אפליקצית עץ חיים
האם יש הידור להדליק נר חנוכה בשמן זית הראוי לאכילה
הידור או בל תשחית
א. רבני זמנינו העלו דיון בענין הדלקת נר חנוכה, אם יש ענין להדליק דוקא בשמן זית משובח שמסתפקים ממנו בסעודה וראוי בשופי למאכל אדם, או שמא כיון דענין ההדלקה הוא להאיר לפרסומי ניסא, א”כ מה לי להאיר על ידי שמן זית או שמנים אחרים שדולקים יפה כגון שמן סויה, ומכיון ששמן זית יקר מאד פי כמה מונים משמן זית, אולי יש בזה איסור “השחתה”, וע’ שבת (קמ ע”ב) דמאן דאפשר ליה למיכל נהמא דשערי ואוכל נהמא דחיטי, יש בזה משום בל תשחית, ורק משום דבל תשחית דגופא עדיף שפיר דמי לאכול דחיטי, וכעין זה שם (קכט ע”א), וא”כ הכא נמי שמא יש בזה בל תשחית, ורבני הדור האחרון מצדדים בזה לכאן ולכאן.
סברת הגרי”ש להצריך שמן ראוי לאכילה
ב. ומפורסם משם מרן הגרי”ש אלישיב זיע”א, שהיה אומר להדליק בשמן זית משובח, משום מה שנאמר (מלאכי א, ח) “הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך”. [ע’ בסוכה (נ ע”א) לענין מים מגולים במקדש, ובב”ב (צז ע”ב) לענין יין של קידוש, ובמנחות (סט ע”א) בענין שעורים שנמצאו בגללי בהמה, וכן ביארו הראשונים הטעם דכהן בעל מום פסול לעבודה, וכעין “כי אין לבא אל המלך בלבוש שק”. ועפרש”י בזבחים (פה ע”ב, ד”ה הואיל), ותוס’ ע”ז (ו ע”א, ד”ה תמים). ודו”ק]. וכך משיב חתנו מרן שר התורה הגר”ח קניבסקי שליט”א. וכן הורה הגאון ראשון לציון מהר”ר מרדכי אליהו זיע”א בס’ דברי מרדכי (שמות, עמ’ רכ).
סיוע לדברי הגרי”ש ומשא ומתן בזה
ג. והגאון רבי דב הכהן קוק שליט”א העירני שלפי המבואר בר”ן (רפ”ב דשבת) דהטעם דאסור להשתמש לאורה הוא, משום דהוי דומיא דמנורת בית המקדש שאסור להשתמש לאורה, א”כ יש כעין מקור לדברי הגרי”ש, והו”ל כסיבת בל תשחית דגופיה כיון שיש סיבה. [אמנם הרא”ש והרמב”ן כתבו בטעמא דאסור להשתמש לאורה, שלא יאמרו לצורכו הוא דאדליק]. וע’ בס’ חשוקי חמד (סוכה לו ע”ב).
ואמנם אכתי יש לומר דדוקא לענין ההנהגה של האדם כלפי הנרות הדולקים, מצינו ענין זה של “דומיא דמנורה”, אבל באיכות השמן שהוא דבר נסתר, שהרי שמן סויה וכיו”ב דולק יפה ומאיר היטב כמו שמן זית ממש, א”כ מאן יימר דאכתי יש ענין של “דומיא דמנורה”. ובפרט שבגמ’ (שבת כג ע”א) נאמרה חשיבות לשמן זית מצד ד”צליל נהוריה”, ולא מצד דומיא דמנורה, הרי שהכל תלוי באיכות האור. וכבר העיר בזה הגר”מ פיינשטיין בס’ “דברות משה” להגר”מ פיינשטיין שם. וכן העיר הראי”ה קוק בס’ מצות ראיה (סי’ …). ע”ש.
סברא חדשה מהגר”ד קוק להידור בשמן הראוי לאכילה
ד. שוב הביא לן מרן הגר”ד קוק שליט”א מסוגיא דע”ז (יא ע”א) מעשה שמת רבן גמליאל הזקן ושרף עליו אונקלוס הגר שבעים מנה צורי. וא”כ מבואר דיוקר הדבר אין בו בל תשחית, ואדרבה יש בזה חשיבות לדבר. ושאלתי דהתם שאני שרצה אונקלוס לבטא את הצער הגדול, וככל ששורף יותר מבטא בזה את החשיבות של רבן גמליאל יותר, אבל הכא כיון שהענין הוא להאיר בחשיכה מה לי שמן זה או אחר, אטו יש ביטוי מעולה יותר להארת הנר ע”י שהוא מעולה בדמים טפי. והעירני הגרד”ק שליט”א מלשון התוס’ בע”ז (שם ד”ה עוקרין) שכ’, “דבשלמא משום בל תשחית ליכא, דכיון דלכבודו של מלך הן עושין אין כאן השחתה, דהוי כמו תכריכין של מאה מנה”, הרי מבואר דכשם שמצינו שעושין תכריכין משובחין לאדם מכובד במאה מנה, ולא אמרי’ בזה בל תשחית, ה”נ יש לומר בשמן של מאה מנה, שזוהי חשיבות המצוה, שמבזבז ממונו עליה ומיטב כספו ישלם לכבודה.
סיבה נוספת משום שהנס היה בשמן זית
ה. ויש לציין שמצינו בקונטריס ישן בענין סוד הדלקת נרות חנוכה, שהיה בכתב ידו של רבינו יצחק סגי נהור בנו של הראב”ד, והם דברים שנגלו לו מפיו של אליהו הנביא, [חלקו הובא בס’ חסד לאברהם אזולאי, ונדפס לראשונה בספר הזכרון “פחד יצחק” לכבוד הגר”י הוטנר זצ”ל, ומשם נעתק בכמה מקומות, ולאחרונה הדפיסו רב אחאי הגאון מהר”ר יוסף חיים אוהב ציון שליט”א, בספרו “מאי חנוכה”, ושם (עמ’ לד) כתוב דבר מחודש, שיש מצוה להדליק בשמן זית [לא רק מצד דצליל נהוריה, אלא] משום שנעשה בו הנס. וכ”כ הלבוש (סי’ תרעג). ועוד. [ועמש”כ רב אחאי שם בביאורו מנורת זהב]. ומזה סיוע להצעת הגרי”ש אלישיב וסיעתו, שיהיה שמן הראוי לאכילה.
אם יש בשמן למאור זכר לנס
ו. אכן עדיין מקום יש לומר דגם שמן למאור כיון שהוא נעשה מזיתים, הגם שיש בו חומציות נוראה והזיתים מקולקלים וכיו”ב, מ”מ לענין זכר לשמן זית דמנורה, סגי בהכי. וכך היא דעת כמה חכמים חשובים שליט”א. אמנם יש מקום לומר דמאחר והשמן הזה עובר תהליכים כימיים רבים, וכבר פוקע ממנו כל זכר של זית, א”כ פנים חדשות באו לכאן, וכן אומרים העולם, שהערך התזונתי של שמן למאור הוא כמו מים, מחמת תהליך הזיקוק בהרתחה עצומה עם סודה קאוסטית, וזה מלבד הנזק הנורא שיכול להיות למי שמסתפק ממנו. וכן העיר בזה ידידינו הרה”ג ר’ אלקנה ישראל שליט”א בספר היקר “אבא בם”. וראה מה שחקר יפה בענין זה באור תורה (כסליו תשע”ג, סי’ כב).
ז. ובעיקר הענין חזי הוית למרן הגרי”ח מבבל זיע”א שכתב בספר בן איש חי (פרשת וישב אות יב), שמן זית מצוה מן המובחר, ואם הניח השמן תחת המטה, לא ידליקו בו נר חנוכה, ולא נר שבת, משום דכל מידי דאכילה, שורה עליו רוח רעה תחת המטה. וכיון דנמאס לאכילה. נמאם למצוה, משום הקריבהו נא יפחתך, אבל אם השמן הוא מר, דאינו בר אכילה, אינה שורה עליו רוח רעה. ע”כ. [ולפי”ד נפיק לן דכל מידי דאינו ראוי לאכילה ל”ש ביה רו”ר, ואם יניח אדם תחת המטה תבלינים וכיו”ב לא יאסרו. וצ”ע]. ומתוך דבריו יתבאר לן דשמן למאור לית ביה חששא, כיון דלא גרע משמן מר דעם כל מרירותו אכשריה לאכילה, והסברא בזה משום דסו”ס הוא ראוי להאיר ולא איכפ”ל דהוא מר, ועמש”כ בס’ מעדני אשר לונצר (עמוד שצד), ובספר פני שבת גליק (ח”ג עמוד סו). לא כן שמן שהיה ראוי ושהה תחת המיטה, דאידחי ונמאס ממה שהיה קודם.
וכן כתב חילוק זה הגרח”פ בס’ פתח הדביר ח”ג (סי’ רסד אות ח) שהביא מה שהעיר בס’ חיי עולם (או”ח סי’ קנד) עמש”כ הפמ”ג (שם א”א סקי”ט) דשמן מאוס פסול לנר שבת וחנוכה, כההיא דכתב בשו”ע שם סי”ב דשמן שנפל בו עכבר לא ידליקו בו בביהכ”נ. דא”כ מהו דאמרי’ במתני’ ובגמ’ שבת (כד ע”ב, כה ע”ב) אין מדליקין בעטרן משום שמא יצא והלדקת נר שבת חובה, ומדוע לא קאמר משום הקריבהו נא. ועל זאת השיב הפתה”ד בשינויא בתרא וז”ל, דהקריבהו לא שייך אלא בדבר שנפסל ושנתקלקל שאם לא היה מתקלקל הוה חזי כגון שמן שנפל בו עכבר דאל”ה השמן כשר וכו’.
דברי כמה מגדולי הדור בנידון
ח. וראיתי להרה”ג המפורסם אב”ד חיפה הגאון ר’ יעקב רוזנטל זצ”ל בס’ “משנת יעקב” (זמנים מהדורא אחרונה, עמוד 3 אות ט) שכתב, השנה יצאה הוראה מחכם גאון אחד, שאין להשתמש לנר חנוכה בשמן זית שרשום על הבקבוק שהוא רק להדלקה, ומשום “הקריבהו נא לפחתך”, ולדעתי אין שום סיבה לאסור בזה, מאחר שהשמן דולק טוב מאוד, ואצלי משתמשין בזה בנרות שבת, וכן בנרות חנוכה, ואין שום סיבה לאסור זה. ע”כ. וכן העלה בס’ פסקי משה (פרזיס, פ”ב סט”ו) שאין ענין ועדיפות בשמן הראוי לאכילה אא”כ דולק יותר טוב. ע”ש. וכן פסק הגאון מהר”ן קרליץ זצוק”ל דשמן למאור ראוי לכתחילה להדלקת נר חנוכה. וכן הוא מנהג רבים וטובים כנודע. ועמש”כ הגאון מהר”מ קליין זצוק”ל בספר ימי שמונה (סי’ קלג, עמוד שעו), דבנר שבת לא חיישי’ אם נתנו השמן תחת המטה, דהעיקר שיהיה אור. עי”ש.
מסקנא דמילתא. מנהג ישראל קדושים להדר בהדלקת נרות חנוכה בשמן זית הראוי לאכילה, ודעת הגרי”ש אלישיב זיע”א שכן ראוי לנהוג לכתחילה. וכן שמענו מגאון עזינו מהר”ר דב קוק שליט”א. אכן בודאי שאדם יוצא ידי חובה מעיקר הדין בכל שמן הדולק. [ויש חולקים וסבירא להו דאין שום הידור בזה, ומחמת מחלוקת זו, יש שנהגו להדליק את הנר של חובת היום בשמן זית, ושאר נרות בשמן למאור וכיו”ב].
בברכה
יקותיאל אוהב ציון
אולי יעניין אותך גם:
סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום