונוטל ידיו – יניח תפלין ואח”כ יברך אשר יצר, או שיברך אשר יצר מיד עם יציאתו ואח”כ יניח תפלין.
צדדי השאלה הם:
א. מחד גיסא י”ל שיברך אשר יצר מיד, ואפי’ שעי”ז יתעכב מעט ממצות הנחת תפלין, כיון שזו ברכת הודאה ושבח לבורא עולם על הנסים שבטבע האדם, ע”י בורא כל עלמין הרופא כל בשר ומפליא לעשות.
וכפי שכבר כתב מרן הגר”ד קוק שליט”א דכל מה שדנו הפוסקים עד כמה אפשר לעכב ברכה זו, אין זה אלא במקום אונס, אבל בעלמא יש לברך מיד כשיוצא וידיו נקיות, ולא רק בתורת “זריזין מקדימין” אלא מצד שזוהי הצורה המקובלת למי שיש לו “לב בשר” ולא “לב אבן”.
משל למה הדבר דומה, לחולה בעל יסורים נוראים שעבר ניתוח מורכב ע”י רופא מומחה ללא שום תשלום ותמורה, ועבר הניתוח הקשה בהצלחה מרובה, וכשיצא המנותח בשלום ובמישור מחדר הניתוח, פגש את חבירו והחל לדבר עמו על דא ועל הא, הזמן שהרופא עומד כנגדו והוא כלל לא מתייחס לרופא ואינו אומר לו תודה, הלא טפש וחסר לב הוא, ואם מעט “מח ולב” היו בו, לא היה מסוגל לעשות שום דבר קודם התפרצות ההודיה אל הרופא המיוחד. עכ”ד מרן יצ”ו.
ב. מאידך גיסא יש לומר דכיון שאינו מעכב את הברכה בגלל עניני דעלמא, אלא שרצונו לעטר את הברכה בתפלין על ידו ועל ראשו, וגם להרויח עוד כמה רגעים של מצות עשה דאורייתא של הנחת תפלין, שהרי כל רגע שאינו עטור בהן הוא פסידא דלא הדר, א”כ איפה יש מקום לומר שיניחם קודם ואח”כ יברך אשר יצר. [וכעי”ז נסתפק רבינו שליט”א שיש מקום לומר שאם יוצא מבית הכסא והוא לבדו, ויודע שאם ימתין עוד איזה זמן יהיו רבים לידו ויענו אמן על ברכתו, דעדיפא ליה להשהות הברכה כדי לעטרה באמנים].
והנמשל ברור באיכות ובכמות כפולה ומכופלת אין סוף, על הטובות הרצופות והנפלאות שעושה השי”ת עם האדם בכל יום ויום, ובכל פעם שנכנס אדם לבית הכסא, הוא עובר מערכת מורכבת ומשוכללת של פלאים במערכות גופו האנטומיים, וכל זה לאחר פעולות מורכבות שהחלו מיד עם הגעת המאכל והמשקה לבית הבליעה, וכל זה מלבד מליוני מערכות שכלול ופלא המצויים ברמ”ח אברים ושס”ה גידים.
להלן תשובת מרן הגר”ד קוק שליט”א
ג. איתא בברכות (כג ע”ב) אמר רבי יצחק, הנכנס לסעודת קבע, חולץ תפיליו ואחר כך נכנס. ופליגא דרבי חייא, דאמר רבי חייא מניחן על שלחנו, וכן הדור לו. ופרש”י, חולץ תפיליו. שמא ישתכר בסעודה ויתגנה בתפיליו. וכן הדור לו. שיהו מזומנים לו, ויחזור ויניחם בשעת ברכה. עכ”ל. [ובחי’ הרש”ש שם הפליג בדעת רבי חייא. וע’ מאמ”ר (סו”ס מ), ותפא”י (פ”ב דידים אות לה). ודו”ק]. ובשו”ע (סי’ מ ס”ח) איפסק כרבי חייא שמניחן קודם ברהמ”ז, וע”ש ב”ביאור הלכה” שלפי הרמב”ם (פ”ד מתפלין הט”ז) לובשן לאחר “מים אחרונים”, אך האחרונים לא הביאו את דבריו. וע”ש דבריו. [ובמש”כ להעיר ב”הלכה ברורה” שם ס”ק טו].
ד. הלא מעתה יש לנו ללמוד לנ”ד שקודם יניח התפלין ואח”כ יברך אש”י, דזה ברור דכל מה שנאמר לעיל בביאור הצורך לזרז את ברכת אש”י, ה”ה והטעם גם לגבי ברהמ”ז שיש להסמיכה מיד לסיום הסעודה, ואדרבה, יש בברהמ”ז חשיבות טפי מברכת אשר יצר, כיון שחיובה מן התורה [ואשר יצר מדרבנן], וברור הדבר דכל שיעורי הפסק שהובאו בפוסקים לענין ברהמ”ז, הם לא לענין לעיכובא, אבל לכתחילה יש לברך תיכף כשמסיים סעודתו וכנ”ל.
ה. וצ”ב בלשון הגמ’ “וכן הדור לו”, שהוא לשון משונה, [א”ה, ובפשטות היה נראה דכלפי דברי רבי יצחק שאמר לחלצן מחוץ למקום הסעודה משום דחייש לגנאי, קאמר ר’ חייא דל”ח לגנאי ואדרבה כן הוא הדר. ועדיין צ”ב]. והנראה בזה דכיון שבתפלין מצינו טופס (שמות יג, ט) “למען תהיה תורת ה’ בפיך”, דדרשי’ ביה בשבת (כח ע”ב) “מן המותר בפיך”, אם כן הדור ונאה בעת אכילה שיהיו התפלין על שלחנו, כי בזה מינכר תיקונא דאכילת המותר בפי האדם. ולפי ביאור זה אין ראיה מסוגיית ברהמ”ז לשאלה שלפנינו ב”אשר יצר”.
ו. ושמא יש לקשר שאלה זו עם נידון הגמ’ בסוכה (נו ע”א) בפלוגתת ב”ש וב”ה איזה ברכה קודמת בקידוש דליל שבת, שלדעת ב”ש ברכת “מקדש השבת” קודמת משום שהיום גורם ליין שיבא וכו’, והיינו ד”מצות היום” יש לה תקף טפי, ולדעת ב”ה ברכת היין קודמת משום שהיין גורם לקידוש להאמר, ולטעם אחר, משום דברכת היין תדירה טפי, ומתבאר שלדעת ב”ה דהלכתא כותייהו כח ה”תדיר” עדיף על כח “מצות היום”. וה”נ ברכת “אשר יצר” הויא כעין גדר מצות היום, שהיא מצוה של עכשיו, ותפלין תדירי טפי טובא, והתדיר עדיף.
ז. ויש לדחות שאין הסוגיא שם קשורה לנ”ד, דכאן גם אליבא דב”ש יש להניח תפלין קודם, כיון דכל רגע שאינו מניחן הוא מפסיד מ”ע של תורה, ועד כאן לא שמענו צד להקדים את מצות היום על פני התדיר, אלא כשמפסיד רק את ה”קדימה”, לא כן כשמפסיד קיום מצוה. [א”ה, וכעין סברא זו נתבאר בדברי הגאון אדר”ת בהסכמתו לס’ “חשבון טעמי המצות” (ירושלים תרס”ד). ע”ש. ועמש”כ בשו”ת יעלת חן ח”א (או”ח סי’ ח). ועוד יל”ד דסברת “מצות היום” שייכא טפי במועד שיש לו תאריך קבוע, לא כן הכא דאמנם זה זמנו לברך אשר יצר, אך אינו בתורת “זמן גרמא” לברכה זו. ואכמ”ל טפי]. וע’ לשון הגמ’ בברכות (טו רע”א). ודו”ק. [וע”ש (ס ע”ב). וע”ע בב”ק (יז ע”א) לא פשיט לן עד דמשי ידיה וכו’].
מסקנא: על כן נראה שבנידון השאלה שבאה לפנינו יש להורות שיניח קודם התפלין ואח”כ יברך אשר יצר. עכ”ד מרן הגר”ד קוק שליט”א. [וכן העלה הגרמ”י דייטש בס’ “זיו הים” (ב”ק יז ע”א, אות ד), ושכן מתבאר בלשון הגמ’ שם. וכן העלה לדינא הג”ר שריה דבליצקי זצ”ל בס’ “פאר יעקב” (פ”ז אות ג) ע”פ סוגיא דברכות הנ”ל].
נ”ב. בחיפושי בספרים ראיתי שכבר נגע בזה ב”שערי תשובה” (סי’ ח ס”ק טו) והביא בזה פלוגתא בין הגנת ורדים למג”א. ע”ש בנידונם לגבי היוצא מבית הכסא באמצע פסוד”ז. וכן ראיתי בס’ היקר “ברכת איתן” (על עניני ברכת אש”י, סי’ ד סכ”ט) שהרחיב בשאלה זו, והביא בזה משא ומתן ארוך, ומדבריו של מרן שר התורה הגר”ח קניבסקי זיע”א, ומסיק לברך אשר יצר קודם הנחת תפלין. ולאור האמור לעיל בס”ד אתה תחזה מה שיש לדון ולסלסל בדברים. ע”ש. גם ראיתי לידידינו הרמ”ז ערבה שליט”א בס’ “מאיר עוז” (סי’ מ אות יב) שהעלה בנ”ד לברך אשר יצר קודם, ושכן השיבו שר התורה זיע”א. ולענ”ד יש להשיב על מה שכתב שם. ע”ש. וע”ע בשו”ת באר שרים ח”א (סי’ ב, ענין ב). ובשו”ת מחקרי ארץ ח”ד (סי’ לו). ובס’ דרך מצותיך (דיני תדיר וקדימת מצות, עמ’ ג והלאה).
בברכה רבה
יקותיאל דטבריה
סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום