מועדים וזמנים

שתיית “מיץ ענבים” ואכילת עופות בט’ הימים

כבוד היקר והנעלה ר’ דוד שדה שליט”א

 

אשר שאלת בענין שתיית מיץ ענבים בימים אלו, ובפרט לאנשים שיש להם מזה תועלת פיזית, והשאלה מתעצמת בערב תשעה באב [כשלא חל בשבת], שע”פ דברי המבינים, יש תועלת גדולה לגוף אם שותה שתי כוסות של מיץ ענבים סמוך לצום, האם יש מקום להתיר את הדבר.

 

תשובה בקיצור: מעיקר הדין מותר לשתות מיץ ענבים בכל הימים הללו, וה”ה בערב תשעה באב, ובפרט מי שצריך לדבר זה בשביל חיזוק כחו וכיו”ב, שאין לו לחוש כלל. וכן הורה מרנא גאון עזינו מהר”ר דוב הכהן קוק שליט”א.

 

נימוקים ומקורות:

 

שורש סיבת ההמנעות מבשר ויין בימים אלו

א. ראשית יש להבהיר, שמנהג ההמנעות מאכילת בשר ושתיית יין בימים אלו, אינו מחמת דיני אבלות הידועים על ז’ קרובים, שהרי האבל מותר לכתחילה באכילת בשר ושתיית יין וכמבואר במתני’ (רפ”ג דברכות), דמיד כשיוצא מן האנינות הרי הוא מותר בבשר ויין. וכן מפורש בתענית (יג סע”א). ויש שנהגו לעשות סעודת הבראה בבשר ויין, כמ”ש בשו”ע יו”ד (סי’ שעח ס”ט). ומצינו בכתובות (ח סע”ב) שתקנו עשרה כוסות של יין בבית האבל. ומקרא מלא הוא (משלי לא, ו) “תנו שכר לאובד ויין למרי נפש”.

 

ובימי החורבן, סיבת ההתרחקות מבשר ויין היא מחמת שאין לנו בשר קרבנות ע”ג המזבח, ונפסק ניסוך היין, ודין הוא שנגזור ע”ע שלא נאכל בשר ולא נשתה יין כוליה שתא כמבואר בב”ב (ס ע”ב), אלא שהיא גזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה, ולכן בימים הללו הנהיגו הגבלה פורתא להתרחק ממילי דבשר ויין בבחי’ מה שאמרו (חגיגה ז ע”א) “שלא יהיה שולחנך מלא ושלחן רבך ריקם”. וכ”כ הרא”ש מלוניל (הובא בב”י סו”ס תקנב). ומדינא דחז”ל (תענית כו ע”ב), אין איסור אלא בסעודה המפסקת. ומבואר כל הנ”ל בקיצור נמרץ בביאור הגר”א (סי’ תקנא ס”ט).

 

עיקר המנהג בהמנעות מאכילת בשר בהמה

ב. ולפי”ז עיקר האיסור הוא בבשר בהמה ולא בעופות, שהרי אין העוף קרב ע”ג המזבח, והטור (סי’ תקנב) ס”ל דכל מנהג האיסור הוא בבשר, אבל אכילת עוף שריא גם בימים אלו ואפי’ בסעודה המפסקת. וביאר המג”א (סי’ תקנא ס”ק כח) בשם הב”ח, שסיבת הקולא בעוף מחמת הנ”ל. ועמש”כ במשנ”ב (שם ס”ק סד, ובשעה”צ שם ס”ק סט, ובסי’ תקנב סק”ה). ודו”ק. וכן נהגו במצרים לאכול עוף כרגיל בכל ט’ הימים הללו, וכמ”ש מהר”א ן’ שמעון בס’ נהר מצרים (דל”ו ע”א), הובא בחזו”ע (ד’ תעניות, עמ’ קעד). ומצד איסור שמחה ג”כ אין לאסור, דהא עיקר שמחה בבשר בהמה, משא”כ בעוף וכמבואר בהדיא בחגיגה (ח ע”א) ובכמה דוכתי.

 

ג. ובשו”ע (שם ס”י) הביא בשם “יש מי שאומר” להמנע מאכילת עוף, וביאר הגר”א שם, דכך קבלו עליהם להמנע גם מעוף. והכל תלוי במנהג. [וטעמא דמילתא, משום דסו”ס יש בזה שמחה טפי משאר מאכלים, וכמ”ש בב”י (סו”ס תקנא ור”ס תקנב) בשם המרדכי (שלהי תענית), ובפרט שיש רבים דעיקר מאכלם עוף, ובמניעת בשר לא מינכרא מילתא דאבלות החורבן כלל. ולדברינו אלה מיושבת הערת הגר”ש חירארי זצ”ל בס’ “מני שמחוך” חגיגה שם, וע”ש במרדכי. ודו”ק]. ומ”מ בשו”ע (שם ס”י) לא הזכיר לטותא ד”פורץ גדר ישכנו נחש”, אלא באוכל בשר במקום שנהגו בו איסור. ונפק”מ לבעלי מסעדות שקשה להם לסגור בימים אלו, דטוב לייעץ להם שימכרו רק בשר עוף ולא בשר בהמה דחמיר טפי, וכמ”ש בשו”ת יחוה דעת ח”ג (סי’ לח). וכן יש לשמוע קולא בקטנים לענין זה. ואכמ”ל.

 

שתיית מיץ ענבים מותרת לכו”ע

ד. ולאור כל האמור, נובין ונידון להיתרא בשתיית מיץ ענבים, שהרי הסוחט אשכול ושותה מיד, דהיינו מיץ ענבים שלנו, אם מנסכו ע”ג המזבח – הוי כמנסך מים, כמבואר בשו”ת הרשב”א (ח”ז סי’ תקכט) שאינו ראוי כלל להעלות ע”ג המזבח. ולכן גם בסעודה המפסקת יש להתיר לשתות מיץ ענבים, ובפרט היכא דעושה כן משום חיזוק גופו, ומכ”ש בשאר ט’ הימים. וע’ בס’ “שערי נחמה” (פ”ג אות יח) שהרגיש בזה, וכ’, דעדיף שישתה בסעודה הקודמת למפסקת. ועמש”כ בס’ שבות יצחק (פסח, פי”ח עמ’ קפה), ולידידינו הגר”מ משולמי שליט”א בס’ דבר משולם (סי’ תקנד אות י). ובקובץ התורני “בית אהרון וישראל” (גליון נו, עמ’ פח והלאה). ואכמ”ל.

ה. ומה שדקדקו בספרי רבני הדור מד’ המשנ”ב (סי’ תקנא ס”ק סו) לאסור שתיית מיץ ענבים, אינו מדוייק כלל, דשם מיירי בסוגי יין שונים, דגם יין תוסס יש בו שמחה (ע”ש בשע”ת ס”ט, ד”ה יש). ואעיקרא, הרי רבינו הרמב”ם (פ”ה מתעניות ה”ו) כשהביא המנהג של מניעת שמחה בימים אלו, לא הזכיר אלא בשר, ויין מאן דכר שמיה, [וכבר דייק זאת במטה יהודה עייאש (סי’ תקנא ס”ק כב). ע”ש], והלא העד העיד בנו בס’ “פרי האדמה” (ח”ד דף ח ע”ד) שנהגו לשתות יין בתשעת הימים עד סעודה המפסקת, ואם כי נתפשט המנהג שלא לשתות יין, מ”מ מיץ ענבים משרא שרי. וזה דלא כדכתבו בס’ “אור לציון” (ח”ג פכ”ו אות ח בהערה) דמיץ ענבים בכלל יין.

 

ו. ולכן גם בערב הצום, שיש הרוצים לשתות מיץ ענבים כדי להקל על הצום, אפשר להקל בדבר. וע’ בשו”ע (סי’ תקנב ס”ב, ובמשנ”ב ס”ק ז), לענין יין מגתו בסעודה המפסקת, דנהגו בו איסור. ואין כונתו למיץ ענבים, אלא שהתחיל בו מעט תסיסה, שראוי לניסוך ע”ג המזבח בדיעבד, והיינו שעבר עליו בערך ג’ ימים כמבואר ברמב”ם (פ”ה מתעניות ה”ז). וע’ סנהדרין (ע ע”א). וכן מוכח החילוק בין יין מגתו למיץ ענבים שלנו ברמב”ם (פכ”ט משבת הי”ז) ובשו”ע (סי’ רעב ס”ב), וראיתי שציינו דכן מפורש כן בראבי”ה (סי’ תקכד). אכן מעיקר דין הגמ’, גם יין מגתו מותר בסעודה המפסקת.

 

ז. ואסיים בפנינה נפלאה מבית מדרשו של מרנא הגר”ד קוק שליט”א, דהנה מחמת מנהג ישראל שלא לאכול בשר ועוף בתשעת הימים, כולם מעלים על שלחנם בימים אלו דגים, וסימנא מילתא היא ומזלייהו חזי, לעורר בחודש אב שבו שליטת הדינים וירידת המזל, את כחו של חודש אדר שמזלו דגים, ובו עלייה במזל טוב וסימן טוב.

 

בברכה רבה

שוליא דנגרי המלקק מן הים דאור העולם

 

אולי יעניין אותך גם:

 

 

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

4.5 2 הצבעות
דירוג פוסט
guest
0 תגובות
Inline Feedbacks
הצג את כל התגובות