אפליקצית עץ חיים
סגירת חלון או דלת – צוואת ר”י החסיד
שאלה: אני משפץ כעת את הבית, ולפי התכנית ישנם כמה שינויים והפועלים אמורים לסגור כמה חלונות וגם לסגור פתח של חדר אחד, וכעת נודע לי מרב אחד שיש בזה חשש סכנה, שאלתי ובקשתי לדעת בדחיפות כדת מה לעשות.
תשובה בקיצור: ענין זה שלא לסגור דלת או חלון, אין לו מקור בתלמוד או בראשונים, מלבד מה שגילה זאת רבינו יהודה החסיד, והרבה חוששים לזה, ויש גם גדולי עולם שהחמירו בזה מאד מאד. ולמעשה השיבני מרנא הגר”ד קוק שליט”א, כי מי שאינו יודע מדבר זה, או שיודע ואינו חושש, יכול לסתום הפתח, וגם מן שמיא לא יקפידו עמו.
נימוקים ומקורות
א. הנה ענין זה של סכנה בסגירת פתחים בבית, שורשו בדברי חד מן קמאי הוא ניהו רבינו יהודה החסיד בצוואתו הידועה הניצבת בראש ספר חסידים (אות כ) וז”ל, “לא יסתום אדם חלון או פתח לגמרי שלא יזיקו השדים, כי דרכן לצאת בו, אלא ינקוב בו נקב”. ומצינו לרבים וטובים שהעתיקו דבריו, והזהירו מפני הסכנה שיכולה להיות בסגירת הפתח, כיון שהשדים רגילים לצאת ולבא מאותו פתח, והם מקפידים כאשר סותמים להם את המקומות הללו. ובדור האחרון ידוע על כמה גדולים שחששו לזה ומתוכם כעין החשמל הגה”ק מהר”א מבעלזא זיע”א דקפיד בזה טובא, כמסופר בס’ “טובו אהליך” (פ”ב סי’ ו).
ב. ואכתוב מקצת מן הגדולים הקדומים שהביאו את דברי ר”י החסיד כהלכה פסוקה, ראה לדוגמא בס’ מעבר יבוק (שפתי צדיק פ’ כו), ובס’ קרה מקר”ה (איזמיר תר”ב, די”ד ע”ב) ובכנה”ג (יו”ד סי’ קעט), ומזמור לאסף (דקל”ט ע”ב), ועצי העולה (דס”ט ע”א). ועוד רבים וטובים. ובס’ שלחן חי (לובלין תרצ”ג, די”ט ע”א) ובשו”ת תורת יקותיאל (קמא, סי’ טו) כתבו, שהעולם נזהרין בזה מאד. וראה מש”כ בכיו”ב אלוף נעורינו מרן הגרי”ח סופר שליט”א בס’ “אור משה” (סי’ א) מפי סו”ס.
ג. אמנם יש רבים וטובים שאינם יודעים כלל מסכנה זו, ויש לדון אם יש ענין לומר לחבירו שלא יעשה כן, כיון ד”חמירא סכנתא מאיסורא” (חולין י ע”א), או שיש לומר על כגון זה “שומר פתאים ה'”, ובפרט שהיא סכנה סגולית ואין הטבע מעיד עליה. ובאמת שכ”כ בתשו’ בית דוד משאלוניקי (חיו”ד סי’ נו) דצוואת ר”י החסיד לא נתפשטה בעולם, ושומר פתאים ה’. ע”ש. וגם ידוע שהנוב”י תנינא (אה”ע סי’ עט) כ’, דצוואת ר”י החסיד אינה לכל העולם כ”א לזרעו אחריו. ומפורסמת עובדא על הדברי חיים מצאנז זיע”א שציוה את נכדו מהר”ש מבאבוב לסגור חלון לגמרי, משום ענין מסויים, ורק אז הצליח להביא בנים לעולם. ראה “ארזי הלבנון” (עמ’ קז). אכן הוראת שעה היתה.
ד. ובפרט אם סוגר חלון זה ועושה באותו קיר חלון אחר כמותו, דכתב בס’ “מילי דחסידותא” (על צוואת ריה”ח, אות כג) שבזה אין חשש כלל. [וידוע מה שהעיד הגרש”ה וואזנר זצ”ל ששמע מהחזו”א זיע”א דכל שאינו ממש כנידון הצוואה יש להקל, וכגון פתח אוורור וכיו”ב שאינו חלון או דלת דשפיר אפשר לסותמו. ראה “מבית לוי” (ח”ז עמ’ מד), ושו”ת שבט הלוי ח”ט (סי’ קסה אות ג), ובאגרו”מ יו”ד (ח”ג סי’ קלג). ועוד].
ה. וגאון עזינו החיד”א בתשו’ “יוסף אומץ” (סי’ לז) אל מהר”ר משה חיים סוסקינו זצ”ל, אודות סגירת חלון שבין בית לבית כנסת, שהרב השואל צידד להתיר, וציין שם לכמה דוכתי בתלמוד מענינים אלו. והשיבו הגחיד”א, דגם בבית הכנסת יש להזהר בזה, הגם דהוא אתרא קדישא דשכינתא שריא ביה. והביאוהו בקיצור הרמ”א מאלער בהגהות דמשק אליעזר על צוואת ריה”ח (קראקא תרנ”א, די”ד ע”א), והגר”ר מרגליות ב”מקור חסד” (ע”ס חסידים שם אות ל). וע”ש מה שציין עוד בזה. וראה זבחי צדק (סי’ קטז אות עח) שהבי”ד החיד”א, וכ’, דנוהגין בבגדאד להניח קנה חלול מצד לצד.
ו. ובדידי הוה עובדא כאשר הייתי עסוק בבניית הבית כאן בעיה”ק טבריה, שהייתי צריך לסתום חלון בבית לרגל השיפוץ, ושאלתי ממרנא הגר”ד קוק שליט”א כדת מה לעשות להלכה ולמעשה, ואמר לי שלדעתו בעניני צוואת רבי יהודה החסיד נאמר מאי דאמרי’ בפסחים (קי ע”ב) “כללא דמילתא, כל דקפיד קפדי בהדיה, ודלא קפיד לא קפדי בהדיה”. והגם דמסיים הש”ס התם, ומיהו למיחש מיבעי, וע”ש ברשב”ם (ד”ה כל). הני מילי בדברים הנאמרים בתלמוד, לא כן בצוואת ריה”ח, דמאן דלא קפיד ל”צ למיחש כלל. וכן בענין שמות חתן וכלה והורים ס”ל לרבינו שליט”א דאי”צ לחוש כלל, הן בני ספרד והן בני אשכנז. וראה מש”כ בכיו”ב בשו”ת יחוה דעת (ח”ג סו”ס עז). ובשו”ת מעשה נסים הכהן (ח”ה סי’ נא).
ז. ולאחרונה נתפרסמה עובדא בעיר הקדש צפת שהיו רעשים וקולות מוזרים בבית מסויים וכמה נזקים אירעו בו לכל השוכרים שבאו בשעריו, ואמר לי ידי”נ רע”א הי”ו, שהלך בעל הבית לשאול ולהתייעץ על זה אצל כ”ק האדמו”ר מאמשינוב שליט”א, ושאל אותו אם סתם פתח פתוח, והשיב שאכן סתם פתח מסויים כיון שהעביר את הדלת למקום אחר, ואמר לו האדמו”ר, שיעשה חור בפתח, וכמו שכתבו בכמה ספרים על הסותם חלון או דלת שישאיר שם צינור וכיו”ב, כדי שלא יסתם לגמרי, וכן עשה, ומיד פסקו כל ההפרעות. ויהי לפלא. ולא ידעתי וגם לא בדקתי בעצמי פשרן של דברים.
ח. וגם מרנא הגר”ע יוסף זיע”א חשש לענין זה של סגירת חלונות ופתחים, כמ”ש בס’ “הליכות עולם” (ח”ז עמ’ רכא). וכפי הנראה דעתו היתה בתחילה להקל מאד בענינים אלו, ושוב בזקנותו תברא לגזיזיה וחייש טפי לסכנתא הנ”ל, וידוע שבצעירותו לא חייש כל כך לענין צוואת ריה”ח בשם חתן וחמיו או כלה וחמותה, כמבואר בתשו’ יבי”א ח”ב (אה”ע סי’ ז). ובס’ הליכות עולם (שם עמ’ רכב) הדר הוא לחוש לזה ולהוסיף שם לחתן ויחזיק בו ל’ יום וכו’. ע”ש. ועמש”כ בס”ד במק”א אודות מי שפתח חלון ומזיק את חבירו בהיזק ראיה, וחושש לסותמו מפני צוואת ריה”ח, דאין טענתו טענה, דמלבד שיכול להשאיר קנה חלול, הרי פתח זה אין לו קיום מצד הדין, וכסתום דמי. וע’ ב”ארזי הלבנון” המצויין לעיל (שלהי אות ג). ודו”ק. ואכמ”ל.
האם שכיחי שדים בא”י
ט. וחשבתי לומר שארץ ישראל המקודשת שונה היא מחו”ל, ומכיון דכל החשש של ר”י החסיד הוא מפני דרך הכבושה לשדים, אולי המבדיל בין קודש לחו”ל, יבדיל ג”כ בענין זה שבא”י דלא שכיחי שדים, א”כ אין בעיה בסתימת החלונות. וידוע שכך היה רגיל על לשונו של זקן המקובלים מהר”ר יצחק כדורי זיע”א, שבא”י לא שכיחי שדים כמעט בכלל. וע’ בס’ דברי יצחק (עמ’ קסה) משם הגר”י כדורי, ומשום האי מיעוטא יש לחוש גם בא”י למ”ש בשו”ע (סי’ תקנא סי”ח) בענין קטב מרירי בימי בין המיצרים.
ומצאתי להגאון חתם סופר בחי’ לגיטין (נה ע”ב) שכתב בהדיא, דהשדים ומזיקים המבעיתים את האדם נמצאים רק בחו”ל, לא כן בא”י דלא נמצאים, ולכן כתיב (ישעיה לג) “פחדו בציון חטאים”, כי בציון אין פחד משדים אלא מחטאים, משא”כ בחו”ל דגם ללא פחד החטאים, איכא פחד שדים. עכ”ד. וכן כתב כמעט במפורש הגאון ר’ יחזקאל עזרא רחמים [היע”ר מבבל] בס’ “כנסת יחזקאל” (מע’ שדים).
ואמנם מרן הגרי”ח סופר שליט”א בס’ “כנסת יעקב” (סי’ טל, עמ’ קכד) הביא בבקיאותו הנוראה ממצולות ים התלמוד והמדרשים שיש שדים גם בא”י, ודחה לגמרי הקדמה זו דליכא שדים בארץ הקודש, [ולא הזכיר מד’ החת”ס]. וע”ע בס’ הדר יעקב ח”ו (סי’ א, עמ’ כד בהערה). מ”מ אכתי י”ל, דלא שכיחי כולי האי וכמ”ש הגר”י כדורי, וגם י”ל דדורות קדומים שאני, וככל שנתאחרו הזמנים מעמיא עמיא ואזלא גבורת השדים, וכעין הידוע בכמה מילי שירד הכח, כי זה לעומת זה עשה ה’, ובזמן שהקדושה היתה גדולה מאד, לעומתה גם כחות טומאה היו גדולים. וכעי”ז מבואר בלשון הגרי”ח מבבל זיע”א בס’ בן יהוידע (פסחים קט ע”ב, ד”ה לא).
י. ובפסחים (קיב סע”ב) מבואר, דר”ח השאיר לאגרת בת מחלת אפשרות להסתובב בלילי רביעיות ולילי שבתות, ושוב בא אביי ובטלה, ומשמע דביטלה לגמרי. [וסיפר מרן שר התורה הגר”ח קניבסקי שליט”א ששאל את החזו”א זיע”א למה אין העולם נזהרין שלא לעבור בין ב’ דקלים, והשיבו שכבר גירש אביי את המזיקים, ובמה שנהגו להזהר שפיר יש להזהר. ע”כ. הובא במבוא לס’ היקר “שמירת הגוף והנפש”].
והנה בתענית (כג ע”א) הגמ’ מבארת את הפס’ “ונתתי גשמיכם בעתם”, אלו לילי ד’ ולילי שבתות, ופרש”י משום אגרת בת מחלת. וצ”ב דהא ביטלה אביי, וכן העיר מהרש”א שם. ושמא ס”ל לרש”י דאכתי אית לה שיריים בימים אלו, ולא בטלה לגמרי, וכמ”ש התוס’ בשבת (כ ע”ב) דלשון בטל לאו בדוקא, אלא שלא היה מצוי כ”כ. ע”ש. דון מינה ואוקי באתרין. וע’ זהר (ויקהל דר”ה ע”א). ועוד יש להרחיב בזה בכמה פנים, וכעת עמ”ק במקומו. [שוב שאלתי שאילתא דא ממורינו הגר”ד קוק שליט”א והשיב כעין הנ”ל].
בברכה רבה
יקותיאל דטבריה
אולי יעניין אותך גם: