סיפור מדהים על פסק הרופאים לכריתת רגל והוראת הרב קוק שליט”א

תיקון כר’ת?!

א. מעשה שהיה לפני כחדש ימים באחד [בן 65] שכרתו לו רגל אחת, ובנו [ידידי רי”ד הי”ו] היה מטפל בו ומחליף לו בכל פעם שעושה צרכיו, ולאחר איזה שנים רגלו השניה גם היתה מסוכנת מאד, ואמר לי הבן שכבר אינו עומד בזה, והגם שהיא מצוה חמורה שבחמורות בתורה (ירושלמי ריש פאה), אין כח הסבל שלו עומד בזה, כיון שרגלו השניה של אביו גם היא מלאה מוגלה והמצב נורא ממש, וא”א לסבול הריח וכו’, ונזכר כעת בד’ רבי יוחנן בקידושין (לא ע”ב) “אשרי מי שלא חמאן” [אשרי מי שלא ראה את הוריו דהנסיון קשה].

ב. וביקשני לשאול את פי קדשו של רבינו הגר”ד קוק שליט”א אם מוכן לומר לאביו שילך לבית החולים, ושיעשה מה שהרופאים אומרים, וידוע מראש שיגידו לכרות את הרגל השניה בדחיפות, וכפי הנראה אביו חושש מזה. והוסיף, שאם רבינו שליט”א לא יסכים בזה לדעת הרופאים, הוא מאד חושש שכבר לא יוכל להתעסק בכיבוד אביו, וכעין מ”ש בקידושין שם ברב אסי שאמו היתה מטריחתו מאד בדברים שאין הדעת סובלתן, והניחה והלך לא”י, וכן נפסק ברמב”ם (פ”ו מממרים ה”י) ובשו”ע יו”ד (סי’ רמ ס”י), וגם כאן קשה עליו המצב הנוכחי כמו גדר נשתטה אביו.

ג. ואמר לי רבינו שליט”א: אני לא אומר לאבא ללכת לשם, כי ברור הדבר שהם יזדרזו לכרות לפי מה שיראו, וא”א להכריח אדם לעשות זאת, ושאלתי את רבינו שליט”א, אבל הלא זו עצה טובה עבורו לכרות את רגלו שהיא נמקה כפי הנראה לעין, וא”כ כל רגע שהוא מוטל כך זו סכנה בפועל ולא יוכל לחיות זמן זמנים, והשיבני רבינו שליט”א על אתר, וכי אתה חושב שהניתוח אינו מסוכן?! הרי באמצע הניתוח הוא יכול למות, בפרט בגיל כזה, זה לא פשוט כלל ועיקר הניתוח הזה, ולכן אם החולה עצמו לא מבקש את הטיפול, א”א להכריחו לעשות כריתה שמזעזעת את כל נימי הדם וכו’.

ד. סוף מעשה, שהלחיץ הבן את אביו מאד, והתחנן לפניו שישמע לעצת הרופאים וכו’, והלכו לבית החולים, והסכים האב בלית ברירה לניתוח הקשה, לאחר שהרופאים הראו לו בעליל שיש תולעים ברגלו, וכמה דק’ לפני הניתוח התקשר לבקש ברכה שהכל יעבור בשלום, ובעת הניתוח נדם לבו וכמעט שאבדה תקוה, ונלחמו על חייו במשך עשרות דקות, עד ששב לחיים, ולקח זמן רב שהתאושש מעט, והוא כעת מוטל בלא רגליו בבית זקנים. ואמר לי הבן, תראה כמה גדולים דברי מרן שליט”א שכאשר דיבר כן ממש הוה עובדא.

ו. ואמרתי קמיה רבינו שליט”א, דהלא ידוע מה שהיה רגיל להביא שר התורה הגר”ח קניבסקי זיע”א מד’ התוספתא במסכת שקלים (פרק א הלכה ו) “משישבו במקדש, התחילו למשכן משכנו ישראל על שקליהן כדי שיהו קרבנות צבור קריבין מהן, משל לאחד שעלתה לו מכה ברגלו, והיה הרופא כופתו ומחתך בבשרו בשביל לרפואתו, כך אמר הקב”ה משכנו ישראל על שקליהן, כדי שיהו קרבנות הצבור קריבין מהן, מפני שקרבנות הצבור מרצין ומכפרין בין ישראל לאביהן שבשמים” וכו’. ע”כ. [וכן הביאו ראיה זו בשם הגרח”ק בס’ “דרך שיחה” ח”א (עמ’ רנד), וע”ש בח”ב (עמ’ שפז), ובס’ צבא הלוי (סנהדרין פד ע”ב). ועוד].

ז. ואמנם ידוע מש”כ הפוסקים [הביאותים במק”א] דלאו בכל דוכתא אפשר לפסוק ע”פ “משלים” שהביאו חז”ל, מ”מ הלא חזינן שכן היה “נהוג” בזמן חז”ל לעשות פעולת כריתה לרפואה, כמ”ש בע”ז (י ע”ב) בעובדא דקטיעא בר שלום, וכ”כ בהדיא הרופא הגדול רבינו הרמב”ם (פ”ב מממרים ה”ד). ע”ש. וכ”כ המג”א (סי’ שכח סק”ו) בשם תשו’ הרדב”ז ח”א (סי’ סז), שאם החולה לא רוצה לקבל התרופה, כופין אותו לקבלה. וכ”ה הפ”ת ביו”ד (סי’ קנה סק”ד). והגאון יעב”ץ בס’ “מור וקציעה” (סי’ שכח) הוסיף ע”ז, שכופין על החולה אם צריך לכרות לו רגל, וכדכתיב “לא תעמוד על דם רעך”. ע”ש.

ח. ועל זה השיבני מרן שליט”א: למרות ד’ האחרונים הללו, אין הלכה ברורה לכרות רגל בעל כרחו של אדם, וגם ד’ התוספתא א”א להורות מהם הלכה פסוקה בכל מקרה, ובפרט בגיל כזה שמעשה הכריתה עצמו מסוכן ולא פשוט, ונמצא שהולך מן הפח אל הפחת. ועל כן המסקנא היא שרק אם הוא עצמו מבקש זאת אז יש רשות לרופא לעשות כן ותל”מ. עכ”ד מרן שליט”א.

ט. שו”ר כעין זה [קצת] בתשו’ “אגרות משה” חיו”ד (ח”ד סו”ס כד) וז”ל: ואם יש חולה שצריך ניתוח להצילו, ויש רוב גדול שיצליח הניתוח, יש לעשות לו הניתוח גם כנגד רצונו – כל זמן שאין חשש שעצם מה שכך מכריחים אותו יגרום לו סכנה גדולה יותר. עכ”ל. וע”ע באגרו”מ חחו”מ (סו”ס עד). וכן מצאתי כעת כעין ד’ רבינו שליט”א בשו”ת “תשובות והנהגות” ח”ג (סו”ס שסג, ד”ה חולה). ע”ש. [ואכתוב למשמרת מה ששמעתי מאנשים נאמנים וצדיקים שהיו קרובים למרן שר התורה זיע”א, שאמר בבתי גוואי כמה פעמים, שא”א לסמוך למעשה על מה שהובא בשמו בס’ ד”ש הנ”ל].

י. וע”ע למהרש”ה וואזנר בשו”ת “שבט הלוי” ח”ח (סו”ס רנא) בענן כפיית החולה לעשות טיפול רפואי, שלא תמיד יש לכפות, והכל לפי דרגת האדם בבטחון, וגם כשיש לכפותו, אין לעשות כן אלא ע”פ דעת תורה וכו’. ע”ש. ונפק”מ לאשה שע”פ דעת הרופאים יש לה חשש סכנה בלידה רגילה, והיא לא מסכימה ללדת בניתוח, שא”א לכפותה ע”ז, וכמ”ש בשש”כ (פל”ו הערה ד). ועמש”כ הגר”י נויבירט זצ”ל בהערה שם. ועמש”כ הגר”י זילברשטיין שליט”א ב”חשוקי חמד” (שבת קח ע”א, בכורות כ ע”א, ועוד דוכתי).

יא. וזכרוני לפני כשנה שנשאלתי מידידי ר’ אלדר אהרן הי”ו שזקנתו בת 90 לערך הוצרכה בדחיפות לכריתת רגל לפי דברי הרופאים, ואמרו לבני המשפחה שאם לא יכרתו מהר יכולה למות בכל רגע לפי מה שהם רואים את עצמת הנמק שיש שם, ואמרו כל בני המשפחה שלא מעניין אותם כלל מדברי הרופאים אם לא ישמעו את חוות דעתו של מרן שליט”א, ומרן ענה מיידית, “לא לכרות ולהשאיר בידי שמים, בגיל כזה לא נוגעים בגוף עד כדי כך”, ואכן כן עשו ולא נתנו לרופאים לחתוך בבשרה ונותרה בחיים עוד כמה חדשים, היפך גמור מגוזמת הרופאים. [ולפני כ’ שנה לערך כשהייתי בביתו נאוה קדש של מרן הגרע”י זיע”א, אמר לן בזה”ל, “הרופאים משוגעים אוהבים לייאש” וכו’. עכ”ל].

יב. ואציין כאן מעשה מדהים שהובא בס’ “ורפא ירפא” [לזכרו של הרב ד”ר ישעיהו לוי ז”ל, עמ’ קצו], “מעשה וקבעו הרופאים בביה”ח כי יש לכרות רגלה של חולה לאחר שהתנפחה מאד, בני המשפחה התקשו לקבל את ההחלטה, אך הרופאים הזהירום כי אחרת עלולה האשה למות. הקרובים פנו ביאוש לרופאים רבים, ביניהם ד”ר לוי זצ”ל, לאחר שערך בדיקה קצרה קבע, הרגל בריאה – יש בעיה אחרת, הוא ביקש לערוך בדיקת פה, ולאחר שמצא שן רקובה ביקש לפתור בעיה זו בדחיפות, רופא השיניים פתר את בעיית השן – והרגל התרפאה“.

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום