סיפורי צדיקים

לכבוד הילולת רבי יצחק כדורי זיע”א

ניצוצין

על רבינו יצחק דיבה [זאב] כדורי זיע”א

לקראת יומא דהילולא דיליה כ”ט טבת

 

הגאון הנסתר והמקובל הנעלה רבינו יצחק כדורי זיע”א, חי מעל מאה שנה, וזכה דורינו לראותו בעסק תפלתו, וגם שמע את ברכתו, היוצאת ממעמקי נשמתו, אך לא זכינו כלל לאור תורתו, גם לא לפתיחת פיו בחכמתו, וגם לא מרובי כתיבתו, וממילא רב הנסתר על הנגלה, ואכתוב כאן מעט ממה שזכיתי לראות ולשמוע בילדותי. [כתבתי מה שידוע לי וכמדומה שלא נכתב בשאר ספרים, וראה עוד בהרחבה לידידי ר’ אברהם אליעזר בן הגרי”ח סופר שליט”א שכתב ספר מיוחד עליו, וראה גם מש”כ ידידינו ר’ שמעון ואנונו שליט”א בס’ “ארזי הלבנון” בערכו].

 

מיהו מקובל

כבר ידועים דברי רבינו הגדול ר’ דוב קוק שליט”א, כי להיות מקובל אמיתי, לא מספיק להיות בקי בספרי קבלה ולדקלם ציטוטים מדבריהם, כי זה יכולים כל מיני בעלי כשרון לעשות, ואפי’ שמעשיהם לא כשרים כל כך, הפירוש של מקובל הוא, אדם שלומד את הכתוב בתורת הקבלה וזוכה להרגיש ולחוות את הדברים שלומד, וכאלו יש בדורינו מעטים מאד, אך רבינו יצחק כדורי היה מקובל אמיתי, אשר הכל ראו עליו קדושה וטהרה והליכה אמיתית בדרכיו של קונו. [וכאשר אמרו כי כל סודות הרמח”ל טמונים בספרו מסילת ישרים. ודו”ק].

 

תפילה זכה

הרב היה מתפלל כל שבת בבית כנסת היזדים בקומה הראשונה, בבית הכנסת של דוד כהניאן ז”ל, וזכורני שהיה יושב בפינה ומניח אצבעו בסידור, ומתפלל מילה במילה כמונה מרגליות, והיו יודעים תמיד באיזה מילה הוא נמצא לפי אצבעותיו, ובמוצאי שבת היה מקפיד שיביאו הדס משולש ועושה הבדלה בבית הכנסת, ולאחר מכן מחלק סיגריות לחברים. [ידוע האידנא דכמעט כל גדולי הדור כתבו שיש להמנע מעישון. ואכמ”ל. וראה להלן על מושגי העישון של רבינו זיע”א]. והכל בחיוכים והארת פנים מיוחדת.

 

לברך באהבה

בכל שבת היינו מתפללים עמו בנץ החמה, ובברכת כהנים היינו תופסים בידינו את מקלו, והוא היה מניח באהבה את ידיו הטהורות עלינו. [ואמרו שאין מקור ברור להנחת ידי האב על הילדים בעת ברכת כהנים, אבל המקור הוא כדי לחבב את הילדים, ולא כל דבר צריך להיות כתוב בספרים, אדרבה יש דברים שצריכים להיות כתובים על לוח הלב, ואם זה גורם לילדים לאהוב לבא לבית הכנסת, ולהיות שמחים ועליזים, אז ודאי דטוב לעשות כן. ועמש”כ ידי”נ הגרא”ד שליט”א בשו”ת אדרת תפארת]. והיינו שמחים על זה בכל שבת כעל כל הון.

 

שתיקה יפה

הסיבה שהרב לא דיבר ברבים, אמר לי מר אבי ר’ מרדכי הי”ו, כי שמע מרבינו יצחק זיע”א שבילדותו דרש בעיר בגדאד והיה צעיר לימים, ונתפעלו כולם מדבריו הנאמרים בטוב טעם, וביקשו הגאון ריש גלותא דבבל שיותר לא ידבר, כדי שלא תשלוט בו עינא בישא, ובירכו לאריכות ימים ושנים, ונתקיימו שני הדברים.

 

הסתפקות במועט

בעינינו ראינו שהיה על שלחנו לחם יבש ומעופש, ובדוקא היה אוכל מלחם זה, ולא מדברים חדשים וטריים, והיה צנום מאד ומסתפק במועט, ולא ידע כלל מתפנוקי עולם הזה, כי כולו מקשה אחת של טהרה לעבודת קונו.

 

והיו עיניך רואות

ידוע שהרב היה מחכמי המקובלים שלמדו בפורת יוסף, הן בעיר העתיקה קודם חורבנה, והן בגאולה. שמעתי ששאלו פעם מרב רבנן הגאון הנורא רבי עזרא עטיה זיע”א, למה אינו קובע סדר מוסר בישיבה, כנהוג בכל הישיבות, ואמר הרב, כאן יש מוסר כל שעות הלימוד, כי רואים את המקובלים הקדושים הללו, וזהו ספר מוסר חי.

 

כורכן ואוכלן

הרב היה כורך ספרים, גם ליחידים, וגם בפורת יוסף, אך ידוע שהיה “כורכן ואוכלן”, וכל ספר שבא לידו לכרוך, היה אוכל את תוכנו, ומפני זה פעמים הרבה, היה מאחר בהחזרת הספר לבעל הספר, כידוע עם ר’ יצחק נסים זצוק”ל, ועוד.

 

הקמיע ותמורתו…

מרת אמי שתחי’ הפילה ד’ פעמים, ואבי הלך אצל הרב כדורי זיע”א שיעשה מה שיש בידו, והרב כתב בעבורה קמיע מיוחד, וכשנתנו לאבי, הוציא אבי מכיסו סכום מסויים, והרב השיבו זה הרבה… והיה קשה עליו לקחת, לצערינו היום כותבים שטויות ורוצים אלפי זהב וכסף… כמובן שמאז שלקחה הקמיע כבר לא הפילה. ברוך הוא וברוך שמו.

 

גם אויביו ישלים אתו

זכורני מהיותי ילד, בליל יום טוב של סוכות, ביקש מהר”י כדורי לאחר התפלה מהציבור, מי מתנדב לבא לישן אצלו בסוכה, כי לא רצה לישן יחידי, [ע’ שבת (קנא ע”ב) הישן בבית יחידי אחזתו לילית. וע’ במאירי שם. ולענין שינה יחידי בסוכה, כבר דברו האחרו’, ואמרו מהגר”א דשומר מצוה ליד”ר, וע’ יפה ללב (סי’ תרלט), ואין בכחי לאהוב ציו’ן, וזכורני שהעידו על הסטייפלר זיע”א שלא רצה לישן יחידי בסוכה. ואכמ”ל].

 

וידידינו היקר ר’ אליהו בן דוד הכהן הי”ו, אמר שהוא יבא לישן עם הרב, ולמחרת בבוקר בא לתפלה בצער, וכך אמר, כל הלילה באו עלי יתושים ועקצוני, ואילו רבינו הגדול ישן במנוחה ולא פגע בו שום יתוש….

 

אכן זה מפורש בחז”ל (בראשית רבה ר”פ נד) על הפסוק (משלי טז, ז) “ברצות ה’ דרכי איש גם אויביו ישלים אתו”, ואיכא כמה פירושים מי הם אויביו, וחד מינייהו, אלו הזבובים ויתושים פרעושים… [וע”ש במדרש (פ’ סט פ”ג) על הפסוק והנה ה’ נצב עליו, וע’ חולין (צא ע”ב). ואכמ”ל].

 

תלמידי חכמים מפרכסין זא”ז

פעם הגיע רבינו עובדיה זיע”א לביקור בערב חג הפסח בישיבת נחלת יצחק, וישבו זה לצד זה, ואותה שנה ליל פסח חל להיות בשבת, וחכם אחד הגיש למרן הגרע”י זיע”א פיתקא ובה שאלה איך לנהוג בברכת מעין ז’ השנה, והגרע”י השיבו מיד, תשאל את ר’ צחק כדורי… כאן ראינו הנהגה, כי הגרע”י ידע שדעתו של הרב כדורי לומר ברכת מעין ז’ גם בליל פסח שחל להיות בשבת, וכדברי הרש”ש, ועכשיו הוא נמצא בבית מלכותו של הגר”י כדורי, ולא זו הדרך לכבוש המלכה בתוך ביתה, ואפי’ שדעתו היתה נחרצת דלא לברך. [ולפני שנים רבות ראיתי תשובה בכתיבת יד של מהר”י כדורי זיע”א, אשר בה הוא מוכיח שיש לברך ברכה זו גם בליל פסח שחל להיות בשבת].

 

באהבתה תשגה מאד

בתקופה מסויימת היו המון בני ישיבות מתאספים בימי בין הזמנים ללמוד בישיבת נחלת יצחק, ופעם אחת הביאו את הרב זיע”א להסתובב בין הלומדים ולחזקם, והרב היה הולך וצוחק בשמחה גדולה, ואמר “בזמנינו לא היה בכלל דבר כזה בין הזמנים, תמיד צריך לשבת וללמוד”…. והרב היה סמל ההתמדה, כך העיד אבי שיחי’, כי בכל פעם שבא אליו, או שהיה יושב ליד שלחנו עם ספר זהר או גמרא וכו’, או שהיה נח על מטתו והספר על רגליו…

 

מימי לא הקפדתי

מעולם לא שמענו את הרב כועס או מרים קול, אדרבה, תמיד היה דיבורו בנחת ובחיוך מיוחד ורוגע וכו’, אך פעם אחת זכורני שהרחיבו את בית הכנסת ועשו כמה שינויים, והוא לא ידע כלל, ובשבת קודש כאשר ירד מן התיבה ראה את השינוי, ונצרב בזכרוני המעמד הנורא, שהרים קולו ואמר, למה לא שאלוני לפני שמשנים… וגם נפלאתי שלא ראה כלום בכניסתו ובעת תפלתו, רק לאחר שסיים התפלה, אז היה לו רגע להעיף מבט. ברור לי שהיו לו ענינים בזה, ולכן הראה פני כעס, וכפי שידוע שהוא ביקש כשבנו את הבנין שיעשו ז’ מדרגות לתיבה, וכן על זה הדרך.

 

אותיות פורחות

לאחר פטירת הרב, ביקש ממני בנו ר’ דוד ז”ל, לסדר את הספרייה שלו, ואז זכיתי לראות מקרוב את גליונות ספריו, ואת כתביו המיוחדים המלאים באהבת ישראל, והיו שם מאות דפים שבהם גורלות החול שהיה עושה, וכו’ וכו’, הופתעתי לראות הגהותיו על שו”ת הרדב”ז דפוס ראשון של פיורדא כמדומה.

 

סיימנא לכולי ש”ס

בין הספרים ראיתי ש”ס ענק כולו בכריכה אחת, ואמר לי ר’ דוד, כשיצא הש”ס הזה, אבא ביקש ממני לקנותו בעבורו, והיה מניחו לפניו תמיד, ובכל פעם שבאו תלמידי חכמים היה נושא ונותן עמהם בתלמוד ופותח מכאן לכאן בכל חלקי התלמוד, ואז ראיתי איך אבא שלי שט בכל התלמוד כמו דג במים.

 

הזקנים סיפרו שהיה מקום מושבו ב”שושנים לדוד” ליד היכל הקודש של ספרי התורה, והיה שם ארון קטן ובו כל כרכי הש”ס במהדורה קטנה, והיה בולע מסכת אחרי מסכת והכל בהצנע לכת.

 

יום ליום יביע אומר

העיד לי רבי דוד ז”ל, שזוכר שאביו ביקש להניח את ספרי יביע אומר דוקא ליד מקום מושבו, והיה לומד ביביע אומר כמעט בכל יום, ובפרט בתקופה שהיה הגרע”י שולח לו יביע אומר חדש, אז היה קובע לו סדר לימוד מיוחד, דף אחרי דף, עד שמסיים כל הספר.

 

מכבדה יותר מגופו

ידוע שהרב נשא אשה בשנית, את הרבנית דורית שתחי’, [וכמדומה היה לזה סיבה ע”פ סוד], והיה מבקש מקרוביו שיקנו לו שוקולד ומתנות, והיה נותן לה בכל פעם איזה דבר מתוק או מתנה כדי לשמחה.

 

מעלה עשן

כאשר היה הרב בחו”ל, ונסעו בכבישים גדולים מאד, ראה הרב חנות עם פרסום של סיגריות, וביקש שיקנו לו, והנהג [ר’ מרדכי בבאזדא הי”ו] אמר לרב, זה לא בריא לכבודו, ושוב אחר זמן ראה הרב חנות נוספת עם פרסום כנ”ל, וביקש שיקנו לו, והנהג חשש כיון שהכבישים היו מלאים רכבים וצריך לעבור כמה נתיבים, וגם חשש לבריאותו של הרב, ובפעם השלישית אמר לו רבינו, וכי בשבילי אני מעשן, הלא יש בזה נחת רוח למעלה, זה כמו קטורת, ובזה אני מכוין “והרשעה כולה כעשן תכלה”….

 

וזה מתחבר יפה עם מה שאמר ד”ר אלי שוסהיים הי”ו, שבבדיקת הריאות של הרב, רואים ריאות נקיות כמו של תינוק, ואדם אחר בקצב העישון כמו של הרב, היו הריאות שלו נראות כמו פחמים. ומכאן שאי אפשר ללמוד כל דבר מצדיקים. [כמדומה שתצלומי בדיקת הריאות של הרב נמצאים אצלי, וניתנו לי עם עוד פריטים מביתו, מבנו ר’ דוד ז”ל, כתמורה על עזרתי בסידור הספרייה לאחר פטירת הרב זיע”א].

 

יצא בטהור

כשנפטר הרב בקשו לטובלו במקוה מתחת ביתו, ולא התאפשר הדבר בגלל ענין טכני שלא היה מסודר כמו במקוה של חברא קדישא, אז נכנס ידידינו ואהובינו המקובל הצדיק מהר”ר יעקב עדס שליט”א אל המים, וקיבל בזרועותיו את גופו הטהור של רבינו, ועשה לו טהרה.

 

חגור חרבך

לאחר פטירת הרב היה קושי מסויים בהחזקת הכולל בישיבתו, והבאתי אחד מידידי כאן בטבריה לבנו ר’ דוד ז”ל, ואז עלתה הצעה שהוא יקנה את החגור המיוחד שהיה מונח על חלוקו של הרב זיע”א, והחגור הזה היה בתוכו קמיע שכתוב על קלף שעשוי מעור של צבי, ובו כמה בקשות לשמירה וכו’ שכתב הרב זיע”א בשביל עצמו, וזכינו שהחגור הזה נמצא כאן בטבריה, וגם מרן הגר”ד קוק שליט”א הניחו על עצמו והתפלל בו.

מכיון שהרב זכה לאריכות ימים, ומלבד ברכתו של הבן איש חי הנז”ל, העיד הרב על עצמו שלא כעס מימיו, על כאן אציב בזה לזכרו מאמר מיוחד בענין זה, והוא מחידושי למגילה כתיבת יד, ויש בו גם קצת עניני קבלה בנושא זה ממשנתו של מרן הגר”ד קוק שליט”א, ויהיו הדברים לזכרו של רבינו יצחק כדורי זצוק”ל, תנצב”ה.

 

לא הקפדתי בתוך ביתי

מגילה כח ע”א. שאלו את רבי זירא במה הארכת ימים, אמר להם מימי לא הקפדתי בתוך ביתי. וכן הוא בלשון הזה בתענית (כ ע”ב) על רב אדא בר אהבה.

 

וצ”ב אטו ח”ו חוץ לביתו היה מקפיד, ולמה הדגיש בתוך ביתי. אכן יש לומר דעיקר המעלה שהאדם לא מקפיד אינה בחוץ, אלא בביתו כי שם מבצר הנסיונות, והוא מקום המועד להוצאת המידות הרעות טפי וטפי מרשות הרבים, אשר שם בושה היא לו לנהוג במידות רעות, וכנודע לכל אדם מכמה סיבות, [ובאמת שכן כתבו ליישב הערה זו בכמה ספרים, ע’ להרב אמרי ששון (שער החיים אות יב), ועוד], אכן אכתי צ”ב דהול”ל לא הקפדתי בביתי, ומהו “בתוך”.

 

ובקושטא נראה דכך הוא לשון חז”ל המצוי לומר בכמה מילי לשון “בתוך” הבית, ושורש הענין בתהלים (קא, ב) אתהלך בתום לבבי בקרב ביתי, [ובירושלמי (ספ”ג דתענית) הובא פסוק זה על מאמר לא הקפדתי הנ”ל]. והכי אמרי’ נמי בשבת (לד ע”א) ג’ דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ע”ש עם חשיכה וכו’. ושם (סג סע”א) כל המגדל כלב רע בתוך ביתו מונע חסד וכו’. ובגיטין (ו ע”ב) לעולם אל יטיל אדם אימה יתירה בתוך ביתו, ובב”מ (נט סע”א) שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו וכו’. ובב”ב (קטז ע”א) כל מי שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם. ובמסכת דרך ארץ רבה (פ”ו) איתא, לא יהא אדם קפדן בתוך סעודתו, ובמדרש במדבר רבה (פרשה ט פ”ב) לימדה תורה שתהא וותרן בתוך ביתך, ובמדרש תהלים איתא, דצריך אדם להיות עלוב בתוך ביתו ואין צ”ל בבית חבירו. וכל היד המרבה לבדוק המצא תמצא עוד כהנה רבים, ובכל המקורות הללו קשה לפרש פירושים מיוחדים, והגם שבאיזהו מקומן כ’ המפרשים לבאר איזה חידוש במילת “בתוך”, מ”מ ברובא דרובא לא פירשו, וקשה למצוא ביאור המניח את הדעת, ועל כרחין שזהו שיגרת לישנא דחז”ל.

 

ומ”מ הרשות נתונה לפרש דרושים לכל חפציהם, ונראה לומר בס”ד, כי כבר ידוע אשר האדם נקרא בית, כמאמר שלמה המלך בקהלת (יב, ג), ובתי גוואי הם בתי הנפש, והנה פעמים שיש לאדם להטיל אימה על אנשי ביתו שיזהרו באיזה דברים ולא ימעדו בעבירה, וכמבואר הנהגת החכמים בשבת (קה ע”ב), אכן כל זה מן השפה ולחוץ שמראה פני כועס רך בקרבו ישים אור בו ואינו כועס בקושטא, וזהו שאמר שמעולם לא כעס “בתוך” בתי הגוף והנפש, ופני כועס היו לו בלבד ותו לא מידי.

 

ושו”ר שכבר הובא לפרש כזאת בס’ “אמרי קדוש” של השרף ר’ אורי מסטרליסק (דף יד, ד”ה אמר התנא) ובתורי זהב (מזאלוזיץ, די”א ע”ב) משמיה דהבעל שם טוב זיע”א, והתו”ז פי’ עפי”ז מ”ש בקהלת (ז, ג) טוב כעס משחוק כי ברוע פנים ייטב לב. [ולפלא מש”כ בדברי תורה ממונקאטש (מהדורא ו אות יא) בשם התורי זהב לחצאין. ודו”ק]. וכ”כ מדנפשיה הגה”ק ר’ חיים מצ’רנוביץ בס’ “באר מים חיים” (ס”פ כי תשא). וכ”ה בליקוטי מאמרים המיוחס להגה”ק רמ”מ מויטבסק (למברג, דכ”ט ע”ב) משם הרמ”מ הנ”ל. וכ”כ מדנפשיה הגרי”ח מבבל בס’ בן יהוידע כאן, ובבניהו תענית שם. ועמש”כ בס’ קצירת האומר תענית (כ ע”ב). ובשפתי חכמים כאן.

 

שורש קפ”ד לטיבותא ולגריעותא זה לעומת זה

ולא אמנע טוב מלהביא מה ששמעתי מפי קדוש מורינו הגר”ד קוק שליט”א, שביאר לשון הגמ’ ע”ד הרמז בצירוף כמה ענינים, [ועבר על כל מה שכתבתי כאן בשמו והסכים שהדברים נכתבו בהבנה ואפשר לפרסמם].

 

הנה איתא ביבמות (מד ע”א) עצה טובה דלא ישא אדם יותר מד’ נשים, כדי שתגיע לכל אחת מהן עונה פעם בחודש. וסימנך יעקב אבינו שהיו לו ד’ נשים, [כמבואר במשך חכמה (פ’ ויצא, לא, נ) ע”פ ואם תקח נשים על בנותי, וע’ ערוך לנר יבמות שם]. ויש להרחיב דהיו לו מהן י”ב שבטים, שהם כנגד י”ב חדשים, ומתקשר לחיוב עונה פעם בחדש הנ”ל. [ושאלתיו היכן נמצאת דינה בחשבון הנ”ל, והשיב על אתר, שהיא כנגד בית דין שמעברים את החדשים, כי נודע דבית דין הוא נוקבא, דינא דמלכותא דינא, והיינו ממידת בינה דאשה ושורש הדינים בבינה. ואכמ”ל], וידוע בכתבי האר”י ז”ל, דהוי”ה דע”ב [במילוי יודין כזה, יו”ד ה”י וי”ו ה”י] כשהיא בריבוע [יו”ד, יו”ד ה”י, יו”ד ה”י וי”ו, יו”ד ה”י וי”ו ה”י] עולה קפ”ד.

 

והנה איתא בשבת (קיח ע”ב) מעולם לא קראתי לאשתי אשתי אלא ביתי, ובית יש בו ד’ קירות בסוד ד’ אמהות, [ואם אין בו ד’ קירות הוי חסרון בשם בית כמבואר בנגעים (ר”פ יב) דבית עגול לא מטמא בנגעים דבעי’ ד’ קירות, ואם הוא עגול מבחוץ ומרובע מבפנים הדבר צ”ע, [ע’ זכר שמואל גריינמן (נגעים, סי’ יב אות ח), וחידושי הגרמ”ד סולובייצ’יק לנזיר (ח ע”ב, עמ’ סט) מש”כ בזה], ובה’ קירות אינו מטמא בנגעים, [כמבואר בתוספתא (פ”ו דנגעים ה”ג), ובנזיר (שם) וב”ב (קסד ע”ב), וע’ בתפא”י (רפי”ב דנגעים). ודו”ק], ובאשה נאמר (ירמיה לא) “נקבה תסובב גבר”, כי היא חומה לבעלה (יבמות סב ע”ב), ומעתה יש לפרש, דאיש בתוך ביתו (זו אשתו), הוי כעין יחס שבין הוי”ה פשוטה [האיש] להוי”ה בריבוע [דריבוע רומז לאשה כנ”ל בריבוע שבבית] שהיא קפ”ד כמבואר, ואם מקפי”ד ביתו שזה היפך מידת החסד [מנין ע”ב], אז כובש את התפשטות שם ע”ב, דהיינו קפ”ד דמעליותא. עד כאן דברי מרנא הגרד”ק שליט”א. ודפח”ח.

 

ומשמע להנ”ל שהוא שורש חיוב אדם לפקד את אשתו, כי האיש אשר הוא גדר הוי”ה פשוט כאשר עושה חסד בביתו הרי שהוא משפיע בביתו זו אשתו שם הוי”ה דע”ב שבמילואו הוא קפ”ד כמבואר. והגר”ד קוק שליט”א בס’ “ימין ה’ רוממה” (עמ’ קיג), ביאר מטבע “פקד פקדתי” המיוחד לגאולה שהיא משורש קפד של הויה דע”ב בריבוע וה”נ הוא גילוי החסד. וע’ אמונת משה מאלכסנדר (ח”ג עמוד סה). ובזה יובן לשון “קול דודי דפק”. וק”ל. וע’ ספר הליקוטים (איוב פ’ יט).

 

ויש לפרש לישנא ד”גולל ודופק” בקבר, כי בא לרמוז על תחיית המתים וזמן פקידה, והיינו גולל מלשון גילוי [עפרש”י ב”ק (ג רע”א, ד”ה הגלל). ודו”ק], ודופק מלשון פקד יפקד הנ”ל, ובזמן קבורה מתגלה גילוי הפקידה ותחיית המתים. ומזה יתבאר גם “פתיחת הקבר” שנאמר בלידת אשה ע”י פקידת בעלה כנ”ל.

 

שם. המונה במספר עיניו יחזו כי שבעה דברים אמר רבי זירא שבעבורם האריך ימים, ורמוז בשמו זיר”א ר”ת “ז’ רגילויות אריכות ימיו”. 

 

שם. זירא בגי’ “דוב קוק”, ובחון היטב כי הרד”ק שליט”א זהיר טובא בשבעה דברים הללו, ה’ יאריך ימיו בטוב ושנותיו בנעימים.

 

שם. ולא ששתי בתקלת חבירי. פירש בס’ דגן שמים בשם ר’ יצחק מווארקי דרבותיה דרבי זירא היא שבאותו היום שהיה לחבירו תקלה, לא היה לו ששון בשום ענין, מרוב תפיסת הצער שבלבו על חבירו. אכן פשוטן של דברים אינו כן, ובא רבי זירא ללמדנו את מצב האדם בשפלותו, כי גם אם לא ירצה להזיק את חבירו או להביאו לידי תקלה, וגם כאשר לא ישמח בזה שנעשה לחבירו תקלה, ויהיה לו צער עליו, מ”מ באיזו שהיא פינה בלב תהיה לו שמחה מסויימת, הנה זה נפל ואני לא, ובנפילת חבירו מינכרא טפי גדולתו שהוא עומד במקומו ולא נתקל, ועל זה אמר רבי זירא, שלא היה לו שום ששון משום צד ופינה בזמן תקלת חבירו.

 

יהי רצון שנזכה ללכת בדרכי הצדיק וזכותו תגן בעדינו אמן כן יהי רצון

 

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

 

 

 

אולי יעניין אותך גם:

 

 

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום
5 1 הצבעה
דירוג פוסט
guest
0 תגובות
Inline Feedbacks
הצג את כל התגובות