ברכת שהחיינו על חפץ שנגנב וחזר

ברכת שהחיינו על חפץ שנגנב וחזר, ועוד

שאלה: נגנב לי האופנוע וכבר נתייאשתי ממנו, וברוך ה’ החזירוהו לי במצב טוב, האם אברך ברכת שהחיינו, כדין הקונה כלים חדשים, או כיון שזה דבר שהיה אצלי מאז והוא שלי, לא שייך לברך על זה.

תשובה בקיצור: יש לברך שהחיינו, ואמנם לא מטעם קניית דבר חדש, אלא על הבשורה הטובה שחזר האופנוע למקומו.

נימוקים ומקורות:

הסבר הספק בשאלה זו, האם חזרת דבר לאחר ניתוק ממנו, נחשבת פנים חדשות, וממילא שייך לברך, או דהכל אחד ורק שהוסר המסוה, ולא שייכא ברכה.

וציין לנו בזה הגר”ד קוק שליט”א לד’ התוס’ דכתובות (כו ע”ב, ד”ה אנן), גבי מי שהיה מוחזק בכהונה ובאו תרי עדים ופסלוהו ואח”כ באו תרי אחריני והכחישו את הראשונים, דקיי”ל תרי ותרי בהכחשה מוקמינן אחזקה, והתוס’ כתבו, דלא אמרינן כיון שירד מפעולת כהן למשך איזה זמן אם כן אין חזקה, זה אינו, דכיון שהעדים דנים על מעיקרא, ממילא בעדותם חזרה עטרה ליושנה. הרי שהחזרת ענין שנעלם [ע”י עדי שקר, או גנב בנידון דידן], הוי ליה גדר אחד ולא מצב חדש.

ורציתי גם אני להביא ראיה מהסוגיא דסוכה (כז ע”ב) לדעת רבי אליעזר דבעי’ אותה סוכה כל שבעה, שאם נפלה ובנאה שוב מאותם עצים [ע”ש בתוס’ ובחי’ ריטב”א] דשפיר הוי ליה סוכה הראויה לשבעה, ודחה מורינו הרד”ק שליט”א דאין ראיה משם, כיון דשם מיירי ברציפות, ולא בענין של חזרה דמעיקרא בדבר שנעלם.

ועכ”פ אם כי מצד קנין ליכא, כיון שזה שלו, וזה לא יאוש דאבידה אלא יאוש דגניבה, ועדיין לא הופקעה הבעלות, אבל יש כאן ברכת שהחיינו מצד בשורה טובה, שהרי בודאי יש לו שמחה מבשורת חזרת האופנוע, ושפיר יברך שהחיינו. וכן מבואר לדינא במשנ”ב (סי’ רכב סק”א), דאמנם על שמועה שנתפס הגנב לא מברך, אבל כשברור לו שהחפץ חוזר אליו, שפיר מברך. ומקורו מדברי ספר חסידים כמבואר בכל האחרונים אשר שם חונים. והפוסקים כתבו ענין זה בדיני “שמועה טובה”, ולא בדיני שהחיינו של “קנין” שמצוי יותר בסימן שלאחריו, מטעם המבואר לעיל.

ונפק”מ בזה אם אחד מברך על השבת גזילה כנ”ל, וחבירו זקוק לברך שהחיינו על קנין של כלי חדש, דיש מקום לומר דאמנם יש כאן אותו תוכן ברכה, אבל ב’ סוגים הם, זה מברך על הנאת בשורה, וזה מברך על הנאת קנין. ולכאו’ יש לדחות החקירה הזאת מעיקרא שהרי זה אותו נוסח ממש, ואמר לי הגר”ד קוק שליט”א שנידון זה הוא כעין שמצינו בראשונים (אשר הובא בב”י או”ח סי’ קט ובדרכי משה שם), שנחלקו בעומד בתפלת שחרית ושומע קדושה של מוסף אם יענה …

וציינתי ספיקא דספר “אורים גדולים” (שציין רעק”א בסי’ ריט) לענין מי שהיה חולה ונתרפא אי מוציא י”ח בברכת הגומל את מי שיצא מבית האסורים, והעירני הגר”ד, דלמא”ד דהני ארבעה צריכים להודות בדוקא, יש לחקור חקירה זו, דכל חד הוא חפצא באפי נפשיה, אבל למא”ד דארבעה לאו דוקא, וה”ה כל דבר שיש לברך עליו הגומל, נראה שלדעתם שפיר אחד מוציא את חבירו, הגם שכל אחד מחוייב לברך בגלל אירוע אחר. (וראה דעות הראשו’ בזה בב”י סי’ ריט). וממילא בנ”ד שמברכים שהחיינו על כל דבר שיש בו שמחה, נראה שבאמת אין בעיה שזה מברך ומוציא את חבירו על שהחיינו של ענין אחר.

אכן יש לומר דכל זה בשהחיינו כללי שיש בו פרטים, אך אם זה מברך שהחיינו על הדלקת נר חנוכה, וההוא יש בידו פרי חדש, נראה דלאו שפיר לפוטרו, הגם שהוא אותו נוסח, דדמי טפי לב’ קדושות של שחרית ומוסף. וכמדומה יש מזה בתשו’ כתב סופר. ואכמ”ל כעת.

שהחיינו והטוב והמטיב על “טסט”

אגב, מאן דהוא קיבל תשובה שעבר טסט, ואמר לרב ששמח מאד, ואמר לו הרב שיברך שהחיינו. ויתירה מזו, היה מאן דהוא שציערוהו המון בטסטים, וביום שקיבל תשובה שעבר, בא לבשר בהתפעלות לרבינו הגדול שליט”א שנתקיימה גזירתו, והרב עצמו בירך שהחיינו על הבשורה של אותו אחד. [פוק חזי אהבת ישראל דיליה, וכמדומה שמרוב מסירות נפשו לכל יהודי, יותר שמח בהצלחת אחרים מהצלחתו…].

וכשכתבתי עובדא זו, אמר לי הרב שליט”א, שיותר טוב אם שמח בבשורת חבירו לברך הטוב והמטיב, ובפרט אם נטפל לשמחתו, שלא מתיישב כ”כ לברך שהחיינו, ומה שהוא בירך שהחיינו בסיפור הנ”ל, זה מחמת שאותו אדם היה ברצוא ושוב המון פעמים, וממש היה לו לחץ מצערו של אותו אחד, וכבר היתה אצלו בשורה בפני עצמה שכבר אין לו צער ולחץ… [ואמר לי דאכן לא ברירא כלל לברך על סור מרע, אבל כאן בצירוף השמחה, בירך שהחיינו להורות על הנושא העצמי שהיה לו בזה].

בברכה

יקותיאל דטבריה

אולי יעניין אותך גם:

• ברכת שהחיינו על הכינרת כשעלתה על גדותיה
• ברכת שהחיינו על משקפיים, מכשיר שמיעה, ועוד..
• מה מברכים מיד כשנולד בן

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום