כללי עניינים כלליים

מרן הגר”ד קוק שליט”א בביאור הנהגת “רבא” בלימודו והנהגתו כלפי צורב”מ…

מרן הגר”ד קוק שליט”א

סוד חביבותו של “רבא” לת”ח בדין תורה…

א. שבת (קיט ע”א): אמר רבא, תיתי לי דכי אתא צורבא מרבנן לקמאי לדינא, לא מזיגנא רישי אבי סדיא כמה דלא מהפיכנא בזכותיה.

ופרש”י, שאמר רבא דמשום שחיבת תלמידי חכמים עלי, איני מניח ראשו על הכר, עד שאראה אם יש בדבריו לזכותו. עכ”ד.

ב. וצ”ב בזה, הלא אם יש צד להפך בזכותו של צד אחד מהנידונים, שהוא זכאי ולא חייב, א”כ חובה מוטלת על הדיין לעשות זאת עבור כל איש ישראל, ולא רק בעבור “צורבא מרבנן”. ורב אחא”י שליט”א הראני מה שכתב הגר”א שיק ב”עין אליהו” שם. ואכתי צ”ב.

ג. ומרן הגרי”ש אלישיב זיע”א ב”הערות” לשבועות (ל ע”ב, ד”ה לדונו יפה) ביאר, שהרי המציאות היא בכל דין תורה שפוסק הדיין, לאחר שיקול דעת של שעה או יותר, וברור שאם היה מתיישב יותר ויותר שעות בסוגיא, היו לו תובנות חדשות בפסק, ואולי היה משנה את פסק ההלכה, אלא שאינו מחוייב להתעמק בזה עד בלי די, דלא נתנה תורה למלאכי השרת. ומ”ש “דמהפיכנא בזכותיה”, הגם שיש צד שלבסוף יחייבו, היינו נמי זכותא בשביל הצורב”מ, שמצילו מאיסור גזל. עכת”ד מרן הגריש”א. [וראה מה שכתב בזה הרה”ג ר’ הלל קצנלבוגן שליט”א בהקדמתו לשו”ת “בצדק תשפוט”].

ד. ומרן הגר”ד קוק שליט”א אמר לבאר הענין באופן חדש, דרבא בא ואומר, אני “סיני”… [כדאיתא שלהי ברכות ושלהי הוריות], כל מה שקשור לסיני – קשור אלי… וכשמגיע “צורבא מרבנן” אצלי לדין, זה יוצר אצלי “זרם”… ולא ב”הלכות דעות” אני מדבר… אלא בהלכות “ביולוגיה”… זה ההשגה שלי… “רבנן” זה “רב”… אני “רבא”… על כרחי אני מחושמל כשבא לפני צורבא מרבנן… [והדברים משלימים ומאירים לדברי זקינו מרן הגריש”א זיע”א].

 

ה. ואמרתי לפני רבינו שליט”א שיש להתאים את הנ”ל עם מה שאמרו בשבת (פח סע”א) דרבא בעת שהיה מעיין בשמעתא, יתבה אצבעתא דידיה תותי כרעא, וקא מייץ בהו, וקא מבען אצבעתיה דמא. ע”ש.

ורבינו שליט”א אמר כ”פ שיש לשאול על זה, מה שבחו של רבא שלא הרגיש ביציאת הדם מאצבעותיו?? הלא גם גדולי ישראל בדורות האחרונים לא הרגישו שנכבתה הסיגריה על אצבותיהם – לרוב שקיעותם בלימוד, ויש שמרוב עיונם הסכימו שינתחום ללא הרדמה!!! [וכנודע ממרנן הבית הלוי והגרח”ע מוילנא ועוד ועוד], ובודאי שהשגת רבא היה פי כמה וכמה ידות מאלו…

וביאר מרן שליט”א שכל מה שמספרים על גדולי ישראל, אין זה אלא מצב זמני של שקיעות שבו היתה להם “התפשטות הגשמיות”, אבל אצל רבא השגת התורה כסדר היתה אך ורק במצב של הקזת דם על התורה, כל הביולוגיה שלו הפכה להיות מסירות למען השגת התורה, וכל כולו היה אך ורק חתיכה דאורייתא, וכעין מ”ש בברכות (סג ע”ב), אמרי דבי רבי ינאי, מאי דכתיב “כי מיץ חלב יוציא חמאה ומיץ אף יוציא דם ומיץ אפים יוציא ריב”, במי אתה מוצא חמאה של תורה – במי שמקיא חלב שינק משדי אמו עליה וכו’. ע”ש.

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

 

 

 

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

5 1 הצבעה
דירוג פוסט
Subscribe
Notify of
guest
0 תגובות
הישן ביותר
החדש ביותר הכי הצבעות
Inline Feedbacks
הצג את כל התגובות