סיפורי צדיקים

מידת הענוה והשפלות

מידת הענוה והשפלות

 

שני אברכים חשובים ממקורביו של הרב הדפיסו “הגדה של פסח” מפוארת ובתוכה דברי תורה נעימים מפיו ומפי כתבו של רבינו שליט”א בכשרון רב ובמלאכת מחשבת, וגם לרבות הנהגות של הרב בעניני הפסח, ונקרא שמה בישראל “שפתי כהן”, וכשבוע לפני הפסח כשהגישו את ההגדה לידי הרב, לא רצה הרב לקבל המנחה מידם, כיון שהיה כתוב על הכריכה תואר “שר התורה” עליו, וביקש להסיר הכריכה מעל כל הספרים כי אינו יכול לסבול תואר זה… לאחר הפסח כשהגיע אחד מהם אל הרב ביקש הרב את סליחתו וכו’, ושאל כמה הדפיס וכו’ וביקש ליתן לו ממון לפצותו אם נגרם לו נזק בגללו…

 

לאחר כחודש אמר לי רבינו שליט”א, מי יודע איזה נזק גרמתי להם, וגם שמא פגעתי בכבודם שהם כל כך טרחו להכין הגדה וכו’, ולא קבלתי מידיהם את העבודה שעמלו עליה… ואז הוסיף ואמר, הם לא אשמים כלל, ומה שנכתב שר התורה עלי זה יסורים שמגיעים לי מן השמים, ובמשך יומיים לא יכולתי לנשום בצורה תקינה מעצמת הצער שנכתב עלי דבר זה… שוב ראיתי איזה יסורים יש לרב ממה שמכבדים אותו, ולא כמו שחושבים העולם כי כבוד זה דבר נפלא, ויש להתגבר על תאוות הכבוד ולבטלה, כלל וכלל לא, אלא שממש מרגיש בחוש כי הכבוד זה זוהמה ושקר וכו’.

 

נזכרתי בעובדא הידועה עם רבו של מורינו הרב שליט”א [מימי עלומיו בישיבת קול תורה], הגרש”ז אוירבאך  זיע”א, שהגיע לכנס של “דגל ירושלים” וכשישב בבימת הכבוד שמע את המנחה מזמין את שר התורה פוסק הדור … רבי שלמה זלמן … אז מיד נתכרכמו פניו והסתיר את פניו עם ידיו ולא הצליח לכבוש את הגיעול והצער שאחזו באותו רגע מהכבוד שניתן לו…. והפלא הוא שברגעים הראשונים שנאמרו כל התוארים היה הגרש”ז שוה נפש, כי לא אחז כלל שהמכוון אלי, והיה בטוח שאל אדם אחר מכוונים, ורק כשנאמר שמו במפורש או אז “הבין” את ה”טעות” שנעשתה כאן…

 

וכן סיפר לי בכיוצא בזה הר”ש רובינפלד כי פעם באו להזמין את הגר”מ פיינשטיין זיע”א לכנס גדול שנערך בארצות הברית, ואמר הגרמ”פ שבשל חולשתו הוא יוכל להגיע אך ורק קצת זמן ולא יוכל לכבדם כדבעי, ואמרו לו המארגנים כי כל דקה שיזכו לישיבת הרב במחיצתם שוה עולם ומשקלה זהב טהור ולא יסולה בפז, הרב הגיע יחד עם כמה גדולי רבני אמריקה, ושמע את המנחה אומר שמפני חולשתו של מרן פוסק הדור נבקש מהדוברים לקצר… וכשהגיע זמנו של הגרמ”פ לדבר פתח ואמר שהוא מתנצל שנאלץ לדבר בקצרה מפני שהודיעו על חולשתו של אחד מהרבנים היושבים כאן…. והאיש משה עניו מאד…

 

בכל פעם שאנו נמצאים יחד עם מורינו הרב שליט”א, והוא יודע שהנני הקטן הולך לדבר, הוא מזהיר אותי קודם לכן בפיו או במכה על רגלי מתחת לשלחן, שלא להזכיר אותו וכל שכן שלא לכבדו בתארי כבוד… באחד מימים אלו היסבו לשלחן אחד כמה מהחברים ובנו עשה זימון ואמר ברשות אבי מורי ומיד ענה הרב ואמר אוי ואבוי לי…. [פעם אמר לי הרב שאינו רוצה שישירו לכבודו כשהוא נכנס לא רק מצד שנאת הכבוד המתועב, אלא מפני שבשביל מה להתבלט ??? הרי זה מזיק לאדם בעין הרע…]

 

בימי חול המועד פסח תש”פ [ימי השיא של הקורונה], הרב דיבר דברים חמורים על עצמו בתביעות קשות על זה שלא הלך בערב פסח לבקר את המרא דאתרא הגאב”ד טבריה רבי אברהם דב אוירבאך שליט”א, [וזה בזמן שהרב שליט”א היה בגדר ספק פקוח נפש ויותר מזה כפי שאמר לי בעצמו בהזדמנות אחרת], וביקש ממני לדבר בטלפון עם הרב אריה פישר שליט”א חתנו של הגאב”ד, ואמר לו כי הוא לא חש בטוב ושימסור לרב ממנו את ברכותיו לחג ושהיה רוצה מאד לבא כמידי שנה לערוך אצל הגאב”ד מכירת חמץ כנהוג וכו’, והר”א פישר אמר לו שהרב מוסר לו בחזרה ברכות ושהוא מזכיר אותו בכל תפלה בשמו ובשם אמו לרפואה שלמה… [לאחר זמן הרב אמר לי שהוא מזכיר בכל תפלה את בנו של הגאב”ד שליט”א הרב ר’ אהרון יוסף שליט”א בן יפה מרים שתחי’ לרפואה שלמה, שנחלה בימים אלו בקורונה והוא מורדם ומונשם בביה”ח מעיני הישועה, וב”ה שהוטב מצבו וכמדומה שחזר לאיתנו הראשון].

 

אולי יעניין אותך גם: 

 

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום
3.5 2 הצבעות
דירוג פוסט
guest
1 תגובה
הישן ביותר
החדש ביותר הכי הצבעות
Inline Feedbacks
הצג את כל התגובות
הדג
הדג
8 חודשים לפני

מדהים מדהים מדהים. ישר כוח גדול מאוד.