מוסר הנהגה והשקפה

סיפור מחזק ומצמרר על רוח הקודש ושמירת שבת קודש ותשובה שלמה…

לקראת שבת לכו ונלכה

סיפור מחזק ומצמרר

על רוח הקודש ושמירת שבת קודש ותשובה שלמה…

 

לפני כחודשיים וחצי [טבת התשפ”א] נפטרה בעירנו טבריה ת”ו אשה חשובה וצדקנית, מרת דינה שדה ז”ל, לאחר שהזדככה ביסורי המחלה הנוראה, וקבלה הכל באהבה.

 

היא היתה בעלת תשובה, מילדותה היתה גרה עם הוריה בקיבוץ דגניה ב’, אשר אין שם שום סממני יהדות, ושם גדולי הדור הם הרצל ובן גוריון שר”י, ותולדותיהן כיוצא בהן, אך לפני 35 שנה היא התעוררה לתשובה, ועשתה מעשה נועז לעזוב הכל, וזכתה לשוב בתשובה שלמה, יחד עם בעלה.

 

כשבאה לטבריה היתה חברה טובה של הרבנית קוק תליט”א, חברות זו נמשכה עד יומה האחרון, ובכל דבר היתה נועצת במרנא ורבנא הגר”ד קוק שליט”א.

 

בעת כתיבת המצבה, ביקש בנה ידיד נפשי מזכה הרבים ר’ דוד שדה הי”ו לכתוב על המצבה שהיתה “בעלת תשובה אמיתית”, והעיר לו ידיד מסויים, שיש בזה אולי זלזול בנפטרת, כי מדוייק מזה, שלפני התשובה היתה מחללת שבת וכו’, ושמא עדיף להמנע מלכתוב זאת, ואפשר להסתפק בכתיבת דברים אחרים, וכשדברנו בזה יחדיו, החלטנו כרגיל, שאת ההכרעה נביא לשלחנו מרנא ורבנא הגר”ד קוק שליט”א.

לאחר שדברתי בזה עם הגר”ד קוק שליט”א, אמר לי למסקנא, כי אמנם השאלה אם יש שבח מיוחד בבעל תשובה יותר ממי שלא חטא, תלויה ועומדת בפלוגתא דרבי יוחנן ורבי אבהו (בברכות לד ע”ב), אך בנידון דידן, כיון דכל הבא לקברה ורואה את המילים “בעלת תשובה אמיתית”, בודאי שזה מעורר אצלו חיזוק, ויש בזה קידוש ה’, על כן טוב ונכון לכתוב כן על מצבתה. [וזה ודאי דניחא לה בהכי. ועשו”ת דובב מישרים (ח”א סי’ קח). ודו”ק]. עכ”ד. [וראה בנספח דלהלן, כל המשא ומתן בנושא זה].

 

והנה השבוע [פ’ ויקהל פקודי תשפ”א], בנה של הנפטרת הנ”ל, ידידינו ר’ דוד שדה שליט”א מקבל טלפון מיהודי טברייני [ידידינו נתנאל משה הי”ו], והוא מבקש לספר לו משהו, תשמע דוד, היום עברתי ליד הקבר של אמא שלך, וראיתי שם יהודי בוכה, הכרת פניו ענתה בו שאינו שומר תורה, ושאלתיו מה קרה, הוא אומר לי, שאינו יודע כלל מי זאת דינה שדה, אך המילים “בעלת תשובה אמיתית” צרבו עמוק את לבו, והזכירו לו את מאמר רבותינו הידוע “במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים לא יכולים לעמוד”, ולכן הוא מקבל על עצמו להתחיל לשמור שבת…

 

בברכת שבתא טבא

יקותיאל דטבריה

 

נספח

המכתב המלא שנערך בסמוך לפטירתה של דינה שדה ז”ל

 

שאלה:

לכבוד מורינו הגר”ד קוק שליט”א

אמי הריני כפרת משכבה, נפטרה לפני כשבועיים, ואנו עסוקים כעת בכתיבת המצבה, בין הדברים כתבתי עליה בנוסח ההכנה למצבה ש”היתה בעלת תשובה אמיתית”, והעירוני שיש בזה דופי לנפטרת, בבחינת “זכור מעשיך הראשונים”, שמוכח מהדברים הללו, שמעיקרא לא היתה שומרת תורה ומצות.

 

תשובה בקיצור: אין בדבר הזה שום חשש של גנאי ח”ו, ולענין מעשה ראוי לכתוב על המצבה שהיתה בעלת תשובה אמיתית, כיון שיש על ידי זה קידוש ה’ וחיזוק למי שבא על קברה, ובודאי שענין כזה יסב נחת רוח לנשמתה. כן השיב מורינו הגר”ד קוק שליט”א.

 

נימוקים ומקורות:

ההשפעה מהכתיבה על המצבה

א. אכן יש להזהר בכל דבר שכותבים על גבי המצבה, ויש חשיבות גדולה עפ”י סוד לכל דבר שנכתב ע”ג הקבר, מטעם ששם משכן חלק מחלקי הנפש, וע”כ המצבה נקראת בכמה מקומות נפש כנודע. ועמש”כ בנידונו בשו”ת תורה לשמה (סי’ תקכ). וע”ע בשו”ת אפרקסתא דעניא ח”ג (סי’ רלג). ויתכן שיש מזה נפק”מ לנידונו של הגאון מהרמ”פ זצוק”ל באגרות משה חיו”ד (ח”א סי’ רכח). ובכלל זה יובן מה שהקפידו כמה גדולים על כל תג ותג אשר יכתב ע”ג מצבתם.

 

ב. ובדומה לזה יש חשיבות ג”כ לדברים המדוברים על הנפטר סמוך למטתו. וע”כ הקפידו טובא בדקדוק דברי ההספד. וע’ ברכות (סב ע”א). ובס’ מתת אלהים (מגילה כח ע”ב, ד”ה ר”ל). ובמש”כ הגר”א קליין זצ”ל בהקדמתו לס’ חידושי מהר”ם שיק על דברים, בעובדא עם הגר”א שווארץ מאטשאד ורבו מהר”ם שיק. ודו”ק. וביארתי הענין בהקדמה לספר “קדוש יעקב”. ע”ש.

 

ג. מה גם שכל דבר שיש בו דוגמא בעוה”ז יש בו כח להשפיע גם בעוה”ב, בבחי’ סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה, וכמ”ש מעין זה הגאון המקובל מטוראוו ר’ יעקב נתן ווייסמאן בשו”ת מחשבות בעצה (ברדיטשוב תרס”ב, בסיום התנצלות המחבר שבראש הספר) כי באשר השתדל להוציא לאור לאור את הס’ “שני המאורות”, אשר שם נאספו דברי תורה מצדיקי עולם, על כן הוא מבקש מכל מי שיש בידו את הספר הנ”ל, שיאגדנו יחד עם ספרו שו”ת מחשבות בעצה, כדי שיהיה לו דוגמא בעוה”ז להתאבק בעפר רגליהם של הצדיקים לעוה”ב. ע”כ. וכעין זה מצאתי למהר”ם קורדובירו בס’ אור נערב (בחלק החמישי פ”א, עמוד לז) וז”ל, כי בהסתלק האדם נשמתו, בלי ספק תתדבק אל המקום שהאיר בהיותו בחיים חיותו וכו’. וע”ש שביאר עפי”ז ענין שפתותיו דובבות בקבר.

 

ד. ומעתה לשאלה שלפנינו, הנה ענין זה שלא לומר לבעל תשובה “זכור מעשיך הראשונים”, מוזכר בב”מ (נח ע”ב) לענין הונאת דברים, ושם מדובר כשאומר זאת לחבירו בכדי להקניטו, אבל כאן הרי כותבים זאת כדי לשבחה, ובודאי שאין זה בסוג הונאה או זילותא כלפי הנפטרת כלל וכלל. והרי חז”ל בכמה מקומות שבחו בעלי תשובה ופרסמו אותם בשמם, ובודאי שאין כאן חשש, ואדרבה יש בזה תועלת.

 

ה. וכעין זה אמרו בברכות (לד סע”ב) אמר רב כהנא חציף עלי מאן דמפרש חטאיה שנאמר אשרי נשוי פשע כסוי חטאה. ומבואר בפרש”י (יומא פו ע”ב) שככל שהחטא מפורסם יש בזה מיעוט כבוד שמים. וכשמפרש חטאיו נראה שאינו מתבייש בהם וכו’ כמבואר ברש”י (סוטה ז סע”ב), ובתוס’ (ברכות שם, ד”ה כסוי). וגם הרמב”ם כתב (פ”ב מתשובה ה”ה) שיש בזה עזות פנים.

 

והרי ודאי שאם מספר על עצמו איזה דבר עוון בכדי להגיע מזה לחיזוק ההמון, דאדרבה יש בזה כבוד שמים, וכן מפורש בסוטה (ז ע”ב) לענין ראובן שסיפר על עצמו שבלבל מצעיו של אביו, כדי שלא יחשדו אחיו במקומו. והכי חזינן ביומא שם, שבעבירות שבין אדם לחבירו יש לפרסם חטאיו ואין לחוש, כיון שיש מזה תועלת, שעל ידי זה ישפיעו העולם על הפגוע שימחל לפוגע כדפרש”י שם. וכ”כ הפר”ח במים חיים על הר”מ שם, וע”ע יד אפרים (או”ח סי’ תרז). והרחיבו בזה בספרי האחרונים, לך נא ראה.

 

ו. והנה בגמרא (ברכות שם) איתא פלוגתא בענין בעלי תשובה וצדיקים גמורים מי גדול יותר, דרבי יוחנן סבירא ליה דצדיקים גמורים עדיפי מבעלי תשובה, ורבי אבהו סבר דבמקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים לא יכולים לעמוד. והרמב”ם (פ”ז מתשובה ה”ד) פסק כרבי אבהו דבעלי תשובה עדיפי. ועפרש”י לסנהדרין (צט ע”א, ד”ה צדיקים).

 

ז. ורבים העירו על הרמב”ם, למה פסק כרבי אבהו שהוא תלמיד רבי יוחנן, וע’ סדר משנה שם דלא נאמרו כללי הפסק בעניני אגדה. [והרמ”א ביו”ד (סי’ שסב ס”ה) פסק דקוברין בעל תשובה אצל צדיק גמור. ע”ש. משמע דס”ל לדינא כרבי יוחנן. וכן דייק בשו”ת שיח יצחק וייס הי”ד (ח”א סי’ רפז). ע”ש]. ודוחק לומר שהרמב”ם רק כיון להפליג במעלת בעל תשובה, בזה שהביא שיש מאן דאמר דהוא עדיף מצ”ג, כי בלשונו נראה שכך היא ההכרעה. ואולי סמך הרמב”ם על הגמ’ בשלהי יומא (פו ע”א וע”ב) שהביאה הפלגה נוראה במעלת בעלי תשובה. ע”ש.

 

ח. וחשבתי למצוא מקור לרמב”ם, ממה שהעירו ממה שאמרו בקידושין (מט ע”ב) הרי את מקודשת לי על מנת שאני צדיק, אפי’ הוא רשע גמור הרי זו מקודשת, שמא הרהר תשובה בלבו. שאם נאמר דצדיק גמור עדיף, א”כ יש כאן חסרון בתנאי. ולהנ”ל יש לומר דמוכח כאן מסתמות הש”ס דבעל תשובה עדיף. ושו”ר דהכי מטי הגרש”י זעוין (בס’ המועדים בהלכה) משמיה דהצפנת פענח.

 

ולחלק ולומר, דבקידושין מיירי ב”צדיק”, ובברכות בצדיק “גמור”, וכמ”ש בס’ יגיעת מרדכי (סי’ ל), הוא דוחק לפע”ד. וגם דוחק לומר דבקידושין מיירי באופן שפניו מוכיחות שהוא רשע, ונמצא דסברה וקיבלה שיהיה בעל תשובה, גם זה אינו מוכרח כמובן, דכמה רשעים נראים כצדיקים.

 

ט. ושמענו שכן צידד הגאון מהרי”ש אלישיב זיע”א בשיעורו לברכות שם, דלמא”ד דצדיק גמור עדיף, אה”נ דאינה מקודשת. אך מרן הגר”ד קוק שליט”א דחה הקושיא, דפלוגתת הגמ’ בברכות היא נפק”מ אך ורק לעניני שמיא, ומכיון שבעניני ב”א לחבירו אין זה משמעותי, לכן הרי היא מקודשת לכו”ע. ולפי זה אין שום מקור מהכא לרמב”ם, וגם אין קשר בין סוגיית קידושין לסוגיית הי מינייהו עדיף.

 

י. איך שיהיה, אמר לנו מורינו הגר”ד קוק שליט”א, כי אמנם השאלה אם יש שבח מיוחד בבעל תשובה, תלויה בפלוגתא דרבי יוחנן ורבי אבהו, אך בנידון דידן, כיון דכל הבא לקברה ורואה את המילים “בעלת תשובה אמיתית”, בודאי שזה מעורר אצלו חיזוק, ויש בזה קידוש ה’, על כן טוב ונכון לכתוב כן על מצבתה. [וזה ודאי דניחא לה בהכי. ועשו”ת דובב מישרים (ח”א סי’ קח). ודו”ק]. עכ”ד.

 

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

 

יהיו ד”ת הללו לע”נ אורה בת מלכה, ודינה בת אסתר. תנצב”ה.

 

אולי יעניין אותך גם:

 

 

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום
4 1 הצבעה
דירוג פוסט
guest
0 תגובות
Inline Feedbacks
הצג את כל התגובות