אפליקצית עץ חיים
הגר”ד קוק שליט”א
בביאור חדש על מנהג ישראל לאכול מאכלי חלב בחנוכה
ואודות עיתוי פטירת מרן הגראי”ל שטיינמן זצ”ל בערב חנוכה
[הדברים הועברו בשידור ישיר מפי הרב שליט”א בקו “מתוק מדבש”, בחנוכה תשע”ח, וכפי רצון הרב שליט”א מתפרסמים שוב לזיכוי הרבים]
לפנינו כעת מנהג ישראל לאכול מאכלי חלב בחנוכה, בא וראה כמה שורשי מנהגי ישראל עמוקים בתוכנם, וגבוהים במדרגתם, לכשנתבונן בפנימיות הענין, נמצא שטעם המנהג הזה פלאי ביותר, וכעת (כ”ה כסלו התשע”ח) שאני חשבתי על זה, הרי שבאמירת הדברים פעם ראשונה (דייקא), זה מרגש עד דמעות.
תורה – אור וחיות, חטא העגל – חושך ומיתה
א. התורה ניתנה לישראל בו’ בסיון, ובעונות נשתברו הלוחות לאחר מ’ יום בי”ז בתמוז, מפני שחטאו ישראל בעגל. יום ו’ בסיון הוא יום של חיים לישראל, יום של הארה, יציאה מחשך לאור וממיתה לחיים, [כי נר מצוה ותורה אור, ליהודים היתה אורה זו תורה, אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, וסימן לדבר שפרחה נשמתם וחזרה במעמד הר סיני, וקבלו חיות עצומה עד כדי כך שנאמר בהם “אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם”], וכשנעשה העגל באה מיתה לעולם, ונחלש אור התורה בעולם, ומלאך המות שמחשיך עיני ישראל [כדכתיב “האירה עיני פן אישן המות”] נעשה שולט [וכדמסיים קרא הנ”ל “אכן כאדם תמותון”, ודרשו חז”ל ריש עבודה זרה דקאי על חטא העגל].
חטא העגל – קלקול עבודה זרה
ב. החטא הכללי שבעגל הוא ענין של עבודה זרה, וכך עולה לנו מלשון תורה שבכתב ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת, אדם שהוא חשוב מקדים את אכילת בהמתו (ע’ ברכות מ ע”ב, ורמב”ם שלהי הל’ עבדים), אע”פ שהיא טפילה לו, אבל במצב שהבהמה נעשית חשובה יותר מהאדם, כגון חטא העגל, שבני האדם סוגדים לשור אוכל עשב, על זה נאמר מיד “השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלהים אחרים” וכו’.
טומאת יון – עבודה זרה
ג. ד’ הגלויות (בבל פרס יון ואדום) כולם עובדי עבודה זרה, אך גלות יון היא מבטא את פגם עבודה זרה בספציפיות, כיון שהם “העמידו צלם בהיכל”, צלם זה שורשו בחטא העגל שהוא ע”ז כמבואר לעיל.
חלב מנין מ’ – עגל מערב חלב בבשר
ד. וכאן באה אכילת חלב מתוקן שמספרו ארבעים, לרמוז על תיקון יום מ’ שנתקלקל בעגל, חטא העגל קלקל את החלב, שהיה בו סוד תורה שבכתב כדכתיב “דבש וחלב תחת לשונך”, ותוכן הקלקול היה עירוב בשר בחלב, שהתורה שנקראת “בשר” כלשון חז”ל “בישרא דתורא”, ואכילת חלב מתוקן בחנוכה מתקנת את יום מ’ (שהוא מנין חלב כנ”ל) של העגל, סילוק העגל אומר סילוק מיתה מן העולם, הפירודא של עגל נמחק ומתקיים “ואתם הדבקים בה’ אלהיכם חיים כלכם היום”, כ”ז מכח חלב שנותר מתוך הדם שהנפש תלויה בו, חלב זה חיים, כי בלא רביעית דם אי אפשר להתקיים, ואמרו רבותינו “דם נעכר ונעשה חלב”.
זהירות באיסור בב”ח שורש למתן תורה
ה. למה דוקא ענין בשר בחלב משמעותי כאן כל כך, [ידועה העובדא עם מרן שר התורה ר’ חיים קניבסקי שליט”א, וזכותו תגן עלינו בחייו יהי רצון, שהביאו לפניו קבוצת בחורים ובירכם אחד אחד, אך בבחור מסויים נמנע מלברך, ושוב ניסו להבליעו לברכה בדרכא אחרינא ונשתמט מלברכו, וכנשנאל על זה אמר איך אברך למי שאינו זהרי באיסור בשר בחלב …, אכן התוודה הבחור שמחמת תאוות לבו זלזל באיסור זה]. תשובה לזה אנו מוצאים בזמן שהתורה יורדת לעם ישראל על ידי משה רבינו, והמלאכים מעכבים לאמר “תנה הודך על השמים”, ואז משה רבינו לובש את דמותו של אברהם אבינו, ושואל מן המלאכים בתימה, הלא אצלי אכלתם בשר בחלב ואיך תבקשו כעת את התורה, נמצא דאכילת חלב מתוקן של ישראל, גורמת להסרת עיכוב מתן תורה ע”י המלאכים. ואדרבה, חלב מתוקן מגביר בכל פעם את איכות מתן תורה, ואת ההבדל למעליותא – בין ישראל למלאכים.
מצות חנוכה וזהירות באיסור בב”ח בכל ישראל
ו. פוק חזי, אפילו היהודי הרחוק ביותר מדליק נרות חנוכה ויודע את הברכות, וגם את הפיוט מעוז צור ישועתי הוא ישיר מאליו מילה במילה, אין בענין זה של נר חנוכה הבדל בין דתי ללא דתי, כולם אהובים כולם ברורים, אפילו השמאלני הרחוק ביותר יבא וידליק וישמח עם כולם, למה, כי חוזר הזמן של חלב מתוקן שהוא מנין מ’, ומתעורר שורש “ויחן שם ישראל נגד ההר” כאיש אחד בלב אחד, וממילא כל ישראל שוין לטובה, כך זה גם בענין איסור תערובת בשר בחלב לענין בישול ואכילה, אני מכיר לא מעט חילוניים שנזהרים באיסור זה (לפעמים יותר מבני תורה …), שוב פעם אנו מתקשרים למתן תורה, שמזה לא תוכל שום נשמה להסתתר.
חנוכה – תחיית המתים
ז. הוי אומר “חנוכה” פירושו “תחיית המתים” (ששורשו במעמד הר סיני כנ”ל), כל ישראל בכל מקומות מושבותיהם מדליקים נרות חנוכה, מדליקים את הנשמה, נר ה’ נשמת אדם, הייתי בתל אביב ואני רואה רחוקים ביותר, אחד מביא את חבירו לראות הדלקה, וכל אחד מבקש בא תדליק פה ושם, כל הנשמות מתעוררות בחנוכה, שהוא סוד ארבעים של תיקון ההוא יומא שנעשה בו חטא העגל, וממילא כולם רוצים לחזור בתשובה שלימה. [בני בינ’ה ימי שמונ’ה, בינה כנגד מספר שמונה כנודע, ובן ארבעי’ם לבינ’ה, ארבעים יכנו – והיה אם בי’ן הכות הרשע, וז”ס “ולבבו יבי’ן ושב ורפא לו” של מ’ ימי רצון באלול ועשי”ת. והדברים עתיקים. ולאור דברי רבינו על התעוררות תשובה שבכל ישראל על ידי נר חנוכה, יש כאן רמז בפתיחת הבית להדליק נר חנוכה, כעין פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם וכו’, והבא ליטהר מסייעין בידו, ומשמע דהדלקת “אש” של חנוכה מעוררת גדר “מתוך האש” של מעמד הר סיני].
שמן – תחיית המתים
ח. נאמר בשמן של אשת עובדיה הנביא, “ואת ובנייך תחיו בנותר” ואמרו חז”ל תחיו לעתיד בתחיית המתים, כאן אנו מוצאים את הקישור בין ה”שמן” לתחיית המתים, ובעיתוי “אשת עובדיה” דייקא, ומקבילים הדברים לעומת “נשים חייבות בנר חנוכה שאף הן היו באותו הנס”. חוץ ממעשה הגבורה הידוע של יהודית, נאה וכדאי להזכיר בימים אלו את אשת עובדיה, נביאה היא לא היתה אבל רוח הקדש ודאי היה לה, היא נושאת את נס חנוכה על גבה.
תחיית המתים – גילוי נשמה
ט. תחיית המתים פירושו שהחומר כלה, ונתעורר כעת רק כח הנשמה, זה תחיית המתים, ובזה לא שייך כלל דתי ולא דתי. לך עכשיו תדליק בכיכר בתל אביב נר חנוכה תראה תחיית המתים ברגע זה, כולם אמרים בפה או בעינים רוצים להיות יהודים כשרים, אע”פ שלפני כמה ימים מי שיצעק שם בשבת “שאבעס” יכנס לבית סוהר. ככה זה בחיפה בדניה בכל מקום בעולם.
אז ישיר משה – רמז לחנוכה מן התורה
י. למדנו כעת, ששמונה ימים אלו, הם שמונת ימים של תחיית המתים, חז”ל דרשו, “אז ישיר משה”, שר לא נאמר אלא ישיר לעתיד לבא, מכאן לתחיית המתים מן התורה, א”ז מנין שמונה של חנוכה שבו יש תחיית המתים מעכשיו, א”ז, אחד למעלה ושבע למטה (שמתבטא בהדלקת הנרות לפי בית הלל ובית שמאי כל חד כדאית ליה), אז ישיר משה – התפרצות של שירה בזמן תחיה, והנה בחנוכה מתפרצת שירת התחיה ב”בני בינה ימי שמונה קבעו שיר ורננים”.
ע”י הלל של חנוכה נתן קלקול נחש ומתגלה משיח
יא. כתוב במסכת סופרים לומר הלל “בשירה וזמרה”, בהודו יושב אדם ומנגן בחליל והנחש לידו רוקד לפי ניגונו, לא שהוא לא מכיש, הוא רוקד לפי החליל יותר יפה מכל רקדן שבעולם, הנחש הוא יצר הרע, ומצב כזה של נחש מרקד, זה גדר “משלים עם יצרו”, וזה זמן משיח, מי שלא כורע במודים הוא עצמו נהיה נחש, מי שכורע במדים מסלק נחש, מי שאומר הלל שכולו “מודים”, (חנוכה על ידי שבט יהוד’ה, ששורשו הפעם אודה, יהודה שהודה ולא בוש, וימי חנוכה מקבלים מספירת “הוד”, ונקבעו להודאה והלל, היפך “כפר בטובה” שבעיתוי נחש), הרי הוא הופך את הנחש לטוב, ועושה מ”נחש” גימטריא “משיח”, אם אין נחש אין מיתה, יש תחיית המתים, אתה חי שמונה ימים ב”אי” של תחיית המתים, זה אינסופי במשמעות, אמנם כל יום זה תחיית המתים בשירת הים, אבל עתה יש לזה התעוררות יותר.
עיתוי פטירת נשיא התורה הגראי”ל בערב חנוכה
יב. צדיקים במיתתן קרויים חיים (ברכות ח”י), האם יש לנו צדיק כמו הרב שטיינמן זצוק”ל… אנו עכשיו באשכבתיה דרבי, עדיין כולנו בוכים עליו, הוא נפטר והוא קרוי חי, תחיית המתים כפשוטו, ואדרבה קרויים חיים במיתתן יותר מבחייהן, פטירת הרב בערב חנוכה, היא דבר הלמד מענינו ודבר הלמד מסופו, והזמן גרמא, זה ערב חנוכה אמיתי, כל חנוכה זה תחיית המתים, ונסמכו התחיות זה לזה.
גם רשעים הקרויים בחייהם מתים – לא יעמדו בפני נר חנוכה, יענו אמן וישירו, מרן הרב שטינמן זיע”א, מעורר את ה”קרויים חיים” של “תחיית המתים” בעיתוי הפטירה שלו, צא וראה, בערוץ 2 הביאו את כל צוואתו מילה במילה והוסיפו נופך מדילייהו, האם יש לך תחיית המתים גדול מזה … זו תחיה גלויה לעין …
נחשון תיקון נחש – גימטריא משיח
יג. היום בבוקר קראנו ויהי המקריב ביום הראשון נחשון בן עמינדב למטה יהודה, נחשון זה תיקון נחש גימטריא משיח, נתקן נחש בא משיח ותחיית המתים, מה זה “עמינדב”, דוד המלך אומר, כל העמים תקעו כף הריעו לאלהים בקול רינה … זה זמן משיח, ומה כתוב בסיום הפרק הזה, נדיב’י עמי’ם (עמינד”ב) נאספו עם אלהי אברהם כי אלהים מגיני ארץ מאד נעלה, נחשון מסלק טומאת נחש ומביא משיח בן דוד שהוא מיהודה (נדיבי גימטריא “בן דויד”), אם אין ע”ז ומתבטל נחש ויצר הרע, ממילא כולם נאספים, עם אלהי אברהם, דוד הוא דור י”ד מאברהם.
נחשון בן עמינדב למטה יהודה, יהודה יש בו שם הויה, ואות ד’ זה שם אדנות, ושילוב הויה ואדנות, כמאמר זכריה הנביא, ביום ההוא יהיה ה’ אחד ושמו אחד, היינו חיבור הויה ואדנות, אז הוא זמן משיח ותחיית המתים. אתה הראת לדעת כי בחנוכה מכל הצדדים כולם מגיעים לנקודת משיח ותחיית המתים.
מקשה תעשה המנורה – סוד משיח
יד. נס חנוכה במנורה, מקשה תעשה המנורה, מקשה עניינה חיבור מכל הצדדים, כאשר כל הצדדים מחוברים בשוה, אז בא “חק כלים שלובים”, שלובים היינו שלום, מלאה הארץ דעה את ה’ כמים לים מכסים, הכל שוה ולא שייך מעלה ומטה, לא מצא הקב”ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום (מימרא דר”ש בן חלפתא, שלהי עוקצין), מקשה זה מים, הכל מחובר להכל, סוד השלום, ה’ יברך את עמו בשלום, שזה סיום ברכת כהנים שקראנו היום בתורה, (וסיום כל תפלת ישראל), פוק חזי באיזו דרגה רוחנית אנו שוחים עכשיו, יהי רצון שנזכה להחיות את כל החלקים השבורים בתחיית המתים המתנוצצת בימים אלו אכי”ר.
לאור דברי רבינו שליט”א עולה מאליו הרמז בשמו הקדוש ובעלייתו בסערה השמימה של מרן הגאון ר’ אהרון יהודה ליב בערב חנוכה לגנזי מרומים, כי אהרון הכהן אוהב שלום מטיב את המנורה העשויה מקשה, יהודה המכבי שבט יהודה של נס חנוכה שבו שילוב הויה ואדנות, “לייב” של וראך ושמח בלבו, חשן המשפט על לבו, שופט ישראל, חש”ן המשפט תיקון נח”ש בקדושה כידוע מזהר הקדוש, תן לחכם ויחכם עוד.
בברכת
יאר ה’ פניו אליך ויחנך
אולי יעניין אותך גם:
- פניני חנוכה מהרב דב קוק שליט”א
- היכן מדליקים את הנרות החנוכה?
- בן נשוי המתארח אצל אביו האם חייב בהדלקה
סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום