אפליקצית עץ חיים
פסיכולוגיה באספקלריה של תורה
בדורינו האחרון נתרבו נימוסי כתיבה שונים, מהם נכונים וטובים, ומהם פחות, ודבר אחד נפוץ בדור האחרון כמעט בכל מקום, שכאשר כותבים לדמות חשובה, מסיימים אחרי שמו בתואר שליט”א, ואילו כשכותבים לאיש המוני מסיימים בברכת הי”ו, והרבה פעמים זהו סימן זיהוי אם מדובר ברב חשוב או באדם פשוט. לא פעם יש כאלה שנפגעים שכתבו עליהם הי”ו ולא שליט”א… או שכתבו עליהם הרב או הרה”ג ר’ פלוני, ולא הגאון ר’ פלוני, כאילו אם יכתבו עליהם הגאון זה יעשה אותם גאונים באותו רגע, וטעות הסופר אצלם היא פסידא דלא הדרא…
חרפת הגאוה
חרוט על לוח לבי מעשה שהיה לפני שנים רבות, שדיבר עמי רב אחד, במרמור ובכאב של ממש, על זה שכתבו באיזה ירחון תורני תגובה על דבריו, בנוסח כזה, “ומה שהעיר הרב הכותב” וכו’, וטענתו היתה, למה לא כתבו בכבוד בנוסח, “ומה שהעיר הגאון בעל המאמר החשוב”… והוא אמר זאת בפה מלא, ואני בושתי ונכלמתי בשבילו, עד היכן הדיוטא התחתונה עמוקה, אבל האמת שאם אתבונן בעצמי, גם אני אבוש ואכלם, כי מה שהוא תובע בפיו, מסתמא היה מציק גם לי בלבי פנימה אם יעשו לי כזאת, רק שאתבייש לספר לאחרים את פחיתות מחשבותיי, והוא דובר בפיו את האמת שבלבבו.
שבירת מידות
ומאידך, פעם באתי לפני מורי הגר”ד קוק שליט”א, והייתי זועם מאד על מפורסם אחד שלא מגיע לקרסוליו של מורינו הרב שליט”א, לא בתורה ולא במעשים, שפער פיו בדברי זלזול בוטים כלפי מורינו הרב שליט”א, ולא יכולתי להתאפק, וממש דברתי בחריפות על דבריו המכוערים והשקריים של אותו משובש, והרב לא קם ולא זע, הגם שידע מדבריו של אותו טיפש, ולא רק שלא הקפיד או נפגע מדבריו, אלא שאמר לי “מה נעשה שהוא צודק במה שהוא אומר עלי”… “אני צריך לתקן את עצמי”…
ונבהלתי מהכח העצום של איש האמת שדורש מעצמו כל רגע ורגע לעלות ולהתעלות, ולא קיים לגביו כלל פטפוטי אחרים או פגיעותיהם, אדרבה הוא מרחם עליהם, כי על פי רוב הפוגע הוא פגוע… אבל מה שאפשר לקחת תועלת מהערה של אחר, לא משנה מי הוא, הוא לקוח בעין יפה. [ידוע מעין זה עם החזון איש שקיבל “תוכחה” מאיש המוני משובש, וראה בספר “ללא שם” עובדא נוראה בכיוצא בזה על הגאון רב”צ פלמן זצוק”ל]. והיסוד בזה הוא להתסכל תמיד על הדבר הנאמר ולא משנה מי האומר, וראה מה שכתב הגאון רש”י זעוין זצ”ל ב”אישים ושיטות” בערכו של החזון איש. ודו”ק.
מתנות בשר ודם
אנו אומרים בברכת המזון, “ונא אל תצריכנו ה’ אלהינו לידי מתנות בשר ודם ולא לידי הלואתם”, ומלבד פשוטו יש עוד רובדים בבקשה זו, ושמעתי מהגר”ד קוק שליט”א, שיש אנשים [לפעמים קוראים להם רבנים], שכל מהות חייהם נקבעת לפי מה שאמרו עליהם העולם, ואיך כתבו עליהם במודעה, ואם שמו את שמם במודעה למעלה, אז הם בעליה, ואם כתבו אותם במודעה למטה, ממילא הם בירידה, ובכל שיעור תורה שימסרו יבררו איך הגיבו האנשים וכו’, [ויש בירור שהוא לתועלת הציבור, אבל רוב הבירור ע”פ רוב הוא לתועלת הכבוד שמבקש המברר], ועל דא מצלינן קמיה דקודשא בריך, ונא אל תצריכנו לידי מתנות בשר ודם וכו’, שנעבוד אותך ונזכה את הרבים, לא בכדי לשמוע מה הבריות אומרים על זה, אלא כדי לעשות לך נחת רוח, ואתה ה’ נאמן לשלם שכר טוב.
הי”ו או שליט”א, מה עדיף
היום ראיתי בין כתביו של רבינו דוב הכהן קוק שליט”א מכתב שהכין לשגר לאחד מראשי הישיבות כאן באיזור הצפון, ובו כותב את שמו של הרב וחותמו בברכת “הי”ו”, ושוב כותב לו שלא כתב “שליט”א” כנהוג לברך רבנים חשובים, כיון שאין מקור לברכה זו, [כידוע שיש בר”ת שליט”א ברכה שיזכה לאריכות ימים טובים אמן], לא כן ר”ת הי”ו, שהוא ה’ ישמרו ויחיהו, שיש לזה מקור בתורה שכן כתוב בתהלים (מא, ג) במי שהוא משכיל אל דל, “ה’ ישמרהו ויחייהו ואושר בארץ ואל תתנהו בנפש אויביו”, ואמרי’ בנדרים (מ ע”א) ישמרהו מיצר הרע, ויצילהו מן היסורים, ואושר בארץ שיהיו הכל מתכבדין בו וכו’.
השחיתות שבשטחיות
חשבתי לעצמי, אנחנו לא חשבנו על ההערה הזאת בכלל, והסיבה היא כי מעולם כמעט אינני מכוין באמת לברך את הצד השני לא בתוכן של הי”ו ולא של שליט”א, אולי אני עסוק רק בספק אם מתאים לכתוב לו כך או כך, כדי להגדיר את מעמדו כמו שכתבתי לעיל, ולפעמים יש בזה גם קניית מידות רעות, לכתוב למאן דהוא בכוונה תחילה הי”ו ולא שליט”א, להראות לו שאינני מחזיק שהוא רב חשוב… [ולב יודע מרת נפשו], לא כן מי שמדייק בכל מילה היוצאת מפיו או מקולמוסו, שמגיע למחשבות הללו, ומעדיף את ברכת הי”ו שיש לה מקור נאמן בתורה.
קצרתי במקום שאמרו להאריך, אך אינני ראוי לומר מוסר לאחרים, וגם מה שכתבתי, תוכחת היא לעצמי ולמשמרת, ומי שחפץ להתחזק יחד עמי, חזי לאצטרופי, והיה זה שכרי.
באהבת חברים
יקותיאל דטבריה
אולי יעניין אותך גם:
- על הספדו המרטיט של ר’ טוביה פולק שליט”א
- על רבינו עובדיה זיע”א והגאון מהרי”ח סופר שליט”א
- “שמיכה” מקצת מפשטיה וסודותיה
- מי ראוי להוכיח, ואיך מוכיחים