מרן הגר”ד קוק שליט”א אודות רפואת “מי דקלים” בזמנינו

מרן הגר”ד קוק שליט”א

אודות רפואת “מי דקלים” בזמנינו

א. לאחרונה פורסם מחקר מעניין ומיוחד ע”י החוקר ר’ ישרא שפירא שליט”א, אודות “מי דקלים” המוזכרים בחז”ל לרפואת הגוף, ושגם מרן הגר”ד קוק שליט”א שותה מהם, [לא ברור אם סובר בבירור שזהו המקום שעליו דברו חז”ל, או שנוטה דעתו כך], ורבים שואלים לדעת איה מקומם בדיוק והאם הם מועילים לכל חולי או רק לחולאים מסויימים, ובקשו לדעת בבירור את הנהגת מרן הגר”ד קוק שליט”א בנושא זה.

ב. דבר ידוע הוא שבתלמוד הובאו המון עניני רפואה, ובפרט בפרק מי שאחזו שבמסכת גיטין, וידוע שאין היתר לעשותם ולנסותם בדורות האחרונים, והחרימו הקדמונים על זה, וכמ”ש מהרש”ל ביש”ש על חולין (פ’ כל הבשר, סי’ יב). וע”ע בתשו’ חו”י (סי’ רלד), ושד”ח (מע’ ר אות נד), ושו”ת צל”ח (סו”ס פד).

ג. וכבר כ’ ב”ליקוטי מהרי”ל”, שיכול אדם לבא לזלזול בדברי חז”ל, אם יעשה מה שאמרו ולא יתקיים בו, ורק דבר אחד יכולים לעשות גם בזמנינו, והוא מ”ש במס’ שבת (ס”פ במה אשה) לענין מי שנתקע לו עצן בגרונו וכו’. והו”ד בגליון רע”א לשו”ע יו”ד (סי’ שלו). וע’ תוס’ מו”ק (יא ע”א, ד”ה כוורא), ובביאור הר”ש בן היתום שם [מובא בקובץ שיטות קמאי שם].

ד. והנה איתא בשבת (קי ע”א) על מעין שבארץ ישראל היוצא מבין שני דקלים ויש במים הללו תועלת לנקות את המעיים. ע”ש. וכ”ה בירושלמי שבת (פי”ד ה”ג) בשם רבי יונה. וכן מתבאר בנזיר (נא ע”ב) שהדבר מועיל לנקות גם את גופו של המת. ובירושלמי (פ”ו דברכות שלהי ה”ח) איתא שמברכין על המים הללו “ברוך שברא מי רפואות”.

ובס’ “עלי תמר” על הירושלמי (ברכות שם) כתב, דלכאו’ הול”ל “מי רפואה”, וביאר דיש בהם עוד תועליות לרפואה כדרכם של מינרלים וכו’. ע”ש. ומרן שליט”א כתב לן, דמיגו דמברכין על רפואה זו משבחים את ה’ על שהוא “בורא רפואות” בכללות, ובפרט שיש כמה וכמה מימות רפואה בעולם.

ה. וכ’ הר”ש סיריליאו בביאורו לברכות שם, דמי דקלים הללו נמצאים בטבריה, והביא לזה הוכחה ממתני’ שלהי מכשירין, והביא שכ”כ גם בס’ הערוך. ע”ש. ובס’ “עלי תמר” לירושלמי שבת שם כ’, דמשמע שהיה ידוע לו להר”ש סיריליאו שאותו מעיין שבין הדקלין היה בטבריה. וא”כ רבי יונה [בירושלמי] מדבר מהמוחש שראה בטבריה שמים אלו יוצאים מבין שני דקלים וכו’, וגם לא היה לו צורך לומר שהן יוצאין מבין שני דקלים שבטבריה, כי רבי יונה היה גר בטבריה והישיבה שבה סודר הירושלמי היתה בטבריה.

ו. ולענין הברכה לא מצאנו בפוס’ שיביאו לברכת שברא מי רפואות הנ”ל, וברכה זו לא הוזכרה בבבלי והיינו כיון דלא מברכינן על רפואה ברכה בפנ”ע, וכן העלה הגר”מ וינקלר בשו”ת לבושי מרדכי (ליקוטי תשובות סי’ יז). וכן העלה הגר”צ לינק זצ”ל בס’ “תורת צבי” (עמ’ יט והלאה). ע”ש הרחבת דבריו. גם רבינו הגר”ד קוק שליט”א לא בירך מעולם ברכה זו, ואפי’ ברכת “שהכל” לא ראינו שמברך על המים, ואמר לי שאינו שותה אותם לצמאו, וע”כ לא מברך. [עוד אמרו לי שיש בהם איזה מליחות]. וע”ע בשו”ת ארץ צבי (סי’ מו), ובס’ התנהגות הדרך (אות מא). ועמש”כ ידידינו הג”ר יזהר גתי שליט”א בס’ “זוכר הנשכחות” (עמ’ רב – רג).

ואמר לי הגר”ד קוק דגם אליבא דהירושלמי והראשו’ דס”ל שיש לברך בורא מי רפואות הני מילי למי שהוא חולה, דרק בכגון דא דניכר בו שבח הרפואה תקנו לברך ברכה זו. [וגם זה דלא כפי שפורסם בעולם שכביכול יש לברכה ברכה זו בכל עידן ועידן].

ז. ואמר לי רבינו שליט”א שזה כמה זמן שהוא שותה ממי הדקלים, אך אינו רואה תועלת בפועל, ושאלתיו אם כן למה רבינו ממשיך לשתות, וכה השיב “אם כתוב, כתוב”… וזה ידוע אצל מרן שליט”א שכל דבר היוצא מפי חז”ל והראשונים הרי זה אצלו מציאות גמורה, ולכן ממשיך לעשות מה שכתוב כי אמונתו עצומה שהדבר יועיל ואם לא הועיל אז סיבתו גרמה לכך.

ח. אמנם אמר לי רבינו שליט”א שלא להציע ענין זה לאחרים השואלים, ונראה מדבריו שיכול להיות מדבר זה עגמ”נ וזילותא בדברי רבותינו למי שאינו בר לבב כדבעי וכמבואר לעיל בראש דברינו.

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה