אפליקצית עץ חיים
שם רחוב על שם צדיק בלא תואר הרב
שאלה:
לכבוד מורינו הגר”ד קוק שליט”א
אני גר ברחוב “רבי יהודה הנשיא” בטבריה, ותמיד כששואלים אותו איפה אתה גר, אני עונה “ביהודה הנשיא”, וכן מצוי שיגרת לשון של המונים בכל הרחובות שעל שם חכמי ישראל, והשאלה האם זה לא פחיתות כבוד, לומר את שמו של הרב בלא תואר.
מצפה לתשובת הרב
דוד כהן
תשובה בקיצור:
הגר”ד קוק שליט”א השיב, שבאמת יש בדבר הזה חשש הלכתי מסויים, ואמנם יש צד היתר למי שעושה כן, אבל בודאי שאין הדבר ראוי, ויש פוסקים שאסור מן הדין לעשות כן, וכן הכריעו לדינא חכמי בני ברק הלא המה, מרן שר התורה הגר”ח קניבסקי שליט”א, והגאון הנאמ”ן שליט”א.
וברובד הפנימי של הנפש, זה מקנה זלזול ופחיתות לערכם של גדולי עולם, ובודאי שתוספת כבוד ותוארי כבוד לחכמי ישראל, מקנה תוספת הערכה וחיבור לצדיקים. וכבר העירו בזה מרנן ורבנן הגאונים רבינו עובדיה יוסף ורבי בן ציון אבא שאול זכר צדיקים לברכה.
נימוקים ומקורות:
א. זכורני עוד מימי ילדותי, שהעירו משם מורינו הגדול מקים עולה של תורה הגר”ע יוסף זיע”א, שאינו הגון מה שהאנשים אומרים את שמות הרחובות בשכונת בית ישראל ללא תואר הרבנים, כגון, רחוב קארו, או רחוב זוננפלד, ורחוב חיים עוזר ופולונסקי, שכן לא יעשה, ויש להקדים תואר הרב לפני אמירת שם הגדולים, ויש בזה חסרון כבוד התורה כלפי הני רברבי. וכן היה מעורר על זה מידי פעם מרן הגאון רב”צ אבא שאול זיע”א. [ואפי’ לומר “הרב קארו” יש מונעים בתוקף, ראה מש”כ רבי אליעזר פאפו זיע”א בס’ “פלא יועץ” (מע’ כינוי). ע”ש].
ב. וכשהצענו השאלה בפני מו”ר הגר”ד קוק שליט”א, אמר, כי תורף השאלה בכאן היא, האם כשאני קורא לרחוב על שם גדול בתורה, נמשכים הדינים של אותו גדול ונגררים לרחוב, או שיש לומר בזה, פנים חדשות באו לכאן, והמילים הללו הם סימן בעלמא, והנה אם אדם קורא לבנו בשם של צדיק כמו “עובדיה יוסף” או “יוסף שלום”, זה ברור שאינו צריך לקרוא לו עם תואר רבי, כי בגופים מחולקים ודעות שונות, פשיטא שאין שום חשש, ומה שקורא האב על שם צדיק למזכרת קודש וחיזוק (כמבואר בס’ נפש חיים פאלאג’י מע’ ש אות צח), אין זה גורר דינים וחיובים.
וזה מפורש בגמ’ שבת (קלד ע”א) דאסיקו ליה חנן על שם הצדיק שגרם להצילו, וכיו”ב במועד קטן (כה ע”ב), ובמציעא (פד ע”ב) שקרו לבנים אלעזר על שם רבי אלעזר שטיהר את אימותיהם, וע’ כתובות (ק ע”א), ובראשית רבה (פרשה לז), ושו”ת רשב”ש (סי’ רצא). ובס’ זכר יהוסף שטערן (שבת יב ע”ב, דכ”ד ע”ד), ובס’ יפה לעינים פאלאג’י (דף מח סע”ג). ואכמ”ל. אבל בשמות של רחובות שעל שם חכמי ישראל יש לדון טפי, וכמו שנתבאר לעיל.
ג. ואמר רבינו, כי לפי דעת הרמב”ם (פ”ו מממרים ה”ג) שאם היה שם אביו פלאי, אסור לו לקרוא לחבירו הנקרא בשם זה אפי’ שלא בפני אביו, וכן פסק מרן בשו”ע יו”ד (סי’ רמ ס”ב), אם כן נראה דבנידון דידן גם יש להזהר שלא לומר שם רחוב כשהוא על שם חכם בלא תואר כבוד לפניו, כי אם מצינו בגופים מחולקים ודעת שונה שיש איסור, כ”ש בגוונא שלפנינו דמיירי ממש בשמו של אותו חכם.
וכבר כ’ בהדיא הרמב”ם (פ”ה מהלכות ת”ת ה”ה), שאסור לקרוא לחבירו ששמו כשם רבו אפי’ שלא בפניו אם הוא פלאי, וכן פסק מרן בשלחנו הטהור (יו”ד סי’ רמב סט”ו), והכא הרי קורא בשמו ממש רק שלא בפניו, אכן יש להסתפק לפי דעת החולקים על זה, וסוברים דמותר לקרוא לאחר ששמו כשם אביו שלא בפני אביו אפי’ הוא שם פלאי, האם בשם של רחוב יתירו גם כן או לא. [ע’ ש”ך שם סק”ג משם הדרישה. ובמש”כ בס”ד בשו”ת יעלת חן ח”א (חיו”ד סי’ ז אות ג). ואכמ”ל].
מעשה נפלא עם בבא סאלי זיע”א
ד. וסיפר לי ידיד נפשי ר’ ישראל דן רווח הי”ו, ששמע מידידינו היקר ר’ יוסף מלול הי”ו, בנו של הרב הצדיק ר’ מסעוד מלול זצוק”ל שהיה מחכמי טבריה, והוא היה איש ימינו ואיש סודו של בבא סאלי, והיה שוחט פרטי והחזן שלו ולימד את נכדיו, וסיפר ר’ יוסף נר”ו, שכשהיה בבא סאלי מהר”ר ישראל אביחצירא זיע”א בא לטבריה, היה מתארח רק בביתו, כידוע לכל באי שער עירנו, ומעולם לא קרא הבבא סאלי לרבי מסעוד בשמו, רק היה מכנהו בערבית בתואר [בבא ענא חזן] העונה לשם מסעוד בן אברהם, כיון שחשש לדעת הרמב”ם, וכידוע שם אביו של בבא סאלי היה ר’ מסעוד. [וחידוש הוא, כי גם לאחר פטירת אביו של בבא סאלי, שכבר אין חשש שמא יחשבו שקורא לאביו, עדיין היה בבא סאלי נזהר בזה. וע’ רדב”ז בהל’ ממרים שם].
מעשה הוד עם הגרע”י ובנו ר’ יעקב
ה. אגב, סיפר לי ר”מ יפת שליט”א ששמע מהרב פוסטווסקי שליט”א ראש ישיבת ברכת יצחק, שהיה נוכח בברית שהיה רבינו עובדיה זיע”א סנדק, וכיבדו לברכות את בנו אלופינו וחמיד ליבנו הגאון הנערץ מהר”ר יעקב יוסף זצוק”ל, וכאשר הגיע לקראת שם, אמר אבי שיקרא שמו בישראל “עובדיה יוסף”, ונשתתק חכם יעקב, כי אביו יושב לפניו, ומר אביו זיע”א הפטיר לעברו, “ולא אותי קראת יעקב”, אז הבין שיש לו רשות מאביו לומר את השם.
ובתחילה לא הבנתי, הרי אסור לדעת הרמב”ם והשו”ע אסור לקרוא לאחר ששמו כשם אביו בפני אביו, ובתחילה חשבתי לומר שמחל לו, אבל לא נהירא לומר דמחל, כי דוקא כבודו מחול, וכאן זה ענין של מורא, ולא ניחא דלימחל, וגם לשונו של הרב לא משמע כן.
אכן יותר נראה כי הפסוק שהביא הרב במליצה הוא כולל הלכה, ושיחת חולין של ת”ח צריכה לימוד וכ”ש מליצת פסוק, וכונתו הגאון זיע”א היתה דרק אם קורא למאן דהוא ששמו כשם אביו, נראה הדבר כאילו קורא לאביו ויש בזה זילותא, אבל בקריאת שם שאין כאן קריאה בין אדם לחבירו אלא מעמד קריאת שם, בזה אין חשש אפי’ בפני אביו, כיון דהכל יודעים שלא את אביו הוא קורא. ודו”ק. [ועוד יש לסלסל בזה].
ו. שוב ראיתי להגאון נאמ”ן שליט”א אשר במאמרו הנדפס באור תורה (אלול תשע”א סי’ קנח) כתב בזה בחריפות גדולה, ולחיבת הקדש אעתיק את לשונו, “ומכאן תוכחת מגולה לאברכים בבני ברק שאומרים אני גר ברחוב האי גאון ברחוב סעדיה גאון ברחוב יוסף קארו וכו’, ואינם יודעים שמזלזים בכבוד גאוני עולם קדושי עליון, וכבר הזהירו האחרו’ שלא לקרוא בשמות הרבנים בחניכתם כגון “כן כתב הקארו” וכתבו שחייב נידוי בר מינן, (ע’ לקט הקמח יו”ד סי’ שלד ופלא יועץ ע’ כינוי ושו”ת איש מצליח כרך א חיו”ד סי’ נב בהערה) וכו’, וכל שכן לקרוא בשמם הפרטי בלי תואר רבי, שנקרא אפיקורוס לפי דעה אחת (בסנהדרין ק ע”א) ועל זה נענש גיחזי מפני שקרא לרבו בשמו (סנהדרין שם). וה’ הטוב יכפר בעדם”. עכ”ל.
ז. והנה לפי האמור לעיל יש לחלק בין קורא לרבו ממש בשמו, או שמדבר על רבו ואומר את שמו ללא תואר, לבין אומר שם של רחוב שנקרא על שם רבו, שאמנם לפי הרמב”ם נראה שיש להזהר בזה, אבל לא ברירא הכי לכולי עלמא, ובודאי שלכתחילה אכן ראוי להזהר בזה, כי מסתמא הדבר מקנה בדקות איזה זילותא בנפש האדם, אכן איני יודע אם ראוי לשפוך קיתון של רותחין על מאן דלא זהיר בהכי. ובעיקר הענין כבר העיר בזה בלשון של זהורי’ת, ידיד נפשינו הרה”ג המובהק ר’ פנחס רז שליט”א באור תורה (שבט תשנ”ה, עמ’ שצג), ט”ז שנה לפני שפרסם הנאמ”ן את הערתו, והביא השמועה מהגרב”צ על זה.
ח. וכן מצאתי בס’ היקר “תורת בנימין” על הרמב”ם (פ”ה מהלכות ת”ת, בביאור התורה עמ’ קסו) שעמד בספק זה, והביא שאמר לו מרן שר התורה הגרח”ק שליט”א, שזה בכלל בזיון כבוד התורה. והוא מסייע לדברי הגאון הנאמ”ן שליט”א. ושם (עמ’ קסז) דן איך מותר לומר שמות של נביאים בלי להוסיף תואר כגון ישעיה הנביא, ושהגרח”ק השיבו דכיון שהתורה קראה ספריהם כך זה מותר. ושמא יש לדון דשמות אישי התנ”ך הם בגדר תורה, ולא רק בגדר שם של אדם. ודו”ק. [ויש לדון בנידון רחוב ר’ יהודה הנשיא, שגם אם לא אומר רבי, כיון שאומר נשיא, יש בזה הצלה פורתא. וכן מצוי שאומרים האלשיך הקדוש. ועמש”כ בשו”ת יעלת חן (חיו”ד סי’ ז אות ז).
ט. וצורם הדבר לשמוע כאן בטבריה בשכונה החדשה, שנתנו שם רחוב על שם הרב אלישיב, ורבים אומרים יש מכירה באלישיב…, ופעמים שמאריכים בזילותא פורתא זאת, כגון מה שראיתי בשכונת רמת שלמה בירושלים, שאחד אומר לחבירו, תבא לז’ולטי, ומשם תכנס לחדש (ע”ש רבי מאיר חדש), ותפנה לכהנמן…
והנה זה ברור שאין שום עילוי לנשמת הרב בקריאת שם רחוב עליו, אבל זה מועיל לנשמת התושבים שיזכרו את הגאונים והקדושים אשר בארץ המה, אכן אם תקנה זו מביאה קלקלה, טוב העדרה ממציאותה, [ואמנם יש לדון בשם משפחה שזה יהיה יותר קל, ואכמ”ל, אבל מידי זילותא לא יצאנו], וטוב יעשו אם יקראו את הרחובות על שם ספרי הרבנים, כמו שעשו רחוב שדי חמד בירושלים וכן רחוב חזון איש ורחוב מנחת יצחק, ויעשו גם רחוב יביע אומר וכן על זה הדרך, ובזה מרויחים הכל, זכרון טוב ובלא זילותא.
י. שוב הראוני מה שכתב בזה ידי”נ הרה”ג ר’ יהודה ברכה שליט”א בשו”ת ברכת יהודה ח”ו (ענינים שונים סי’ ה), ללמד זכות על הנוהגים לקרוא בשם הרב ללא תואר בגוונא דרחוב כנ”ל. ויש לי כמה הרהורי דברים על דבריו שם, ואתה תחזה.
בברכה רבה
יקותיאל דטבריה
זכות התורה של מאמר זה והלימוד בו יהיה לעילוי נשמת הצדקת מרת דינה בת אסתר ע”ה, אמו של ידיד נפשי ר’ דוד שדה הי”ו, שנפטרה אמש, המקום ינחם את המשפחה האבילה עם שאר אבלי ציון וירושלים אמן.
אולי יעניין אותך גם:
- הרב קוק מגלה את סודו של “בבא סאלי”
- היכן מקום קבורתו של הרמח”ל
- הוכחות והסברים ברורים על “קיום הנשמה באדם”
סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום