מועדים וזמנים

שטיפת כלי החמץ בשבת ערב פסח

שטיפת כלי החמץ בשבת ערב פסח

 

שאלה: בשבת של ערב פסח, בני הבית מבקשים שהאמא תכין מאכלים משובחים כמו בכל שבת, כגון חמין עם חיטה וכיו”ב ממאכלים שהם חמץ הגמור, ונשאלה שאלה האם יש בעיה לשטוף את הכלים בשבת בלילה, וכן בבוקר לפני זמן איסור חמץ, כדי להעלים את שיירי החמץ מן הכלים.

 

תשובה בקיצור:

ראוי מאד שלא לגרום חסרון בסעודות השבת גם בערב פסח, ומי שיש בידו להכין הכל בכלים חד פעמיים, ולאחר הסעודה יוציא הכל מרשותו, תבא עליו ברכה, או אם ישנה אפשרות להכין הכל בשופי כמו שבת של פסח, בכמות ובאיכות שיש בה כבוד ועונג שבת, גם זה מבורך.

 

אך מי שמחמת ההמנעות מהסדר הרגיל בכל שבת, נגרם לו איזה חסרון בכבוד שבת, או פגם בשלום בית, מוטב שיעשו כל סעודה ראשונה ושניה של שבת כרגיל בכל שבת ללא שום שינוי, וישטפו כל הכלים שיש בהם חמץ לפני זמן איסור חמץ [בסביבות השעה 10 בבוקר]. כן הורה מרנא הגר”ד קוק שליט”א.    

 

נימוקים ומקורות:

א. בענין מאכלי השבת בערב פסח שחל להיות בשבת, [כמו שנה זו תשפ”א], יש המכינים אוכל אשר כולו כשר לפסח, מפני הרצון להיות בכלל “והייתם נקיים”, ושלא יהיה בבית ספק ספיקא דחמץ, ואכן מטרתם נכונה ורצויה, אך העיר הגר”ד קוק שליט”א, שיש לדעת שאם מחמת זה ממעיטים בכבוד השבת, ע”י שאוכלים מאכלים פשוטים שאין רגילים בהם בכל שבת מחמת פחיתותם, א”כ יצא שכרם בהפסדם. וראה שבח פסח להגר”ח פולגר (פי”ב סי”ב) שהעיר בכיו”ב. וכמדומה דהכי מטו משמיה דמרן הקהילות יעקב זיע”א. והיא הערה נחוצה, וכמדומה שלא העירו בזה הפוס’, אולי מפני פשיטות הדברים, או מפני דוחק השעה. וע’ אגרות חזון איש (אגרת קפח). ודו”ק.

 

ב. וכיו”ב העירו על המחמירים על עצמם שלא לאכול בשר ולא לשתות יין בשבעת ימי אבלות, שהוא דבר המותר בשופי, כמבואר בחז”ל בהדיא, דלא נאסרו בשר ויין אלא באנינות ולא באבלות, [וע’ מתני’ (רפ”ג דברכות), וכתובות  (ח סע”ב), ותענית (יג סע”א). ע”ש], ואם נמנעים מאכילת בשר בשבת שבתוך האבלות, הרי שיש בזה פגיעה בכבוד השבת, אשר מפקיעה במדה מסויימת את האבלות, ובודאי שאין למעט בעונג שבת בשביל זה, ומי חמיר מת”ב שח”ל בשבת דמעלה על שלחנו כסעודת שלמה בשעתו (תענית כט ע”ב). וכבר הרחבתי בזה בתשו’ אחרת בס”ד.

 

ג. ויש לדון אודות שטיפת הסירים בשבת שחל להיות בה ערב פסח, האם מותר לשוטפם מפני שיש בהם שיירי חמץ, או שיש לאסור הדבר משום איסור מכין משבת לחול, וכידוע בכל שבת שאין שוטפים הכלים, כמבואר ברמב”ם (פכ”ג משבת ה”ז), וע”ש בראב”ד ובמגיד משנה, ובשו”ע (סי’ שכג ס”ו). ושורש הענין בשבת (קיח ע”א) מן המנחה ואיך שוב אינו מדיח. ע”ש. [והעצה לכפות על הסירים כלי, אינה מתקבלת בציור זה כמובן].

 

מקור הענין להמנע מבישול חמץ

ד. והנה בשו”ע (סי’ תמד ס”ג) כ’, אין מבשלין לשבת זו דייסא וכיו”ב, ואין עושין בו פת הצנומה בקערה. ומקורו בב”י מהכלבו בשם רבינו האי, ושבלי הלקט בשם הגאו’. ולא פירש טעמם. אך האחרו’ ביארו משום דאין לשטוף כלים בשבת. ובאמת שכן מפורש בשבלי הלקט שם. וע’ דרכי משה (שם סק”א). ובס’ שתילי זיתים (סי’ תמד סק”ז).

 

ה. והעיר רבינו הגר”ד קוק שליט”א דלכאו’ כיון דעבדינן הכי בכדי לאפרושי מאיסורא, אין בזה גדר הכנה משבת לחול כלל, אלא צורך היום. וכבר כ’ הא”ר (סי’ רנד) דאם יש חשש הפסד מותר לטרוח ואין איסור הכנה, וכההיא דשבת (קיז ע”א) מכדי בהיתרא טרח נטרח טפי, משמע אפי’ יותר מג’ סעודות. [וע’ תהלה לדוד שם, שהביא ראי’ אחרת משבת (מב ע”ב) בהיתר כפיית כלי על ביצה, אע”פ שהיא מותרת רק בחול. וקדמו בראיה זו המג”א (סי’ שכא סק”ז) משם מהרי”ל]. וידועים ד’ מהרש”ג בתשו’ (ח”א סי’ עא) על יסוד סברא זו. וע’ מגילת ספר אייזנטל (סי’ פז).

 

ואמנם יש שכתבו, שבשבת זו יכין האוכל בסיר חד פעמי, כדי שלא יצטרך לשטוף כלים, מ”מ מי שאין בידו לעשות כן מאיזה סיבה שתהיה, לכאו’ למה נחמיר עליו שלא יוכל לשטוף כלים בשבת, וממילא יצמצם באכילתו באיכות או בכמות. [ומעולם לא שמענו הצעה לעשות כל צרכי שבת בכלים ח”פ, כדי למנוע שטיפת הכלים].

 

ביאורים למניעה הנ”ל

ו. וכבר הרגישו בהערה הנ”ל כמה גדולים, וביארו, שלכתחילה אין לאדם להכניס עצמו לצורך שטיפה זו. וע’ חוט שני (פסח עמ’ קעג). והגראי”ל שטיינמן זיע”א ביאר, דאינו צורך שבת אלא צורך הגברא, משום איסור חמץ דרביע עליה ביום שבת. (ראה ימלא פי תהלתך עמ’ תלג). וכבר קדם בזה בביאור הגר”א ע”ד השו”ע, שהגדיר ענין זה “הדחה שלא לצורך אכילה”. וכן ביאר בפשיטות הגר”ח קניבסקי שליט”א בתשו’ כתיבת יד. וצע”ע.

 

ז. ויש שביארו, דמצד הצורך של האדם, אכן י”ל דלא חשיב הכנה, כיון דהוי צורך דהשתא, אבל מכיון דצורך האדם שלא יהיה חמץ, ובשטיפה הוא מרויח ג”כ שהכלי מודח, וזה אינו צרוך השבת, ע”כ הו”ל בכלל הכנה. וזה אינו, דמה איכפ”ל אם מרויח ממילא עוד משהו, הלא כיון דמעשיו ניכרים שאינו בא להכין, ומטרתו להציל עצמו מאיסור, מה אכיפ”ל בריוח הבא ממילא. וכבר מבואר בשע”ת (ר”ס תרצג) לענין הבאת מגילה בפורים שחל במוצ”ש, דלא חשיב הכנה אי מעיין בה ג”כ. ע”ש. והרבה ראיות אפשר למצוא לזה, צא וראה.

 

ח. ובביאור הגר”א שם, עמש”כ הרמ”א שאם עבר ובישל מאכל חמץ הדבוק בקדירה וא”א לקנחו, יש להדיחו מעט וכו’, ציין ע”ד התוס’ בפסחים (ו ע”א, ד”ה כופה) שהקשו אמאי דאי’ בגמ’ שם המוצא חמץ ביו”ט כופה עליו כלי, והא אין כלי ניטל אלא לדבר הניטל, ותי’ התוס’ דהכא שרי כדי שלא יבא לאוכלו. ע”כ. וה”נ הותר איסור הדחת כלי משום חומרא דחמץ. וכן כתב בשפה זו ממש הפרי חדש שם. והוא פלא, שמחשיבים השטיפה בשבת לאיסור הנדחה.

 

ביאור האיסור בשטיפת כלים בשבת

ט. וכמה חכמים כתבו, שחומרת השו”ע והרמ”א והגר”א נובעת, משום דבלשון הרמב”ם (הנ”ל אות ג) מבואר, דאיסור הדחת כלים בשבת, אינו רק משום הכנה, אלא משום דהוי כמתקן, והראב”ד העיר דאינו אלא משום טורח, וע”ש במ”מ דגם הרמב”ם מסכים לראב”ד. ובתשו’ רדב”ז ח”ה (סי’ אלף תקג) כ’, דהראב”ד מבאר את הר”מ ולא בא לאפלוגי עליה. וכ”כ במגדל עוז שם. [ולזה הסכימו המעשה רוקח שם, והגר”י מפוזנא בתשו’ סי’ יד]. אכן יש שכתבו דיש כאן מחלוקת יסודית בין הרמב”ם לראב”ד, וע’ מרכבת המשנה שם, וערוך השלחן (סי’ שב בהרחבה). ועוד.

 

ומעתה, אי נימא דהרמב”ם ס”ל שיסוד האיסור משום תיקון, ולא רק מצד הכנה, [שזה איסור שכתבו הרמב”ם בדין הצעת המטות], א”כ מובן הא דלא התירו להכנס לכתחילה למצב זה של שטיפה, ולא שמענו היתרא לאיסור מיחזי כמתקן אלא לצורך סעודות שבת, ששוטף הכלים מסעודה א’ לב’ ומב’ לג’, אבל לייצר צורך לשטוף בגלל סיבה אחרת של מאכלי חמץ, זו לא שמענו בגמ’ להיתרא.

 

אכן לפי כל הסוברים דלא פליגי, יש להתיר שטיפה בשופי. ובפרט דרוב ככל האחרו’ נקטו תמיד לישנא דהראב”ד שהאיסור משום טרחה דהכנה גם בשטיפת כלים, וראה לדוגמא במשנ”ב (סי’ שכג ס”ק כח). וכן העירו בס’ שערי זבולון (פסח סי’ יז). ובס’ מעדני כהן להגר”נ קופשיץ שליט”א (ח”ב סי’ יז). וצ”ע.

 

הכרעת הגר”ד קוק בנדו”ד

י. ולענין מעשה, אמר לן מרנא הגר”ד קוק שליט”א, דהנראה עיקר כרוב האחרו’ שהרמב”ם לא פליג אראב”ד, וגם לשון השו”ע בהל’ פסח, לא מורה על איסור ממש בענין זה של מאכלי חמץ בסירים בשבת של ע”פ, ונראה יותר, שהענין כאן הוא הרחקה כדי להוסיף זהירות מענין חמץ החמור, [וד’ האחרו’ החונים על השו”ע שהפליגו בזה, צע”ג], ולכן כל ערום יעשה בדעת, ולענין מעשה קשה לומר שיש כאן איסור מדינא, ובודאי שענין של שלום וכיו”ב עדיף טפי מחומרא זו, עכ”פ היכא דיודע בעצמו שלא משאיר שום חשש חמץ. [ובקושטא לא מצינו מניעה זו בדברי הראשו’, כ”א באו”ח ושה”ל].

 

 

שטיפת כלים בשבת לאסטניס

יא. וידוע מה שכתבו כמה חכמים, דמי שיש לו צער מהיות הסיר מלולכך בכיור וכיו”ב, וגם בימות החול אינו מותיר כל הכלים כמות שהן, ולא יתן מנוחה לעיניו רק לאחר נקיון הכלים, א”כ לאדם שכזה מותר לשטוף כלים בשבת, שאין זה בכלל מכין משבת לחול, אלא לצורך הרגשתו הטובה ביום שבת הוא עושה. וכן הסכים לדינא מרנא הגר”ד קוק שליט”א. ועמש”כ בס’ שלחן שלמה (סי’ שכג אות ב), ובשו”ת הרי יהודה ח”א (סו”ס כז). ועוד.

 

צורך היום צדדי בשטיפת כלים

יב. ושאלו באלמנה המתארחת אצל משפחה, ולאחר סעודת ליל שבת מבקשת להכיר להם טובה ע”י עזרה בבית, ורגילה לשטוף להם את הסירים והצלחות וכו’, ובעבורה זה צורך השעה, שהרי יש לה בזה סיפוק שהכירה טובה למארחיה, אך בעבור המארחים היא מכינה להם ליום חול, [שלכן אסור להם לשטוף הכלים הללו], בתר מי אזלי’. ואמר לי הגר”ד קוק שליט”א שהיא עושה פעולה בשביל מוצאי שבת, והענין של הכרת הטוב דהשתא הוא סיפור, ואינו מתיר את המעשה.

 

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

 

 

אולי יעניין אותך גם:

 

 

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

4.5 2 הצבעות
דירוג פוסט
guest
0 תגובות
Inline Feedbacks
הצג את כל התגובות