אפליקצית עץ חיים
על רבינו עובדיה זיע”א והגאון מהרי”ח סופר שליט”א
לכבוד ידידי היקר והנעלה הרה”ג ר’ יוסף זכאי שליט”א
לבקשתך הנני שולח לך מילי קטני, לקראת כ”ג טבת יומא דהילולא של רבינו אברהם פאלאג’י זיע”א, את סיפור העובדות שהיו סביב הדפסת ספר “פדה את אברהם” של מהרא”פ, ולא חשבתי מעולם לפרסם דברים כאלה לרשות הרבים, ועקב הפצרותיך הנני שולח מעט.
וגם עתה הוצאתי מה שכתוב על לוח לבי, רק מה שיש מזה חיזוק ותועלת באמונת חכמים ויישור המידות, ולעורר בנו עוד ועוד מידת “תתן אמת ליעק’ב”, ונזכה לחיות “חיי’ם שיש בהם אהבת תורה ויראת שמים”, ונתחזק בכבוד חכמים הקרויים “סופרי’ם”.
וכבר שמעתי ממרן הגאון הנורא רבינו דוב הכהן קוק שליט”א שמה שיש כמה משובשים עושים כביכול מחלוקות בין רבנים גדולים, הכל זה דמיון ושטות, והוא תמיד מדבר בהפלגה נוראה מעוצם מעלתו ודרגתו הנשגבה של הגראי”ל שטיינמן זיע”א, ובד בבד מזכיר בסילודין מתוקף השגתו וגדלותו של הגאון הנורא מהר”ש אויירבאך זיע”א, ואומר שכולם אוהבים באמת וכל הדיבורים שקר וכזב, ומזכיר מתורתם וממעשיהם והכל אחד ממש. ואכמ”ל.
הנה ספר פדה את אברהם במהדורתו העתיקה, הגיע לידי בהיותי נער צעיר לפני עשרים שנה, ע”י ידידי ר’ נחמן הכהן שליט”א, ומאד נהניתי מסגנונו הנעים והברור, אז כתבתי עליו איזה הגהות וכו’, וכרגיל סיפרתי זאת לאלוף נעורינו הגרי”ח סופר שליט”א, אשר הוא עודדני מאד בימי בחרותי, ובכל ענין קטן וגדול הייתי מדבר עמו, כמו שאר אחי הרבנים החשובים ר’ יצחק ור’ יוסף חיים שליט”א, והיינו קרובים מאד עמו, גם מצד שהיינו גרים סמוכים זה לזה, וגם מצד ידידות עצומה שהיתה [וישנה] בין רבינו הגרי”ח סופר למר אבי מזכה הרבים הנודע ר’ מרדכי שיחיה.
הגרי”ח סופר שליט”א אמר לי שגם לו יש את הספר הזה בבית עקד ספריו הגדול והחשוב, ושגם הוא כתב על דבריו מזה שנים הגהות והוספות, ושאלתיו אם מוכן להביאם לי, ואמר לי תכין אתה כל מה שיש לך, וכשיהיה הכל מסודר היטב להדפסה, אני גם אעשה את חלקי, וכאשר אמר לי כן עשה, וכשהבאתי לו החיבור, תוך זמן קצר הביא לי חיבור ערוך בשם “מאמר יעקב” אשר כולו סובב הולך על דברי מהר”א פאלאג’י ועל הגהותיי לדבריו, ואני נפלאתי מזה מאד.
באותו חודש היינו מדברים המון יחדיו בכל הקשור למשפחת פאלאג’י ואז ראיתי את בקיאותו הנוראה של היח”ס בכל ספרי רבותינו הספרדים, וכל רז לא אניס ליה, וכמדומה שלא היה יום שהגרי”ח לא חידש לי דברים עצומים בכל הקשור לסופרים וספרים, ובפרט על משפחת פאלאג’י, והכל בענוה מיוחדת וסבלנות שאי אפשר להבין, איך גדול מתייחס אל קטן, ואת זה כתבתי לחיזוק במידות.
הימים היו ימי החורף, והיה איזה עיכוב בהדפסת הספר, ובינתיים הדפיס הגרי”ח תדפיס מתוך המאמר יעקב הנ”ל בשם “כחו של מנהג”, הסובב הולך על מנהג נשות הספרדים בענין הברכה על הדלקת נר שבת וכו’, וסיבת ההדפסה היתה לזיכוי הרבים, וגם לרפואת אביו של הגרי”ח, ר’ יצחק שלום ז”ל, שהיה חולה באותם ימים.
הלך מי שהלך [ההי”ב], והביא את הקונטרס למרן הגר”ע יוסף זיע”א, וכדרכם של משובשים שאוהבים להבעיר מדורו’ת [של גויי’ם, כי ישראל אוהבי שלום], והגדיל לומר לו, כי זהו רק תדפיס קטן, ועוד מעט יבא הספר הגדול אשר כולו מלא נגד הוראותיו וכו’. וידוע איך היה בנפשו על הגרע”י הנושאים הללו של לברך קודם ההדלקה, וכן שנשים לא יברכו על מצות עשה שהזמן גרמא, וכן על זה הדרך.
ואני מעיד שהייתי אצל הגרי”ח סופר שנים רבות, והגם שדעתו שונה מדעת הגרע”י בכמה מילי, מעולם לא שמעתי ממנו מילה וחצי מילה וגם לא ברמיזה או בהבעת פנים נגד דעת הגרע”י, ואדרבה היה מחבב כל ספר שיוצא מהגרע”י, וידעתי נאמנה שהוא מהיחידים בדור שבקיא בספרי יביע אומר באופן שאין לו אח ורע, עד כדי כך שפעם בהיותו ברחוב מישהו שאל שאלה, ואמר לו ע’ יביע אומר חלק פלוני עמוד פלוני….
וידעתי תמיד שהגרי”ח סופר והגרע”י הם רעים אהובים רק שיש ביניהם חילוקי דעות, כמו כל חכמי ישראל בכל הדורות, [וגם ראיתי כתבי יד שביניהם בהערצה מרובה], אך לא ידעתי שיש מי שדואג להרתיח את הגרע”י ולספר לו כאילו הגרי”ח סופר רוצה לקעקע את שיטתו בהלכה וכו’, וזה נודע לי רק לאחר המעשה הבא.
יום אחד בבוקר כשבאתי אל הגרע”י בשמחה גדולה ליתן לו את הספר החדש “פדה את אברהם” שיצא בס”ד לאור עולם, נבהלתי מתגובתו, כי לא קיבל את הספר מידי, ואמר לי בתקיפות, יש לי פדה את אברהם שלי, הנחתי הספר בבושה על שלחנו הטהור, וכך יצאתי מפניו בבושת פנים, ואמר לי אחד מקרוביו של הגרע”י שכבר הספיק משובש אחד לומר לרב שהספר הזה שעומד לצאת, הוא מלא דברים נגד הוראותיו כביכול, ושיש כאן תורה על מנת לקנטר ח”ו, וכמדומה שדמעות זלגו מעיני, והלכתי בחזרה לישיבה בהרגשה רעה מאד.
באותו יום בערב קראו לי לטלפון ציבורי בישיבה, והיה על הקו ר’ שאול קורדובה הי”ו שהיה עוזרו של הרב באותה תקופה, ואמר לי שהרב עובדיה ביקש שאבא אליו, מיד לקחתי מונית ונכנסתי לביתו נאוה קדש, הרב ישב על כסאו ואמר לי שב לידי, וכשישבתי לידו שם את ידיו הקדושות עלי, ואמר לי עברתי על הערותיך שעל ספר פדה את אברהם, ונהניתי מאד מאד, אתה כותב יפה, ובעזרת ה’ תחבר עוד ספרים, תבא אלי אני אתן לך הסכמה, ואם תרצה להוציא ספר בסגנון זה אתן לך גם כן הוספות והערות, ותמסור ד”ש למר אביך שהוא תלמיד ותיק שלי. וכך נמשכה השיחה כמה דקות ויצאתי משם שמח וטוב לב, בהרגשה מיוחדת ובשמחה על מה שהיה בבוקר, כי אם לא היה מה שהיה בבוקר לא היתה שמחת הערב. [ובהזמנות ארחיב בל”נ לפרש כל שיחתו].
כמה ימים לאחר מכן נפטר אביו של הגאון היח”ס שליט”א והימים היו קרים וכמדומה ירד שלג בירושלים, וסיפר לי הגאון היח”ס שליט”א שבאחד הימים ביושבו שבעה, התקשר אליו הגרע”י, ואמר שקשה עליו לבא לנחם מחמת הקור הגדול שיכול להזיקו, ושאלתי את היח”ס מה דיברו עוד, ואמר לי, אני לא דברתי כל כך, כי במשך כל השיחה היה הגרע”י אומר ברצף את כל פסוקי הנחמה שיש בתנ”ך… [כך הוא לשון היח”ס כפי המונח בזכרוני]. ושוב ראיתי איך שוררת אהבה פנימית בין חכמי ישראל והכל מסביב הבל כדרכם של גיחזים משובשים שהם מאד מעטים ובטלים בגאונים וישישי’ם.
לאחר זמן הגיע רבינו הגרע”י לאזכרה של מנשה יונה כמדומה, בבית כנסת ישועה ורחמים, ומר אבי שיחי’ היה נוכח שם, וכשראה אברהם שלומי הנהג של מרן זיע”א את אבי, אמר למרן זיע”א הנה מרדכי אוהב ציון כאן, מיד פנה אליו הרב זיע”א והתחיל לדבר בשמחה עצומה על הספר שבא לידו ממני. [ואמר עוד איזה דברים אשר קצרה היריעה והזמן עתה לכותבם].
באותה שנה הוציא היח”ס את ספרו העצום “תורת יעקב” על התנ”ך במהדורא בתרא, ומסר לי עותק אחד ליתן להגרע”י, ונתתיו בידיו הטהורות מיד לאחר תפלת שחרית [באותה תקופה הייתי מתפלל עמו כמעט כל יום בבוקר], ואמרתי לו זה מתנה מהגרי”ח סופר, זכורני איך נתן עיניו בדפי הספר ולא שת לבו כלל לכל ההמולה שסביבו. וגם לאחר מכן היה הספר מונח על שלחנו זמן ממושך. וזה ידוע שבחדר לימודו סמוך לו ממש היו מונחים ספרי הגרי”ח סופר מעוטרים בהגהותיו של הגרע”י. ואת והב בסופה.
בתקופה שהיו שומרי ראש על הגרע”י מפחד האויבים שבקשו לשלוח יד בנפשו, אמר הגריח”ס שליט”א לרב אחאי ר’ יוסף חיים שליט”א, שהרב לא צריך שמירה ומלאכים חופפים אותו מכל צד.
עוד הרבה הרבה יש לכתוב על רב האי גאון, אך אין הזמן מסכים, רק בזאת אסיים, כי אחרי שנים רבות הגרע”י פקד עלי בפקודה של ממש לכתוב שו”ת הלכתי, [היה זה אחרי שהדפסתי את הס’ זכר עשה], ואמרתי לו שאני מפחד, ואמר לי אין לך מה לפחד, אני יעבור עליו וכו’. וכך הוה שהיה מונח על שלחנו תקופה ממושכת והעיר לי את הערותיו המחכימות, וטרח מאד וכתב לי ג’ שורות ארוכות בכתב ידו כדי לעודד אותי לשקוד על דלתות התורה, יהיה זכרו ברוך, וזכותו תגן בעדינו, אמן.
הדברים יהיו לעילוי נשמת מרת זקנתי אורה בת מלכה ע”ה, שנפטרה היום כ”ב טבת, בתוככי ירושלים עיה”ק, לאחר שהזדככה ביסורים, ולע”נ זקיני יצחק בן כורשיד ז”ל שיום אזכרתו כ”ג טבת. תנצב”ה.
בברכה
יקותיאל אברהם אוהב ציון
אולי יעניין אותך גם:
- מי ראוי להוכיח, ואיך מוכיחים
- הברכה של הגר”ד קוק שליט”א לבר מצוה
- הוכחות והסברים ברורים על “קיום הנשמה באדם”