קניית בגדים חדשים לחוזרת בתשובה בימים הללו

לכבוד הרבנית בת שבע אליצור תליט”א

המזכה את בנות ישראל לשוב לצור מחצבתן בדרך הקודש

אודות מה ששאלו כמה בנות יקרות, שהן מתחזקות בצניעות הלבושים, ומבקשות ללכת כמו יהודיות כשרות, אלא שהמצב הוא – שאין להן בארון בגדים צנועים כלל, ולכן הן מבקשות לקנות בימים אלו בגדים חדשים וצנועים, וחוששות לקנות מחמת ששמעו שבימים אלו לא מחדשים בגדים, מהי דעת התורה בענין זה.

תשובה בקיצור:

כל האיסור לקנות בגדים חדשים בימים אלו, הוא רק כאשר קונים את הבגדים להנאה ולתוספת יופי – ולייצר מרחב באפשרויות המלבושים, אבל כאשר אשה קונה בגדים חדשים כדי ללכת בצניעות ולעשות את רצון ה’, הרי שזו “קניה של מצוה”, ולא רק – “קניה של שמחה”, ואמנם בודאי שיש שמחה בזה שעושה מצוה כזו גדולה, ובאופן אוטומטי יש לה גם שמחה גשמית מחידוש הבגדים שקונה, אבל שמחה כגון זו – לא אסרו רבותינו כלל ועיקר.

ואדרבה היא עושה פעולה עצומה שגורמת שמחה להשם יתברך, ותזכה לשמחה וחיים טובים כל ימי חייה. ולכן יכולה לקנות בשופי כל בגד הנצרך לה לימים אלו, ותדענה בנות ישראל, שזה מה שמקרב את בנין בית המקדש, כאשר בנות ציון מתחזקות בקדושה וטהרה. וההיתר הוא לבגדים הנצרכים לה כעת, ולאחר תשעה באב תשלים את שאר הקניות שאינן נחוצות לימים אלו ממש.

נימוקים ומקורות:

א. ידוע שאין לתפור בגדים חדשים בימים שבין ראש חודש אב עד תשעה באב, והוא הדין שאין לקנות בגדים חדשים, כמבואר בשלחן ערוך (סי’ תקנא סעיף ז, וברמ”א שם). ורק אם נקרע הבגד התירו לתקנו ע”י תפירה, כמ”ש הגר”ח פאלאג’י בספר “מועד לכל חי” (סי’ י אות יח). וכן הוא מנהג ישראל בכל מקום, שלא קונים בגדים חדשים בימים אלו, ובפרט שהקונה בגד חדש הוא שמח בדרך כלל, ועל בגד חדש ששמחים בו, יש לברך ברכת “שהחיינו”, וטוב להמנע מברכה זו בימים אלו, [מי”ז בתמוז עד ת”ב, כמבואר בשו”ע שם סי”ז], ובכלל האיסור לקנות בגדים חדשים, גם אם קונה כדי להשתמש בבגד לאחר תשעה באב, וכמ”ש המשנ”ב (שם ס”ק מט).

ב. ולכן יפה עושים בעלי חניות הבגדים, שסוגרים את העסק בימים אלו, כדי להורות על צער חורבן הבית, ומה שיש המתחכמים לעשות “מבצעים” בימים אלו עד תשעה באב, בכדי שהלקוחות יוכלו לקנות, וכמו שכתבו הפוסקים שמותר לקנות “דבר האבד” בימים אלו[ע”ש במשנ”ב ס”ק יא, ועוד אחרונים], שהמחיר זול רק עכשיו ולאחר ת”ב יעלה המחיר, הנה זו דרך של הערמה ואין בה רצון ה’ כלל ועיקר.

והרי ודאי ששריפת בית אלהינו חמורה הרבה יותר מאדם שנפטרו לו הוריו, והאם בימי האבלות על אביו או אמו יעיז האדם לנסות לעשות כל מיני התחכמויות כדי לעשות עסקים??!! והרי גם עם כל מנהגי האבלות עדיין אנחנו לא זוכים להרגיש באמת את הצער, ואם כן החורבן שלנו הוא גדול מאד, שחושי ההרגשה שלנו כהו, ונעשה הלב “לב אבן”, ואיך נדחה את מעט הסממנים שנותרו לנו כדי לזכור את חורבן בית המקדש וירושלים.

ג. אכן, אשה שמבקשת לקנות בגדים חדשים בכדי לעטר עצמה במלבושים צנועים כדרכן של בנות ישראל הכשרות, ואין לה בגדים נורמלים, בודאי שמצוה רבה יש בקניית בגדיה החדשים, כי אינה קונה את הבגדים בכדי להתפאר וליהנות, אלא בכדי לעשות רצון ה’ וללכת בדרך אמותינו הקדושות בצניעות, וכמו שכתוב (תהלים מה) “כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה”.

וידוע מה שכתב רבינו נחמן מברסלב זיע”א בספר “המידות” (מע’ ממון אות סד), שעל ידי הצניעות זוכה לעשירות, והפסוק הנ”ל מסייעו, שעל ידי צניעות של “פנימה”, זוכה ל”משבצות זהב לבושה”. ובאופן כללי, האשה היא מקור הברכה לבית כמו שאמרו חז”ל בגמרא (ב”מ נט ע”א), וכשהיא לא הולכת בצניעות, הרי היא מקלקלת את מקור הברכה שאמור להגיע דרכה.

ד. וכל איש ואשה מישראל הם כעין “בית מקדש קטן”, כי כל יהודי יש בו נשמה שהיא “חלק אלוה ממעל”, והאדם מהווה “משכן לנשמה” בתוך גופו, וכפי שרמזו בפסוק (שמות כה, ח) “ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם”, וכידוע שהנשמה ממלאה את כל הגוף (ברכות י ע”א, ובמדרש בראשית רבה פרשה יד פיסקא יא), והנשמה היא כעין ספר תורה, והגוף הוא כמו “ארון הקודש”, והמלבושים הם כמו “פרוכת” שעל גבי הארון, ומטפחות שעל גבי ספרי התורה, ואם יהיו ספרי התורה ללא מטפחות יפות וארון נאה המעוטר בפרוכת, הרי שזו בושה גדולה לתשמישי הקדושה, וכן אדם ללא לבוש הולם, זו בושה בעבורו, ולכן נקראים בגדי האשה “לבושה”, מלשון “לא בושה” (שבת עז ע”ב)…

ה. וכבר אמר אור העולם הגרב”צ אבא שאול זיע”א והובא בשו”ת “אור לציון” ח”ג (עמוד רמב), שהגם שאסור לתפור בגדים בתשעת חשובים, ואם לא יכינו בתשעת הימים הללו, התופרות יוצאות לחופשה לאחר תשעה באב, שהרי זה נקרא צורך מצוה של הכנסת כלה, ומותרות לתפור כרגיל בכל תשעת הימים שבין ר”ח אב לתשעה באב. ע”כ. וכן התיר מופת הדור החזון איש זיע”א, להתיר לתפור בגדים יפים לבחור ובחורה שהיו אמורים להפגש פגישה מכרעת לענין חתונה מיד לאחר תשעה באב, וכפי שהעיד בס’ “ארחות רבינו” ח”ב (עמ’ קלא).

וידוע עובדא עם מהר”ש סלאנט שציוה על התופרת להכין כובע מכובד בעצם יום תשעה באב בשביל הקמת בית מיד לאחר הצום. [ע’ “זכור לאברהם” וילהלם, בתולדות המחבר, עמ’ 36]. וע”ע בשו”ת משנה הלכות ח”ז (סי’ עט). ועמש”כ בס”ד בתשו’ אחרת לענין אבל תוך ז”י אבלות, המבקש להתחזק וללבוש בגד חדש שיש בו ד’ כנפות עם ציצית. ואכמ”ל. וגם כאן, אין לך מצוה רבה יותר מזה, שלוקחת על עצמה ללבוש בגדים צנועים כדת משה וישראל.

ו. ומעשה שהיה פה עירנו טבריה, שבאה אשה אחת לבית מדרשינו “שער השמים” ובקשה לתרום “פרוכת” לארון הקודש של ספרי התורה, לעילוי נשמת אביה שנפטר לפני כמה חדשים, ואמרתי לה, שאם היא תתרום פרוכות כדי לכסות את עצמה, הרי שזה הרבה יותר חשוב, וזה יהיה עילוי נשמה הכי גדול לאבא שלה, והסברתי לה שהאדם יותר קדוש מספר תורה, כי בספר תורה מוזכרים שמותיו של בורא עולם, אבל הנשמה של האיש הישראלי היא עצמה “חלק אלוה ממעל”, וכשאמרו הגרמנים ליהודי שיש לו ברירה אחת משתים, או להרוג יהודי או לשרוף ספר תורה, ההלכה פשוטה שיש לשרוף אפילו כמה ספרי תורה, ובלבד שלא יהרג יהודי אחד, ואם יש שריפה בשבת בבית שיש בו מאה ספרי תורה, אסור לכבותה, אבל אם יש שם ואפילו ספק תינוק בן יומו שלא יודע מילה בתורה, דוחים את כל איסורי השבת בכדי להצילו!!!

ז. ולענין השאלה האם יכולה האשה לברך שהחיינו על הבגדים הללו, כאשר קנתה אותם בימים הללו וגם מתלבשת בהם בימים אלו, [שהרי גם לפי מה שנהגו שלא לברך מיד בעת הקניה, הלא זה מחמת שמברכין בעת הלבישה], לכאורה נראה, דכיון שאין איסור לברך שהחיינו בימים אלו, ורק “טוב שלא לברך”, אם כן הוי ליה כדין אשה מעוברת המתאוה לפרי חדש, שיכולה לאכול ולברך עליו שהחיינו, [עכ”פ לפי כמה גדולי עולם, וע’ שו”ת תשובה מאהבה ח”ב (דל”ו ע”ד), ואכמ”ל], והכא נמי הרי זה נזדמן לה עתה, וא”כ תברך שהחיינו [ותכוין גם על הזכות להתחדש בעבודת ה’ ולעשות רצונו באמת]. ואמנם עמש”כ מהר”ם פיינשטיין זיע”א בשו”ת “אגרות משה” חאו”ח (ח”ג סו”ס פ). ומש”כ הגר”צ פרידמן שליט”א בס’ “יד בבין המצרים” (עמ’ קמב). ודו”ק.

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה