אפליקצית עץ חיים
ענייני מוצאי שבת
מתורתו של מורינו הגר”ד קוק שליט”א
אמירת מזמור יושב בסתר עליון במוצאי שבת
הנה מזמור זה רגילים לאומרו בעת שמלוים את המת. וביאר הגרד”ק שליט”א, דבכל מוצאי שבת אנו מלוים את הנשמות החוזרות למקומם, כיון דגיהנם שובת בשבת כנודע. עכת”ד. והנה מזמור זה הוא פרק צ”א בתהלים, אשר ענינו מורה על יציאת האדם מן העולם, וכן על יציאת השבת, ויום שבת הוא יום משומר כעין אביזרייהו דליל פסח המשומר ממזיקין, וצאת שבת הוא כעין יציאה למקום סכנה, ולכן צריך הוא לשיר של פגעים. [ובמקום אחר הרחבנו לקשר כל מזמור זה לענין מצות סוכה].
בענין נסכוי שאינו נהנה רק מסעודה רביעית
ידוע ענין אבר נסכוי שממנו תחיית המתים, ואינו נהנה משום מאכל, חוץ מסעודה רביעית. וצ”ע אמאי לא יהנה ג”כ מסעודות שבת אשר ודאי קדושה יש בהם. ובהיותי בצפת ת”ו, שלחתי שאלה זו לפני מורי הגר”ד קוק שליט”א, וכה כתב אלי בביאור הענין, “כעין אדם שצריך להתגבר בבוקר לקום ממטתו, אבל אחרי שהתגבר, כבר מתחיל לשוט למעלה בסיעתא דשמיא גדולה, שהוא עסק רוחני מופשט הרבה למעלה מהתגברות הראשונה, והכי נמי דכוותה, שעצם ה”קימה” מן הקבר, שבה צריך זכות ההתגברות על הגוף, הוא תפקיד סעודה רביעית, שבה יש כבר בחינת חול של מיתה, ומתגברין עליה ע”י שיור שבת שבה אין מיתה, ואילו שלש הסעודות של שבת, הן כבר חלק ההשגות האין סופיות שזוכה הנשמה, אחר שכבר זוכה לתחיה של ביטול כח הגוף – ושיורו כמלבוש בלבד, ואז זוכה לאין סוף השגות של בחינת ג’ סעודות דשבת”. עכ”ל הטהור, והדברים נפלאים למבין.
לאור דברי רבינו הגדול שליט”א, עלתה מחשבה בלבי, כי כיון שהשינה היא אחד מס’ במיתה, נמצא לפי זה דכפי זריזות האדם לקום בכל בוקר מן השינה, כן יזכה לעתיד לזריזות בתחה”מ, כי הלילה דומה לקבר החשוך, והבוקר הוא תחיית המתים שבו ברכת המחזיר נשמות לפגרים מתים. גם שמעתי ממורי הגרד”ק שליט”א, כי השכיבנו אבינו לשלום קאי על יום המות כשמניחים האדם בקבר, והעמידנו מלכנו לחיים טובים ולשלום, קאי על תחיית המתים. ומתלבשים הדברים יפה דלילה ענין הפטירה, ובוקר ענין תחה”מ כמבואר. [ומצאתי כי נסכוי בגי’ קום, כי בו הקימה בתחה”מ]. ואולי י”ל עוד כי המנדד שינה מעיניו ולא ממהר לישן, יזכה ג”כ להאריך ימים. ואמרתי כל זאת לאחר זמן לפני מורי שליט”א, והנהן בראשו וחייך, ואז אמר אחד החברים שמי שכמעט ולא ישן כלל כמו הגרד”ק מה יהא עמו, ואמרתי בברכת הדיוט שיקויים בו יחי לעולם, אכי”ר.
[אגב נוסח זה של השכיבנו אבינו וכו’, צ”ב לשון אבא בלילה ומלך בבוקר, כי בפשוטו איפכא מסתברא דאבא שייך ליום ומלך ללילה. וצ”ע. גם בנוסח מודה אני של בעל סדר היום נאמר “מלך חי וקיים”, וכן בברכות פסוקי דזמרה בצפרא מוזכר ענין המלכות מלך מהולל מלך גדול ומהולל, והשיבני הגרד”ק כי ענין תחיית המתים וגאולה הוא גילוי כבוד ה’ הנקרא מלכות, [וכמבואר בלשון חז”ל מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, כי כל ענין המלכות הוא כבוד, אבל בזמן של השכיבנו שהוא ענין גן עדן וגיהנם וכו’, שם בעינן רחמי האב על הבן טובא. ודפח”ח].
סעודת דוד גר צדק
רבינו הגר”א ב”יהל אור” (בליקוטים שבסוף שמות) כה כתב, וסעודת מוצאי שבת, הוא דוד מלכא שהוא גר צדק וכו’, ולכן הוא סעודת חול נגד ג’ הסעודות [של שבת], ונגדה חילוץ עצמות, והיית כגן רוה (ישעיה נח, יא). ע”כ. והנה ג”ר ר”ת גן רוה, שמתקשר בחילוץ עצמות (כנ”ל) שהוא ענין התחיה, ומשמעות ד’ הגר”א דכשם שהגר ענינו היפוך חול לקודש, כן הסעודה רביעית מהפכת אכילת ימות החול לקודש. ומה שרמז הגר”א על גר צדק, היינו דדוד מלך ישראל משורש רות הגיורת, ואמרי’ בגמ’ מאי רות, שזכתה ויצא ממנה דוד שריווהו להקב”ה בשירות ותשבחות, והנה בדוד נאמר כוסי רוי”ה, [ואמרי’ בגמ’ דכוסו של דוד מחזיק כמנין רוי”ה לוגין], וידוע דשיר וכוס יין חד אינון, וכמבואר בברכות (לה ע”א) שאין אומרים שירה אלא על היין, והיינו שירה של אכילת מזבח כמ”ש התוס’ (שם, ד”ה שאין), וע”ע בערכין (יא ע”א) ותוס’ שם (ד”ה השיר מעכב הקרבן). וע’ גיטין (ז ע”א) זמרא מנא לן דאסיר וכו’ בשיר לא ישתו יין, וע”ש בתוס’ (ד”ה זמרא). וע”ע סוטה (מח ע”א).
בביאור ד’ הגר”א דסעודה רביעית כנגד מוסף
כ’ הגר”א ב”אדרת אליהו” (פ’ בלק מהדורא ה), והג’ תפלות הן נגד ג’ סעודות, ותפלת מוסף בסוד תוספת, והוא סעודת מלוה מלכה. עכת”ד. ובפשוטו משמע דכמו שענין מוסף הוא תוספת, כך סעודה רביעית היא תוספת על החיוב, [וכדמצינו בקושטא ברא”ש (פ”י דפסחים סי’ יז) ובמאירי (סוכה כז ע”א), שכ’ בהדיא דאינה חיוב. וע”ע בא”ר ובשו”ע הגר”ז ובמשנ”ב (סי’ ש). ע”ש], וזהו ענין שמצינו בתנאים קולא במוסף שאינה בשאר תפלות (ברכות ל סע”א).
אכן נראה דכיון דענין מוסף הוא אור חוזר של תשר”ק, שעניינו גאולת עולמים, (כמבואר בטור סי’ רפו, ובב”י שם משבלי הלקט בשם רש”י, ובאור יקרות טפי בשער הכונות ענין תפלת מוסף), וההבדל בין אור ישר לחוזר, כי אור ישר הוא השפעה מלמעלה למטה בתורת חסד, והיינו מאל”ף (מקור הברכה) עד תיו (עולם המעשה), לא כן אור חוזר שהוא השפעה המתעוררת מכח עבודת האדם בעוה”ז, ועי”ז עולה מלמטה למעלה אל מקום התיקון, והיינו גדר סעודה רביעית, שכוללת את כל סעודות החול של השבוע הבא, לעבוד בהם עבודת הקדש ולהמשיך בהן מקדושת סעודות השבת שעברה, וזה ענין הגאולה הנרמזת בתשר”ק כי הגאולה תבא ע”י אור חוזר ואתערותא דלתתא. וזה סוד אמירת אליהו הנביא זכור לטוב במוצאי שבת, כיון דבו נאמר “והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם”, וסיומא דהאי קרא הוא אור חוזר דתשר”ק.
וממורי הגר”ד קוק שליט”א שמעתי בביאור דברי הגר”א כי ענין מוסף הוא תוספת, וסעודה רביעית השייכת בדוד עניינה ג”כ תוספת כי דוד רגל רביעית במרכבה, והרי מרכבה בת ג’ רגלים ג”כ עומדת אלא שרגל רביעית מוסיפה כח ויציבות במרכבה, ונמצא ענין דוד תוספת, והיינו סעודה ד’ כנגד מוס”ף. עכ”ד.
תשר”ק. הוא גדר אור חוזר. ויש לו המשך צפע”ס וכו’, אך שמו הכללי הוא על שם ראשו תשר”ק. ומשמע דכיון דגדר אור חוזר הוא עמל ויגיעה היפך אור ישר שהוא חסד גמור בלא טורח, על כן נקרא ת”ש ר”ק מלשון תשישות ומיעוט, כמ”ש כל אכין ורקי”ן מיעוטי נינהו, שעבודת הקדש האמתיתי היא עד שמתשת ומרוקנת כחו של אדם, [ע’ סנהדרין (כו ע”ב) למה נקרא שמה תושיה, וכבר אמר החזון איש (כמובא בס’ פאר הדור) דבתפלה יותר מתיש מתורה, וגדר יגיעה אינו רק בתורה ותפלה אלא גם במצות].
שאלתי ממורי הגרד”ק שליט”א, אי עדיף סעודה רביעית קטנה מיד אחר הבדלה, או גדולה בשעה מאוחרת בלילה שלא תהיה סמוכה להבדלה, ואמר דלפמ”ש בר”ה (לב ע”ב) דזריזין עדיף מרוב עם, ה”ה כאן דזריזין עדיף אפי’ בסעודה קטנה, אבל אם יודע האדם שתהיה לו עבודת הלב גדולה יותר בשעה מאוחרת, בזה כבר יש צד לומר דמאוחר עדיף, כעין אחד הממעיט ובלבד שיכוין וכו’. עכת”ד.
זע”ם שעות של גיהנם
ידוע דגיהנם שובת בשבת (כמבואר בזהר פ’ תרומה דק”נ ע”ב, ושם קנא ע”א), והנה בשבוע יש קס”ח שעות, וכשנוריד מהם כ”ד שעות נותרו קמ”ד שעות, אכן בזהר הקדוש והוא (פ’ נח דס”ב ע”ב) איתא, דבכל יום מימות החול הגיהנם נח ג’ פעמים, ובכל פעם מנוחתו למשך שעה ומחצה, כנגד זמני התפלות של ישראל, נמצא שובת ד’ וחצי שעות ביום, וכשתכפילם בו’ ימים נמצאו כ”ז שעות, וא”כ הפסקת הגיהנם בשבוע עולה נ”א שעות, ופעולת הגיהנם היא קי”ז שעות, ועפי”ז ביאר הגרש”ז עהרענרייך הי”ד בספר “לחם שלמה” (פ’ בלק עמ’ שיז) מה שכתוב בבלעם “ומה אזעום לא זעם ה'”, שלא שלטה מידת הדין כלל, וממילא נח הגיהנם גם בקי”ז שעות שהם מנין זע”ם. ודפח”ח. וכדבריו ממש כתבו גם בס’ “ארז ישעיהו” (זיטומיר תרע”ג, דמ”ד ע”ד), ובס’ אלופי יהודה פריינד (פ’ בלק, עמ’ רא).
ובתהלים פרק קי”ז נאמר הללו את ה’ כל גויים שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו וכו’, והיינו בלעם ודומיו שיודעים היטב כמה גבורת חסד עושה ה’ עמנו.
ובס’ מעשה רוקח (ריש שבת, בדפוס חדש עמ’ גן והלאה) כ’, דלכן יש בשיר השירים קי”ז פסוקים, להציל מקי”ז שעות של גיהנם. ושזהו טעם אמירת שה”ש בערב שבת דייקא שבו סיומא דקי”ז שעות, כי מי שיאמרנו בכונה בכל ע”ש יזכה להנצל מגיהנם שמבואר בזהר דפעולתו קי”ז שעות. [וכ”כ מדנפשיה הג’ ארז ישעיהו שם]. וכ’ עוד דשלמה המלך עבר על ג’ לאוין לא ירבה לו נשים ולא ירבה כסף וזהב ולא ירבה לו סוסים, ובכל אחד ט”ל מלקות שעולה כמנין קי”ז. וע”ש כמה סודות גדולים בענין זה.
והנה רבי עקיבה אמר כי כלל גדול בתורה הוא ואהבת לרעך כמוך, ומשמע דכלל גדול הוא להרבות חסדים ולהנצל ממידת הדין, ושמו עקיבה נאה לו, דע”י ע’ שרומז ל”שבעים נפ”ש” שרומז על אחדות [דלא כתיב נפשות לשון רבים, וכדדרשו חז”ל דבעשו כתיב נפשות, וע’ “ויקרא יעקב” סוכרי (פ’ וישב, דכ”א ע”ב). ע”ש], ניצלים מ“קיב”ה” שעות הנ”ל. והיינו דרבי עקיבה היה קורא שיר השירים ועיניו זולגות דמעות. [ראה הקדמת “אור זרוע” דהורו לו מן שמיא דרבי עקיבה עם אות ה’ בסופו. ואכמ”ל].
בברכה
יקותיאל אוהב ציון
אולי גם יעניין אותך:
סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום