אפליקצית עץ חיים
לכבוד היקר החפץ באמת הקדושה והטהורה
כמר יוסף אליהו מ’, ישמרהו צור ויחייהו, ואורך ימים ישביעהו, אמן.
לקראת השנה החדשה תשפ”א, תהא שנת “פה אשב”, שנזכה בה לגאולת ישראל, כשכולם יושבים על אדמת הקדש, הנני שולח לך כנהוג בישראל מכתב ברכה לשנה טובה, ותוכו רצוף דברים נפלאים לחיזוק בעבודת ה’, כדי שנגיע לראש השנה בקבלות טובות, ועי”ז נזכה לגמר חתימה טובה אמן.
עצות ל”שמירת העינים”
ממשנתו של מרן הגאון רבי דוב קוק שליט”א
בהמשך לשיחתך הנחוצה בענין קושי גדול שיש לך בשמירת העינים, ובפרט שיש לך המון נסיון עם המכשיר הטמא הידוע, שיש בו אפשרויות לגשת למחוזות אפלים של טומאת רעיון, ובתוך לבך רצונך באמת לשוב בתשובה שלמה, אלא ששאור שבעיסה מעכב על ידך בכל פעם מחדש, ויצר הרע דומה לזבוב אשר מכים עליו בחזקה וחוזר שוב, ועל כן בקשת ממני לכתוב לך איזה דברים, שיתנו לך כח להגביר הקדושה על הרצון ההפוך, הנני העני כותב מה שיש בלבי, וכמעט כל הדברים הנאמרים הם לאור מה ששמענו ולמדנו מפיו הטהור של מרן הגר”ד קוק שליט”א, ואתפלל להתחזק גם כן בעבודת ה’, כי אין בביתי לא לחם ולא שמלה, והנני צריך חיזוק בכל הענינים הנסתרים והגלויים, ולשוב באמת ובתמים בתשובה שלמה, ואיני כותב כדי להוכיח כי אם את עצמי, ומיני ומינך ומכל המתחזקים עמנו יחדיו, יתקלס עילאה אמן כי”ר.
מהי השמחה האמיתית ומהי שמחה גנובה ושקרית
א. לכל לראש, הלא אתה אמרת לי בעצמך, שאין לך שום גדר הנאה אמיתית בכל היזק ראיה הזה, ורק כמו איזה מסומם הנך נמשך אחר היצר, וראיה ברורה לזה, שהרי כשאתה לומד תורה יש לך שמחה אמיתית וסיפוק גדול מאד כפי שאמרת, והשמחה הזו מלווה אותך כל היום, ובפרט כשאתה לומד בעיון ולא בשטחיות, כי ה’ חנן אותך בהבנה ושכל טוב, וכבר נאמר “פקודי ה’ ישרים משמחי לב”, ולא לחנם באה התורה בטרוניא “תחת אשר לא עבדת את ה’ אלהיך בשמחה ובטוב לבב” וכו’, כי לימוד התורה ועבודת ה’ משמחים את הלב מאד, ואין תחליף לנביעת השמחה הזו, רק שברגע שהיצר מסית את האדם לעבירה שיש בה שקר ושמחה מדומה, ממילא כבר נגנב כח השמחה מלימוד התורה, בבחי’ אין ב’ מלכים משתמשים בכתר א’, ולפי מה שאתה אומר שיש לך הרגשת שמחה בתורה, זה סימן שנפשך עדיין קשורה בשמחה האמיתית, ופעמים שהיא זולגת בחושך אחר היצר השקרי, אך תקוותך טובה מאד.
תוצאת העבירה דכאון ומרירות
ב. והנה לא זו בלבד שההנאה לא אמיתית, אלא נוסף גם הוא על שנאינו, שלאחר כל הדברים האלה ששומע האדם לקול יצרו, יש לו תחושת דכאון ומרירות, וזה ידוע אצל כל בעלי עבירה, ששמחת החיים מהם והלאה, וכפי שאתה יודע אין פעם שלא תהיה לך מרירות לאחר שלא נשמרת מדבר רע, וכל זה מפני שהכח הקדוש של השמחה פגוע ממך, שאתה מנסה להשתמש בו ולאגף אותו להנות ולשמוח מדבר השנאוי עליו ביותר, ובפרט דכתיב “עבדו את ה’ בשמחה”, ואמרו שנרמז באותיות בשמחה גם אותיות מחשבה, להורות שכל השמחה תלויה במחשבת האדם היכן היא. ואם כן כאשר אתה חושב לראות או לשמוע ליצר בשאר דברים הקשורים לטומאת רעיון, דע לפני מי אתה עומד, ודע את האויב המבקש את נפשך, לשקר אותך בשמחה מדומה, ולהפיל את שמחתך האמיתית לשאול תחתית.
מתיש את הגוף ומפר שלום בית
ג. גם אמרת שבכל פעם לאחר שנגררת אחרי מרעין בישין הללו, אתה עייף מאד, וגם סבלנותך מתפקעת מהר וכו’, וזה גורם בעיות בשלום הבית וכו’, הנה זה ברור שגם ללא עייפות וחוסר סבלנות, שלום בית נעקר ומתפורר, ו”זנותא בביתא כי קריא לשומשמא” כדאמרו בסוטה (ג ע”ב), ואמנם בזנות של האשה הדבר חמיר טפי טובא, אך גם באיש הדבר משפיע, וכבר ידוע ממרן החיד”א בשם קדוש ה’ האריז”ל, כי התנהגות האשה כלפי בעלה תלויה מאד בהתנהגות האדם כלפי קונו, ואם כן יש כאן טעם כללי לחסרון השלום בבית, כי השלום תלוי בשלימות האדם, וזה מתקשר גם לחולשה וכו’, כמו שכתוב בעשיו שהיה בעל עבירה “והוא עייף”, אך יש כאן גם ענין פרטי שאמרו חז”ל ביומא (כט רע”א) “הרהורי עבירה קשים מעבירה”, ופרש”י שהם קשים להכחיש את כחו של האדם, כי מחשבות אלו טורדות את האדם ולא נותנות לו מנוחה כלל, [וכבר מפורסם הדבר שהעובדים בעמל המח מתעייפים הרבה יותר מהעובדים בעבודה פיזית, ואפי’ בעמל תורה יש תשישות כמו שאמרו בסנהדרין (כו ע”ב) שלכן נקראת תושיה, אבל זה רק בתחילת הלימוד, אבל לאחר שמתחבר לתורה, נאמר בו “אני בינה לי גבורה” כמבואר בזהר חדש], ואתה תחזה בעלי תורה היושבים בבית המדרש ימים ולילות, איך עומדים ומתאמצים בלימוד התורה ולא כהתה עינם, ואדרבה ככל שירימו קולם ויתאמצו יותר, תרבה שמחתם עוד יותר, כי פקודי ה’ ישרים משמחי לב, וחכמת אדם תאיר פניו, אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה. וזה ההבדל בין מאמץ של קדושה למאמץ הפוך, וברור אצלי כשמש שזו היא הסיבה לעייפות, כי היא באה מהנפש הנלאית, ומשפיעה על הגוף.
סופו שמפסיד את אשתו וילדיו
ד. עוד צריך אתה להתבונן, הלא אתה נשוי לאשה ויש לך בלי עין הרע כמה ילדים טובים, בנים ובנות, כולם אהובים כולם ברורים, ואתה מחנך אותם רק ע”פ דרך התורה, כי ידעת שזו האמת היחידה ואין שום דבר אחר חוץ מדרך התורה, ואשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך, וכל כבודה בת מלך פנימה, ויש ביניכם ברוך ה’ אהבה ואחוה ושלום ורעות, [חוץ מאיזה פעמים שאתה אומר שאינך מבין מה קורה לה והיא ממש מתנהגת כלפיך כשונא, ולהלן יובן הענין], ואתה דע לך, כי כאשר אתה שומע ליצר לראות במקום שאינו שלך, סופך שגם מה ששלך לא יהיה שלך, כך אמרו חז”ל, ובחון את עצמך כלפי רעייתך, האם זה מה שמגיע לעקרת הבית, שאעשנה ככלי לפירוק תאוותיי ובגידותיי במחשבה, הרי אין לך שקר ואכזריות גדול מזה. ואנו רואים זאת במוחש, כי כל אלו שהלכו אחר יצר הרע דעריות בנסתר, הקב”ה הכריז עליהם בגלוי, וביתם התפרק לגמרי, והרבה מהם לא ראו נחת מבניהם, כיון שנפגעו מהנהגתם ולא רצו להכיר באב כזה, ושים מול עיניך תמיד את הפסוק הזה, “סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם”.
ההבדל בין “אהבת” איש לאשתו ל”תאות” אשה זרה
ה. ואשר שאלת כי היצר משבש אותך כי מצד אחד יש ענין גדול באהבת איש ואשתו, הרי שיש מושג של אהבת אשה, ופתאום במקום אחר הכל אסור, ואם יש אז קשה לך להפנים את המחיצה בין אשה זו לאשה אחרת, זו קושיא הנובעת מחמת השקפה טעותית והסתכלות מעוותת על חיי האישות של איש ואשה בישראל הקדושים, כי ע”פ תורה אהבת איש לאשתו איננה אהבת גוף בלבד, אלא בעיקר אהבת נפש, כי אוהב את מעלותיה וטוהר מעשיה וכשרון מידותיה וכיו”ב, והפנימיות מגבירה אהבה גם על החלק החיצוני שהוא עצמו גזירת מלך כדאמרו חז”ל בשבת (קנב ע”א) חמת מלא צואה ופיה מלא דם וכו’, לא כן באשה שאיננה שלך בקדושה, הלא ודאי אין כאן אלא תאוה ולא אהבה, כי אהבה אמיתית אינה תלויה בדבר [ואין דבר אלא ערוה וממון, ובעוה”ר היום רוב ככל האהבה שיש בין אנשים הכל כמעט תלוי בערוה או בממון. ודו”ק], ואם כן מה דמות יערוך ענין אשתו של אדם ה”מקודשת” לו, לאשה דעלמא, וגבה טורא בינייהו.
יש להמשיך תועלת אמיתית מכל הנאה
ו. בכל הנאה של היתר שיש לאדם יש לו גם להמשיך מזה תועלת לעבודת ה’, וכבר ידועים ד’ הרמב”ן והראב”ד בענין קדושת הזיווג וכו’, לך נא ראה דבריהם הקדושים, ואמרו חז”ל כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאילו מעל ונקרא גזלן, וע”ד הפנימיות רצונם לומר, כי בכל הנאת עולם הזה יש להמשיך תועלת לעבודת הבורא, [ברכה מלשון המשכה כמ”ש (שבת סה ע”ב) נהרא מכיפיה מיברך], ואם נהנה בלא המשכת תועלת, הרי שיש כאן השחתה ומעילה במה שנתן לו ה’, ואמנם בדברים אלו אין הוראה כללית, וחייב כל אדם לדעת איזוהי דרך ישרה שיבור לו, והולך את חכמים יחכם. ודי בזה.
קרבה לצדיק מונעת אסון
ז. עצה טובה מאד לזכות להגברת מוחין על תאוות הלב, להיות במחיצתו של צדיק אמיתי, כי בעל כרחין הקרבה אל הצדיק יש ממנה תוצאות חיים של קדושה וטהרה, וכן מוכח ומבואר בדברי חז”ל על השפעתו של אהרון הכהן כלפי אנשים שלא יחטאו, וזה מבואר גם ממה שאמרו ביומא (לה ע”ב) יוסף מחייב לבעלי יצר הרע, דלכאורה קשה הלא גם יוסף אלמלא נראתה לו דמות אביו בחלון היה נכשל, וא”כ מה יעשו כל בעלי עבירה שאין להם דמות כיעקב שתבא ותמנעם מן העבירה, ומבואר כן כאשר הסבירו שהתביעה על האדם למה לא סגלת לעצמך דמות של צדיק שתתקרב אליו, וממילא בכל פעם קודם שיסיתך יצרך דמות הצדיק תבא לפניך ועי”ז לא תבוש ולא תכשל לעולם ועד. והלא בעיר עוז לנו טבריה ת”ו, נקל להסתופף בצלו של מרנא ורבנא קדוש ה’ החסיד הקדוש רבינו דב הכהן קוק שליט”א, אשר רבים השיב מעוון, רק ממה שראו עיניהם ושמעו אזניהם, בעבודת כהן גדול במסירות נפש לתורה ולתפלה ולעשות צדקה וחסד, והכל ביראת ה’ טהורה לאין שיעור.
כמה וכמה רעות בפגם הראות
ח. וכל זה אנו מדברים חוץ מכמה וכמה רעות רבות שיש מסביב לזה, ראשית, עוון ביטול תורה המקטרג בכל רגע, וכבר ידועים ד’ הגר”א בענין “דין וחשבון”. וזאת שנית שיש כאן סכנה גדולה בכל פעם שיצא ממעשיך חילול ה’, ואמרו בירושלמי נדרים כי עוון חילול ה’ חמור יותר מעוון עבודה זרה וחילול שבת וכו’. ע”ש. ויבא השלישי שאין לך כפיות טובה גדולה מזו, שבורא כל עלמין נותן לך חיות וראיה כל רגע ורגע יש מאין כמבואר בהרחבה בד’ בעל התניא זיע”א, ואתה לוקח את המתנה העצומה הזאת אשר אנשים מוכנים ליתן כל הון שבעולם להשיב אליהם מאור עינים, ובגוף מתנת הקודשת הזאת אתה מכאיב לנותנה, ומתאכזר לעשות בה נגדו, היש לך כפיות טובה גדולה מזו. גם תדע על ארבעה, כי הכל ענין של רגש, הן במצוות והן להבדיל בעבירות, תכונת האדם לחפש רגש, ויצר הרע מסיתו למצוא את הרגש בדבר מקולקל, ונמצא שהאדם לוקח את הרגש שלו מן הקדושה לדברי הבל.
ואלו ארבע”ה אבות נזיקין שיש בפגם הראות, הצד השוה שבהו שדרכן להזיק לאדם ולהובילו לצער ודכדוך, ומ”מ שמירתן עליך וחסרון השמירה מחייב בדין, כי הנשמה מושאלת ביד האדם לעבדה ולשמרה, ושואל חייב בכל, אא”כ בעליו עמו, ומקיים אחת שאלתי וכו’ שבתי בבית ה’, שבזה ניצל מן הפורענות. וכולהו אבות נזיקין הנ”ל, נרמזו בריש סדר נזיקין, ולית מילתא דלא רמיזא באורייתא כי כנגד כפיות טובה המבוארת לעיל אמרו שו”ר, שהוא מרמז לחוש הראות כנודע, וכנגד חילול ה’ אמרו בור, שגדר הבור הוא חלל פנוי, וקוב”ה ממלא כל עלמין, והמחלל שמו כביכול עושה חלל פנוי מיניה, וכנגד ביטול תורה ותפלה, אמרו מבעה שהוא האדם המתפלל ולומד, וכנגד לקיחת הרגש אמרו הבער זה האש שבו החמימות הקשורה להתרגשות. והנני מקצר ועולה במקום שיש להאריך הרבה.
שמירת עינים מתוך רוממות ולא במלחמה
ט. ואמר מורינו הגרד”ק שליט”א לאברך ששאלו על נושא ההתגברות בשמירת עינים, כי הסגנון של מלחמה בענין זה הוא מיותר למתבונן, שהרי העינים עובדות באופן מופלא ביותר, [והגר”ד קוק שליט”א רגיל להציע לכל תלמידיו ומקורביו להיות רגילים לעיין בספרים המבארים את תהלוכות גוף האדם, אשר בזה מתקיים מבשרי אחזה אלוה, ולדוגמא אם יסתכל אדם רק על פעולת העין הלא ודאי יתרגש ויתפחד ביראת הרוממות ממה שיראה ויבין שם]. ואחרי ידיעה זאת, כבר קשה לאדם לאבד כח עצום כזה על דברי הבל ורעות רוח. ונמצא ששמירת העינים מגיעה ע”י התרוממות האדם והכרה בערכו העליון, ובנשמתו הטהורה אשר היא הרואה דרך העין (כמבואר בנדה לא ע”א), ולא בדרכי מלחמה אשר ע”פ רוב סופם יגון ואנחה. וסיפרו (בס’ עירין קדישין) על ר’ ישראל מרוזי’ן, שהיה מדבר פעם עם הרה”ק מסאווראן ליד החלון, עברה אשה במקום וקפץ הרב מסאווראן, אמר לו ר’ ישראל אל תצורם, אל תתן להם צורה ומקום בלבך, וממילא לא תתגר בם מלחמה (מלשון הכתוב בדברים ב, יט), לא תהיה צריך להלחם בדברים הללו. [ומה נאה מעשה זה על הרב מרוז’ין שכנודע היה דרכו במלכות ורוממות].
ועיקר רוממות האדם היא ע”י עסק התורה, כמ”ש במשלי (ד, ח) “סלסלה ותרוממך“, ופרש”י בביאורו שם, ובר”ה (כו ע”ב), שיש לאדם להיות חוזר על התורה ומדקדק בה לחפש ולהפך במטמונותיה וכו’. ע”כ. ומבואר דעי”ז האדם מתרומם כמ”ש “ותרוממך”. והיינו דכתב רש”י בפסחים (סו ע”ב) גבי עגלא תלתא דעבדו לרב יוסף בעצרת (סו ע”ב) “שלמדתי תורה ונתרוממתי“. [ומי יודע, שמא רב יוסף דפסחים שם הוא ניצוץ יוסף הצדיק דכתיב ביה “לעבד נמכר יוסף”, וידוע מטבע “עבד הנמכר בשוק”, וזכה להנצל מקליפת השוק (ע’ שבת כא ע”ב ומנחות ל ע”א) ע”י התורה, ואי לאו ההוא יומא כמה יוסף איכא בשוקא]. ותורה עצמה איקרי “רוממות”, כדכתיב (תהלים קמט) רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם, ומבואר בברכות (ה ע”א) דקאי על הקורא ק”ש, וה”ה לעוסק בכל התורה, כדאמרי’ שם “אם ת”ח הוא אין צריך”. נמצא שהעוסק בתורה שהיא רוממות, מתרוממם על ידה, כארון ה’ הנושא את נושאיו, שהיא נותנת באדם חוסן עצום, ומזככת את הנהגתו ומגלה לו צפונותיה כמבואר בסנהדרין (צט ע”ב), ובזה דוחה בנקל את היצר הרע, ומתברר לו לאדם, כי לא היצר חזק, אלא אני חלש בתורה, ולכן היצר נראה לי כחזק ועצום ממני, אבל כשאהיה חזק בתורה לשמור ולעשות, ממילא יחלש כח היצר ויהיה בעיני כמוץ לפני רוח, כי באמת אינו הר אלא חוט שערה.
אכן מלחמת היצר תמיד קיימת גם אצל גדולי הדור בדברים דקים. וכבר אמרו ז”ל (סוכה נב ע”א) כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו. וכתיב בפ’ דברים “רב לכם שבת בהר הזה פנו וסעו לכם צפונה”. וכ’ בס’ “תורי זהב” שם, כי הנה אמר הרה”ק ר’ נחמן מקאסוב עמ”ש “קדשי קדשים שחיטתן בצפון”, היינו דהצדיקים אין יצה”ר יכול להכשילם בנקל, וע”כ מצפין להם את העבירה באיצטלא דמצוה וכיו”ב, וע”י צביעותו מצליח להפילם בעבירה [וידוע ביאור הבעש”ט בד’ הגמ’ שוחט משום מאי מיחייב וכו’], והיינו ק”ק שחיטתן בצפו”ן, אבל קדשים קלים, כלומר אנשים פשוטים, שחיטתן בכל מקום, שהיצה”ר מפילם בכל מצב ואינו צריך לטרוח עליהם. ועפי”ז ביאר הרב תורי זהב, רב לכם שבת בהר הזה, היינו לעמוד מול יצה”ר שנדמה לצדיקים כהר, כי זה ברור שלא יכשילם בדמות ההר אשר בו, פנו וסעו לכם צפונה, לבדוק מה הוא מצפין ומעלים מאתכם ובזה מכשיל אתכם. עכ”ד. והחכם עיניו בראשו לפקוח עין תמיד בכל דרכיו לדעת מה באמת רצון ה’ בכל פעולה שעושה.
צדקה תציל ממות רוחני של פגם הראות, ועוד סגולות
י. ומה שבקשת סגולה להשמר בקדושה ולחשוב מחשבות טהורות, האמת שרבו כמו רבו ענינים סגוליים לענין זה, ואציין כאן ענין אחד והוא ע”י ריבוי בנתינת צדקה, כמבואר בסה”ק ליקוטי מהר”ן מברסלב (ח”א תורה רמב), ע”ש מילתא בטעמא, ושם ביאר בזה מ”ש “וצדקה תציל ממות”. וידוע דכסף מלשון נכספה וגם כלתה נפשי, וע”י שמחלק כסף, נמצא מוציא את כיסופין של אל העני, שהוא כנגד השכינה, ועי”ז תכסוף נפשו תמיד לדבקה בו. ויבא חסד דקדושה וימעט חסד דקליפה. ואכמ”ל. ובזה יש לרמוז צדק”ה תרומ”ם, כמבואר לעיל (אות ט) דרוממות דוחה שיבוש היצר. וטוב ללכת מידי פעם לקברו של התנא הקדוש רבי מתיא בן חרש זיע”א, הנמצא ליד כפר עלבון בצפון, ולקרוא שם בהתעוררות את המעשה הנורא שהיה עמו בשמירת עיניו.
לסיים בדבר טוב, אומר אני לך, כי לפי שאלותיך ומשאלותיך רואים כי נפשך נמצאת בעיקר בקדש, רק שיצר הרע מתגרה בך מפני מעלותיך הרבות, ויש לך לשמוח מאד מאד, על זה שאתה עצב מן העבירות, כי רואים בזה שלא כהו חושי הקדושה שבתוכך, וכבר ידוע שבמלחמה לקראת הסוף כשמגיע השלב המכריע, כל צד מוציא את כל הנשק שיש לו, וכן במלחמת יצר הרע בדור האחרון שהוא סיום שית אלפי שנה, מוציא היצר הרע את כל נשקו, וכתבו בספרים שזו סיבת ריבוי הדמיון שיש בדורינו זה מה שלא היה מעולם, ואנו נמצאים עתה בגדר זמן “תוספת שבת” בהדי פניא דמעלי שבתא, אלף השביעי הממשמש ובא, וסמוכים ממש ליום השבת אשר בו כולם ישבעו ויתענגו עונג אמיתי, אבל מי שמשביע עצמו מראיית דברי הבל, לעתיד לבא יהיה כמו סומא, ולא יזכה לראות באור העליון, כאשר כתב סבא קדישא רבינו החפץ חיים זיע”א בס’ שמירת הלשון (ח”ב פרק ל). והאלף הששי הוא כנגד סדר טהרות הששי, ובו עומד משמים יוסף הצדיק הששי בשבעת הרועים ומכניס בהיכלו את כל ה”יוספים” המעלין בקודש, וכל זה רמוז בתפלה בבקשת “ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים”, העין הקדושה הקשורה ליוסף שהוא גימטריא ציון, היא תזכה לחזות בנעם ה’, והיו עינינו ולבנו שם (בבית המקדש) כל הימים, בתוך קדושת ארץ ישראל שנאמר בה “עיני ה’ אלהיך בה”.
אולי גם יעניין אותך:
סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום