אפליקצית עץ חיים
מצה נטולת גלוטן למצות ליל הסדר
כבוד ידיד ה’ המאור הגדול כמהר”ר וכו’ שליט”א
לשאלתו בענין חולי צלייאק [כרסת] שאסור להם לאכול כל דבר שיש בו חומר הנקרא “גלוטן”, ובעבור זה מכינים להם “מצות נטולות גלוטן”, האם יכולים לקיים בזה את מצות אכילת מצה בליל הפסח, ושורש השאלה היא שהרי הכח המחמיץ של העיסה הוא ה”גלוטן” כנודע, ובהעדר הגלוטן הו”ל דבר שאינו ראוי להחמיץ, ושמא אין יוצאין בו יד”ח מצה בפסח.
א. יסוד ושורש השאלה היא, לפום מאי דאמרי’ בפסחים (לה ע”א) אלו דברים שאדם יוצא בהם ידי חובתו בפסח, בחטים בשעורים בכוסמין ובשיפון ובשיבולת שועל. ובגמ’ שם איתא, הני אין, אורז ודוחן לא, מנה”מ וכו’, אמר קרא “לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות”, דברים הבאים לידי חימוץ אדם יוצא בהן ידי חובתו במצה, יצאו אלו שאין באין לידי חימוץ אלא לידי סירחון. ע”ש היטב בכל הסוגיא. וכ”פ הרמב”ם (פ”ה מחו”מ ה”א, ופ”ו ה”ד), ובשו”ע (סי’ תנג ס”א).
ב. ואמר מרן הגר”ד קוק שליט”א דהוצאת הגלוטן מן החטה, הו”ל לכאו’ כמו סירוס פרה [או שיוציאו לה איזה גן], דהדבר פשוט שיש בבשרה איסור בישול בשר בחלב וכל הדינים התלויים בה, אכן שאני הכא דאמרו חז”ל שעל פי תורה יש תנאי להכשר מצה לאכילת הפסח, שיהיה דבר הבא לידי חימוץ כמבואר, וא”כ יש לדון דה”נ מצה של חטין נטולות גלוטן הויא כמצה העשויה מאורז ודוחן שאינן באין לידי חימוץ, רק שיש לדון דסו”ס הכא במין המתחמץ עסקי’, רק שעשו בו פעולה חיצונית כדי לסרסו, ושמא בכה”ג אכתי כשר הוא למצוה.
ג. והנה כתב הרמב”ם (פ”ה מחו”מ ה”ב וה”כ), דחמשת מיני דגן אם לשן במי פירות, לעולם אינן מחמיצין, ואפי’ הניחן כל היום עד שתפחו, מותר לאכלן בפסח, שאין מי פירות מחמיצין אלא מסריחין. ובתנאי שלא יהיה מעורב בהם מים כלל. אלא שביום הראשון אין המצה כשרה אם לש אותה במי פירות, משום שאינה בכלל “לחם עני”.
ד. ויתירה מזו מבואר בר”מ (פ”ו ה”ה), דכל מה שאדם לא יי”ח בליל פסח במי פירות, הני מילי אם לש את הקמח ביין או שמן או דבש או חלב, דאלו נפקי מכלל “לחם עני”, אבל בשאר מי פירות יי”ח מצה של מצוה. וע”ש בכס”מ בשם נוסחא ישנה, דכל מי פירות פוסלין במצה של מצוה. ועכ”פ מבואר דאע”פ שמצה שנילושה במי פירות אינה ראויה להחמיץ, אי לאו טעמא דלחם עני, היתה כשרה לצאת בה יד”ח מצוה של תורה “בערב תאכלו מצות”. וע”ש במ”מ ובלח”מ, ובב”י (סי’ תסח).
ה. והרמב”ן במלחמותיו (פסחים שם) ס”ל, דכל קמח עם מי פירות פסול למצות הפסח, ולא מטעמא דלחם עני, אלא משום דהו”ל כאורז ודוחן שאינו ראוי לבא לידי חימוץ, וחיליה ממאי דאיתא בירושלמי (פ”ב דפסחים ה”ד), יכול יצא י”ח ברבוכה, ת”ל ושמרתם את המצות, יצאה זאת שאי”צ שימור. ומבואר דאע”פ שהיא “מין הראוי לחימוץ”, כיון דעבדי’ לה באופן שמופקע מחימוץ ע”י חליטתה ברותחין, לא נפקי’ בה י”ח. [וע’ מנ”ח (מצוה י אות ז), ושו”ת בית הלוי ח”א (סי’ כו), וב”קובץ שיעורים” (פסחים אות קעו). ועוד].
ו. לאור האמור נראה ברור, שלדעת הרמב”ן א”א לציי”ח מצה של מצוה במצה העשויה מקמח נטול גלוטן, כיון דבעי’ שהעיסה תהיה ראויה לחימוץ בפועל בעת הלישה, וגם להרמב”ם לא ברירא להכשיר מצה זו למצוה, דיש לומר דדוקא במי פירות הסכים הרמב”ם להכשיר המצה למצוה [אי לאו טעמא ד”לחם עני”], משום דסו”ס אית ליה פוטנציאל דחימוץ, רק שהוא “מוקפא” ע”י המי פירות, אבל בנ”ד שעוקרים מן החטה את הגלוטן לגמרי, ופנים חדשות באו לכאן, בזה י”ל דהדרינן לדינא דקמח אורז ודוחן שפסול.
ז. ולכאו’ יש להביא ראיה לחילוק זה בד’ הרמב”ם, מסוגיא ד”פת הדראה” בפסחים (לו סע”ב) שיוצאין בה י”ח בפסח, ופרש”י, “שניטל כל הדרה, דהיינו פת קיבר”. והרא”ש (שם סי’ יד) כתב, דהיינו שכולה עשויה מ”סובין”, ומאידך הבי”ד הרמב”ם שכתב, דאין יי”ח בפת שכולה סובין, ושכ”נ דעת הרי”ף בסוגיא שם, וטעמא דמילתא, משום דפת סובין לא מיקרי לחם, ופטור מחלה. עכ”ד הרא”ש. ובשו”ע (ר”ס תנד) נפסק כרי”ף ורמב”ם.
ח. ואי נימא דסגי לן ב”מין” הכללי שהיה ראוי לבא לידי חימוץ, א”כ מה איכפת לן שהפת עשויה מסובין. ועל כרחין כדכתיבנא לעיל, דגם להרמב”ם, אם הפת לא ראויה כלל לחימוץ, משום שניטל ממנה האופציה להעשות חמץ, שוב אין יוצאין בה י”ח בפסח. [ודוחק לחלק בין החטה עצמה כשהיא נטולת גלוטן, לבין סובין שלה דגריעי טפי]. ובאמת שהמג”א (שם סק”א) צידד לבאר בדעת רש”י דמכשיר כזו פת למצה, משום דהוי מין הראוי לחימוץ. ע”ש. וע’ “קרבן נתנאל” (שם אות ז). וחק יעקב שם. ובחזו”א (סי’ קכא סק”ב). ודו”ק.
ט. והגר”מ גיפטר זצ”ל ב”מילי דאגרות” (סי’ ז אות ו) בביאור סברת הרמב”ם בהיתר לישת עיסת מצת מצוה עם מי פירות [מסויימים], כי התורה מבקשת שהאדם ידאג לשימור העיסה מחימוץ, ועל ידי לישת הקמח במי פירות ג”כ איכא שימור. עכ”ד. ושמא יש להפליג לפי זה, דגם הוצאת הגלוטן מן החטה הו”ל סוג של שימור, ואין לך הסרת אפשרות החימוץ גדולה מזו, שעוקר מן העיסה לגמרי את הפוטנצייאל להגיע לידי חימוץ.
י. אכן יש לחלק בין השוין, וכדפרישנא לעיל דהסרת גלוטן הוי “פנים חדשות”. וכן העיר מרן הגר”ד קוק שליט”א בשפה אחרינא, דשאני מי פירות במקום מים, דכיון דהעיסה מוכרחת להכניס בה נוזלים, כדי להעביר את הקמח ממצב צבירה של קמח לעיסה, דבזה יש לומר דמה שמביא מי פירות במקום מים הו”ל גדר “שימור”, כיון דעוסק בטכסיס הכנת לחם, אבל הסרת הגלוטן מן החטה שאינה בכלל טכסיס לחם, אין בזה גדר שימור כלל ועיקר. וכן העיר בזה הרה”ג רש”ב דולינגר שליט”א בס’ הנחמד “מצה שמורה” (כלל א דין ח בהערה).
יא. והגר”מ בראנסדורפר בשו”ת “קנה בשם” ח”ד (או”ח סי’ כז) כתב דבר חדש בזה, דלפי הבירור שעלה בידו, תהליך ההפרדה של הגלוטן מן החיטה, נעשה על ידי זרימת מים על החיטים לאחר הסרת הקליפה וע”י שהייתן במים נפרד הגלוטן, וא”כ מסתברא דבא לכלל חימוץ באותו זמן. עכ”ד. והדברים לא מוכרחין. וכבר העיר ע”ז הגר”מ שטרנבוך ב”שערי הוראה” (חי”ט עמ’ קמה).
יב. ובעיקר האי שמעתתא דמצה נטולת גלוטן, אכתוב כאן מה ששמעתי בזה בשנה שעברה בהיותי לומד ענין זה קמיה מרנא הגר”ד קוק שליט”א, דבסוגיא בפסחים (לה ע”א) הניצבת בראש דברינו יש משמעות דסגי ב”שם” חטה ושעורה, וא”כ לא איכפ”ל במה שהיא נטולת גלוטן. ומאידך אי’ בגמ’ שם, דבעי’ “דברים הבאים לידי חימוץ”. הרי דלא סגי ב”שם” חטה ושעורה. וליכא למימר דהתנאי של בא לידי חימוץ הוא סימן לשם חטה ושעורה ולא סיבה, כיון דמוכח מדרשת הגמ’ מן הפסוק ד”סיבה” הוא.
יג. לאור כל האמור לעיל, הסכים מרן הגר”ד קוק שליט”א שיש להמנע מלאכול בליל הסדר מצה העשויה מקמח שהוא נטול גלוטן לגמרי. [ע’ שו”ת “משנת יוסף” חי”א (סי’ עח). ודו”ק]. וכן העיר בזה מרן הגרי”ש אלישיב זיע”א כמ”ש בשיעוריו לפסחים (לה ע”א, ד”ה והנה) לאור ד’ הרמב”ן הנ”ל. וכן נטה קו להחמיר בזה הגר”ש וואזנר וכדמטי משמיה הגרש”ז אולמן בקובץ התורני “מבית לוי” (כרך יח, עמ’ קיז). וכ”ה בשו”ת שבט הלוי חי”א (סי’ קכב). ועמש”כ הרה”ג רש”ז רווח שליט”א בשו”ת שש משזר ח”ב (סי’ ד). ובס’ “מצה וחלה” (ענף פא).
יד. ודע, שהסובלים מאכילת מצה העשויה מקמח חטה, אין להם לפטור עצמן בתואנה שהמצטער פטור, כי זו מצוה של תורה, ואין עצה ואין תבונה. רק שיכול לאכול כזית מצומצם ולא ינהג בשום חומרות כדי שלא ידאב ביום טוב. [אא”כ מדובר בחולה צלייאק ברמה של ספק פקו”נ ע”י הכנסת גלוטן לגופו, ואכן יש מיעוטא דאינשי המסוכנים ממש בהנ”ל].
טו. וסיפר לי המנוח הגר”ש בעדני זצ”ל שהוא היה רגיש מאד לגלוטן, ובכל פעם היה מתייסר מאד מחמת אכילת המצה, ושנה אחת היה מהרהר בלבו כמה שעות קודם הפסח, איך יתמודד עם היסורים הקשים הללו בליל הסדר, ופתאום נכנס לביתו אחד מאוהביו והביא לו מצות העשויות משבולת שועל [שבגידולים מסויימים שמוצאם באנגליה – אין בה גלוטן כלל, ומ”מ באה לידי חימוץ. ועי”ל בזה]. ובזה עשה את סדר הפסח בשמחה. [וכן היה מורה הגריש”א זיע”א שיכולים לציי”ח מצה של מצוה ע”י המצות הנעשות מקמח שבולת שועל. וי”א דמצת כוסמין עדיף משבולת שועל. וע’ חק יוסף (ר”ס תנג). ובס’ “מצת מצוה” (פ”ה הערה יח). ושו”ת ושב ורפא ח”ה (סי’ יח). ואכמ”ל].
טז. ואם אין לחולה אפשרות לאכול שום דבר מלבד מצה נטולת גלוטן, נראה שיאכל ממנה וישמע הברכה מאחר. והמברך על מצה כזו אין מזניחין אותו, [ובפרט שיש כאן גדר ספק במצוה]. והטוב ביותר שאם מברך על כגון דא יעשה הנוסח שכתבו הפוסקים לומר הפסוק בדברי הימים ויברך דוד וכו’, וע”ז ירכיב הברכה. ועמש”כ הגר”ח וייס שליט”א ב”עץ חיים” דבאבוב (ניסן תשס”ז, עמ’ קמ והלאה).
עוד הרבה דיו נשאר בקולמוס בנושאים המדוברים, והזמן גרמא לקצר, ולא כתבתי אלא לעורר לב המעיינים, ולפתוח פתחא דהאי פרשתא, כי יש לדון בחלקי הבונה והסותר ולפלפל למה צדדים בהני מילי דכתיבנא, ולהראות מקום לעוד סוגיות בדיני מצה, ומיני ומינך יתקלס עילאה ותרווח שמעתתא, והנני לברך את מעכ”ת שליט”א בברכת את חג המצות תחוגו בשמחה ובדיצות, ותזכו לשנים רבות נעימות וטובות אכי”ר.
בברכת פסח כשר ושמח
יקותיאל דטבריה
אולי יעניין אותך גם:
- שמיעת שירי קודש בשנת אבל ועוד..
- שתיית מיץ ענבים בתשעת הימים
- רבינו דוב קוק שליט”א גוזר על חתן שקיבל על עצמו עול תורה וקדושה
סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום