לכבוד ראש חודש סיון רמזים חדשים ונפלאים על חודש “סיון”

רמזי חדש סיון

עם פנינים ממרן הגר”ד קוק שליט”א

א. סיון. ר”ת ויחן ישראל נגד סיני. כ”כ בס’ “רגלי מבשר” על ס’ תשבי (דצ”ג ע”ב) בשם ילק”מ.

ב. סיון. ר”ת סוף יסורים ותחלת נסים. [שמעתי]. ויל”פ בס”ד, כי בסיון שורש מתן תורה, והעוסק בתורה יסורין בדלין הימנו (כמ”ש ריש ברכות), וכן כל הנסים יסודם וכחם מעסק התורה, וכעובדא הידועה עם הט”ז, וכד’ אור החיים זיע”א על שעבוד הטבע לכח התורה.

ג. סיון. רמז לתורה שבכתב ותורה שבע”פ. ס‘ מסכתות. י‘ הדברות שכוללים כל תורה שבכתב כמ”ש רס”ג. ו‘ סדרי משנה. נ‘ שערי בינה.

ד. סיון מזל תאומים. כנגד “יום ולילה”, כמבואר בזהר (פ’ יתרו דע”ח ע”ב), ופירושו ע”פ הידוע דזמן יום נקשר לתורה שבכתב ולילה לתשבע”פ. [ואכמ”ל כעת בזה]. והיינו נמי רמז לכרובים שעל גבי ארון הקדש, לומר דכל שלימות תורה שבכתב אינה אלא ע”י עמילות בתורה שבע”פ, בבחי’ מעורין זה בזה דתורה שבכתב ושבע”פ חדא אינון. מרן שליט”א בס’ “ניצוצין בפסוקי התורה” (פ’ יתרו, עמ’ קכד). וע”ש באריכות.

ה. סיון גימטריא קכ”ו. רמז למאמר (חגיגה ט ע”ב) שונה פרקו “מאה” ו”אחד” [הוי”ה אחד], ואחד גי’ י”ג כנודע, וב”פ אחד עולה כ”ו, [רמז על “ה’ אח”ד ושמו אח”ד, וכן במעמד הר סיני בלב אח”ד כאיש אח”ד]. ודו”ק. ויבא על נכון גם בהקדים פירושו של הרה”ק רמ”מ מקאצק זיע”א ד”מאה ואחד” היינו מאה פעמים לימוד עם יחידו של עולם, והיינו הוי”ה דקמן. ודו”ק.

ו. סיון גימטריא קכ”ו. רמז לפסוק “ועתה ישראל מה [א”ת מה אלא מאה, מנחות מג ע”ב] הוי”ה אלהיך שואל מעמך”

ז. ואגב אימא מילתא חדתא, דהנה איתא בטור (סימן ק”א), כ’ ה”ר אליעזר, שירגיל אדם עצמו שיכוין לפחות בחתימה של כל ברכה שיש בהן קי”ג תיבות, כמו שיש בתפלת חנה, וקי”ג פעמים לב בחומש, לומר שצריך בהן כוונת הלב. ע”כ. [ומשמע דגם אם לא כיון בכל הברכה כדבעי, הרי שע”י כוונה בסופה, הוא ה”מכה בפטיש” להעלות את כולה לטובה, והכל הולך אחר החיתום]. וקיי”ל (נדה ע ע”ב) דתורה ותפלה צריכין זה לזה. וע’ מגלה (ו ע”ב).

ח. וכשקראתי היום [עש”ק במדבר תשפ”ד] את ד’ הטור קמיה מרן שליט”א כה כתב בכתב ידו תיכף ומיד: “לב אלהים באלפים תהו דבראשית. משמע שקשור בדברי הטור סי’ קא דאיכא קי”ג פעמים תיבת לב בתורה, והיינו שמקושר שבע דבראשית של יסוד אלפים תוהו, שבו לב אלהים, לתוספת קי”ג שבאלפים תורה, שהוא נקודת ק”כ דמשה. דו”ק מעט“. עכ”ל.

ט. סיון עם הכולל [ד’ אותיות]. עולה בגמטריא “סיני”.

י. נסיון, נ’ סיון. מצלינן בצפרא ואל תביאני לידי “נסיון”. והנה בחלוקה המילה תמצא נ סיון, בו תרמוז כי כי יום נ’ שהוא חג שבועות בחדש סיון, שם שורש הכח להתמודד ולעמוד בכל הנסיונות, כי התורה נותנת לאדם כח לעשות חיל, ויש בה כח עליון להשיב נפש.

יא. סיון – זיו נ’. ידוע דאותיות “זסשרץ” ממקור אחד באים [שינים], והנה חדש אייר נקרא במלכים א (ריש פ”ו) “חודש זיו” [ובתרגום שם “ניצניא”, זיו הצמחים וכו’, וכמו “בני זיותני” בכתובות סא ע”א]. וע”ע ר”ה (ב ע”ב, ותוס’ שם, ושם יא ע”א ירח שנולדו בו זיותני עולם). וע’ סוטה (מט ע”א) “זיו החכמה”. [ובפרש”י שם. ואכמ”ל]. וע”ד הרוחני יש לפרש שבסיון עיקר קנין זיו התורה, כדכתיב תספרו חמשים יום, וכל ימי הספירה כלולים ביום נ’ שנקרא “שבועותיכם”, דהייינו שמרוכזים ביום זה כל שבעה שבועות המכינים לו. והסכים לזה מרן הגר”ד קוק שליט”א.

יב. עוד יש לפרש בסגנון אחר, דחדש אייר נקרא זיו טפי מניסן וסיון, מפני שכל ימיו כלולים בספירת העומר שהם ימים מאירים כספירי’ם, משא”כ ניסן שחצי חדש ראשון אינו בכלל וכן סיון שרובו לא כולל את העומר. [כדביאר הגרמ”מ שניאורסון זצוק”ל ב”תורת מנחם” כרך מט עמ’ תח]. והיינו סיון מלשון זיו קטן, כי הנון סופית בסוף המילה באה להורות על הקטנת הענין. [כמו “אישון” של העין שרואים בו את האיש “קטן” וכמ”ש הרד”ק. ובמק”א הרחבתי בזה. ועמש”כ בפ’ משפטים על הפסוק כל יתום ואלמנה לא תענון].

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה