אפליקצית עץ חיים
כונת בקשה בשבת בג’ ראשונות של תפלה
א. נסתפקתי אם אפשר לכוין לרפואת חולה ביום שבת [דלא מצלינן רפאינו] בברכה שניה כשאומר “ורופא חולים”. והנה יש לדון בתרתי, מצד כונה בשבת על דבר שאין לאומרו, ועתה כשחושב באמירתו על החולה, שמא י”ל דנראה קצת כמהפך האמירה לדבר האסור בשבת, או דהוי (בהדרגה) כעין “מחשבה רעה” שלא מצטרפת למעשה, ובפרט ד”זה וזה גורם” וסו”ס איכא מציאות של שבח הקיימת בפועל בברכה ובכוונתה. גם יש לדון [והוא העיקר, ואפי’ ביום חול איכא לאסתפוקי], דכיון דג’ ראשונות הם גדר “שבח”, השתא דבעי להכניס כוונת בקשה שמא מגרע בהגדרת הברכה (וכעין ד’ התוס’ בבכורות יז ע”ב לענין פטר רחם). ושאלתי דבר זה מהגר”ח קניבסקי שליט”א, והשיבני בזה הלשון, “לא ראוי”. ואיני יודע אם מצד שבת אתי עלה או מצד הלכות תפלה.
ב. שוב ראיתי להרה”ג רמ”צ בן הגר”ח נאה בס’ “נחמו עמי” (פ”א ה”א בהערה) שכתב, דאפשר לעשות כן בשבת, [ולא חש בכלל מצד איסור תפלה על חולה בשבת]. ולפי הנ”ל יש לומר גם דאם רוצה לכוין באמירת האל הגדול (בברכת מגן אברהם) המרמז על חסד כנודע, להשפיע חסדים על איזה ענין שרוצה בו. [ובשו”ת אבני לוי (סי’ ז) העיר ע”ד “נחמו עמי” הנ”ל, מד’ הרשב”א בברכות (יג ע”ב) שהביא הב”י (סי’ סג) והביאור הלכה (ר”ס קא) דבכלל החיוב המוכרח באבות הוא שלא יטה לבו לדברים אחרים. והעיר ג”כ על כונה הנ”ל במחיה המתים, דבודאי יש לקיים ד’ הרשב”א בכל התפלה, רק שבברכת אבות הדבר מעכב. ואעיקרא יש לדון טובא בהבנת ד’ הרשב”א, שמא כונתו למי שמהרהר בתוך המילים ולא ביני וביני, וראה לשון הביאוה”ל שם שהרגיש בזה. וע”ע בתשו’ הרשב”א (ח”א סי’ שדמ). ועמש”כ ר’ ירוחם הלוי ממיר בסה”ק “דעת חכמה ומוסר” (ח”ב עמ’ רמח) להביא מקור להרשב”א מד’ הרמב”ם במורה נבוכים (ח”ג פנ”א). וכיסוד דבריו ממש כתב ג”כ מורינו הגר”ד קוק שליט”א בס’ עת רצון (ח”ב עמ’ ע). ע”ש. ובשיעורי הגריש”א (ברכות יג ע”ב). ואכמ”ל].
ביאור עובדא דתפלת ר”ח ובניו
ג. ובס’ “נחמו עמי” הביא ראיה לדבריו, ממ”ש בב”מ (פה ע”ב) גבי ר”ח ובניו, דאמר משיב הרוח ונשב זיקא אמר מוריד הגשם ואתא מיטרא וכו’. הרי דיש השפעה מן השמים גם מתוך ברכות השבח. עכ”ד. אכן יש לדון בזה, דרבי חייא ובניו כלל לא כיונו לבקש השפעת רוח וגשם, רק שכוונתם בגדלות הבורא השפיעה במציאות שפע גדול על העולם, וכדאשכחן בר”ש בן חלפתא בסנהדרין (נט ע”ב) דכאשר באו אליו האריות, אמר הכפירים שואגים לטרף וכו’, ומבואר שלא התפלל להנצל ולא עשה שום פעולה רוחנית להצלה בשמות קדש, אלא שנתעצם בכח האמונה בענין המוזכר בפסוק זה, וממילא ירדו תרי אטמטא דעגלא מן השמים. [ויסוד זה שמעתי מכבר מהגר”ד קוק שליט”א]. וכן הוא בסנהדרין (סז ע”ב) ברבי חנינא עם המכשפה, דאמר “אין עוד מלבדו”. והיינו הך דרחב”ד בתענית (כה ע”א) מי שאמר לשמן וידלק יאמר לחומץ וידלק, שאינו בתורת בקשה אלא בתורת גילוי האמונה, והשפע מגיע לפי כח האמונה. ולאור האמור יש לומר דדוקא יש לכוין בג’ ראשונות בשבח גרידא, ולא לערב בהם כונת בקשה, ולאו דוקא מצד הגבלת הרשב”א הנ”ל, בדיני כונה הכלליים, אלא מצד איכות השבח שבברכה.
ד. ושאלתי שאילתא דא ממרן הגר”ד קוק שליט”א, והשיבני, דאם המתפלל כשמכוין באמירת גדול על השפעת חסד או ברופא חולים על השפעת רפואה לחולה, יש לו מזה חיזוק באמונה, הרי דזה גופא מעלה את שבחו של מקום, ואכן יכול לכוין בכך, אבל כשאין התעוררות באמונה, רק בתורת בקשה בעלמא, בזה יש להמתין דוקא לאמצעיות.
הכונה האמיתית בברכות האמצעיות
ה. ובכללות אמר הגאון ר’ דב קוק שליט”א כי ברכות האמצעיות שהם בקשות ומובדלים מג’ ראשונות ואחרונות (שהם שבח והודאה), אין מטרתם לתת לאדם מקום לדבר עם קונו כדי שימלא את בקשותיו בלבד, כי הרי לפי זה בכל האמצעיות יכוין רק כשזקוק לאותם דברים, ואם לא יהיה לו חולה בביתו לא יבקש, [וזה הנקרא בלשון העולם “אנוכיות” ו”אגואיסטיות”], אא”כ הוא צדיק וחסיד שכל חולי שיש בעולם כואב לו כאילו הוא חולה, מה גם כי מי אנו שנעמוד ונבקש בעבורינו, וזכויות לבקש אין כי אנו תמיד חייבים לה’, אכן עיקר כוונת ומטרת ברכות האמצעיות עניינם המלכת ה’, וכגון מי שיש לו חולה בביתו, שמכוין עליו ברפאינו, כונתו בזה היא כל כל הליכתו לבית הרופאים וכו’ הכל השתדלות בעלמא ולא הם יושיעו, כי אך ורק הקב”ה הוא הרופא הרחמן והנאמן, רק דגזירת מלך היא לגלגל את רפואת ה’ ע”י נתינת רשות לרופא בתורת שלוחא דרחמנא, ונמצא שמתוך הבקשה מתגלה כבוד ה’. והדברים עמוקים וחשובים לכל דורשי ה’. וה’ יטע בלבנו אהבתו ויראתו לעשות רצונו ולעבדו בלבב שלם.
אולי יעניין אותך גם:
סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום