מרן הגר”ד קוק שליט”א הוראה ברורה בענין כשרות הביצים

מרן הגר”ד קוק שליט”א

הוראה ברורה בענין כשרות הביצים

א. נודע בשערים שמרן הגר”ד קוק שליט”א, אינו אוכל שום דבר מן התעשיה, וטענתו ידועה, שכל החומרים המשמרים שיש במאכלים הם נזק ברור לגוף האדם, ומקשים על העיכול וכו’, ואין זו דרך שמירת הפקדון שנתן הקב”ה בידי האדם. ופעם אמר לי מרן שליט”א שאחת הבעיות לאכול דברים לא טבעיים, היא משום שזה גורר “ביטול תורה”, כיון שהגוף מתעייף יותר לעכל דבר שאינו טבעי, וממילא האדם זקוק לישן יותר… וחבל על כל רגע שאפשר ללמוד ומאבדים אותו בשינה… בינה זאת!! ומטעם זה רבינו שליט”א לא אוכל מהביצים הנמכרים בחניות, שהעופות מוזרקים ויש בביצים כל מיני ענינים, ומסתפק רק מ”ביצי חופש” הנלקטים עבורו מלול התרנגולים ליד חוות העזים הידועה.

ב. ואספרה עובדא דהוה לפני כשבוע ימים, כאשר ידידינו הרה”צ ר’ איתם זאב שליט”א זיהה ביצה שהגיעה מהחווה הנ”ל ששני ראשיה שוין, ומיד נתעורר לומר לרבינו שליט”א דיש לדון שלכאורה היא אסורה באכילה,  דהא קיי”ל בע”ז (מ ע”א וע”ב) ובחולין (סד רע”א) דביצה ששני ראשיה “כד” או “חד”, הרי זו ודאי ביצה של טמאה, וצורת הביצה המותרת באכילה – כשהיא בצורת “אליפסה”, וכמבואר כל פרטי דין זה ביו”ד (סי’ פו). ע”ש.

ג. ואמר רבינו שליט”א: נראה לי פשוט וברור, שאם אנו רואים שהביצה הזו יצאה מתרנגולת טהורה, לא איכפת לן כלל בצורתה, שהרי היוצא מן הטהור טהור אפי’ יצא בצורת טמא, [וכמ”ש בבכורות (ו ע”א וע”ב) על “גמל במעי פרה”, וראה הפרטים ביו”ד סי’ עט]. ומה שאמרו רבותינו שהביצה ודאי אסורה, היינו כשבאה ביצה ממקום שיש רוב עופות טהורים, וקמ”ל דבכגון דא לא סמכי’ על דין “רוב” להתיר, כי הסימן הזה של “כד כד” או “חד חד” – עדיף מרוב.

ד. והנה כתב בשו”ע שם שגם אם המוכר אומר על ביצה שהיא “כד כד” או “חד חד”, שבאה מעוף טהור, אין להאמינו. וכתב הש”ך (שם סק”א), דאפי’ הוא ישראל שמוחזק בכשרות ואומר שהם מעוף פלוני ואנו יודעים באותו עוף שהוא טהור, אין סומכין עליו, מפני שהוא ודאי טמא, וזה המעיד שקר ענה. עכ”ד. וע”ש ב”פרי חדש” מה שביאר ד’ הש”ך.

ה. והעירו מהדברים הנ”ל לרבינו שליט”א, ושוב אמר, אין מה לדבר ע”ז בכלל, הרי אני אוכל את התרנגולת עצמה, וניכר עליה שהיא מזן “בלאדי” שאין בו שום חשש כלל ועיקר, א”כ מה יש לדון על היוצא ממנה?! ולומר שצורת הביצה תגלה על התרנגול שהוא טמא, זו לא שמענו כלל ועיקר, ודי בזה.

ו. ושו”ר שכ”כ מהר”ח בן עטאר זיע”א ב”פרי תאר” (שם סק”ב), “דהיכא דאיכא לפנינו עוף טהור הנאכל במסורת ובסימנא, והטיל ביצה על זה הדרך [כד כד או חד חד], נראה דשרי ולא סתרינן לקבלתינו בעוף זה דטהור הוא אלא דבעינן דאותו מין עוף קבלתו חזקה ואין לחוש במינו לשום תערובת עוף טמא” וכו’. ע”ש. וכן העלה מהר”ר עבדאלה סומך ב”זבחי צדק” (שם ס”ק ב), ובכה”ח סופר (שם סק”ג). וע”ע בשו”ת אהל משה לובצקי (סי’ ג) בשם מהרי”ל דיסקין ומהר”ש סלאנט זיע”א.

ז. וכן ראיתי לרבינו הפמ”ג (סי’ פו, שפתי דעת סק”ו) שהיום [י’ אייר יומא דהילולא דיליה] אשר כה כתב, “ומיהו [אם] בדק בלול של תרנגולים ומצא ביצה שב’ ראשיה כדין או חדין, כתב [בשו”ת] “הלכות קטנות” [ח”א סי’ לד] דשרי, דאם ימדוד יראה שראשה אחד כד ואחד חד. והביאוהו לחם הפנים ובית לחם יהודה”. עכ”ד. וראיתי בשו”ת הלק”ט שם שכתב שבא לידו כגון זה כמה פעמים והבחורים מדדו וראו שיש “כד חד” כחוט השערה, וכל מידות חכמים כן הוא. עכ”ד.

ח. וכעובדא דא ממש הוה עם מרן החזון איש זיע”א כפי שהעיד מרן הסטייפלר זיע”א שהביאו לפני החזו”א ביצה שהיו ב’ צדדיה שוין, ואמר, “אבל הביצה בכל זאת באה מתרנגולת כשרה”… וביאר הסטייפלר שכוונת החזו”א היא דבקושטא אם ימדדו את הביצה היטב יראו שכן יש בה “כד חד”, ורק למראית העיין השטחית היא “כד כד” או “כד חד”, וכמ”ש הפמ”ג ביו”ד שם בעובדא כזו. ומובא כ”ז בס’ “ארחות רבינו” ח”ד (עמ’ כג).

ט. אכן יש לדון דשמא אין לאדם אלא מה שעיניו רואות, וכמו שכתבו הפוסקים בכמה מילי, [ריבוע דתפלין וצורת האותיות ועניני אתרוג ולולב וכו’], ומה יהני לן למצוא פתח היתר ע”י מדידה דקה מן הדקה.

י. ונראה דכוונת הדברים היא, שמוכרח להתיר מצד דין היוצא מן הטהור, רק שיהיה קשה דזה סותר את ההלכה למשה מסיני בסימני ביצים, וע”ז קאמר דאם תמדוד תמצא שיש כאן סימן דק מן הדק. וצע”ע.

יא. ושוב מצאתי כעת בחידושי מרן שליט”א בכתב יד שכבר כתב סברא הנ”ל דהיוצא מן הטהור טהור, ושוב הביא בזה עוד ביאור נאה להתיר ע”פ ד’ הרשב”א הידועים בתשו’ ח”א (סי’ צח) והביאו הרמ”א ביו”ד (סי’ נז סי”ח) לגבי טריפות שאמרו חז”ל, שאע”פ שאדם רואה בעיניו טריפה שחיה יותר מי”ב חדש, אין לנו להכחיש בשום אופן מה שאמרו חז”ל, ואל תאבה ואל תשמע למי שמבקש להקל ראש בזה, כי לא תהא כזאת בישראל וכו’. ע”ש הרחבת לשון הרשב”א.

יב. וע”ש בש”ך (ס”ק מח) דגם אם יש בה יותרת וחיה טפי מי”ב חדש, שאמרו חז”ל שהיא טריפה, אין לנו להכשירה, אלא נס שהוא שהמשיכה לחיות. [ובתשו’ הרשב”א כותב שם ב’ מהלכים, הראשון שאין להאמין לזה. והמהלך השני, דמ”ש שהיותרת טריפה וע”כ לא חיה יותר מי”ב חדש, עיקר הטרפות הוא ביתור האבר, והזמן – “סימן” הוא ולא “סיבה”. ע”ש היטב. והש”ך הנ”ל אזיל בדרך זו לכאו’].

יג. אמנם יש שביארו בד’ הרשב”א, שחז”ל כשהביאו לפנינו את מנין הטריפות דברו לפי “אלפיים תורה”, וכך נקבע הדין לשעה ולדורות, ומה שבדורות מאוחרים יש מצב אחר בזמן חיות הבהמה, אין זה סותר כלל את מה שקבעו מראש מקדם, והאיסור במקומו עומד, וכעי”ז כ’ מרן החזו”א (יו”ד סי’ ה אות ג). ע”ש. [וי”ל דהחיות שלפנינו היא כזנב הלטאה שמפרכס, כ”כ רבינו שליט”א בס’ “רמון פרץ” עמ’ רפח. וע”ש בנידונו לענין דחיית מילה בתינוק חולה], וראה מה שהביאו בהערות לשו”ת הרשב”א (מכון ירושלים שם, הערה 30). ומעתה י”ל דה”ה בביצים לקולא, שהסימנים שאמרו הם לפי אלפיים תורה, ולכן עתה יכול להיות שמתרנגולת יצא סימן שלא כפי שקבעו מראש מקדם, אך היתר היוצא מן הטהור נותר לא כהתה עינו וגם הוא נותר כמראש מקדם.

יד. ועמש”כ רבינו שליט”א בס’ “רמון פרץ” (עמ’ פז) ע”פ האמור ליישב את קו’ התויו”ט (פ”ג דחולין מ”ד) אמאי לא תנינן לניטל הזפק ברשימת הטריפות, ושמעי’ לה רק מכלל דאם ניקב הזפק כשירה. וראה עוד שם (עמ’ שז) שדן אם לקשר יסוד ד’ הרשב”א הנ”ל לסוגיית התקטנות הביצים בזמנינו. ע”ש מה שחילק בין השוין. וראה עוד לו בס’ “הערות” (עמ’ שטז). ובס’ “פרח מטה אהרן” (עמ’ קכו).

טו. ובר מן דין איכא לשיטת הלבוש שהביא הש”ך (סי’ פג ס”ק כו) בענין ביצי דגים [שגם בהם בעינן “כד חד”], דאם המוכר נאמן ומוחזק בכשרות, מאמינים לו אפי’ רואים לפנינו “כד כד” או “חד חד”. ע”ש. וכבר כתב הש”ך דחלילה לסמוך ע”ז וכו’. ע”ש. ורמז עליו הש”ך גם בסי’ פו הנ”ל. ועמש”כ בפלוגתתם בס’ שערי בנימין (יו”ד סי’ פג ס”ח).

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

עריכה: ישראל דן רווח (מידן רווח) – טבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום