100 קולות וחידושים מופלאים עובדות וסיפורים מחזקים במחיצתו של מרן אור העולם הגר”ד קוק שליט”א בימי ראש השנה תשפ”ה ושבת שובה
תפלין כל זמן שאפשר…
א. מה נאדר היה מראה כהן גדול בכניסתו לתפלת מנחה האחרונה של השנה, כשהוא עטור בבגדי לבן מעוטרים ברקמת זהב וכסף, והתפלין עטורות על ידו ועל ראשו, וכך עמד בתפלה עד כ”דקה” לפני השקיעה.
לאחמ”כ עלה על הסולם כדי להדליק את הנרות העומדות בגובה מעל מקום תפלתו הסמוך להיכל הקדש, ומיד לאחר שהדליק את הנרות, בעודו עומד על הסולם, כבר התחיל לפלפל בד”ת עם הסובבים אותו, ולא שת לבו כלל שהוא על הסולם…
ברכת העירוב
ב. רבינו שליט”א בירך על העירוב, למרות שאינו עושה בעצמו שום מלאכה מיו”ט לשבת, וכפי שביארנו בס”ד בתשובה ארוכה, שלדעתו תקנת העירוב שתקנו חז”ל היא לכל אדם, וכמו השוחט את הבהמה שמברך גם אם אין דעתו לאכול מהבשר וכעזה”ד.
עת ללדת…
ג. סמוך לכניסת היום הגיע אברך אחד למרן שליט”א, ואמר שאשתו לחוצה מאד כיון שהיא בהריון לקראת סוף חדש תשיעי, וחוששת שמא תלד בר”ה או בשבת, שיש בזה כמה בעיות טכניות וכו’, וגם מצד חילול היום ע”י כל מיני בעלי קולות שחוזרים לביתם לאחר הפעולה, [וכפי שכבר הרחבנו בזה במק”א שהדבר אסור ע”פ ההלכה]. רבינו שליט”א השיבו מיד, “תגיד לה שהיא לא תלד לא בר”ה ולא בשבת”… [וזו אין צריך לומר שכך הוה].
האדם כשופר…
ד. לאחר המנחה עמד מרן שליט”א על הבימה במרכז בית הכנסת ואמר, היום זה יום השופר, יום תרועה, ביום הזה נברא האדם, וכתוב בבריאת האדם “ויפח באפיו נשמת חיים”, וידוע מאמר רשב”י בזהר “מאן דנפח מדיליה נפח”, נמצא שהאדם “נפוח” ע”י בורא עולם, וזה ממש כנפיחת האדם בשופר, וכיון שהאדם נפוח ע”י ה’, נמצא שהאדם זה השופר, והקב”ה תוקע בו כסדר…
לבי חלל…
ה. והוסיף מרן שליט”א, השופר צריך להיות חלול, וכן התנאי של האדם להיות זכאי להרגיש בכל רגע את זה שהבורא עולם תוקע בו ונופח בו חיים, זה רק ע”י שהאדם חלול ומרוקן מתאוות העולם הזה ומעבירות, שכל אלו יוצרים מסך בין האדם לנשמתו הקדושה, וכבר אמר דוד המלך “ולבי חלל בקרבי”, וע”כ כל אחד צריך לקבל על עצמו לראות איך הוא מתקן את עצמו תיקון הלב בעומק ובפנימיות שלא להלך אחר התאווה שהיא המרחיקה את האדם מבורא עולם…
בעל תאוה בקדושה
ו. שוב אמר רבינו שליט”א, לכאורה אני מקשה על הציבור, יבא אדם ויאמר, מה אני יעשה שאני אוהב “כוס קפה”, ואני אוהב “גבינה צהובה”… אני אומר לכם, שאני לא מגביל ולא מקשה, אלא אני אומר לכם איך להיות “בעלי תאוה” הכי גדולים… כי רק מי שדבוק באמת בבורא עולם, הוא מרגיש את הטעם האלהי שיש בכל מאכל ומשקה, והנאה זו אין לה שיעור ולא תיאור…
הוסיף רבינו שליט”א, אני מכיר עשירים גדולים שיושבים במסעדות הכי יקרות בעולם, ואין להם שום הנאה מהאוכל, כי ה”טעם” שב”מאכל” הוא כעין ה”נשמה” שב”גוף”, ורק מי שחי בדביקות זוכה ליהנות מהטעם האלהי שיש בכל דבר… וממילא האכילה שלו היא חיזוק והתקרבות לה’.. ולא הסתאבות בעלמא כבהמה… [כעין זה רגיל על לשונו של מרן שליט”א בשם הגרש”ז אוירבך שהיה אומר, שאחרי לימוד רצוף כמה שעות בסדר א’, אז הסלט שאוכלים הוא הרבה יותר טעים…].
עיקר השגת הידיעה
ז. לפני תקיעת שופר אמר רבינו שליט”א כבר אמרנו שהשופר זה האדם והקב”ה תוקע באדם, והרי זה שייך כל השנה, שהאדם מקבל כסדר חיים מאת ה’ בתורת “יש מאין” וכו’, וא”כ מה המיוחד בר”ה? וביאר רבינו שליט”א שבר”ה מקבלים את העוצמה של הידיעה הנ”ל, והמשכיל יקבל את הידיעה ביום הזה ומשם ימשיך שפע אמונה לכל השנה.
פחד ה’
ח. בתפלת ערבית ליל א’ דר”ה, עמד רבינו שליט”א בפחד גדול, ואמר לבנו ר’ שמואל שליט”א שאינו מסוגל להתפלל במצב זה, ולכן ביקש מבנו ר”ש שיוציא אותו ידי חובה בתפלת העמידה. ואמר רבינו שליט”א שאם הוא עצמו יתפלל עמידה של ערבית, זה יכול לקחת שעות ארוכות ממש, לא כן כאשר הוא נסמך על מי שמוציא אותו ידי חובה… והזכיר רבינו שליט”א שהוא מתפלל עכשיו כמו הרה”ק ר’ אהרן מבעלזא זיע”א… [שכידוע היה מתפלל במהירות נוראה].
ולא מסיימי…
ט. בנו של רבינו שליט”א, ר’ שמואל קוק עמד ליד רבינו ואמר לציבור את זמני התפלות תוך כדי שהוא נועץ במרן שליט”א, ואמר מתחילים מוסף בשעה … לערך ומסיימים ב… ואז אמר לו רבינו שליט”א, “לא מסיימים עד שנה הבאה בזמן הזה”… ולחש ר’ שמואל למרן שליט”א שיש אנשים שצריכים לדעת שעה משוערת לזמני התפלה, ואמר לו רבינו שליט”א, “ראש השנה זה יום אטרקצייה של תפלות, אף אחד לא מעניין אותו שום דבר”…
צום בראש השנה
י. ואמרתי לרבינו שליט”א שכבר שמענו ממנו שאומר שאין איסור לצום בר”ה, והרי בשו”ע (סי’ תקצז) מבואר שאין לצום בר”ה ולא בשבת שובה, ושכפי הנראה כיוון רבינו שליט”א על מה שדיבר באותו זמן שמתפללים כל היום, שהעוסק בתפלה פטור מסעודה, ואין זה כשבת קדש ששם חיוב הסעודה חזק יותר, משא”כ בר”ה, שרק אם נמצא בביתו ולא אוכל, נמצא שמענה עצמו וזה מה שאסר השו”ע, אבל כל שעוסק בתזונת הנשמה, שפיר מצי למיעבד הכי”… ואמר לי מרן שליט”א שכך זה נראה…
האם התפללו כאן…
יא. לאחר שסיימו מוסף ביום א’ דר”ה [לערך בשעה 3 ומשהו], אמר רבינו שליט”א, “האם התפללו כאן”… ואמרתי לרבינו שליט”א כמה דברים על שבח התפלה שהיתה כאן ושזכינו בס”ד במקום הזה לכמה דברים שלא זוכים בכל מקום, והגיב מרן שליט”א, לא קונה אותי שום ציטוט ושום דיבור, מה עם התפלה??….
להשמיע ולא רק לשמוע…
יב. לפני תקיעת שופר אמר רבינו שליט”א לתוקע [בנו חביבו ר’ יוסי קוק שליט”א] שיאמר בנוסח לשם יחוד “הריני בא לשמוע ולהשמיע קול שופר”, והעיר רבינו שליט”א שאם אומר רק לשמוע היינו בשביל עצמו, והנוסח “להשמיע” הוא הנכון שהרי ע”י שמשמיע הוא מוציא את הציבור י”ח. [וידועה שיטת רב האי גאון שאפי’ למא”ד מצוות אי”צ כוונה, אין זה אלא כלפי השומע, אבל ה”משמיע” צריך לכוין להוציא את השומעים. וראה ד’ הראשו’ בסוגיא דר”ה (כט ע”א). ע”ש].
יוסי הכהן הגלילי…
יג. עוד אמר רבינו שליט”א, התוקע שלנו שמו “יוסי”, והוא “כהן” שגר ב”גליל”, נמצא שיש לנו כאן שתי כחות, הלא המה, רבי יוסי הכהן, ורבי יוסי הגלילי, ושניהם קשורים לשבת, דר”י הגלילי הוא ממכניסי שבת בטבריה (שבת קיח ע”ב), ור”י הכהן מסר נפשו על השבת כנודע, וע”פ שנים עדים יקום דבר, לבטל כל המקטרגים…
כתיבה רק לצורך פקו”נ מותרת…
יד. כשאמרו בתפלה “כתבנו בספר חיים למענך אלהים חיים”, אמר רבינו שליט”א כלפי שמיא, “אסור לך לכתוב אחרת… כולם צריכים להכתב לחיים, אם אתה לא כותב לחיים זה מלאכה ביום טוב אסור לכתוב ביום טוב אלא אם כן זה לצורך פקוח נפש ולכתוב לחיים, ובפרט ביוה”כ שחל להיות בשבת, זה ב’ חטאות לכתוב ביום כזה אם זה לא לחיים”…
גירוש ישמעאל…
טו. בקריאת התורה יום א’ דר”ה כאשר קרא הבעל קורא את הפסוק “גרש האמה הזאת ואת בנה”… עשה רבינו שליט”א תנועות בידיו ואמר “גרש גרש גרש”…
אבינו מלכנו…
טז. אמר רבינו שליט”א שהנוסח של “אבינו מלכנו” הוא כנגד ר”ה ויוה”כ, אבינו זה ר”ה, כי ביום הזה יצירת האדם ע”י השי”ת בבחי’ “אב ובנו”, ומלכינו זה יוה”כ שבו חותמא דמלכא…
דמעי אנסך…
יז. בהפטרת יום ב’ דר”ה עלה רבינו שליט”א, וקרא את ההפטרה בניגונים ידועים [כה אמר ה’ מצא חן במדבר..], וכשהגיע לפסוקים “כה אמר ה’ קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה וכו’, ושבו מארץ אויב… ושבו בנים לגבולם”… וכו’, אז בכה רבינו שליט”א בקול גדול ולא יכל לעצור הדמעות, [וע’ ט”ז סי’ רפח ס”ק ב], ולאחר שזלגו מעיניו דמעות רבות הלך לחדרו לשטוף את פניו, וחזר וסיים את הפסוק “הבן יקיר לי אפרים” בניגון ידוע…
שינוי השם מקרע גז”ד…
יח. אחד אמר לרבינו שליט”א שיש בירושלים אשה בשם .. בת “צלה” שהיא חולה מאד ומצאו לה גדולים בכמה מקומות בגוף וכו’, ואמר רבינו שליט”א, לא לומר בת “צלה” אלא “בת שרה”… כי “צלה” זה שם שאני לא מקבל אותו… נשות למך אין קוראין על שמם… זה לא טוב, ומה שהאשכנזים קורין בו זה לא מובן אצלי…
נס לשושנים…
יט. אחד בא למרן שליט”א לבקש על אשתו ששמה עליזה והיא חולה במחלה הקשה, ואמר לו מרן שליט”א, האם היא תסכים להוסיף שם? והשיב הנ”ל שבודאי תסכים לכל אשר יצא מפי מרן שליט”א, ואמר רבינו שליט”א שתקרא עצמה מעתה “עליזה שושנה”, והוסיף מרן שליט”א, היום זה יום ב’ דר”ה, דינא רפיא, זה יום שאני נולדתי בו, ואמי נקראת “שושנה”, ובפיוט הידוע לחנוכה נאמר “נעשה נס לשושנים”, ותגיד לה בשם הגרי”ש אלישיב ש”עליזה שושנה” זה שם אחד ממש…
כ. [ידוע שכך אמר הגרי”ש בעת שביקשו לעשות השידוך של רבינו שליט”א עם הרבנית תליט”א והיתה בעיה מצד ההקפדה הידועה (בכמה עדות) שלא יהיו שמות המחותנים שוים, ושם אמו של רבינו שושנה, וכן היה שמה של אם הרבנית, אשת הגר”י זילברשטיין שליט”א (בת הגרי”ש), ואז הוסיפה לה עליזה, ואמר הגרי”ש שזה “שם אחד”, וממילא הו”ל דבר חדש ואין כאן את החשש של שמות שוין].
בזכות ר”נ מראפשיץ…
כא. אחד בא לרבינו שליט”א וביקש ברכה לבן זכר, ואמר לו רבינו שליט”א, “האם אתה מוכן לקרוא לבן שיוולד לך נפתלי”?? והשיב האב “כן”… ואמר לו רבינו שליט”א, “יש לי דיל עם רבי נפתלי מרופשיץ, ואם אתה מקבל על עצמך לקרוא בשמו, אז תזכה בקרוב לבן זכר, ותקרא לו נפתלי אותיות נופת לי”… ושאלו ממרן שליט”א מה הדיל עם ר’ נפתלי מרופשיץ, והביע בידיו תנועת ביטול…
חבוש בהיכל הנגינה…
כב. הפייטן הנודע ידידינו ר’ משה חבושה שליט”א הגיע לחדרו של רבינו שליט”א בצהרי שבת שובה, מרן שליט”א ביקש מהחברים שיאמרו לו אם יוכל להשמיע איזה “שיר”, אח”כ אמר לו מרן שליט”א, אני מבקש שתחזור אחרי מה שאני אומר… “אני גוזר עליך בזכות רבינו עובדיה יוסף, שתזכה להיות חבוש בהיכל הנגינה של בית המקדש כל יום”…
יום הזכרון
כג. שאלו את רבינו שליט”א מה המיוחד בר”ה שהוא “יום הזכרון”, הלא בכל המועדים כתיב (במדבר י, י) “וביום שמחתכם וכו’ ותקעתם בחצוצרות וכו’ והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם” וכו’. והשיב מרן שליט”א, בכל המועדים יש יום טוב שיש בו עיתוי של זכרון לפני ה’, אבל ר”ה הוא חפצא של זכרון, זה לא יו”ט שיש בו זכרון אלא “יום הזכרון”… [והוסיף אחד החברים בשם הג”ר לייב מינצברג זצ”ל שמפני זה בתפלת ר”ה מכניסים את נוסח “יעלה ויבא.. ויזכר זכרונינו וזכרון אבותינו זכרון ירושלים” וכו’ – בתוך ברכת “זכרונות”].
זכירת התורה
כד. באחת התפלות שמעו את רבינו שליט”א אומר “יום הזכרון הזה… אבא… שאני אזכה לזכור את כל הש”ס… את כל הרש”י… את כל התוס’… את כל הרמב”ם”…
ציווי המיתה וסיפור המיתה…
כה. בקריאת התורה דשבת שובה (פרשת האזינו) אמר רבינו שליט”א שמצינו בבבא בתרא (טו ע”א) דיון על הפסוקים האחרונים של התורה אם משה כתבם ב”דמע” וכו’, ואילו כאן שכתוב (דברים לב, נ) “ומות בהר אשר אתה עולה שמה והאסף אל עמך” וכו’, לא מצינו שכתב בדמע וכיו”ב. [וכן העיר בס’ “רבות מחשבות” (וויען תרנ”ג, ח”ב עמ’ צא). וע”ש מש”כ בזה].
וביאר רבינו שליט”א דבפרשת האזינו מדובר על ה”ציווי” של ה’ למשה, ונמצא שכאן המיתה היא כמו “תפלין” שלו, [וכידוע מהגר”א ב”אדרת אליהו” (ס”פ האזינו, באופן הראשון) שמיתתו היתה “רצונית”, (וע’ לשון האוה”ח שם), וקיים בה מצות עשה למות בהר, וכן מ”ש “ושמה לא תבא”, היינו מצות ל”ת, וז”ס “משה עבד ה'” בשעת פטירתו מן העולם, וכעי”ז כ’ האבן עזרא (דברים לד, ה). וראה לשון רש”י באיוב (ב, ט). וידוע מהרמ”ע מפאנו דמיתה היא עשה המנתק ללאו דאכילה מעץ הדעת], לא כן בפרשת וזאת הברכה ששם מדובר על ה”סיפור” של פטירת משה, דבזה משה כותב בדמע…
מהיכן מגיע כח ההגנה של “כיפת ברזל”…
וסגולה חשובה כדי לזכות להחתם לחיים טובים!!
כו. מרן קדוש ישראל הגר”ד קוק שליט”א אמר ב”שבת שובה”, שהכח של “כיפת ברזל” להציל אותנו מהטילים של האויבים, זה אך ורק על ידי שמירת התורה והמצות, כי באמת שום דבר לא יכול לעזור לנו בלי שהבורא עולם ישמור עלינו, וכמו שכתוב (תהלים קכז, א) “אם ה’ לא ישמור עיר שוא שקד שומר”… ואוי לו למי שחושב ש”כיפת הברזל” היא המצילה ותולה בטחונו בבשר ודם ובכל מיני מכשירים דוממים…
כז. ואמר מרן הרב שליט”א, שימו לב לצורה של “כיפת ברזל”, זה ממש כמו הצורה של “תפלין של ראש”, ה”תושבת” של תפלין של ראש נקראת “תיתורא” והיא רחבה, ועל זה יש את 4 הבתים הקטנים שבהם מניחים את 4 הפרשיות של התפלין… וכך ממש מורכבת “כיפת הברזל”… [תמונה מצורפת להלן].
כח. ומפורש בתורה שסגולת התפלין להבריח מעלינו את האויבים ולהפחידם, וכמ”ש (דברים כח, י) “וראו כל עמי הארץ כי שם ה’ נקרא עליך ויראו ממך”, ואמר ר’ אליעזר הגדול בברכות (ו ע”א וש”נ) שזה נאמר על “תפלין של ראש”. והוסיף רשב”י בירושלמי ברכות (פ”ה ה”א) שהפסוק אומר “וראו כל” לרבות שגם הרוחות והשדים יראים ממי שמניח תפלין…
כט. בימים אלו כולם מבקשים “זכרינו לחיים”, ו”כתבינו בספר חיים טובים”, ואמר רבינו שליט”א, שמי שישתדל לפחות בימים הללו עד יום הכיפורים להניח תפלין כל היום בעת הלימוד, יזכה ביום הכיפורים להחתם לחיים טובים, ומי שלא יעשה כן, יכול להיות שיכתב לחיים, אבל זה יהיה ל”מדמה” של החיים…
וכבר אמרו במסכת מנחות (מד סע”א) אמר ריש לקיש כל המניח תפלין מאריך ימים שנאמר (ישעיה לח, טז) “ה’ עליהם יחיו”. הרי שיש כח מיוחד ע”י הנחת התפלין, להאריך את הימים של האדם.
ל. יצויין, שרבינו שליט”א פנה בשעת התפלה לאחד מבחורי החמד שעמד בסמוך אליו, ואמר לו, אתה פלא של בחור, ואשריך שאתה משתדל להניח תפלין כל היום ובפרט בעת הלימוד…
בעזרת ה’ בקרוב נשלח כאן עוד ועוד הרבה מן המאורעות והחידושים שחזינו במחיצת קדשו של מרן שליט”א בימי ר”ה ושבת שובה.
לא. באמירת לשם יחוד של השופר אמר רבינו שליט”א להוסיף כשאומרים “והרי אנו מכוונים לדעת משה רבינו ורשב”י ורבינו יצחק לוריא”… ותלמידו ר’ חיים ויטאל, ורבינו שלום מזרחי דידיע שרעבי, ורבינו הרמח”ל…
לב. כשאמר החזן “מחוק ברחמיך הרבים כל שטרי חובותינו”, אמר מרן שליט”א, איך מבטלים את השטר? ע”י “שובר”… מה זה השובר הרוחני שמוחק את שטרי חובותינו, “לב נשבר”… ו”שברים” של שופר וכוונת התשובה…
לג. אמר רבינו שליט”א, שהוא מכוון בברכת השכיבנו בערבית, על עת הקבורה, שלא יאכלו אותו נמלים, נמיות, חתולים, רימה, ומעבר לכאב שבזה, נפקא מינה גדולה לתחיית המתים, הוא רוצה שארץ ישראל – ארץ התחיה תאכל אותו… וביקש רבינו שליט”א מכל מי שיכול עד סוכות לכוון גם ככה בערבית, ומי שיכוון זאת ממילא לא ידבר דברים בטלים אחר התפלה,אלא ילמד עד השינה…
הדבקי’ם חיים…
לד. בר”ה דהאי שתא (תשפ”ה) יום הולדתו של רבינו שליט”א, [68 כמנין חיים, וסימן לדבר, ואתם הדבקי”ם (דב קוק)… חיים (גי’ 68) כלכם היום], וכשנכנס רבינו שליט”א מחדרו אל ביהמ”ד בליל ב’ דר”ה, כל הציבור שוררו יחדיו “כי אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך”, ועמד רבינו בתפלה שיתקיימו הדברים… [תמיד מרן שליט”א מוחה אם שרים עבורו, אך כשהשיר מורכב מברכה וכו’ אמר רבינו שליט”א שאינו יכול לעצור ברכה].
עוגה ובלון…
לה. אחד הביא לרבינו שליט”א עוגה גדולה וכתוב עליה לכבוד רבינו שליט”א וכו’, ואמר רבינו שליט”א “בא לי לבכות”… וביקש להניח את העוגה על השלחן כדי שכל הציבור יאכלו ממנה להרוות רעבונם…
לו. פתאום הגיע מאן דהוא ובידו 7 “בלוני הליום” העולים אל התקרה על ידי הגז שבתוכם, ובהם כתוב מזל טוב וברכה והצלחה וכו’, והפריח הבלונים אל התקרה, ורבינו שליט”א הסתכל בהם זמן ממושך ואמר “זה מפחיד”.. ואח”כ שיבח את צורת הבלון שיש בו כעין פיסת יד וכתוב עליו “יברכך וישמרך”…
גדולה ענוה
לז. ובדרוש לר”ה בפני חברים מקשיבים, אמרתי להם, צאו וראו כמה ענוה יש כאן… הלא בדורינו יש “אדמורי”ם” ו”גדולי דור”… שלא מגיעים לקרסוליו של מרן שליט”א, ואם היה מישהו מעיז להביא לבית מדרשם בלונים וכו’, היו סולקים אותו על בזיון התורה… [רק אם היה קונה ל”רב” או ל”אדמו”ר”, רכב ב-2 מליון ₪ היה מקום לתת לו איזה כבוד…], וכאן רבינו שליט”א מתרגש מכל דבר ומודה לכל אחד…
עישון ביו”ט
לח. כמה מהחברים יצאו לעשן מחוץ לבית הכנסת ביום ר”ה, ואמרו שמרן שליט”א התיר להם הדבר, מיד הלכתי למרן שליט”א ושאלתיו אם אכן הוא מורה היתרא בדבר, ואמר, הרי זה נוטה לאיסור, זה לא נחשב “שוה לכל נפש”… אמנם כואב לי על הצער של הרגילים בעישון, אבל אני לא יכול להתיר כזה דבר, לא ביו”ט ראשון ולא בשני… ושוב אמר רבינו שליט”א רק משובש יאמר בשמי שאני מתיר…
כוס של ברכה…
לט. ביום ב’ דר”ה בזמן עלוה”ש חילק רבינו שליט”א 160 כוסות של קידוש לכל מי שנכח במקום, ואמר לכולם לברך שהחיינו בשם ומלכות על הנאת המתנה…
מ. קודם התקיעות חלקו לכל הציבור דף שיש בו פסוקים מפרק קי”ט בתהלים, ובהם אותיות “חיים טובים”, וכן “שופר תרועה”, הדברים נכתבו ע”י מרן שליט”א בערב ר”ה, וידידינו ר’ אלעד מהרצליה הי”ו דאג להדפיסם כדי לזכות את ההמון.
מא. אחד בא לרבינו שליט”א ואמר שיש לבתו “עקמת” בגב… ושאל רבינו שליט”א מה שמה, והשיב האב “תמר”… ומיד אמר רבינו שליט”א, הלא יש לנו בתורה את ה”מעלה עשן” שהיו נותנים בקטורת, ואיתא ביומא (נג ע”א) ש”היה מתמר ועולה כמקל עד שמגיע לשמי קורה”… [וע”ש כח ע”ב, לח ע”א]. וא”כ יש כאן פסק הלכה שהיא ישרה ולא עקומה…
והוסיף רבינו שליט”א, שתקרא במשך תקופה את הפסוקים ביהושע (י, יג) ובשמואל ב (א, יח) ששם מוזכר “ספר הישר”, ועדיף אם אפשר שתקרא את הפסוקים בדמע.
שובה ישראל “עד”…
מב. כתב הרמב”ם (פ”ב מתשובה ה”ב), “ומה היא התשובה, הוא שיעזוב החוטא חטאו, ויסירו ממחשבתו, ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד, שנאמר יעזוב רשע דרכו וגו’, וכן יתנחם על שעבר, שנאמר כי אחרי שובי נחמתי, ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם, שנאמר ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו וגו’, וצריך להתודות בשפתיו ולומר עניינות אלו שגמר בלבו”. עכ”ל.
מג. והעולם מבינים שכוונת הרמב”ם שצריך החוטא כששב בתשובה להגיע למצב שהקב”ה מעיד עליו שלא ישוב על החטא לעולם. ורבים מתקשים בזה, דא”כ לא מצאנו פתח למבקשים לשוב, כי מי יוכל להגיע למדרגת תשובה כזו שהשי”ת יעיד עליו שהוא נקי כ”כ, והלא גם המקבל על עצמו לעזוב את החטא, לא תמיד מחליט כן במחשבה גמורה ממש ובפרט במחשבה ה”תת הכרתית”, שאין לדבר סוף, וכבר אמרו (ברכות ל ע”ב וחולין ז ע”א) “חזי מאן גברא רבה דקמסהיד עליה”, וק”ו בן בנו של ק”ו אין סוף פעמים בעדות דקוב”ה, ומי יוכל לעמוד בדבר הנורא הזה.
מד. וז”ל רבינו יהודה החסיד בספר חסידים (סי’ כ), “ויאמר אני מעיד עלי היודע כל תעלומות, שלא אשוב בזה החטא לעולם, שנאמר (הושע יד, ד) ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו”. ומבואר שהאדם שם את הקב”ה כ”עד” על תשובתו. וכ”כ ה”לחם משנה” שם דיש לשאול איך יעיד עליו ה’ וכי תמה הבחירה, וביאר שהאדם מעיד את ה’ על עצמו וכו’. וע”ש בכס”מ שכתב על זה הדרך. וכיו”ב כתב רבינו מנחם המאירי ב”חיבור התשובה” (מאמר א פ”ט). ע”ש.
מה. ועפי”ז יש שבקשו לתת מזור לשאלה הנ”ל כי ירדה תבערת הקושי על בעל התשובה, דאין כאן עדות של הקב”ה על האדם, אלא הגברא הוא המייעד את הקב”ה על עצמו.
מז. ומרן הגר”ד קוק שליט”א אמר לי בימי ר”ה דהאי שתא, דאין הבדל בין אם נפרש את העדות מצד האדם אל ה’ או מצד ה’ על האדם, כי בתרוייהו עסקינן במידת האמת ולא במדמה ושקרים, וא”כ מה לי הכא מה לי התם, הלא באותה דרגה מדובר, הן אם הוא מעיד את ה’ עליו או איפכא, והכל למקום אחד הולך, וכל שלא הגיע לזה, אכן לא קיים מצות תשובה בשלימות, ואמר מרן שליט”א, אכן התשובה שלנו היא לא שלמה והגדר שלה הוא “חצי שיעור באיכות מצות התשובה”.
מח. ושאלתי את מרן שליט”א מהיכן הביא הרמב”ם לשיעור זה במצות התשובה, דבעינן שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא מעולם. ואמר מרנא שליט”א, הלא מצות התשובה עצמה נכתבה בתורה “ושבת עד ה’ אלהיך” וכו’, וא”כ הפסוק גופא מודיע לנו שהתשובה היא לשוב אל ה’ ולבטל הריחוק שנוצר ע”י העבירה, וכל שלא נמצא במצב של “לא ישוב לזה החטא לעולם”, הרי זה פוגם בשלימות התשובה.
מט. ויסוד זה שכאשר התורה מצווה על דבר יש לעשותו בשלימות דבלא”ה הוי חסרון בקיום המצוה, הנה כי כן מבואר במה שמצינו חצי שיעור בלאוין, משא”כ במצות עשה דלא שייך בה ח”ש. [וכבר ידוע פולמוס האחרונים בזה]. וכ”כ יסוד זה במלבי”ם על התורה (ויקרא יד, מו) בביאור הטעם דלא מהני “רובו ככולו” בקבלה בפנים של קק”ל כמבואר ביומא (כו ע”א). ע”ש. וע’ מנחות (כט ע”א) דמקשה הגמ’ דפשיטא דחסרון אות אחת פוסל. ע”ש. וידוע שיטות הפוס’ דס”ל דבמ”ע לכו”ע סד”א לחומרא מה”ת, כי התורה ציותה על פעולה ודאית בלא חסרון של ספק. ודו”ק. וכעין יסוד זה מצאנו בחולין (קטו ע”א) לא אמרה תורה שלח לתקלה.
נ. ועל זה יש לכוין בתפלת “והחזירנו בתשובה שלמה לפניך”, שנזכה להגיע לתשובה המושלמת ע”י דרגת עדות של יודע תעלומות, כי אלו דברים שבלב, וכמ”ש “ולבבו יבין ושב ורפא לו”, ורק ה’ יודע מי השב באמת, כי לו לבדו ידיעת לב בני האדם, וכדכתיב במלכים א (ח, לט) “וְ֠אַתָּה תִּשְׁמַ֨ע הַשָּׁמַ֜יִם מְכ֤וֹן שִׁבְתֶּ֙ךָ֙ וְסָלַחְתָּ֣ וְעָשִׂ֔יתָ וְנָתַתָּ֤ לָאִישׁ֙ כְּכָל־דְּרָכָ֔יו אֲשֶׁ֥ר תֵּדַ֖ע אֶת־לְבָב֑וֹ כִּֽי־אַתָּ֤ה יָדַ֙עְתָּ֙ לְבַדְּךָ֔ אֶת־לְבַ֖ב כָּל־בְּנֵ֥י הָאָדָֽם”.
נא. עד היום היינו רגילים לשאול מהי “תשובה שלמה”, ופירשנו דתשובה דהיינו מאהבה שהיא שלימות תשובה מיראה הפחותה ממנה. וכן פירשנו בעוד דרכים. וכעת חזי’ שלא הגענו כלל לתשובה שלמה ברובד הראשוני והפשוט ביותר. והבן]. וע”ע בשיעורי הגריד”ס לנדרים (ח ע”ב) מה שהרחיב בעומק נפלא ע”ד הרמב”ם הנ”ל. וראה עוד מש”כ בנידו”ד הג”ר אשר וייס שליט”א בס’ “לקט חקירות ויסודות” הנד”מ (ירח האיתנים, סי’ ג).
קידוש לפני התקיעות…
נב. התפרסם בבית מדרשו של מרן שליט”א שהוא מתנגד מאד ל”קידוש” שעושים קודם התקיעות, ורבים שאלו למה רבינו שליט”א מתקיף מאד את המנהג הזה, וראינו מה שכתב רבינו שליט”א בהקדמות לספריו האחרונים, וז”ל: גבי קידוש לפני התקיעות בר”ה, לכאורה פשוט שאסור, כ”ש מ”לא תאכלו על הדם – קודם שתתפללו על דמכם”, כ”ש לפני שופר שחורץ דין דם נפש ונשמה לכל השנה, [כמבואר בזהר הקדוש, ואם בכל זאת עושה קידוש ואוכל], הרי מעיד שלא מרגיש (לא מאמין) בזה. (נכתב מתוך כאב)”. עכ”ל רבינו.
נג. אמנם מאידך גיסא מצאנו לרבינו שליט”א בס’ “אילנא דחיי” שנדפס מקרוב ממש (עמ’ מ) שכתב: אפשר שרק גבי מצב גברא של עומד בפני המלך דתפלה, נתפס חסרון של אכילה לפניו, משא”כ גבי תפלה, אף שבא להביא זכרונן של ישראל ונידון כמו דבר שבפנים כמ”ש בפ”ג דר”ה, מ”מ גברא לאו עומד בפני המלך הוא מיהא, ורק לגבי חפצא דשופר (של פרה) נתפס האי “להביא זכרונן” (כמבואר).
נד. ואמר לי מרן שליט”א בימי ר”ה, אף אני לא כוונתי אלא על מי שעושה עסק של קידוש וכו’, אבל אכילת עראי וכיו”ב בודאי שלא בזה דברתי, ו”דרכיה דרכי נעם” כתיב, ובד בבד היה ניכר ששמח רבינו שליט”א מאלו שקבלו על עצמם שלא לאכול כלום קודם התקיעות, הגם שהתקיעות בבית מדרשו מאוחרות מאד, והתפלה מתחילה מוקדם מאד. [ולדעת רבינו שליט”א מותר לשתות בין שחרית למוסף הגם שעדיין לא עשה קידוש].
נה. בליל ב’ דר”ה הביא המדפיס של רבינו שליט”א את הספר “שמע שלמה” על התורה בהפתעה לרבינו שליט”א, ורבינו בירך עליו ברכת שהחיינו.
ואמר לי מרן שליט”א, באמת לא ידעתי כלל על הדפסת הספר הזה… [ידוע שלרוב הכמות האדירה של כתיבת חידושיו של רבינו שליט”א, אף פעם אינו מודע להדפסת ספריו, ופעמים שבתוך חודש אחד מביאים לו ג’ ספרים חדשים מכתביו, ובכל פעם מברך על ספר חדש שהחיינו].
נו. אחד החברים הביא לרבינו שליט”א ספר חדש של עובדות על הראי”ה קוק זיע”א וכתבים נבחרים שלו ורבינו בירך שהחיינו בשו”מ על הספר.
נז. רבינו שליט”א ביקש שיברכו שהחיינו על השופר גם ביום השני ע”י שימצאו מאן דהוא שלא שמע תקיעת שופר אמש, [כיון שיש בדבר מחלוקת כידוע בין מנהג הספרדים והאשכנזים], ובאמת הגיעו למקום שני אנשים שלא שמעו שופר בייום הראשון, ואחד מהם בירך שהחיינו קודם התקיעות.
נח. רבינו שליט”א הורה שלא לתקוע בתפלת לחש של מוסף, כיון שהלחש בבית מדרשו לוקח לערך שעתיים וכל אחד נמצא במקום אחר והדבר יוצר בלבול, ואמר רבינו שליט”א, שכבר נהגו בהרבה מקומות לעשות כל התקיעות דמעומד בחזרת הש”צ וכן אנו ננהג.
נט. אחד בא לרבינו שליט”א ואמר איך אני יכול לשאול את הרב שאלה אישית, ואמר לו רבינו שליט”א אני יודע מה אתה רוצה לשאול ואין לי תשובה לענות לך, ואז אמר ההוא לרבינו שליט”א אז מה לעשות למעשה לחפש שידוך או לא, והשיבו רבינו שליט”א, לא לחפש, ואם יציעו לך אז תלך על זה…
ס. ידוע בקבלה ענין י’ עומקים שכנגדם קוראים בעשרת ימי תשובה “שיר המעלות ממעמקים” בין ישתבח ליוצר, ואמר מרן שליט”א, שזה סימן שאפשר להשיג את עומק התורה בימים אלו, [וז”ס “השיבנו אבינו לתורתך“, וכתיב “ולבבו יבין ושב”, וכתיב נמי “הבינני ואצרה תורתך”. ודו”ק], והזמן גרמא דייקא לפני יוה”כ, שבו מתן לוחות שניות שהבחי’ של לוחות שניות הם כעין תורה שבע”פ לתורה שבכתב [לוחות ראשונות], וגדר תושבע”פ הוא העומק של התורה.
סא. רבינו שליט”א ביקש מידידינו הר”י חמד שליט”א להביא לו כמות גדולה של תמרים (מג’הול) בב’ הימים של ר”ה, וביקש מכל הציבור לברך העץ, ולומר לאחר האכילה “שיתמו אויבינו ושנאינו וכל מבקשי רעתינו”. והכריז רבינו שליט”א שכבר לאחר שאכלו חצי תמר יש לברך על העץ, ולא לשכוח להוסיף “וזכרינו לטובה ביום הזכרון הזה”, ושיש ענין להרבות במילים של זכרון ביום הזכרון.
סב. הר”א סודרי שליט”א נכנס לחדרו של רבינו שליט”א להתברך לקראת השנה החדשה, אמר לו רבינו שליט”א, הלא אתה משגיח מטעם הרב אפרתי על הערלה וכו’ בפירות וירקות, תגזור עלי שתסור ממני ערלת הלב…
סג. במשך כל ג’ הימים הניחו לפני מרן שליט”א כל מיני סוגים של מיני מתיקה, ומידי פעם היה רבינו שליט”א זורק לכיוון הציבור, לפעמים קדימה ולפעמים אחורה, וחזר המון פעמים יחד עם כל הציבור על הפסוק “ולבני הפלגשים אשר לאברהם” וכו’. ובבוקר יום ב’ של ר”ה החל רבינו שליט”א לזרוק מיני מתיקה לכמה כיוונים, והרגישו החברים שיש כאן משהו… ולאחר דקה החלו אזעקות ונשמעו פיצוצי היירוטים היטב…
סד. אמר רבינו שליט”א “וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי”… הכונה היא שהאדם צריך לדאוג לתקן את פגמיו כאן בעודנו חי, ואז יזכה שהמזיקים לא יפריעו לו לאחר מותו… [וכבר ביארנו במקום אחר שהפסוק הזה מרמז על סילוק המקטרגים שנוצרו ע”י פגם הברית].
סה. עוד אמר רבינו שליט”א “קדמה אל ארץ קדם”, ה”קדם” הזה הוא רומז למאה קולות [אות ק‘] של שופר דיצחק אבינו ע”ה, [שיום העקידה שלו בר”ה כמ”ש בזהר הקדוש], ועי”ז יש הצלה משפיכת דם שמבקשים הישמעאלים – בני הפלגשים לשפוך בישראל….
סו. כתב לי הר”א סודרי שליט”א, שבצהרי יום השבת הפסיק רבינו שליט”א את הסעודה, והתחיל לומר ולבני הפלגשים וכו’ ועשה תנועות עם הידים, והיום התברר שבאותה שעה ממש היה נס גדול ב”כרמיאל”, שנפל טיל בין בתים ולא ניזוק כלום וזה פלא.
סז. אחד בא לרבינו שליט”א בשבת שובה ואמר שיש איזה בחור שמתקשה בשמירת הקדושה וההוא ביקש עצה מה לומר לו כדי שיכנס לסדר קדשי’ם, ואמר לו רבינו שליט”א, תגיד לו… שהוא לא הגרמני שסוגר על יהודים את תאי הגזים… הוא גם לא המסייע לסגירת הדלת הנ”ל, הוא המפעיל בה”א הידיעה את כל החומר הרעיל הזה… [תמיד מדגיש מרן שליט”א שהיטלר וחילותיו הרגו גופים, ועוון של יהודי זה הרג נשמות, שזה חמור פי מליונים אין סוף].
סח. כתב לי ידידינו הר”ר גרילק שליט”א פרפרת נאה ששמע בר”ה מפי קדשו של מרן שליט”א, הנה בתהלים גבי יוסף נכתב “שלח מלך ויתירהו מושל עמים ויפתחהו”, וזה היה בראש השנה, וצ”ב הכפל מלך ומושל. וידועים דברי הגר”א בזה.
ואמר מרן, לדעתי, מלך ויתירהו – זה פרעה, מאסר הגוף, מושל עמים ויפתחהו – זה הקב”ה שפיתח שקו של יוסף מן היצר הרע, ונעשה “צדיק יסוד עולם”, דכתיב “לפתח חטאת רובץ”, פתחא דגופא זה הברית, ויוסף שנעשה שמור בבריתו בשלמות, זכה לשלוט על יצרו ולצאת מהמצב של “לפתח חטאת רובץ”. [א”ה, ויוסף “בן רחל”, שהיא סוד “ראשי חדשים לעמך” (כידוע מהאריז”ל), שבה חידוש לבנה וכו’, לאפוקי מר”ת לפתח חטאת רובץ הנ”ל].
סט. הר”ש גרשונוביץ שליט”א כתב אלי, שבאו ב’ אנשים למרן שליט”א בר”ה, ובקשו לזכות להפקד בזש”ק, לאחד אמר רבינו שליט”א שיקרא לבן הנולד בקרוב “שניאור”, ולשני אמר שיקרא “נסים”. [ולמתבונן היינו הך, כי הרש”ז מלאדי הוא הגבר הוקם לבאר כל חמירא בנסים שעושה ה’ עמנו בכל רגע יש מאין ללא הרף באיכות וכמות כמבואר באר היטב בספרו הנורא “שער היחוד והאמונה” שאין שני לו בזה וכפי שרגיל לומר כל זאת רבינו שליט”א תמיד].
ע. הכל דברו על זה שביום הראשון של ר”ה היה רבינו שליט”א במצב הנראה לחוץ ותקיף מעט בבחי’ “דינא קשיא”, וביום השני היתה הרווחה בבחי’ “דינא רפיא”. [אכן גם ביום הראשון ראו על רבינו שליט”א שמשתדל מאד להאיר פנים ולחייך לכל הבא אצלו].
עא. נשאל רבינו שליט”א [ממקורבו הג”ר אלחנן לבהר שליט”א] האם מותר לבשל מיו”ט ראשון של ר”ה לשבת, או שאין היתר ע”י העירוב כולי האי, ורק לבשל ביו”ט שני הסמוך לשבת הוא דשרו רבנן. ופשטות הדברים לאסור כמבואר בשו”ע (סי’ תקכז סי”ג).
עב. ויסוד הדברים ב”בעל העיטור” (הלכות יו”ט) בשם רבינו אפרים כמובא בב”י שם, וכ”ה הר”ן (רפ”ב דביצה, ט ע”ב ברי”ף) בשם ר”א הנ”ל, שאין לבשל מיו”ט ראשון שחל ביום חמישי לשבת, אלא יבשלו ביום ששי הסמוך לו. [אא”כ חל יו”ט ראשון בששי. וכמ”ש הכנה”ג שם והבי”ד בשעה”צ (שם ס”ק נו). וע”ש בט”ז], דשבת קרובה התירו ולא רחוקה עכ”ד הר”ן. וע’ מגיד משנה (פ”ו מיו”ט הי”ב). והיינו שאם חל יו”ט בששי ושבת קרובה אליו, ממילא הוו כחדא כמ”ש רש”י בפסחים (מו ע”ב) וע”כ שרי. לא כן ביו”ט שחל בחמישי שיום ששי מבדיל בין קדש לקדש. וק”ל. והרא”ש בתשו’ (כלל כג סי’ ח) הוסיף, דהלא יו”ט ב’ מדאו’ הוא יום חול, וא”כ אין היתר להכין מיו”ט א’ לשבת.
עג. וע”ש במג”א (סקי”ג) שציין לתשו’ ריב”ש (סי’ טז) שהביא דבירושלמי אמרו “דשבות קרובה התירו ע”י עירוב, שבות רחוקה לא התירו”. [וע”ש ב”חמד משה” (סק”ט) ובמחציה”ש]. ולשון זה מצינו בבבלי שבת (קיד ע”ב) ופסחים (מז ע”א) לענין אחר. ולפנינו בירושלמי ליתא. וגם הר”ן שם שכתב דכ”נ בירושלמי, אך את עיקר הדברים הנ”ל [דשבת קרובה וכו’] כ’ בשם ר’ אפרים כמשנ”ת. ועיקר הדין הנ”ל כתבו גם הרשב”א בתשו’ ח”א (סי’ תרפה) וח”ג (סי’ רעד), והמאירי בביצה (יז ע”א).
עד. אמנם מצינו להרמב”ם [אליבא דהגר”א מוילנא] דס”ל שמותר לבשל בר”ה מיו”ט לחבירו, [דלא כפסק השו”ע ר”ס תקג] וכמבואר היטב כ”ז ב”ביאור הלכה” שם, והיינו דס”ל דקדושה אחת היא גם לקולא, ולפי”ז יש לדון להיתרא גם לבשל מיו”ט א’ דר”ה לשבת, ויש לצדד שגם כל הראשו’ הנ”ל שהחמירו הם לא דיברו אלא ביו”ט ב’ דעלמא דהוא כחול, לא כן יום ב’ דר”ה שגדרו שונה, ובפרט כאשר יש לאדם בעיה לבשל מיום ששי לכבוד שבת, וכמ”ש הט”ז (שם ס”ק יב) לגבי כל יו”ט, וכ”פ בערוה”ש (שם אות כד). ע”ש. [וע”ש במג”א וש”א]. וכן היתה נוטה דעת מרן הגר”ד קוק שליט”א.
גוי שהרג עמלקי – מה דינו?
עה. רבינו שליט”א אמר לי באמצע אחת התפלות, אני מסופק אם גוי שהרג עמלקי נהרג ע”ז, [כדין כל גוי שהורג גוי וכו’], דשמא רק ישראל שמצווה להרוג עמלקי אין בו שום עוון ואדרבה מצוה יחשב לו, אבל גוי שאינו מצווה בזה שמא נהרג עליו. [מצאתי ספק זה בשו”ת רבבות אפרים ח”ז (סו”ס שו) בשם חכם אחד].
עו. ואמרתי לרבינו שליט”א דשמא כיון שיש על העמלקי דין מות, א”כ גוי שהרגו לא נהרג, דהריגת בן מות לא שמא הריגה של עוון, וכעין גדר כתותי מיכתת שיעוריה, זכר לדבר ממתני’ דערכין (ז ע”א) האשה שיצאה ליהרג אין ממתינין לה עד שתלד. דכיון שהיא בת מות, והעובר ניזון ממנה, נמצא שאן לו זכות קיום בעולם, כיון שמקור הקיום שלו בר מות. וה”נ שמא י”ל כן כלפי עמלקי בכל מקום שהוא.
עז. ואמר רבינו שליט”א דלא דמי עובר שהוא ירך אמו וכו’ וחד גופא אינון שבזה אמרי’ האי סברא, אבל גוי המהלך בעולם מצד עצמו, י”ל דרק לישראל יש רשות ומצוה להורגו, אבל גוי אחר שאינו מצווה ע”ז, אכתי י”ל דנהרג עליו. ואמר מרן שליט”א שיש לפשוט האי ספיקא ממ”ש בחולין (קכט ע”א) דאע”פ שלישראל אסור לאכול “חלב”, דכיון שהגויים אוכלים את ה”חלב” א”כ לגבינו אינו חוצץ [הגם שהוא אסור בפועל באכילה]. ע”ש הסוגיא. [וראה מתני’ דעוקצין פ”ג מ”ג]. וה”נ כיון שלגבי ישראל יש מצוה להרוג עמלקי, ממילא הדבר מקרין על מעשה הגוי לענין שאם הרג מיהא – אינו נהרג עליו.
עח. שוב מצאתי להגר”א קופמן זצ”ל בס’ “אהלי אברהם” (עמ’ קצה) שכתב, “שאלו להגר”ח קניבסקי (שליט”א) לגבי גוי שהרג עמלקי אם יש לו שכר, וענה שיש שכר, ותשובתו היא עפ”י הגמ’ (ע”ז דף ג וב”ק לח) שאמר ר”מ, גוי שלמד תורה של ז’ מצוות בני נח, מקבל שכר כמי שאינו מצווה ועושה, דבשאר דברי תורה אם למד חייב מיתה כדאיתא בפרק ארבע מיתות, וא”כ איכא למימר דה”ה אם קיים את המצוה, אף דאינו מצווה, מ”מ נוטל שכר [כאינו מצווה ועושה]. אמנם יש להסתפק בדבר, כיון שאינו מצווה בהריגה זו, יתכן דהוה רציחה, שהרי גוי שהורג את חבירו חייב מיתה בסייף”. עכ”ל.
עומק התורה
עט. היו רגעים מסויימים שרבינו שליט”א המטיר חידושים נוראים בפשט וסודות התורה, והכל היה נסוב ע”ד הגמ’ במו”ק (כה ע”ב, כז ע”ב) בענין סודו של רבא וגדלותו, וממש הורגש מטר של חידושים נוראים ורזי תורה כנהר שאינו פוסק, והעזתי לומר לרבינו שליט”א, הנה ב”ה ירד על רבינו בר”ה הזה שפע עצום של חידושים…
ואמר מיד… זה לא מספיק לי… זה אגדות ורמזים וחידודים… אני רוצה עומק… אני רוצה “אור שמח”… לא סתם אני מזכיר את הרב מדוינסק זיע”א… כי שם מבריק ברק של עומק עצום באופן נפלא… והשיבותי לרבינו, אכן כעת זה רק ה”סיפתאח” [התחלה בלשון ערבית], וכבר אמרו (שבת ל ע”ב) דרבה היה פותח השיעור ב”מילתא דבדיחותא”, וביאר הפנ”י (בהקדמת כתובות) דהיינו רמזי ושעשועי אגדה וכו’… ונהנה רבינו ואמר “סיפתאח סיפתאח”…
נתינת סבון בשירותים ביו”ט
פ. המנקה והאחראי על כבוד ביהמ”ד וכו’ ר’ אברהם הלוי בן עזרא הי”ו [המכונה “ברו”] שאלני אם מותר לו להניח “כדורי סבון” ב”משתנות” שעל ידי זה נוצר חיטוי וכו’ במקום, והדרך היא שעל ידי שהאדם מוריד מים לאחר שהתפנה, המים עוברים על כדורי הסבון ונשחק מהם משהו וזה יוצר רעננות במקום, וקשה מאד להחזיק את המקום באופן נורמאלי בלי זה. ובתחילה חששתי להתיר, דסו”ס יש כאן כעין מוליד מן הסבון דדמי למלאכה, כההיא דשבת (נא ע”ב) ופרש”י שם, וכמבואר בשו”ע (סי’ שכ) בענין ריסוק הברד וכו’.
פא. ונוצר בזה ויכוח בין הלומדים, אם לאסור או להתיר, ובפרט לאור המבואר במשנ”ב (סו”ס שכו) בשם ה”תפארת ישראל” (כלכלת השבת, מלאכת לש) לגבי איסור השימוש הבורית. ע”ש. ובינתיים הגיע רבינו שליט”א לבימה ושאלנוהו ע”ז, ואמר מיד, מותר הדבר, שהרי האדם עושה פעולה של הורדת מים, ומה שהסבון נשחק על ידי זה, אין זה מוגדר מעשה דגברא, כי שם המעשה שלו הוא הורדת מים, ולא שחיקת הסבון, וע”כ שרי. עכ”ד. [ועיקר ד’ התפא”י הנ”ל כבר חלקו עליו האחרו’ כנודע. ועיקר הדיון בגולות של סבון וכו’ נסוב באחרו’ מצד איסור צובע כנודע].
פתיחת בקבוקים ביו”ט
פב. ידועה דעתו של רבינו שליט”א לאסור בתוקף פתיחת בקבוקים בשבת, ואומר תמיד שיש כאן חשש איסור תורה, וכל הסברות שנאמרו לפניו לא הועילו להפיס דעתו להקל, [הגם שכידוע יש לרבינו שליט”א כחא דהיתרא עצום מה שכמעט לא נמצא בדורינו זה], ושאלו את רבינו שליט”א האם יש איזה קולא בזה ב”יום טוב”.
ואמר רבינו שליט”א ההיתרים של יו”ט הם מלישה ואילך כמ”ש בירושלמי (פ”ק דביצה ה”י) שהובא בכל הראשו’, וכאן עסקינן באיסור שעושה כלי ביו”ט, ולא שמענו שום היתר כי אם ב”אוירא דליבני” (עירובין לד ע”ב, וש”נ), ואם נתן עירובו במגדל של עץ ואין לו מפתח, אסור לשבור המגדל כמ”ש שם (בעמוד א). וע”ש בתוס’. וע’ בשו”ע (סי’ (תקט ס”ו) שאסור לעשות נקב חדש בחבית ביו”ט. עכ”ד. [וראה מש”כ בס’ מחוקק במשענותם ח”ב (עמ’ קפז). וצע”ע].
פג. אמר רבינו שליט”א שמצטער על זה שבשחרית ביום ב’ דר”ה לא עשו הציבור את הניגון המרוקאי ב”נקדישך ונעריצך”, שזה ניגון מרגש וחשוב מאד.
גדולה ענוה ותוכחת מוסר
פד. אחד הגיע לבקש ברכה מרבינו שליט”א, אמר לו רבינו שליט”א בענות קדשו, בשביל מה אתה בא אלי?? בגלל הפרחים שיש לי על הבגד… זה קונה אותך… כי זה נראה שאני צדיק מיוחד… אם הייתי עם כובע טמבל ומכנסיים קצרות עולות על הבטן… האם גם היית בא אלי?? כל הטרחה הזאת שאתה טורח לבא אלי מיותרת, אם תטרח כך בתפלה כלפי קוב”ה, בודאי תבא לך הישועה…
מה רבו מעשיך…
פה. אמר רבינו שליט”א אני חסיד של “מיקי שפיצר”, [הנ”ל מסתובב בעולם ומצלם תמונות טבע מדהימות], בספר שלו מקבלים אמונה, מה רבו מעשיך ה’, מי שלא מכיר את הספר הזה, חסר לו בהתפעלות מהבריאה של השי”ת… גם הספר על גוף האדם, זה ממש הכרחי לכל יהודי לראות שם את מהלכי הגוף, זה ממש מבהיל על הרעיון מה הולך בגוף אחד קטן, עולם ומלואו של מליוני פרטים דקים מן הדקים, מי שלא מכיר את כל זה, הוא גם לא יודע ללמוד תוס’ כמו שצריך…
פו. הרב ראובן אלשיך שליט”א הביא לרבינו שאלה אודות מי שהתפלל ערבית ולא אמר אתה חוננתנו ואכל קודם הבדלה, שע”פ הדין קנסוהו להתפלל שוב ערבית, ואדם זה שכח ולא התפלל ערבית, האם מתפלל שחרית ב’, או דנימא שאין תשלומין לקנס, [כפי דמטו הכי משמיה דהגראי”ל שטיינמן זיע”א].
ואמר רבינו שליט”א, אני לא רואה כאן שאלה, אם קנסוהו, הרי דנו אותו כאילו לא התפלל, וממילא מחוייב בתשלומי שחרית. ואין קשר בין נ”ד לדין “אין אדם מוריש קנס לבניו” (כתובות מא ע”ב), [דחזי’ שהקנס אינו מתמשך כולי האי], דהכא “מיניה וביה” עסקי’ ולא במעבר בין גברא לגברא.
ואמרו לרבינו שליט”א שיש לדון לפי הסוברים שיאמר אתה חוננתנו בראשונה ולא בשניה, [כיון דהוא דין בתפלה ראשונה, וכידוע בד’ הגרע”א והגרי”ז וכו’], אם כן מה יועיל כאן שישלים, הלא בפועל לא יאמר בתשלומין את אתה חוננתנו, ואמר רבינו שליט”א דאכן לפי שיטה זו יל”ע.
פז. בליל ר”ה אמרתי קמיה רבינו שליט”א שהשנה הזו “תשפ”ה”, יש בה סימן טוב מהפסוק (תהלים קכז, ג) “שכר פרי הבטן”, ויהי רצון שנזכה שתהא השנה הזאת שנת רחמים, שנה של “יניקה ומוחין” [בחי’ “פרי הבטן”] לאחר כל צער העיבור הקשה שהיה בשנה החולפת… הנה נחלת ה’ בנים – ושבו בנים לגבולם… ואמר רבינו שליט”א, זה לא יאומן מה שאתה אומר עכשיו… סתם ולא פירש…
פח. ואציין כאן למשמרת מש”כ לי הר”י אוסטרן שליט”א שלאחרונה שאלו את רבינו שליט”א אודות מה שאמר בזריקת האבנים שרואה דברים שאחרים לא רואים… האם התכוון לחיסולו של הארור נסראללה ימ”ש, ואמר מרן שליט”א, אני ממתין לדברים יותר גדולים מזה, ושאלוהו האם מתכוין לארור הדומה לו יחיא סינוואר ימ”ש… ואמר רבינו שליט”א, לא!! אני ממתין לחיסולו של “מלך זקן וכסיל”…
פט. אחד בא לרבינו שליט”א לברך ולהתברך בשנה טובה, אמר לו רבינו שליט”א, “אל תכריח את הבן שלך ללכת עם כובע על הראש”… גם אני הולך בלי כובע ולא חסר לי כלום”… והוסיף רבינו שליט”א ש“כל האילוצים שמכריחים את הילד לעשות דברים בכח, סופם שמביאים לידי קלקול”… [לאחר שיצא ההוא מאת רבינו שליט”א, אמר לי, שהדבר היה פלא גדול בעיניו, כי מעולם לא דיבר עם רבינו על נושא זה].
צ. ביום שבת קדש בעת קריאת התורה, בזמן שקראו התוכחות הקשות והקללות אמר רבינו שליט”א, “זה הולך על ליברמן ורון קובי ולפיד”… ואמרתי לרב, הלא ר”ק כבר נדחה מדחי אל דחי ושמו לא נזכר אפי’ בתורת פקיד זוטר ומפלתו הגדולה הגיעה עד לשמים, ואמר לי מרן שליט”א, אני לא מדבר על בן אדם אני מדבר על “מושגים”… יש בעולם מושג שנקרא “רון קובי” ו”ליברמן”.. הן ותולדותיהן כיוצא בהן…
צא. שאלו את מרן שליט”א מה לברך על הממתק המתוק הנקרא “בונבון”, [אותו זרק מרן שליט”א כמה פעמים אל הציבור ל”מיתוק הדינים”], שהוא מלא שוקולד ויש בו רובד פנימי של דגן דקיק.
ואמר רבינו שליט”א, שבנ”א לא חפצים בשוקולד בלבד שהוא קשה לאוכלו כמות שהוא, והחלק של המזונות עביד לטעמא שעל ידי זה נעים לאכול את השוקולד, וא”כ יש לברך על זה “מזונות” כדין כל שיש בו מה’ מיני דגן שברכתו מזונות גם כשהוא מועט – כשבא לטעם. וכ”כ הגרש”י שטיצברג שליט”א בס’ “שערי הברכה” (עמ’ תקכב). וכן העלה הרי”י גולדמן שליט”א בס’ “הברכות כסידורם” (עמ’ לב).
צב. והסברא הנ”ל שאמר רבינו שליט”א, לכאורה יש לדון בה להיפוך, דכיון שהדגן לא בא אלא להנעים את אכילת השוקולד א”כ אינו אלא משרת את המאכל ואין לו חשיבות בפנ”ע. ורבינו לא ס”ל לה מילתא, ולדידיה בכגון דא חשיב בפנ”ע. וראה מה שכתבנו במקום אחר במצב הממוצע שבין דגן הבא “לטעם”, לבין דגן הבא “לדבק”, דהיינו שהדגן מונח במאכל כדי “לשדרג” אותו, האם הולכים בתר הדגן או בתר שאר המאכל. [וידוע בזה תשובת ה”אבני נזר” וכו’. וכעת אכמ”ל].
צג. והרה”ג רא”ר כהן שליט”א בס’ “מעשה הברכה” (פ”ב סי”ט, ובהערות שם, ובעמ’ תא) כתב, שלפעמים יש לברך על “בונבון” שהכל, ופעמים שיש לברך “מזונות”, והכל תלוי לפי כוונת האוכל. [ויש לדון על חלק מדבריו שם].
צד. ובס’ “שערי הברכה” מהדורא אחרונה (עמ’ תקמט) הדר ביה מהנ”ל, וכתב שיש לברך על הממתק הנ”ל ב’ ברכות, על הקמח מזונות, ועל השוקולד שהוא מרובה מאד וקיים בפנ”ע – יש לברך שהכל, ושטוב לפטור ע”י ב’ ברכות על מאכלים אחרים שברכתן שהכל ומזונות.
צה. מרן שליט”א שאל את הסובבים אותו לפני התקיעות האם יש דין לאחוז את השופר ביד, ונפק”מ אם יכול לתקוע בשופר המונח ע”ג השלחן, וכן יש לדון אם היתה חציצה בין השופר לבין היד האוחזת בו, החברים החלו לפלפל ולומר צדדים בזה, וכולם בקשו להביא ראיה ממ”ש בר”ה (כז ע”ב) דשיעור שופר “טפח”, כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן, וכמובן שאין כאן ראיה ברורה כלל, שיש לומר דשיעור אחיזת יד הוא “סימן” ולא “סיבה”.
צו. ואמר מרן שליט”א תביאו מסכת ראש השנה, ופתח את התוס’ (בדף לד ע”א, ד”ה נעבריה) שכתבו, “פירוש שיאחזנו בידו ויתקע, ולא שיניחנו ע”ג שום דבר ויתקע”. ע”כ. הרי מפורש יוצא שיש דין לאחזו בידו. [וראה ב”מקראי קדש” על (ימים נוראים, סי’ יב) שפלפל בשאלה זו, והביא ד’ התוס’, ושוב כתב בשם הגר”י אברמסקי שדחה הראיה, די”ל דהתוס’ באו לומר שהשופר צריך להיות ראוי למצב שיאחז בו ולא שיש דין בפועל לאחזו בידו. עכ”ד]. ואמרתי למרן שליט”א שאולי יש לקשר זה לפלוגתת קמאי אי המצוה בתקיעה או בשמיעה, והיה נראה שלא ניח”ל לומר כן. [שו”ר מש”כ הגר”י כהן ב”הררי קדש” על המקראי קדש שם].
צז. שוב אמר מרן שליט”א, ומה יהיה הדין אם תבא רוח ותתקע בשופר, הרי זה ברור שלא יצאו ידי חובה, [וכיסהו הרוח דחולין (פז ע”א) שאני דהתם סגי בתוצאה. וע”ש כל פרטי הדינים], כיון דבעינן מעשה דגברא בתקיעה, ולפי”ז נלמד שאם התוקע הוא “גברא רבא” מסתמא יש בזה ענין טפי, דלא בעי’ רק שמיעת קול שופר, אלא “גברא משמיע”, אמור מעתה, כמה חשיבות יש לקול שופר היוצא מפי גברא רבא.
צח. ובעיקר החקירה הנ”ל, הנה הרמב”ם (פ”א משופר ה”ג) כ’, “שופר הגזול שתקע בו יצא, שאין המצוה אלא בשמיעת הקול, אף על פי שלא נגע בו ולא הגביהו השומע יצא, ואין בקול דין גזל”. הרי שאי”צ לאחוז את השופר בידו. [ועמש”כ בעלי תמר לירושלמי רפ”ג דסוכה]. וראה מש”כ הגר”י זילברשטיין שליט”א בחשוקי חמד (ר”ה שם). ועפרש”י בסוגיא שם. ודו”ק.
צט. אברך אחד הגיע לרבינו שליט”א ואמר לו שלמד בליל שבת בספר “שמע שלמה” החדש של מרן שליט”א וראה שם חידושים מופלאים… ומרן בענות קדשו לא יכל לקבל השבח, ואמר לאותו אברך שכבר חיבר ספרים, “ספר אחד שלך שוה עשרות ספרים שלי, אני רק מקשקש עם העט כל הזמן”…
ק. ר’ שמואל קוק שליט”א [בן מרן] שאל את מרן בשבת שובה על הפסוק בפרשת האזינו (לב, יט) “וַיַּ֥רְא ה’ וַיִּנְאָ֑ץ מִכַּ֥עַס בָּנָ֖יו וּבְנֹתָֽיו”, דלכאורה טעמא בעי אמאי הטעם של “טרחא” מפסיק בין בניו ל”ובנתיו” הלא חדא אינון ואית בהו וא”ו החיבור.
ומיד השיבו מרן שליט”א שיש בבנים ב’ עוונות חמורים דלא שייכי בבנות, והם, עוון פגם הברית ועוון ביטול תורה, ועוונות אלו מקטרגים ומכעיסים כלפי מעלה בראש, ולכן אתי טעמא ופסיק להורות על הנ”ל.
[וראה בשו”ת “תורה לשמה” של גאון עזינו הרי”ח הטוב מבבל זיע”א (סי’ ..) שביאר דזה הטעם שמזכירים החולה בשם אמו, כיון דבעת צרה עדיף שלא להזכיר שם אביו שבו שכיח העוונות הנ”ל, ויכול להגיע קטרוג עי”ז].
בברכה רבה
יקותיאל דטבריה
אולי יעניין אותך גם :
סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום