מכתב מיוחד לרגל חג השבועות שזור בפנינים מיוחדים מהרב קוק שליט”א לגבי הניעורים בליל שבועות, ועוד דברים מענינים ביותר….

מילי דשבועות

כבוד ידידי ואהובי השקדן וכו’

כמהר”ר יעקב ישראל אפשטין שליט”א

אשר בקשת לשמוע כמה מילי מפי קדשו של מרן הגר”ד קוק שליט”א לקראת חג מתן תורתינו ובאהבת ידידים בקשתני לתבל הדברים בסיפורים ועובדות על חשקת התורה, אז אמרתי אבא במגלת ספר כתוב ממה שזכיתי לדבר עמו ולראות במחיצתו בימים האחרונים, ומיגו דזכינא לך זכינא נמי לכולהו חברייא היושבים בצל עץ החיים, כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים, והיה זה שכרי.

א. מנהג ידוע אצל ישראל קדושים להיות ניעורים כל הלילה בחג השבועות, ויסודו בזהר הקדוש וכתבי האריז”ל כנודע, וכבר ידוע מה שאמר מרן הגרי”ז מבריסק זיע”א שיותר היה צריך להשתדל להיות ניעורים בליל הפסח, ששם יש מצוה של תורה לספר ביציאת מצרים עד שתחטפנו שינה, [ולא שהאדם יחטוף את השינה כפי שהיה רגיל לעורר הגאון מהר”ר יאודה צדקה זיע”א, ראש ישיבת “פורת יוסף”], וכל בעל נפש ישום דרכיו בכל מעשיו.

ב. והגרי”ז סגל זיע”א בשו”ת “צמח יהודה” ח”ג (סי’ קלט) מטי משמיה דמרן הרב מבריסק זיע”א שכשם שאדם מקיים מצוה של תורה באכילת בשר ושתיית יין ביו”ט, שכן כתוב “ושמחת בחגך”, ה”ה שמקיים מצוה זו בשינה, כיון שפועל פעולה שמהנה את גופו, וכדמצינו כעין זה בשבת שאמרו “שינה בשבת תענוג”.

ג. ומרן הגר”ד קוק שליט”א אמר לי, דנראה לומר שמקיים בזה מצות “עונג” יו”ט, ולא שמחה, [וכדמצינו בשבת שהשינה בה שייכת למצות עונג שבת כנ”ל], כי השינה מביאה ליישוב הדעת וכו’, שזה כלול טפי בקטגוריה של “עונג”, [אלא שלא מצינו בתורה ציווי מפורש על עונג ביו”ט. וע’ להלן (אות ו) פלוגתא דקמאי בזה]. ואמנם ע’ בס’ “תועפות ראם” על היראים (סי’ תכז סק”ד) דאזיל בתר איפכא, דעונג שייך טפי בעניני הגוף, ושמחה היא שייכת טפי לנפש. וע”ש מה שפלפל בענין מצות עונג בימי חוה”מ וכו’.

ד. ויש להעיר ע”ד מרן שליט”א, ממ”ש בשבת (קיח ע”ב) “במה מענגו” על דברי מאכל, מוכח שגדר “עונג” ל”ש רק לעניני הנפש. אלא שמצאנו לרש”י בביצה (טז ע”א, ד”ה “נשמה יתירה”) שכתב, “רוחב לב למנוחה ולשמחה, ולהיות פתוח לרוחה, ויאכל וישתה ואין נפשו קצה עליו”. משמע דאכילת שבת שייכת גם לנפש. ודו”ק. [ובמק”א הרחבנו בזה בס”ד]. ולפי”ז י”ל דביו”ט דליכא נשמה יתירה, שם מעלת האכילה שייכת טפי אל חלק הגוף. והבן.

ה. וגם אם נימא דליכא כלל ציווי על “עונג” ביו”ט, מ”מ בודאי שחסרון עונג ביו”ט פוגם באיכות ה”שמחה” שעליה מצווה האדם מן התורה, וכגון שכועס מחמת חוסר שינה, דזה ברור שמצב זעם לא יכון יחד עם שמחה שהיא שלימות הלב. וע’ לשון רש”י בברכות (ס ע”ב). ודו”ק. וע’ להלן (אות ח) סגנון נוסף בזה.

ו. ולעצם הנידון, הנה כתב הרמב”ם (פ”ו מיו”ט הט”ז) דיש ביום טוב מצות שמחה ועונג. ע”ש. אמנם ע’ בבית הבחירה לרבינו מנחם המאירי בביצה (לז ע”ב), שיו”ט שמחה נאמרה בו ולא עונג. וע”ע בצל”ח (ביצה לה ע”א) בענין שבת קובעת אכילת עראי למעשר משום דכתיב בה “עונג” וכמ”ש שם (לד ע”ב), וממילא ביו”ט שלא נאמר בו עונג לא יאמר דין זה, וכתב כן בביאור לשון הרמב”ם (פ”ג ופ”ה דמעשרות). וכיו”ב העיר בחידושי החת”ס שבת (קא ע”א).

ז. אלא שצ”ע מלשון הרמב”ם בהל’ יו”ט הנ”ל שמפורש דאיכא מצות עונג ביו”ט, והצל”ח לא העיר מזה כלל. וע”ע בשו”ת מהרש”ם ח”ח (סי’ לח) שכתב בדעת הרא”ש דיו”ט קובע למעשר כמו שבת. וכן ידוע דהכי נקיט הגאון שער המלך (פ”ה ממעשר הכ”ב) דיו”ט קובע למעשר דהא הוא נמי איקרי שבת, והעיר ג”כ מהא דמצוה לענגו. וע”ש שהבי”ד המאירי. וע”ע בפנ”י (שלהי ביצה). וראה בפ”ת יו”ד (סי’ שלא סקי”ג) שהביא הפלוגתא בזה.

ח. ושמא י”ל דביו”ט עיקר המצוה היא “שמחה”, כמ”ש בתורה “ושמחת בחגך”, ומה שיש מצוה לכבדו ולענגו כמ”ש הרמב”ם, היינו משום דבודאי בהעדר עונג וכבוד תפגם שלימות השמחה. ומאידך ביום שבת העיקר הוא עונג כמ”ש “וקראת לשבת ענג”, רק שבהעדר שמחה נפגם העונג, ובודאי שכל דבר שסותר את מציאות השמחה, [ובפרט מילי דצער ויגון], הרי זה מפקיע את איכות העונג. [וידוע מאי דמטו בכיו”ב מהגר”ש רוזובסקי זצ”ל בענין בגד נאה לכבוד שבת – שגורם צער ע”י חמימותו על הלובש, ד”כבוד” הסותר “עונג”, כבוד מדומה הוא ועליו לא ציוו. וכעת אכמ”ל בזה].

ט. ויש ליתן תבלין בדברים הנ”ל ע”פ מה ששמעתי מהגאב”ד דטבריה רבי אד”א זצ”ל, דביום השבת לא מצינו ציווי על השמחה [וע’ תוס’ מו”ק כג ע”א, ד”ה מאן], וצ”ע מדברי הספרי (פ’ בהעלותך פיסקא יט) “וביום שמחתכם – אלו השבתות”, והובא בב”י (סי’ רפא), וכן בנוסח התפלה “ישמחו במלכותך שומרי שבת” וכו’, והענין צ”ב. וביאר, כי בחגים יש לעשות פעולה כדי להשיג לשמחה, אבל בשבת קודש, יורד עלינו מן השמים טל של שמחה, כל יהודי מקבל אור פנים חדש ביום זה (תוס’ כתובות ז סע”ב), ולכן הספרי דורש את הענין של השמחה על המילים “וביום שמחתכם”, היינו שזהו יום שיש בו אטמוספרה של שמחה, ואין אנו צריכין לציווי מעשי של שמחה. והדברים שמחים.

י. וכבר דנו בס’ רבותינו אחרונים חביבים, איך ניעורים לכתחילה ומנדדים שינה בליל יו”ט של שבועות, והלא בעינן להיות מעונגים ושמחים ביו”ט, ואסור להתענות בו ולעשות כל דבר שיש בו צערא דגופא, [וה”ה צער הנפש כגון קריאה בדברים שיש בהם צער, וראה משנ”ב סי’ שז]. וכבר כתבו הגר”ח פאלאג’י בשו”ת לב חיים ח”ב (סי’ קפ) והגרי”ח מבבל בשו”ת תורה לשמה (סי’ תמט) שאין לעשות תיקון כרת בלילי שבת ויו”ט משום צער הגוף. וכ”כ עוד כמה מגדולי האחרו’. ועמש”כ ליישב בשו”ת צמח יהודה שם בכמה אופנים.

יא. ומרן הגר”ד קוק שליט”א אמר לי שאין כאן שאלה, כי ה”הרגשה” קובעת הכל, ומי שכבר ממשיך ללמוד ולנדד שינה מעיניו [למרות השעה המאוחרת], סימנא מילתא היא שהדבר חשוב לו יותר מצער גופו, [ובפרט כאשר הכין עצמו ונתן שינה לעיניו מבעו”י]. זכר לדבר בסוטה (ח ע”ב) בזיונא עדיף מצערא דגופא. ודו”ק. וכבר אמר ר”י במו”ק (ט ע”ב) בענין טופלת סיד במועד, שאע”פ שמיצרה היא עכשיו שמחה היא לאחר זמן, והכא עדיף טפי וטפי, ששמח הוא בעת ובעונה הזאת. [ובמק”א כתבנו בזה עוד ביאור רחב ע”ד דרוש].

יב. והוסיף מרן שליט”א בכתב ידו עדות על עצמו, דכיון ש”ההרגשה קובעת הכל” וזה כלל גדול בתורת הנהגת האדם בכל דרכיו ומעשיו, לכן גם הוא עצמו אם מרגיש “מתח” – הוא מפסיק מיד… וכבר כתבנו כמה פעמים משמיה דמרן שליט”א שזה כלל גדול בתורת האדם, דכל דבר שאינו מפורש בשו”ע, והוא שייך לעניני מנהגים וכו’, אין לאדם לכפות את עצמו ללכת החשך אחר ההמון, ויבדוק כל פעם מה טוב לנפשו, וה’ לא ימנע טוב להולכים בתמים.

יג. וכן ידוע על מרן הגרי”ש אלישיב זיע”א, שעם שהיה מופלא שבדור בכל חדרי תורה, וידיו רב לו בעומק סודות התורה, בכל זאת מלמד שלא שינה מדרכו דרך הקדש הידועה, וגם בליל שבועות היה הולך לישן לאחר לימוד קבוע עם סיום סעודת ליל יו”ט, והיה קם בשעה 2 כדרכו בקדש מידי יום ביומו, כמ”ש “קומי רני בלילה לראש אשמורות שפכי כמים לבך נכח פני ה'” וכו’.

יד. ובעיקר הנידון דלעיל, ראה למהר”ל מפראג בהגדה ש”פ גבורות ה’ (פרק נג) שחכמי ישראל שהיו מספרים ביציאת מצרים כל הלילה, כלל לא שתו לבם לעייפות החומר, כי היו מתלהבים מן הסיפור ונמשכו באהבת ה’, והעד על זה שלא שמו לבם שהגיע זמן ק”ש של שחרית. עכת”ד. וכ”כ הגאון מהר”ח פונטרימולי בס’ פתח הדביר (סי’ רפ אות ב) והביא זכר לדבר מהר”ן הידוע בכתובות (סב ע”ב) בהא דלא שנה רבי במתני’ עונת ת”ח מליל שבת לליל שבת, דפעמים שהם משוכים בסוגייתם ואינם יכולים לקיים העונה בעתה. וראה עוד מש”כ ביסוד הנ”ל, בשו”ת יבי”א ח”ב (או”ח סי’ יח) ובשו”ת ציץ אליעזר ח”ז (סי’ כג). וכעת אכמ”ל טפי.

טו. וכן ידוע עדויות רבות על מרן הגר”ד קוק שליט”א שהיה מגיע עם עוד מתמידים ללמוד בבית המדרש דפוניב’ז בליל שבת כמה שעות ברציפות עד הנץ החמה, ופעם שמעתי ממרן שליט”א שסיפר מגדלותו של מרן הגראי”ל שטיינמן זצ”ל והעיד עליו שהיה לומד לילות שבת שעות ע”ג שעות בלי לזוז מהכסא, אז אמרתי למרן שליט”א מכלל עדות זאת אנו מגלים היכן רבינו היה מבלה בלילות שבת… ובענותו כמובן הכחיש כל קשר בינו לבין ההתמדה…

טז. ולאחרונה הגיע ש”ב של רבינו שליט”א הוא הרה”ג ר’ ישראל ליפא שליט”א [חתנו של הג”ר שלמה קוק זצ”ל] לבית מדרשו של מרן שליט”א וסיפר שבתקופת לימודו עם רבינו שליט”א בישיבת “קול תורה” יומא חדא היה מרן הגרש”ז אוירבך זיע”א מהלך בבית המדרש בשעה 2 בלילה, ומרן שליט”א היה כרוך בלימודו, והגרש”ז העיר לו שהלילה נברא לשינה ומה הוא עושה כאן בשעה כזו?? רבינו שליט”א השיבו בתום לבבו, “אני רוצה להיות כמו הראש ישיבה”, והגרש”ז פסק מלהעיר לו… [וכשדברתי עם רבינו שליט”א על העובדא הנ”ל אמר לי בענות קדשו, הרבה דמיונות יש…].

טו”ב. ואמר לי מרן שליט”א שנזכר כעת בתקופת לימודו ב”קול תורה” [הקטנה] שכאשר הוא היה בשיעור א’, היה בחור בשיעור ב’ ששמו “נסים סופר”… ואמרתי לרבינו שליט”א שאני מכירו מירושלם, הוא הגאון המקובל ר’ ראובן נסים סופר שליט”א אחיו של מרן הגאון מהרי”ח סופר שליט”א, ואמר רבינו, הוא היה לומד בהתמדה “מפחידה”… הייתי מסתכל עליו ומתחזק בלימוד התורה, ועד היום כשאני נזכר בו זה מחזק אותי, וביקש רבינו לכתוב זאת במכתב אליו כאות להכרת הטוב. [המכתב מצ”ב].

והנני חותם בברכה עצומה למעכ”ת ולכולנו, שנזכה לאור התורה, ומשפע אור חג מתן תורתינו – יומא דדינא דאורייתא, [כדהוה מרגלא בפומיה דמרן הרב שך זיע”א בשם הראשו’, וחכמי לב נלאו ומצאו רק שכ”כ השל”ה (מס’ שבועות פ’ נר מצוה אות יט) בשם תולעת יעקב, ושוב נמצא שכבר כ”כ בקצרה בפירוש הרוקח עה”ת (פרשת פנחס עה”פ וביום הביכורים). ע”ש], יושפע לנו אור עצום לכולא שתא, שהרי ת”ת כנגד כולם ואין זמן המופקע ממצוה זו, רק שעה שאינה לא יום ולא לילה (מנחות צט ע”ב).

ובזה פירשנו בס”ד הא דליכא “חול המועד” לחג השבועות, הגם שיש ליו”ט ימי השלמה לקרבן, [וכבר העיר בזה הרמב”ם ב”מורה נבוכים”], כי ימי חוה”מ תוכנם להכיל את קדושת יו”ט ולהלבישה בהני יומי, ע”י מצות סוכה ולולב ואכילת מצה וכו’, משא”כ עסק התורה, שא”א להלבישו בכמה ימים, שהתורה היא מצוה שאין ה”זמן גרמא”, וא”א לצמצמה כגדרי “מצוה” בימים מסויימים, ובלשון אחר י”ל כי ממוצאי חג השבועות עד פרוס ליל שבועות הבעל”ט, כולהו יומי בבחי’ חולו של מועד דאורייתא נינהו… והרבה הרבה הרבה יש להרחיב ולסלסל, תן לחכם ויחכם עוד, ואתה צלח רכב ע”ד אמת וענוה צדק, ותזכה לשנים רבות טובות ונעימות אכי”ר.   

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום