היום יום שני ו’ אלול תשפ”ד, בשעה 10 וחצי בבוקר, יצאתי מביתי בטבריה לכיוון ירושלים כדי לקיים מצות “כיבוד אב”, יחד עם הנהג המסור והיקר חברי הטוב ר’ דוד כהן ה’ ישמרו ויחייהו.
בצומת גולני אמרנו תפלת הדרך, ועל פי מנהג מרן הגאון הקדוש רבי דוב קוק שליט”א אני מוסיף לומר “ותצילנו ממחבלים רעים”…
בשעה 12 וחצי לערך הגענו לקראת סוף המנהרה היוצאת לכביש הנכנס לירושלים, וראינו כמה אנשים עוצרים את כל הרכבים… האנשים לא היו בדמות “שוטרים” או “חיילים” רגילים, אלא דמויות לא רגילות… כבר הובן שיש משהו שמתרחש כאן…
דוד כהן הי”ו ניסה להיות ראשון בכביש כדי להמשיך בנסיעה מיד כשישחררו אותנו מהעצירה האכופה הזאת, אך “קאייה לבנה” התעקשה היא להיות ראשונה, וידידי ר’ דוד ויתר ולא התעקש…
לאחר כמה רגעים, הגיע מחבל ארור ברכבו, וכיון שהיה חסום להמשיך לדרכו מפני הרכב הראשון שעמד בשמאל הכביש, והקאייה מימינו, לכן המשיך בכח וניסה להסית את הקאייה בכדי לרוץ ולחבל בישראל, ע”י המטען הנורא שהיה בתוך הרכב…
בשניות אלו עטו עליו כמה מאנשי הבטחון שברו את חלונות הרכב בפטיש והגיעו אל המחבל ימח שמו עם נשקים, והוציאוהו כמו כלב מהמלונה אל רכב המעצר…
הנהג אמר מיד, הנה “כחו של ויתור”, אם הייתי במקום הקאייה… הייתי נחבל ומי יודע מה עוד… וגם ניזוק ברכבי וכו’… וכבר אמר החפץ חיים זיע”א, “נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי מוותר מפסיד”…
ונוסף גם הוא, תחושת ההגנה של המצוה ללכת לכבד הורים, כמו שאמר שלמה המלך “שומר מצוה לא ידע דבר רע”, ואמרו חז”ל “שלוחי מצוה אינן ניזוקין”.
תהלות לאל עליון
ומן הנסים הגלויים נדע ונבין שכל רגע ורגע הוא “נס נסתר” וכמו שכתב רבינו הרמב”ן זיע”א
הכותב בהודיה ושבח לבורא עולם
יקותיאל דטבריה
סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום