אפליקצית עץ חיים
כספים וחפצים שנמצאו בעזה
אודות השאלה שהגיעה מאת חיילי צה”ל שעברו מבית לבית בעזה, ומצאו בבתי הישמעאלים כלי כסף וכלי זהב וכו’, וחלקם שמו בכליהם ממון או חפצים, וכעת נפשם לשאול הגיע’ה שמא הדבר בכלל איסור “גזל הגוי” הידוע, ובפרט שהמפקדים עליהם הזהירום שלא יגעו בשום דבר הנמצא בבית הישמעאלים.
תשובה בקיצור: כל מה שלקחו החיילים, ישאירו בכיסם לעצמם, ותבא עליהם ברכת טוב.
נימוקים ומקורות:
א. דין הוא בב”ק (קיג ע”א) גזל הגוי אסור, וכן פסק ברמב”ם (ריש הל’ גזילה) ובשו”ע חו”מ (סי’ שמח ס”ב, ור”ס שנט), ולדעת רוה”פ הוא איסור מן התורה, כמ”ש הש”ך (שם סק”ב, ושם סק”ב). ואם עבר וגנב או גזל מעכו”ם, כ’ הרמ”א באה”ע (סי’ כח ס”ב), שאינו חייב להחזיר לו הגניבה, שבגזל עכו”ם לא נאמרה מצות השבה – רק מצד קידוש ה’, וע”ש בש”ך. נמצא שבגניבת עכו”ם יש חומרא שאינה בגניבת ישראל, שלגניבת ישראל יש תקנה על ידי קיום מצות השבה, ואילו לגניבת עכו”ם אין תקנה, שהרי אפילו אם משיב, אינו מקיים מצוה בכך, וכמ”ש ב”כסף הקדשים” (סי’ שנו ס”ב בהגה) בשם הנוב”י. וע’ מנ”ח (מצוה קל).
ב. ומ”מ כ’ הרמ”א באה”ע שם, שחייב להשיב גזילת עכו”ם מדרבנן משום קידוש השם, וע”ש בנתה”מ (סק”א) בביאור שיטת הרמ”א, ולפי”ז בלקיחת הממון לכתחילה יש לדון משום “חילול ה'” החמור. וי”א שאף מן התורה חייב להחזיר גזילת עכו”ם. וע’ “שער המלך” (פ”א מגזילה שלהי ה”ב). ובחי’ מרן הגר”ד לנדא שליט”א לב”ק (סי’ לה). ולומר דכל העיר עזה בחזקת הפקר מחמת שכולם הלכו מחמת הפחד והפקירו את ממונם, אין הכרח לזה, כיון שבודאי מטרתם לחזור הביתה. ואפי’ באבידת הגוי כ’ הב”ח ביו”ד (סי’ קמו) דכל שלא נתייאש הגוי, לא קנה הישראל.
ג. ולכאורה י”ל, דכיון שהיו עסוקים בכיבוש העיר “עזה”, וכל יושבי העיר ההיא ברחו מפניהם, א”כ הו”ל כהא דאמרי’ בחולין (ס סע”ב) דעמון ומואב טהרו בסיחון, והיינו דאע”פ שציותה אותנו התורה “אל תצר את מואב”, מ”מ לאחר שכבר נכבשה מואב ע”י סיחון, ונכרי קונה בכיבוש מלחמה, ממילא כבר מותר לנו לכבשה. וע”ע בגיטין (לח ע”א) דילפי’ מזה דין קנין חזקה בעכו”ם. וע”ש בתוס’ דאיירי בחזקת כיבוש מלחמה. [וע”ש ברשב”א ובר”ן שנחלקו אי קניית הכיבוש מהניא גם קודם יאוש]. וה”נ יש לומר דאיכא “חזקת מלחמה” על כל העיר עזה עם כל מה שיש בתוכה, ולפי”ז יקחו כל מאי דבעו כמ”ש (דברים כ, יד) “ואכלת שלל אויבך”, ויעשוה כמצולה שאין בה דגן ודגים וכמ”ש “ואחרי כן יצאו ברכוש גדול”.
ד. אכן יד הדוחה נטויה, דדוקא היכא דע”י הכיבוש יושבים לבטח במקום הכיבוש, אזי חשיב “קנין כיבוש”, לא כן בנידון שלנו שאין גדר “חזקת מלחמה”, כיון שכל העולם יודע מראש שאין דעת הלוחמים להשאר בעזה, אלא להחזירה כמות שהיתה מלאה בישמעאלים, ובפרט לאור הלחצים הכבדים של הנבל הידוע מאמריקא, [רק שמסופקים איך תהיה ההנהגה שם, האם כמו שהיה מקדם, או ע”י רשות אחרת], ולא באו אלא לעשות פעולת “טיהור” כדי להניא את המחבלים לממש חפצם, א”כ לאו שמיה כיבוש. [וראה מש”כ בכעין זה מרן הגרי”ש אלישיב זיע”א ב”קובץ תשובות” ח”א (סי’ ריז) אודות שלל שנבזז ע”י ההונגרים בשליחות הגרמנים. וראה שו”ת “קול מבשר” ח”א (סי’ נז). ואמנם עמש”כ בשו”ת משנה הלכות חי”ז (סי’ קמ) ע”ד הגרי”ש הנ”ל. ע”ש].
ה. ואכתי יש מקום לדון, דכיון דכעת עוסקים במעשה כיבוש, אע”פ שלאחר סיום המבצע אין דעתם להשאר שם כמו “כיבוש מלחמה” הידוע, מ”מ לפחות בעת שעסוקין במעשה כיבוש – יש להם קנין על כל מה שיש שם. ומקום הספק הוא, דשמא יש חסרון בשם “כיבוש” של המלחמה כיון שאינם כובשים באופן של התיישבות שם כנחלה בלי מיצרי’ם שיצרו את צעדיהם, אלא אדרבה, כל חייהם של החיילים שם מוטלים בסכנה ממשית, וא”א להם לילך צעד בלי נשק. [ואה”נ שלענין היתר “קדלי דחזירי” דחולין (יז ע”א) גם בכגון דא יש להתיר, אך להחל גם גדר כיבוש צ”ע בהנ”ל כמבואר].
ו. והגאון ר’ אברהם דובער שפירא מקאוונא בשו”ת “דבר אברהם” (סי’ י, יא) הרחיב למאד בגדר הקנין של “כיבוש”, האם הוא דיון מחודש של קנין או שכל מה שנתחדש בכיבוש – שאין בזה משום גזל, ויכול לקנות אפי’ בע”כ של הבעלים, אך לעולם בעינן קנין. וסוף דבר העלה לדינא, דעצם הכיבוש הוא גופא הקנין. וכבר כ”כ הגרש”ז מלאדי זיע”א בשו”ע הרב (או”ח סי’ תרמט ס”י, וחו”מ הל’ הפקר והשגת גבול ס”ג) דמדינה הנכבשת ע”י מלחמה, אי”צ בה שום חזקה נוספת. וע”ש ב”קונטרס אחרון” שביאר נימוקו.
ז. והג”ר פנחס הורוביץ בס’ “המקנה” (קידושין כו ע”א) כתב בביאור הסוגיא תמן, דילפי’ לקנין חזקה מדכתיב “וירשתם אותה וישבתם בה”, ומשמע דכיבוש גרידא לא מהני. וביאר, דבקושטא הקנין הכללי של ישראל מן הכנעניים היה ע”י כיבוש, ובזה סגי וכמבואר מתו”ד התוס’ בגיטין שם, [דהגוי קנה את העבד ע”י כיבוש, והרי ל”ש בו קנין חזקה בע”ע, וקנין שטר וכסף ל”ש כלל בכיבוש], ורק זכייתו של כל יחיד ויחיד היתה ע”י חזקה, ומזה למדו לקנין חזקה. והו”ד ב”דבר אברהם” שם. וע”ש בדעת מהרי”ט.
ח. ולדעת ה”דבר אברהם” יכול הכיבוש להעשות ע”י כל אדם, כל שאין הנכרי יכול להוציא מידו ע”פ אלמותו או ע”פ דינא דמלכותא. ע”ש אריכות דבריו ופלפולו. וכבר העיר אביו של הדבר אברהם [הג”ר זלמן סנדר] ב”מסגרת זהב” שבסוה”ס הנ”ל, דאינו מתקבל על הלב לומר דכל איש ואיש יוכל לעשות פעולה שנחשיב אותה “כיבוש”. וכ”כ הגר”ז מלאדי בשו”ע שם דסוגיית “כיבוש” אמורה דוקא במלך, וכדמוכח לשון הרמב”ם (פ”ט מעבדים ה”ד) דמיירי במעשיו של מלך או של אנשים ההולכים ברשותו. ע”ש. והיינו דוגמא דעמון ומואב שטהרו בסיחון, שהוא היה מלך האמורי וכבש את עריהם.
ט. ובקושטא, רבים דנו בגדר המלחמה הזאת שלפנינו, ומרנא הגר”ד קוק שליט”א אמר כמה פעמים, שהיא מוגדרת “עזרת ישראל מיד צר שבא עליהם” [כלשון הרמב”ם פ”ה ממלכים, וע’ סוטה מד סע”א], דהו”ל מלחמת מצוה, והרה”ג רח”י ליפקין בקובץ “התורה והמדינה” ח”א (עמ’ צו) עלה ונסתפ’ק אי שייך בכגון דא דין “כיבוש”, כיון דבכה”ג של הגנה מן הצר, המלך מוציא את העם למלחמה בלא נטילת רשות מבי”ד, וגם אי נימא שיש כאן גדר כיבוש, יתכן שאינו בתורת קנין אלא בתורת “הפקר”, וממילא בעי’ שוב קנין.
י. ומרנא שליט”א נקט בפשיטות שיש גם בזה גדרי “כיבוש”. ומצאנו להגאון “פני יהושע” בחידושיו לגיטין שם שביאר אליבא דרש”י, דלא ס”ל שיש “קנין כיבוש”, רק שהיאוש – הגם דל”מ בקרקע, במצב “כיבוש” הרי זה “הפקר”, כעין ד’ תוס’ בסוכה (ל ע”ב) מהירושלמי בנשתקע שם בעלים מהקרקע. וע’ רמב”ם (פ”ה מכלאים ה”י). ונתיה”מ (ר”ס שעא). ע”ש. וע”ע בתוס’ רי”ד גיטין שם שכתב ג”כ דעמון ומואב נתייאשו. וב”דבר אברהם” (סי’ יא אות ז). ודו”ק.
יא. ונפק”מ דאי בגדרי “כיבוש” תליא מילתא, הלא יש כללים בחלוקת ממון הכיבוש, כמבואר ברמב”ם (פ”ד ממלכים ה”ט) וז”ל, כל הרוגי המלך ממונן למלך, וכל הממלכות שכובש הרי אוצרות המלכים למלך, ושאר הבזה שבוזזין, בוזזין ונותנין לפניו, והוא נוטל מחצה בראש, ומחצית הבזה חולקין אותה כל אנשי הצבא ביחד עם העם היושבין על הכלים במחנה לשמרם חולקין בשוה, שנאמר כי כחלק היורד במלחמה וכחלק היושב על הכלים יחדיו יחלוקו. עכ”ל. [וע’ מאירי סנהדרין כא ע”א]. והאידנא ליכא מלך, וצ”ע בכיבוש כגון דא.
יב. אמנם בנידון שלנו יש להורות היתר לכל החיילים מצד אחר, והוא, דכיון שהדבר גלוי וידוע שכל השלל הנמצא שם נלקח ע”י שלוחי המדינה לטובת קופת המדינה, א”כ הו”ל כ”מציל מן הארי ומן הדב”, וכן הורה בפשיטות מרן אור העולם הגר”ד קוק שליט”א. ומש”כ בכמה ספרים דה”מדינה” לא גרעא מגוי שאסור לגוזלו, הנה לא דמי, דגוי הוא גברא בפנ”ע, אבל ה”מדינה” אינה אדם שנחסר בכיסו, וע”כ הלוקח מקופה זו הו”ל כלוקח מהפקר. [דבלא”ה עושים בממון הרבה דברי עבירה או הבל]. וידוע שזו היתה דעת מרן החזון איש זיע”א דממון הממשלה הוי הפקר לכל, והוו כמוכס העומד מאליו שדינו כלסטים, כמבואר ביו”ד (סי’ רלב סי”ד) ובחו”מ (סי’ שסט ס”ו).
יג. ונשאלה שאלה בנידון כעין זה, וזה תארה: משפחה שיש להם בן “טיפולי” קצת, והשיגו אישור לעשות לו “אירוח” אצל משפחה שהיא מגדלת אותו, והמשפחה מקבלת עפ”י חקי הממשלה 4000 שקלים לחודש, אמנם ההורים לא רוצים באמת שהילד ילך למשפחה המארחת, רק שמבקשים לקבל את המענק הנ”ל, ולכן מבקשים ממשפחה שתחתום שהיא מארחת את הילד, והם יעבירו להורים. ונשאל ידידינו הרה”ג ר’ מנחם שטיבל שליט”א האם מותר לעשות זאת, מצד איסורי גזל ושקר וכו’.
יד. והגאון ר’ יצחק זילברשטיין שליט”א השיבו לאסור לעשות כן, כיון דהכל כלול בזה, גם גזל וגם שקר, והוסיף, שמרן החזו”א זצ”ל היה אומר על זה, שפרנסה היא מן השמים, והתורה ציותה אותנו על השתדלות, ועל כזו השתדלות התורה לא ציותה, והם לא יענשו על שלא עשו השתדלות כזו, וממילא זה נכלל בתפלה שמבקשים “פרנסה בהיתר ולא באיסור”. עכ”ד.
טו. וזו היתה עמדתם ההלכתית של מרנן הגרי”ש אלישיב והגראי”ל שטיינמן, וכפי שהביאו משמם בכמה ספרים, וכן הורה הגר”ש וואזנר בשו”ת שבט הלוי ח”ה (סי’ קעב) שאין לגנוב את המדינה כיון שהוא ממון הציבור, ויש לו גדר “בעלות כללית”, וגם אם הם לא הגונים, מ”מ אין לגנוב מן הגנב. עכ”ד. וכן דעת הגר”י בלוי זצ”ל בס’ “פתחי חשן” (גניבה פ”א ס”ב), וכ’ שם, שאינו יודע מה נימוק המורים היתר בזה. וע”ע בשו”ת לב אהרן ח”ב (חו”מ סי’ יב).
טז. אמנם מרן שר התורה הגר”ח קניבסקי זיע”א סבר, שמן הדין אין שום איסור, רק שהיה חושש משום חילול ה’, שיגלו את מעשיו של המוכתר בתואר “בן תורה”, וידמה עליהם כגנב. [וכפי שהעיד משמו הרה”ג ר’ גמליאל רבינוביץ שליט”א ב”קול אמונים” (פ’ עקב) והו”ד בס’ “ברכת אהרן” על סוגיות איזהו נשך (עמ’ תתא). ע”ש]. וגם הגרש”ז אוירבך זיע”א ס”ל כעי”ז, שהיה אומר, שלא לגנוב מהם, ואם לקח אי”צ להחזיר, וכמ”ש משמו בס’ “שלהי דקייטא” (פ”ט אות טז). ע”ש. וע”ע בשו”ת מנחת שלמה ח”ב (סי’ צז אות ט). ובמנחת שלמה על מסכת נדרים (כח ע”א). וכעי”ז שמעתי מבנו גאב”ד טבריה רב אד”א זצ”ל. וע’ בשו”ת קנה בשם ח”ב (סי’ ק, קא).
יז. ומרן הגר”ד קוק שליט”א אמר לן כמה פעמים, שאם מדובר באברכים שזקוקים לעזרה, וכל ה”שקר” הוא כלפי מדינ’ה של גיהנם, שבמקום לתת לבני תורה, נותנים לתועבה ולישמעאלים וכל מיני שגעונות, ממילא הוי בכלל ההיתר לשנות מפני השלום. וחוסר פרנסה הוא מיעוט שלום, כמ”ש בב”מ (נט ע”א) עה”פ “השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך”. ע”ש. [וכבר ידוע ד”שלום” לאו דוקא, וה”ה דמותר לשנות בשביל מצוה וכיו”ב]. ומצוה להציל מן הארי ומן הדב האורב להזיק ולקעקע את לומדי התורה. וכן היה מורה ובא אלוף נעורינו גאון יעקב יוסף זצ”ל בכל עניני המדינה, הם וגרורותיהן כיוצא בהן, עד כמה שאין שום נזק ליחיד.
יח. ובקונטרס “תקנת הרבית” (עמ’ יד) וכן בקובץ “שיעורי ברית פנחס” על ריבית (עמ’ רסט, הערה תעד), הביאו מכתב שנערך בשנת תשמ”ב ע”י כמה גדולי תורה, הלא המה, הגאון רבי יחזקאל ברטלר, והגאון רבי אברהם איבראמס, והגאון רבי אברהם גניחובסקי, והגאון רבי נתן שולמן זצ”ל, לכבוד בעל המנחת יצחק על אודות מה שכתב בתשובותיו ח”ט (סי’ קי והלאה) לענין זכות המדינה להפריש תרומות ומעשרות, [שלפי דעתו יש למדינה גדר בעלים על הממון, וע”ש מה שהרחיב בזה למאד]. וזה לשונם:
לא מצאנו בעלות – אלא לצדקה ודבר מצוה, או ממון השבט ורשות הקדש, אבל אם קבוצה מסויימת יסכימו ביניהם לעשות קופה לתועלתם, ויטילו ממון לכיס, ואין לכל אחד ואחד זכות להוריש ולמכור את חלקו, [ומי שאומר מחר שרוצה להשתייך לקופה יש לו חלק], ויעשו גזבר על כך, האם יש כזו קופה ויהיה מותר לדעת הרשב”א להלוות בריבית וכו’, אבל כאן [גם אם שייך קופה של רבים], הרי זו קופה שיש הרבה מטרות גרועות וכו’, האם לזה יקרא קופה של רבים”. ועמש”כ הג”ר דב לנדא שליט”א בקובץ התורני “מסורת” (חוברת יג, עמ’ תקיז בהערה).
יט. דון מינה ואוקי באתרין, שאם לא יקחו החיילים את הכסף והזהב לצרכיהם, מסתמא ילקח הכסף לכל מיני תועבות או שיעבירו את הכל בתוספת מתנות לישמעאלים כדי שיוכלו לבנות מנהרות ומוקדי חורבן ורצח מתחת לבתי חולים וכל מיני מקומות כפי שראינו שכן עשו בעבר, ומאי חזית לפנק כ”כ את עם המרצחים. והרבה יש לדון בכל האמור לעיל וגם להוסיף עוד כמה פרטים הלכתיים, והדברים שבכאן הנם מהדו”ק בלבד לעת עתה. ועוחז”ל נ”נ.
בברכה רבה
יקותיאל דטבריה
אולי יעניין אותך גם:
- שמיעת שירי קודש בשנת אבל ועוד..
- שתיית מיץ ענבים בתשעת הימים
- רבינו דוב קוק שליט”א גוזר על חתן שקיבל על עצמו עול תורה וקדושה
סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום