אפליקצית עץ חיים
מי ראוי להוכיח, ואיך מוכיחים
אמר שלמה המלך ע”ה, “אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך”, ופירש ב”ספר הגן”, כשאתה מוכיח יהודי, אל תבא אליו בצורה של בוז, כיון שהוא מרגיש שאתה מתייחס אליו כאל לץ, ובאותו רגע הוא נחסם מלשמוע אותך ולא יקבל כלום מדבריך, ולכן אל תוכח לץ, פן ישנאך, לא רק שלא יקבל, אלא תתעורר בו שנאה כלפיך, ואתה מכשיל אותו יותר, אלא הוכח לחכם, תוכיח אותו כשהוא מרגיש שאתה מחזיק ממנו חכם, רק שאתה מתפלא על חכם שכמותו איך עשה כך וכך, ואז יאהבך.
התוכחה צריכה להיות בלב נקי ומדאגה, כמו אדם שצועק על חבירו כשרואה גל עצום של מים הזדונים שבא להודפו, הוא צועק עליו, אבל אין לו שום שנאה בלבו עליו, אדרבה ככל שצועק מתגלית יותר האהבה והדאגה שלו כלפי חבירו, וכך במוכיח את החבר על דבר שאינו ראוי, אם הצעקה והתוכחה באה מתוך דאגה, הרי דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב, כמו שרואים כמה הצדיקים פועלים בלב ההמון, ומה שאנו רואים צדיקים שצועקים מנהמת הלב ויש שלא שומעים להם, זה מרוב פחיתות השומעים שכבר “אין להם לב” נהפך לבם ל”לב אבן” שאינו בכלל “לב שומע”, אבל באמת דברי הצדיק יוצאים מן הלב, ואין להם להיכן להכנס, כי הרשעים סגרו לבם.
וראיתי בזה דבר נפלא בכתב יד של מורינו הגר”ד קוק שליט”א, דהנה מצינו לרבא שאמר (מכות כג ע”ב) כמה טפשאי הני בבלאי שהם קמים לפני ספר תורה ולא קמים מפני גברא רבה, ולכאורה יש כאן חשש פגיעה בבני בבל, אכן מאידך מצינו (בב”ק צב ע”ב) טרחה מיוחדת של רבא באופן נורא, לברר מנא הא מילתא דאמרי אינשי, והיה מביא לכל אמרת ההמון מקורות מיוחדים מן התורה, שזה מגלה שמחשיבם מאד עד אין גבול, רק שיש לו טענת טפשות על מעשה מסויים שעושים, ואם היה חכם אחר אומר את טענתו, היה נראה כמזלזל בהם בכללות, ואז לא היתה הבקורת שלו מקובלת עליהם בנקודה פרטית זו. עכ”ד.
פעם הגיע אברך למורינו הגר”ד קוק שליט”א וסיפר לו על שכן שלו שמחלל שבת והוא צועק עליו ונוצרה מריבה גדולה וכו’, ובתוך הדברים שאלו הגר”ד שליט”א בעדינות, השאלה היא, האם מה שאתה צועק עליו, זה בגלל שכואב לך על השבת הקדושה שנשרפת, ואינך יכול לסבול חילול ה’, או שהטענה שלך עליו היא, למה הוא לא מכבד אותך, והסימן לדעת אם הכאב הוא השבת או הכבוד האישי, האם כואב לך בלב גם על החילולי שבת בתל אביב, או שאין לך ענין עם מה שקורה שם, רק מה שמפריע לך בעינים זה מה שכואב, אם כן נמצא שאתה מוכיח אותו בשביל הכבוד שלך ולא בשביל כבוד ה’.
כנראה שעל זה אמר רבי אלעזר בן עזריה בערכין (טז ע”ב) תמהני אם יש בדור הזה מי שראוי להוכיח, והוא עצמו נזהר מלהוכיח את שכנתו על פרה שהיתה יוצאת ברצועה שבין קרניה וקראוה על שמו (כמ”ש בשבת נד ע”ב), אבל כנראה שמחמת ענותנותו הטהורה, לא ראה את עצמו ראוי להוכיח. [והמשנה הזכירה זאת להורות שענוה יתירה היא, והוא היה צריך להוכיח].
סיפרתי פעם, שבבחרותי הייתי חזן בבית כנסת מסויים, ובחזרת הש”צ אמרתי בתום לבבי, “שובר אויבים ומכניע זדים”, ופתאום שמעתי קול זעקה גדולה, מינים מינים, הרגשתי כאילו אני מין ח”ו, ולא הטתי אוזני למתקן המקלקל… אחר כך בא אלי אחד האחראים שהוא היה הצועק, ואמר לי אל תעלה כאן חזן וכו’, אמרתי לו, אני באמת שואל אותך, האם הפריע לך שאמרתי “זדים”, בגלל שאתה סובר שכך צריך להיות מצד תיקוני התפלה, ומפני שזו דעת רבינו יוסף חיים (וגם זה לא ברירא כ”כ, ואכמ”ל), או שצעקת בגלל שהזכרתי לך את מורינו הרב עובדיה זיע”א, שהוא הכריע בספרו לומר כך, ואותו אתה לא יכול לראות ולא לשמוע, וגם לא לשמוע משהו שמזכיר לך אותו…
זו באמת שאלה כללית, וחשובה עד מאד כדי לתקן את ההסתכלות על המון דברים בשטחי החיים, כמה מריבות עושים אם לעשות חיסון או לא, לכל אחד יש רב שאומר משהו, והוא צריך להוכיח לכולם שרק רבו צודק ודברי אחרים הבל, וכמה רבים על הדלקת נרות אם לברך לפני או אחרי, ועל זדים או מינים, המריבה על זה לא שווה את התוצאה, ברור לי שבורא עולם היה מעדיף שנברך לפני או אחרי, לא משנה מתי, רק שלא נעשה מריבות, פגם המריבה הרבה יותר גרוע מהפגם של שינוי מקום הברכה, הרי לכל שיטה בודאי יש צד וראיות והסברים, וכי כשיעלה אדם לשמים ליתן דין וחשבון, אם יהיה מצבו באמצע, מחצה זכיות ומחצה עונות, וכי יאמרו בשמים שהכף תוכרע במחקר אם אמר זדים או מינים, או אם בירך לפני או אחרי ההדלקה… בינתיים ההדלקה והשטן של אש המחלוקת בוערת לפני ואחרי, ואנשים נעשים כמו מינים וזדים בשנאת ישראל, והרעלת המחלוקת קשה מהרעלת החיסונים, ה’ הטוב יכפר בעד.
יש לי קרובת משפחה אשר היא חולה בניוון שרירים, היא אינה יכולה להלך על רגליה, וגם בלילה כשהיא ישנה, אם תרצה להפוך צד היא מעירה את בעלה לעוזרה, ובבוקר לוקח לה חצי שעה לפחות עד שמצליחה לישב בכדי לעבור לכסא גלגלים, ואמרה לי פעם, אם יחזור לי הכח ברגליים אני יעוף בכדי להלל את ה’ ולעשות רק דברים טובים, אני לא מבינה איך יש לאנשים זמן להתעסק במריבות ומחלוקות וכו’, הרי הם צריכים להיות טרודים כל הזמן רק בלהודות ולהלל את ה’ על זה שהידים נעות והרגליים עומדות וכו’ וכו’. [כשאמרתי דבר זה בהמון בדרשה בבית שאן, היה הגר”ד קוק שליט”א נוכח שם ועדיין אחז בתחנונים שבסוף תפלת העמידה, וכששמע את הדברים, עצר ולא זז זמן ממושך]. ויהי רצון שיהיו דבריה אלה לרפואתה השלימה.
לאחרונה ביקרתי במחלקת אוס פיס [סופניים] כאן בבית אבות דטבריה, וביקרתי שם איש צעיר (תנחום בן דינה לרפו”ש) אשר הוא חולה במחלה הנוראה, וכל תזוזה שלו עולה לו בכאבים איומים שאי אפשר לתאר ולשער, ואמר לי בבכיות, איני יכול להניח תפלין, איני יכול לזוז, רק אם אני מניח את הגב על המטה לישן, מיד מרגיש בכל הגב כמו סכינים דוקרים, אי אפשר לישן אי אפשר לשבת, הכל אי אפשר, ואז אמר לי, תאמר בשיעורים לכל היהודים, תשמחו שאתם יכולים להזיז יד בלי כאב, תקפצו להניח תפלין… תקפצו לנקות את הבית לכבוד שבת, מספיק לריב, די לשנאת אחים ולשיבוש הדעת בגאוה ובוז. כתבתי כל זאת לזכותו ובטוחני שבדבריו היוצאים מן הלב יתעוררו רבים.
היום הרבה אנשים יש להם מחלוקות ומריבות זה עם זה, ופתאום כאשר צד אחד שומע על הצד השני שעבר תאונה מחרידה והוא זרוק בלא הכרה בבית חולים, מיד הוא אומר שהוא מוחל לו ולבו נקי וכו’. [ויש בודדים אכזריים האומרים הנה הגיע לו העונש, ה’ יצילנו ממחשבות רצחניות כאלו]. ואז האדם חושב את עצמו כרחמן ובעל מידת סלחנות, ובאמת דהרבה פעמים הכל הבל, וכבר אמר חכימא דיהודאי הגראי”ל שטיינמן זיע”א, כי כל יצר הריב נובע מזה שהאדם רואה מולו כח [מה שנקרא בזמנינו “פרטנר”], אבל ברגע שרואה שאבד סברו ובטל סיכויו, הוא כבר לא פוטנצייאלי להזיקו או לקחת לו את המעמד, אז כבר לא איכפת לו לסלוח ולמחול, והראיה שכאשר יחזור ההוא לאיתנו וימשיך בדעתו, שוב תתעורר האיבה מן הצדיק הסולח, וישלם לו תשלומי ארבעה וחמשה, וחשוב לאדם להכיר את בעיות הנפש שקיימות אצלו, הקשורות אך ורק לחסרון באמונה, כאשר זועק מורינו הגר”ד קוק שליט”א שנים רבות.
בברכה
יקותיאל אברהם אוהב ציון
אולי יעניין אותך גם:
- הרב קוק והרב קניבסקי על החיסונים
- הברכה של הגר”ד קוק שליט”א לבר מצוה
- איך מסבירים לילד את האיסור לרצוח
- הוכחות והסברים ברורים על “קיום הנשמה באדם”
ישראל דן היקר יישר כח