קוים לדמותו של הגאון ר’ דוד פיינשטיין זצוק”ל
בערב שבת קדש פרשת לך לך התשפ”א (יב מרחשון), נסתלק מעמנו תפארת אדם איש אשכולות הגאון הנסתר רבי דוד פיינשטיין זצוק”ל בנו של גדול הדור ר’ משה זיע”א, בעל אגרות ודברות משה. על הגאון המנוח יש סיפורי מופת של מידות טובות ורגישות לזולת עם ענוה ופשטות טבעית ומיוחדת. ורבבות ההמונים שליווהו לבית עולמו יוכיחו על דמותו הנערצת. לעת עתה אביא ממנו איזה פירורים קטנים מפסקי הלכותיו המשקפים את כחו והנהגתו בהוראה.
חידוש בדין יחוד עם כלה כשלא ב”ע
הנה מבואר בשו”ע יו”ד (סי’ קצב ס”ד), דאסור לחתן להתייחד עם כלתו כל שלא היה לה שעת היתר עמו. ובעינן תרתי, ששימש עמה פעם אחת, וגם שלאחר אותה פעם היא ראויה להטהר לאחר זמן, לא כן אם יש בה דבר שאוסר אותה לעולם, דשוב כיון שאין לה שעת היתר בעתיד, אסור היחוד. כמבואר כל זה בתוה”ש (ר”ס קצה). ודנו האחרו’ אם היתה מותרת ולא בא עליה, ובינתיים פרסה נדה, הט”ז (שם סק”ז) כתב דאסורה, ובנקודות הכסף שם ס”ל להיתרא, דכיון דיכל לבא ולא בא, מוכח דלא תקיף יצריה כולי האי, ולא חיישי’ לעבירה ביחודו עמה. ורבים מהאחרו’ נקטו לחומרא כהט”ז, ודנו טובא אם סגי בהעראה להתירם, ראה יש”ש (פ”ק דכתובות סי’ ו), ודעת תורה למהרש”ם (סי’ קצג), והמיקל בזה יש לו עמ”ל.
אבל בלא עשה עמה אלא חו”נ ופרס”נ, נראה שיש להחמיר טפי. אכן י”ל דכיון דאיכא לסברת נקה”כ הנ”ל, [ולא תמיד אפשר לצרפה ותלוי במציאות], מה גם דכיון דסו”ס עשה חו”נ, הו”ל כעין פריק ליצריה בחצי שיעור, וא”כ יש מקום להקל. ולא העיזו לומר כן, אבל הגאון ר’ דוד זצוק”ל בתשו’ שבספר “יד דודי”, העלה להתיר גם בכה”ג. וכ”כ בתשו’ חשב האפוד (ח”ב סי’ קמו). וראה כעין זה להגרא”י וולדנברג זצ”ל בתשו’ ציץ אליעזר (ח”ו סי’ מ), וידוע שהגרב”צ אבא שאול היה מפנה להרב וולדנברג בשאלה זו. וראוי למורה הוראה לדעת פסק זה, והכל לפי הענין והשואל, וכמ”ש בתשובות והנהגות (ח”א סי’ תק).
חיוב סינון במימי ניו יורק
בשנת תשס”ו פרסם הגר”ד פסק חשוב, שבעיר ניו יורק אשר באמריקא, מצויים במים שרצים קטנים מתים ונראים כמו נקודות לבנות, ובעודם חיים הם נראים בקלות וכו’, ע”ש בהרחבה מה שנימק ע”פ ההלכה, ושעל כן אין לשתות ממימי ניו יורק בלא סינון טוב. ובסיום התשובה הצטרפו לדבריו הגרי”ש אלישיב והגרח”פ שיינברג זיע”א, וז”ל הגריש”א, “הדברים האמורים לעיל ברורים הם, ולבקשת הגאון הגדול פוסק הדור רד”פ שליט”א, הנה גם אני מצטרף להנ”ל. יש”א“. [התשובה נדפסה בכמה מקומות, ומהם, בספר “אפיקי תורה” (שנת תשס”ט, עמוד תב). ע”ש]. פוק חזי כמה העריץ ריש”א דגלותא את הגרד”פ, וידוע שלרוב גדלותו הנוראה, לא היו התארים מצויים אצלו כלפי אחרים, אבל על הגרד”פ היה אומר שהוא פוסק הדור באמריקא. [וכך היתה דעתו של הגריש”א גם על הגרמ”פ בזמנו, ופעם כששאלוהו למה לא מחבר ספרים, אמר, הגרמ”פ הוא זה שראוי לחבר ספרים …]. ובכל פעם כשהיה בא הגר”ד לארץ ישראל, היה נפגש עם הגריש”א ושוחחו רבות בשמעתתא והלכתא.
אכילת בשר טחון ביום טבילה
הרבה פסקים של ר’ דוד בהלכות נדה, מובאים בספר היקר “חק וזמן”, ואביא גרגיר אחד קצר, הנה ידוע דביום הטבילה לא אוכלת האשה בשר וכו’ משום שנתקע בין השיניים כמבו’ ביו”ד (סי’ קצח סכ”ד), ואמנם לענין בשר טחון התיר ר’ דוד לכתחילה. [ע”ש פרק ה אות ג, ושכן פסק ריש”א דגלותא זיע”א]. והסברא בזה ברורה, דאעיקרא כתב מרן שיש שנהגו בזה, ולאו דינא הוא ממש, אלא שמנהג יפה הוא כמ”ש בשו”ע, והרי כו”ע מודו דאם אכלה בשר לא מעכבת טבילתה, וכמ”ש הט”ז (שם ס”ק כה) ושאר אחרו’, ומעתה בשרר טחון דלא שכיח ביה שיריים בין השינים אין בו חשש. וע’ חשב האפוד (ח”ב סי’ קלח). ודו”ק.
קבלת הודעה מגוי ע”י גוי בשבת, ועריכת שמחה על פיהם
בקובץ התורני “עץ חיים” דבאבוב (תמוז אב תשע”א, עמ’ קלא והלאה) הובאה שאלה על פירצה שנעשתה באמריקא, שמתקשרים מבית הרפואה (ע”י גוי) בשבת לבית היהודי, והשפחה הגויה עונה, ומודיעים להורים שנולד להם נכד, ופעמים שבעבור זה עושים בליל שבת שלום זכר כי נולד בששי, ושאל השואל כמה שאלות, האם יש צד היתר לומר לגוי להתקשר לבית ההורים, כיון שזה עושה נייחא ליולדת שלא תהא דואגת על מחשבות הוריה איך היא מרגישה ואם ילדה כבר וכו’, ואם אסור, אם כבר עשו, האם מותר על סמך זה לעשות שלום זכר, או דלא אריך, ואם לא אריך, ובכל זאת עשו סעודה, האם ראוי לבא לשמוח עמהם, או שיש להניף את דגל המחאה ולא ליטול חלק עמהם.
והובאו שם תשובות רחבות מכמה וכמה רבנים גדולים, והגאון ר’ דוד ענה בקיצור נמרץ ובבהירות וז”ל (שם עמ’ קמ), “אף שאין רוחי נחה מזה, אולי סומכים על ענג שבת של ההורים, או שלא תהיה עגנת נפש להיולדת, או מצוה לעשות שלום זכר, אף שזה מנהג וכו’, ועוד ענג שבת של השמחה, לכן אם עשו בודאי ילך לשם, וידרוש למי ששואל שלא לעשות כזה“. רואים כאן כח הלכתי בהיר, עם השקפה טהורה ומתונה בלא רוח מלחמתית. והבן.
זה בני – נאמן
הגר”ד היה הנאמן הגדול להסביר דעת אביו, כגון בענין קביעת רגע המות (אגרות משה יו”ד ח”ג סי’ קלב) שהיו בזה פולמוסים עצומים מה סבר הגרמ”פ, ור’ דוד הבהיר שאין בזה כחל וסרק, וסברת אביו דלא איכפ”ל בפרכוס הלב, ואם המח מת הרי הוא מת לכל דבר. (ראה “קביעת רגע המות” עמ’ 75). וכן בענין גילוי ב’ שערות באשה (אגרות משה או”ח ח”ד סי’ קיב), שמעולם לא נתכוין אביו להתיר זאת, רק ביאר דעתו על שעת דחק וכו’. (כמבואר במכתבו של הגר”ד הלפרן מלונדון הנדפס בס’ עוז והדר לבושה”” עמ’ 221). ואמר להרה”ג ר’ מתתיהו סלומון שליט”א, שמצוה לפרסם זאת באנגליה. (ראה שם כל הענין). והוא היה מעתיק שמועת אביו בענין זמן השבת ביפן (ראה ס’ “תאריך ישראל” סי’ ב הערה ה). וראה לדוגמא שו”ת יגל יעקב (סי’ סו – ע) רצוא ושוב באריכות גדולה על המון ענינים בדעת אביו הגאון זיע”א.
היו שרצו לומר שמה שכתב הגרמ”פ באגרותיו (או”ח ח”ד סי’ כב) לחזק את מה שיש נוהגים לעמוד בקריאת התורה באמירת עשרת הדברות, ושאין בזה חשש תרעומת המינים, כיון שעומדים גם בפרשת בשלח כשקורין שירת הים, ומינכרא מילתא שאין כאן כוונת סיוע למינים, וכתב עוד, דבסברא בעלמא של תעומת המינים הנ”ל, אין לנו לחוש לבטל מנהג העמידה וכו’. והשיגו על דברי האגרו”מ שאילו היה רואה את תשו’ הרמב”ם שכתב בהדיא דלא לעמוד משום תרעומת, מסתמא היה חוזר בו ולא היה מרהיב עוז לחלוק וכו’. [ראה שו”ת יחוה דעת (ח”א סי’ כט) הנדפס מחדש בגליונות וציונים הערה 3, ועוד],
והגר”ד פיינשטיין זצ”ל אמר כי באמת נראה מבין השיטין שאביו לא ראה את תשו’ הרמב”ם, וסגנונו מוכיח עליו שלא היה כותב דזו סברא בעלמא וכו’, וגם דברי הגרע”י לא שזפתם עין אביו זיע”א בחיים חיותו, אך כפי שהוא מכיר את אביו, גם אם היה רואה את תשו’ הרמב”ם לא היה פוסק אחרת, שכן אדרבה בתשו’ הגר”מ חזינן שמנהג זה היה קיים כבר מתקופת הראשונים, ופוק חזי מאי עמא דבר בקהילות הקדש די בכל אתר שמחזיקין במנהג זה עד היום הזה, וראה עוד שו”ת ישראל במעמדם ח(“ב סי’ ו).
תורה שבעל פה בכתב
הרב עצמו לא הדפיס ספרים בחייו, מלבד ספרו “קול דודי” על הגדש”פ בהלכה ובאגדה. אכן בספרי האגרות של אביו מופת הדור זיע”א, מובאים כמה וכמה פעמים שאלות והערות חשובות ממנו. ובספר הגדול שו”ת “ודברת בם” הנדפס לפני כמה שנים, מובאים המון פסקים של הרד”פ, ואינו מצוי עמי כעת, מחבר הספר הוא תלמידו של רד”פ הרה”ג ר’ ברוך מוסקוויץ שליט”א. כמו כן בחמשה חומשי תורה של ארטסקרול בשפה האנגלית (הנקרא הסטון חומש), מובא בסיום כל פרשה מנין הפסוקים עם סימן כנודע, ומצורף לזה חידוש מהגרד”פ המקשר בין מספר הפסוקים לפרשה. נקוה שבני המשפחה יאספו את כל כתביו הגלויים והנסתרים, וידפיסו הכל במהרה לתועלת הרבים.
אולי יעניין אותך גם:
- הרב קוק מגלה את סודו של “בבא סאלי”
- סוד הקשר של י”ט כסלו לבעל התניא
- סיפור מיוחד על הגר”ד קוק שליט”א עם הגרב”צ אבא שאול זיע”א
- על הגר”ד קוק שליט”א וחמיו הגר”י זילברשטיין שליט”א