אפליקצית עץ חיים
קניית חמץ לאחר הפסח
ב”חניות” וב”סופרים”
רבים שואלים בימים אלו כדת מה לעשות לגבי קניית מוצרי חמץ בחניות שהשאירו חמץ בעין בבתי העסק שלהם בימי הפסח, וסמכו על המכירה הידועה, האם אפשר לקנות מהם לכתחילה.
תשובה בקיצור: מרן הגר”ד קוק שליט”א הורה, שמכיון שיש בעיות לא פשוטות במכירה הידועה, על כן ראוי מאד שלא לקנות חמץ שעבר עליו הפסח מחנות של יהודי, ובימים אלו העצה הטובה למי שצריך לרכוש חמץ, שיקנה את המוצרים הכשרים למהדרין בחנות של גוי [כגון סופר “דבאח” ליד טבריה], שהוא לא מצווה על איסור השהיית חמץ בפסח.
ולכן יש להמנע מלקנות ממאפיות ופיצות שהבצק שלהם היה בהקפאה בימי הפסח, ורק אם עשו את העיסה במוצאי הפסח, אפשר לקנות מהם, למרות שהשאירו בפסח “קמח” וסמכו על המכירה, כיון לא ברור כלל אם הקמח מוגדר כחמץ.
כאן המקום להתריע, שאסור לקנות “ויסקי” ב”דיוטי פרי”, כיון שהם מוכרים ויסקי וכל שאר דברי חמץ ללקוחותיהם – גם בעצם ימי הפסח, שזה מראה שה”מכירה” שהם עשו אין בה ממש, וכל מטרתם רק להראות נייר ואישור לציבור החרדי כדי להרבות בצרכנים. כן פסק מרן הגר”ד קוק שליט”א. ועוד.
נמוקים ומקורות:
א. הנני להביא מה שאמר לי בזה רבינו הגר”ד קוק שליט”א בשנה זו [ערב פסח תשפ”ה], שהואיל ויש כמה וכמה בעיות ב”מכירת חמץ” הידועה, שהיא מחודשת מאד, ואין לה מסורת קדומה, גם לא של מאות שנים, וגם המכירה שהחלה לפני כמה מאות שנים – היו בה המון חילוקי דעות כנודע, [ראה בס’ “המועדים בהלכה” של הגרש”י זוין שסידר נושא זה יפה], וקל וחומר המכירה הנהוגה כיום שחותמים על הניירות והחמץ של מאות אלפים יהודים נמכר לגוי אחד, שזה דבר שנתחדש בעשרות שנים האחרונות, ויש בו כמה ליקויים הלכתיים.
ב. וכעת אי אפשר להרחיב בסוגיית המכירה וההיבטים ההלכתיים שבה בחלק חשן המשפט, אך נזכיר בקצרה, שכבר העירו כל הפוסקים שהקנין הכי ברור הוא ב”משיכה”, ואת זה הגוי לא יכול לעשות עם החמץ של כל ה”מוכרים”, וכל שאר הקנינים שעושים עם הגוי שנויים במחלוקות ראשונים ואחרונים, מה גם שלא עושים עם השליח “קנין” לכל מוכר בפני עצמו, ובקנין הכסף עם הגוי לא מטי שוה פרוטה לכל אחד, וכן ישנה בעיה מצד שיטות ראשונים רבים, שאם עושים כך כל שנה, כבר לא מועילה המכירה, וכעת אכמ”ל בציונים ומקורות.
ג. ולכן בלית ברירה – העצה הנכונה בתקופה זו היא, לקנות מחנות של גוי שאצלו אין בעיה מצד “חמץ שעבר עליו הפסח”, כיון שאינו מצווה על דיני התורה. ולכשיגיעו מוצרים חדשים שהחמיצו לאחר הפסח, כמובן לשוב ולרכוש לכתחילה מן הישראל.
ד. ושמענו שיש מקומות שכבר קודם הפסח מדביקים על המוצר כיתוב שהוא “נאפה לאחר הפסח”, וכידוע שהקשר חוגג בראש כל חוצות בכל מיני ענינים, ופעמים שהרמאים מפילים ברשתם גם חכמים ונבונים, ויש לפקוח שבעה עינים בכל פניות אשר פונים, וכמדומה שיש אפשרות לדעת על תהליך יצירת המוצר ע”פ מספרים שיש ע”ג העטיפה, ושמעתי שגם בזה יש בלבול מסויים, ואיני בקי בפרטים אלו.
ה. וממוצא הדברים נלמד שלא כדאי לקנות פיצות ומיני מאפה, מן המקומות שהשאירו בפסח בצקים קפואים וסמכו על המכירה, אך מאפיות שהשאירו קמח וסמכו על המכירה, ומכינים את הבצק לאחר הפסח, נראה שאפשר לקנות מהם בשופי, כיון שלא ברור לנו כלל אם הקמח מוגדר כ”חמץ”, וכפי שידוע הויכוח אודות ה”לתיתה”, [ע’ פסחים (לו ע”א), ושו”ע (סי’ תנג ס”ה), ובחק יעקב (שם ס”ק יח), ובמשנ”ב (שם ס”ק כז). ע”ש].
ו. ואין אנו מצריכים להחמיר כ”כ שהקמח יטחן לאחר הפסח, וכן ידוע שכך היתה הוראת והנהגת מרנן החזו”א ומהרי”ט מסטמאר והסטייפלר ועוד גדולי עולם, [ראה ארחות רבינו ח”ב עמ’ כד, והגדש”פ דברי יואל אות צג], והמחמיר בכל דרכיו ואוכל מקמח שנטחן לאחר הפסח תע”ב. וכמובן שאין שום היתר לרכוש מאפים במאפיות של גויים, שהרי פת פלטר אסורה במקום שיש פת ישראל, כמבואר בשו”ע יו”ד (סי’ קיב), וב”ה יש היום בכל מקום אפשרות להשיג לחם שעיסתו נעשתה לאחר הפסח.
ז. ואע”פ שבכל השנה יש ענין שלא לקנות אצל גוי כשיש אפשרות להשיג את המקח אצל יהודי, וכמ”ש (ויקרא כה, יד) “וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך”, ודרשי’ ב”תורת כהנים” [והובא בפרש”י שם], “כשאתה מוכר, מכור לישראל חבירך וכו’, ואם באת לקנות, קנה מישראל עמיתך”, ויש מי שאומר שאפי’ אם אצל הישראל המחיר מעט יותר יקר, וכמבואר בתשו’ הרמ”א (סי’ י) אודות ספרי הרמב”ם שהדפיס מהר”ם פדאווה. ועמש”כ בס’ “אהבת חסד” (ח”א פ”ה ה”ז סקי”ב, וח”ב ס”פ כא). ובשער הציון (סי’ תרמח ס”ק עו). וראה דברי הגדולים שנתפרסמו לפני ק”ל שנה לערך, בס’ “פרי עץ הדר” בענין אתרוגי א”י. וע”ע בשו”ת מנחת יצחק ח”ג (סי’ קכט), ובשו”ת חות בנימין ח”א (סי’ כב).
ח. מ”מ בנידון שלנו כיון שהסחורה שיש אצל היהודי יש בה בעיה הלכתית של קנס שקנסו חז”ל על “חמץ שעבר עליו הפסח” (ע’ פסחים ל ע”א), הרי זה נחשב שמפסיד הרבה אם קונה אצל היהודי, וע”כ יש לקנות לכתחילה אצל הגוי. וכשם שבשנת השמטה אי אפשר לרכוש ממוצרים של “היתר המכירה”, שכבר נתבאר במקום אחר שהיתר זה אינו מספק כלל את רצון התורה, וקונים בלית ברירה ירקות מן הגויים. וכן מנהג כל יראי ה’ די בכל אתר ואתר כנודע. [וכבר הרחבנו בזה בס”ד במקומו].
ט. וידועה הוראת רבינו ה”אבי עזרי” זיע”א, שאם הגוי עושה עבודה יותר טובה מהיהודי, מותר לקחת את שירותיו של הגוי. ועובדא הוה בטבריה בשתי חנויות של יהודי וגוי הסמוכים זה לזה, שהיהודי פתח את חנותו בשבת, ואמר רבינו הגר”ד קוק שליט”א, שבמקרה כזה יש להעדיף לקנות אצל הגוי, כיון שהיהודי בחילול שבת שלו כובש את המלכה בבית, ויורה חצים בפלטין של מלך, והגוי כבהמה ואינו מצווה על שמירת השבת, ואדרבה אם שבת חייב מיתה. וכתבתי סעיף זה למשמרת אגב הנ”ל, וכעת אכמ”ל בזה.
י. ובר מן דין, ראה בתשו’ “חקרי לב” (חו”מ סי’ קלט) שכתב דהרמב”ם והשו”ע השמיטו ד’ התורת כהנים הנ”ל, וציין לד’ התוס’ בב”מ (קח ע”ב, ד”ה משמתינן) והרא”ש (שם סי’ כח) שלדעם אם הגוי מוכר אפי’ במחיר מועט טפי מן הישראל, אינו חיייב לקנות מן הישראל. וכ”פ בשו”ע חו”מ (סי’ קעה סמ”א). ע”ש. ושהתלמוד שלנו בבכורות (יג ע”א) דורש את הפסוק הנ”ל לענין אחר. עכת”ד רבינו החקרי לב זיע”א. וכן העיר בזה בקיצור הג’ מהרש”ם מבערזאן ב”משפט שלום” (סי’ קפט). וגם הח”ח באהבת חסד שם הדגיש שאין זה חיוב.
יא. והנה יש שבקשו לומר דכיון שכל האיסור בחמץ שעבר עליו הפסח הוא קנסא דרבנן, ובעלי החנויות בתום לבבם עשו מכירה זו בחשבם שכן הגון ורצוי, א”כ ליכא בזה לקנסא. וגם על טענת ליקוי הקנינים, י”ל כנ”ל דלאחר הפסח לא קנסו בכגון דא, וכמ”ש המשנ”ב (סי’ תמח ס”ק יז). ע”ש. אמנם במכירה ההמונית שעושים בזמנינו, לא ברירא שרבינו המשנ”ב היה אומר כן. וע’ בס’ מעשה רב (סי’ קפ, קפא) בשם הגר”א מוילנא זיע”א. וראה עוד בס’ הליכות שלמה (פסח, עמ’ קלז) שכך היה נוהג לעצמו שלא לקנות מוצרים שנותרו על סמך המכירה, אלא שלא היה מנהיג כן אצל אחרים, אמנם רבינו הגר”ד קוק שליט”א אמר לי, שלדעתו כן ראוי להורות לכל הבא לשאול. ולומר דהקנס חל על המוכר ולא על הקונים, אין בזה קושטא, כי הקונים גופייהו פתיכי ברווח המוכר. עכ”ד רבינו שליט”א. וידעתי גם ידעתי שיש הסוברים שלא לחשוש לקנות מן החנויות שסמכו על המכירה, ומ”מ הבאתי בזה את דעת רבינו שליט”א לנפש אשר תדרשנו. וע”ע בשו”ת תשובות והנהגות ח”א (סי’ שט). ובס’ הלכות חג בחג (פסח, פ”י הערה יד). ובקובץ התורני “קול התורה” (קובץ פ, עמ’ רח והלאה).
יב. וכאן המקום להזהיר על מה שנהוג לרכוש “ויסקי” ב”דיוטי פרי”, שהם מצהירים ומראים דף חתום שעשו “מכירת חמץ”, ואכן עשו “מכירת חמץ” בכל ימי הפסח, שמוכרים בפועל חמץ לכל דורש, ואמר רבינו שליט”א, דכיון ש”ווסתם בכך”, וככלב שב על קיאו חוזרים ומוכרים כל שנה בימות הפסח ויסק וכו’ לכל דורש, נמצא שגם המכירה שעושים היא הבל וריק ואין בה ממש, והכל מס שפתיים בעלמא, ומעשים רקים ללא תוכן אמתי, שהרי אין לך “רוצה בקיומו” של החמץ יותר מזה, ונמצא שדין כל החמץ שלהם ככל חמץ שעבר עליו הפסח שאסור בהנאה. מלבד מה שלא ראוי כלל ועיקר לחזק ידי רשעים שמרימים יד בתורת משה רבינו בריש גלי.
יג. וראיתי למי שביקש להתיר לקנות ויסקי אצל המשובשים הנ”ל, ונראה שאין הצדקה לקולא מופרזת זו, ומלבד הלכות חמץ ומצה, יש כאן הליכות והלכות של קידוש ה’ ומחאה בידי זדים פורקי עול התורה, וכעת איני יכול להרחיב בסוגיא זו, רק מראה מקום אני לך לדברי השו”ע (סי’ תנ ס”ז), ובמג”א (שם סקי”א), ופר”ח ומקו”ח שם, ובשע”ת (שם ס”ק יג) בשם תשו’ שבות יעקב ח”ב (סי’ טו), וראה עוד בשו”ת אגרו”מ חאו”ח (ח”א סי’ קמט, וח”ב סי’ צא), ובשו”ת שבט הלוי ח”ד (סי’ מט), ובשו”ת משנת יוסף חי”ג (סי’ קמה), ובס’ מנחת אשר וייס על הגדש”פ (סי’ כה).
בברכה רבה
יקותיאל דטבריה
עריכה: ישראל דן רווח (מידן רווח) – טבריה
סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום