מוסר הנהגה והשקפה עניינים כלליים

יום בחצריך הושענא רבה ושמחת תורה במחיצת מרן קדוש ישראל הגרד”ק שליט”א

יום בחצריך

 

הושענא רבה ושמחת תורה

במחיצת מרן קדוש ישראל הגרד”ק שליט”א

 

א. בבוקרו של יום הושע”ר שאלתי את מרן שליט”א אם יש לו עדיפות לברך על אתרוג מסויים, ואמר לי, ביום הראשון בעיקר אני מעדיף את התימני, כי הוא נראה הכי מובהק בסימניו, לא כן המרוקאי שיש לו “פלחים” כלימון, והחזו”א יותר נוטה מן המרוקאי כנ”ל. [ושאלתיו על אתרוגי קלאבריה של חב”ד, ואמר לי שאינו מכירם…].

 

ב. בתפלת שחרית דהושע”ר בחזרת הש”צ אמר רבינו שליט”א בברכת מגן אברהם “זכרינו לחיים”, ובברכת מחיה המתים הוסיף ג”כ “מי כמוך”. ובחזרת מוסף הוסיף בברכת ההודאה “וכתוב לחיים” וכו’ ובשים שלום הוסיף “ובספר חיים” וכו’. [וידוע שמהר”ם מרוטנבורג היה אומר בהושע”ר המלך הקדוש והמלך המשפט. ועמש”כ עפי”ז בתפארת שמואל על פסקי הרא”ש ספ”ק דברכות].

 

ג. בהקפות שבין שחרית למוסף אמר רבינו שליט”א לאחר שהקיפו את התיבה ז”פ עם אמירת יושב בסתר ואנא בכח, להקיף שוב מהצד השני ולומר תכנת שבת וכו’ להורות על הקפות ישר ע”ס אבג”ד והקפות שניות ע”ס תשר”ק. [רבינו שליט”א עמד ליד ספר התורה בבימה, ואמרתי לו “אחד המקיף ואחד הניקף” לטיבותא… ו”מאן דמקיף חיי”, וחייך טובא].

 

ד. אחד הגיע מבית אבלים כהנים [שנפטרה להם בתם והם צריכים לשבת שבעה במוצאי שמח”ת], וביקש לשאול בשליחותם אם יעשו ברכת כהנים או לא, ואמר לו רבינו שליט”א שיעשו ב”כ. [וע’ או”ח (סו”ס קכח) ובפרי חדש ובכה”ח סופר שם. ואכמ”ל כעת בזה].

 

ה. שאלתי את מרן שליט”א אודות אמירת “הודו” ו”אנא ה’ הושיעה נא” בזמן הנענועים שהמילה מתחלקת לכמה חלקים, כגון “הושיעה” שאומרים “הו” – “שי” – “עה”, ואין למילה ביטוי כדבעי, וא”כ שמא יש ענין לחזור על המילה שוב ברציפות, ואמר מרן שליט”א שאין ענין לחזור, ואדרבה זו הצורה לומר כן כי כך תקנו חכמינו, והלולב הוא זה  שמצרף את האותיות… [ויש לדון דשמא התקנה היתה לומר מהר הושיעה נא ותוך כדי לעשות סיבוב בנענועים באופן שאין חילוק למילה. וצע”ע, ולא עיינתי בזה כראוי כלל].

 

ו. היום [הושענא רבה תשפ”ה] נשאל מרן הגר”ד קוק שליט”א [מהבחור היקר ר’ מרדכי אוהב ציון שליט”א] במה שאמר רבא בסוטה (ה סע”א) על מידת הגאוה “בשמתא דאית ביה ובשמתא דלית ביה”, דהיינו שהת”ח צריך שיהיה בו שמינית שבשמינית שבגאוה, [ודלא כרב נחמן בגמ’ שם דאמר “לא מינה ולא מקצתה”], והרי פסוק מפורש בתורה “והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה”, ומשמע בפשוטו של מקרא דלא כדאמר רבא. [וראה מש”כ בשאלה זו הגר”י ידיד הלוי בס’ “תורת חכם” (סי’ א). ע”ש בהרחבה].

 

ואמר מרן שליט”א דסברת רבא היא שהת”ח כיון שיש בו “ישות” מצד הטבע שנתן בו בורא עולם, על כן יש לו לקחת את השיעור של “שמינית שבשמינית” – ולנתב אותו לכבוד התורה, [ומי שאומר שאינו מרגיש ישות כלל וכו’ למרות שיש בו תורה, הוא כנראה לא נורמאלי… ולכן לא טוב העושים ב”השקפה” שלהם שלא לדבר על תאוות האכילה, כי הרי הם לא החזו”א… ויש להם תאוה זו, וההתעלמות מלדבר על זה מביאה נזק], לא כן “עבדי משה” שנאמר עליו בתורה “איש האלהים”, ואמר על עצמו “ונחנו מה”, דהיינו שיש כאן עדות ברורה דלית ביה מגרמיה כלום, ממילא ל”ש ביה סברא הנ”ל.

 

שוב שאל הבחור הנ”ל את מרן שליט”א דא”כ כל אדם יש בו “ישות”, ולמה נתנו שיעור שמינית שבשמינית רק לגב ת”ח, והשיב מרן שליט”א, שזה שקר, כי מי שאין בו תורה אין לו במה להתגאות. עכ”ד מרן שליט”א [כולל המוסגר].

 

ז. כשעתיים לפני השקיעה דיום הושענא רבה – אמר רבינו שליט”א “היום הזה קשה לי יותר מתשעה באב, אני לא מסוגל לעכל את המצב הזה שצריך לעזוב את הסוכה”…

 

ח. אח”כ נעמד מרן שליט”א בתפלה בתוך סוכתו ואמר “מספיק כבר עם הטילים האלה”… ולאחר כמה דק’ נשמעו 2 אזעקות בטבריה ופיצוצים חזקים… רבינו אמר לי ששומע את האזעקה ולא את הפיצוצים, ושאל אם ראיתי היכן בדיוק היו היירוטים… [ואין אתנו יודע כוונת שאלותיו וכו’ כנודע].

 

ט. כחצי שעה לפני כניסת יו”ט דשמיני עצרת, הגעתי לחדרו [סוכתו בחדרו כידוע] של מרן שליט”א ואמרתי לו שאני הולך לבקר כעת את האלמן הטרי הרב זנזורי שליט”א שאשתו נפטרה לפני כמה ימים בהותירה אחריה את בעלה וג’ יתומים קטנים, ושאל אותי הרב היכן הוא נמצא, ואמרתי שהוא נמצא בבית חמיו [אבי הנפטרת] רבי דוד דוויק הכהן שליט”א שגר ברחוב הסמוך למעונו של רבינו שליט”א, מיד קם רבינו שליט”א ועטף את עצמו בגלימתו ואמר לי, יש לך בחוץ רכב? אני בא אתך… ויצאנו לעבר ביתם… [למרות הקושי לעזוב את הסוכה אפילו לרגע אחד, הרצון לעודד נדכאים ושבורי לב עולה כל הכל].

י. כשהגענו לביתם, הרב דוויק קיבל את פני רבינו בחיוך וכבוד עצום ושאל למה רבינו טרח להגיע אליו… וראיתי את עיניו של הבעל שהוצפו בדמעות של התרגשות וצער יחדיו, ועמד ליד רבינו שליט”א ולא דיבר מילה, שאל רבינו שליט”א את הבעל היכן הילדים שלו נמצאים וכו’, ואמר רבינו שליט”א שהצער הזה לא נתפס, ואני מבקש מבורא עולם שה”אלף השביעי” יוקדם, [כדין תוספת שבת של יום ששי, שהרי אלף שנים כיום אתמול], ויבא משיח תיכף ומיד, ויתבטלו “שבעת ימי האבל”… ובירך את בני המשפחה בזכות רבינו השד”ה [הגאון המקובל רבי שאול דוייק הכהן זיע”א].

 

יא. בעלה של המנוחה סיפר לי שביום פטירתה של אשתו, הוא הגיע לרבינו שליט”א וביקש עליה כמה פעמים, ומרן לא השיבו דבר והתחמק ממנו, ומזה הבין שנגזרה הגזירה בחותם של דם. [וסיפר עוד שיום או יומיים לפני פטירתה אמרה לו תסתכל אחורה תראה הוא בא… והסתכל ולא ראה כלום… והבין למפרע שהיא ראתה את… וסיפרתי זאת למרן שליט”א ואחזו זעזוע גדול].

 

שמחת תורה תשפ”ה

במחיצת מרן אור העולם הגרד”ק שליט”א

 

יב. במשך יום שמח”ת הרב אמר כמה קדישים לע”נ המנוחה ברכה חיה ז”ל בת סיגלית תחי’, ואמר שלא האמין למראה עיניו בכניסת החג האחרון, והיה בטוח שיראה את אביה טובע בים של דמעות, ובפועל הוא לא בכה, ואף קבלו במאור פנים ואמר לו “למה טרחת לבא אלינו”…

 

יג. וסיפר לי ידיד נפשי הרה”ג ר’ יצחק אסרף שליט”א שהאמא של הנפטרת הנ”ל התקשרה אליו כמה שעות לפני הפטירה, ובקשה בתחנונים שילך בשליחותה למרן שליט”א ויתן לה לדבר עמו, ולאחר הפצרותיה… לא עמד בזה, ושם פעמיו לחדרו של מרן שליט”א…

 

האמא אמרה לרבינו שליט”א “יש לברכה חיה חיידק אלים שהרופאים ממש מסובכים ולא יודעים מה לעשות”, ושאל רבינו שליט”א “מה השם של החיידק”?? השיבה האמא, “אינני יודעת מה שמו”, ואמר לה מרן שליט”א, “אני יודע מה השם שלו, קוראים לחיידק הזה שנאת חנם, תצעקי בכל מקום ומקום שיפסיקו עם השנאת חנם, שזה מה שגורם סכנת נפשות לבת שלך”… ולצערינו לאחר כמה שעות נפטרה… [ויש כאן הרבה דברים עלומים ונוראים שאין כאן המקום לפורטם לעת עתה, ודברתי עם מרן שליט”א ואמר לי שהשנאת חנם היא של המוסדות וכו’, וכעת עמד קנה במקומו, והנני כותב ברמיזה למען ישמעו ויראו, ועוד חזון למועד בל”נ].

יד. סיפר רבינו שליט”א על אהבת התורה של מרן הגרא”מ שך, שכאשר היה עולה למסור את השיעור בהיכל הישיבה, היו שני אנשים תופסים אותו מימין ומשמאל בעליית 17 מדרגות, ובעת השיעור היה כאריה שואג, וכשסיים את השיעור היה במצב הקרוב מאד לעלפון…

 

טו. וסיפר גם על הגר”ד פוברסקי שבמשך כל חייו היו עיניו למטה בתוך ד’ אמותיו, וכמה פעמים נסיתי לתפוס אתו “קשר עין” ולא הצלחתי”…

 

טז. אמר רבינו שליט”א, כתוב “לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה”, ומשמע שמי שאין לו לב נשבר אז מבזים את התפלה שלו…

 

יז. אמר רבינו שליט”א: האדם בעת התפלה צריך לחשוב שהוא שוכב בקבר בין מצב השכיבה פרקדן לבין הרגע של סתימת הגולל… כי זו באמת המציאות של האדם בכל רגע… [ובני יקירי ר’ מרדכי שליט”א הראני מש”כ בכעי”ז הרה”ק מפיאסצנא זיע”א בס’ חובת התלמידים (פרק ט) בשם ספר “בית אהרן”. ע”ש].

 

יח. רבינו שליט”א אמר במהלך יום שמח”ת שנתחדש לו חידוש במוחו ונשכח ממנו וניסה להזכר ולא הצליח… ושהוא בצער נורא על השכחה, וסיפר גם על חידושיו לעירובין שנעלמו בדפוס לפני 30 שנה ושזה אביזרא דשיכול בנים, ומכיון שהוא הצטער עכשיו, אזי כל מי שנמצא עמו ינצל מחיבוט הקבר, כי הצער שלי כעת מספיק בשביל כולם…

 

יט. אחד אמר לציבור שסביב מרן שליט”א, תנו לרב ללכת לחדר הוא צריך מנוחה, ואמר לו רבינו שליט”א, “אני לא רוצה לנוח… מנוחה זו בקבר”… והפשיל רבינו שליט”א את שרוולו והראה ווריד בולט בזרועו ואמר “אני צריך כאן זריקה של בבא קמא”…

 

כ. אמר מרן שליט”א, מי שמשחק שמחט הוא מפעיל את המח שלו לעיין בדברים שטותיים, שלא יספר לי אח”כ שהוא מבין את המהרש”א… הרי המשחק של השחמט כורת את האדם מהקשר שלו עם התורה, וכן קריאת עיתונים וכיו”ב… [כמובן שלא מדובר על כל מצב, ורבינו שליט”א מדבר על הכלל, ובא לאפוקי מהרדידות הידועה בדורינו ה”חלוש” כביכול].

 

כא. אמר רבינו שליט”א שאצלו כל פעם שטובל בלילות בכנרת הרי זה כ”גלגולי שלג”, בפרט כשיוצא מן המים עד שמתלבש והרוח אוחזת בגוף היטב. והוסיף שמשתדל מידי פעם לטבול בכינרת בחצות הלילה, כיון שהכינרת כנגד כינור דוד, ובדוד כתיב “חצות לילה אקום להודות לך”.

 

כב. ידידינו הרה”ג ר’ יזהר גתי שליט”א עלה בבוקר לבימה בבית מדרשו של רבינו שליט”א ובירך בשו”מ “ברוך אתה ה’ אמ”ה מגביה שפלים”, [כפי שכתב בספרו “זוכר הנשכחות” (עמ’ כ) שכן מובא בבה”ג (סי’ א) “כד יתיב אומר ברוך מגבה שפלים”, ומשמע דכך גירסתו בגמ’ דברכות (ס ע”ב), וכ”ה בתשו’ רב נטרונאי גאון (סי’ ט), ובסדר ברכוה”ש דרב עמרם גאון, וכן נראה גירסת האגודה בברכות שם, וכן הביאוה עוד כמה וכמה ראשו’, ובעל התרומת הדשן היה מברכה כמ”ש תלמידו ב”לקט יושר” (ריש חאו”ח), והב”ח (סי’ מו) שכן המנהג לברכה ושמדפיסי הסידורים שמשמיטים ברכה זו יתנו את הדין, וע”ש במג”א ובא”ר ובפמ”ג. ודו”ק], ומרן שליט”א ענה אחריו אמן.

 

כג. ושאל אחד החברים, האם זו הוראה לציבור לברך ברכות אלו שלא נהגו לברכם ולא הודפסו בסידורים, ואמר לו רבינו שליט”א “הרב יזהר שליט”א מברך כי הוא עסק בסוגיות וכך מתפרץ לו, אבל מי שעושה כן בשביל חיקויים, שלא יברך”… והחברים לא הבינו כ”כ את פשר דבריו של רבינו, דאם נכונים מעשיו של הרב יזהר א”כ למה לא ילמדו ממנו וכן יעשו, ואם יש בהנהגתו דופי מסויים אז יאמר לו הרב שלא יברך. [ואנכי הייתי נכח כאשר נכנס הרב יזהר לחדרו של רבינו שליט”א לפני כמה חדשים ופלפל עמו בסוגיא זו, ואמר לו רבינו שליט”א, אתה יכול לעשות למעשה מה שיצא לך בסוגיא…]. ובעזרת ה’ אכתוב בזה בהמשך נ”נ.

 

כד. את ה”הקפות” אמר רבינו שליט”א שיעשו בין לחש לחזרה של שחרית, ואמר רבינו שליט”א שבין הקפה להקפה יאמרו פרק אחד משיר השירים וגם את פרק נא בתהלים, ובסיום ההקפות אמרו גם פרק ח דשה”ש.

 

כה. אמר מרן שליט”א, מי שלא טובל בתוספות לא יכול להבין את המהרש”א… ושאל נכדו של רבינו הר”ב בקר שליט”א, מה זה לטבול בתוס’? ואמר לו רבינו שליט”א, אם מיד כשאתה רואה בתוס’ “ואם תאמר”, אתה קופץ ורוצה גם לתרץ, סימנא מילתא שאתה טובל בתוס’…

 

כו. אמר רבינו שליט”א שהרמב”ם כתב שיש קכ”ג פעמים “הללויה” בהלל, וזה כנגד שנותיו של אהרן הכהן, ושירת הים שייכת למשה כמ”ש “אז ישיר משה”, ושמותיו של ה’ מחולקים ל”הוי”ה” ו”אדנות”, והוי”ה זה המושג המופשט ואדנות זה הביטוי בפועל של ההוי”ה, וכן “שיר” הוא מופשט, ו”דיבור” הוא הביטוי בפועל של השיר, ומשה רבינו [שיר הנ”ל] כנגד הויה, ואהרן כנגד אדנות, וע”כ הלל ד”אהרן” [כנ”ל] עולה בגי’ “אדני” כנודע.

 

כז. בחזרת תפלת מוסף כשהגיע מרן שליט”א למילים “המחזיר שכינתו לציון”, בכה במשך מעל דקה במילה “המחזיר”, עד שהכריח את עצמו בכח לסיים את המילים “שכינתו לציון”.

 

כח. אמר רבינו שליט”א, מי שלא לומד את הספר “שער היחוד והאמונה”, הוא אולי לומד תורה הרבה, אבל הכל חיצוני, הספר הזה לא הוסיף לי ידיעות אלא הוסיף לי ב”גברא”, בעל התניא אני מחובר אליו יותר מהכל אע”פ שלא ראיתיו כמובן…

 

כט. רבינו שליט”א אמר, “הבעל שם טוב היה משיח בצורה של בן אדם”…

 

ל. בבוקר שמח”ת הביאו לרבינו שליט”א מתנה “ספר תורה” חדש ומהודר [קטן מאד], והרב בירך עליו “הטוב והמטיב” בשם ומלכות. [כיון שהציבור שותפים בהנאת הספר].

 

לא. לאחר התפלה הגיע מאן דהוא וביקש ברכה לאחותו שהיא כבר בת 33 ועדיין לא מצאה זיווג, ואמר לו רבינו שליט”א ומה אעשה שאני כבר בן 70 ועדיין אינני יודע מה זה יהודי?? ומאן דהוא אמר לרבינו שליט”א, מי שבוכה בהמחזיר שכינתו לציון הוא בודאי יהודי טהור, והשיבו רבינו בענות קדשו [תירוץ שאינו מספיק כמובן…], אם לא הייתי מנגן במילים, אז לא היה באה לי בכיה מעצם המילים, רק בגלל הניגון המרגש אני בוכה…

 

לב. אמר רבינו שליט”א, בישיבת מיר ביום שמחת תורה היו מעולפים, אמנם נמצאים בהכרה אבל מאבדים הכרה ומעולפים, רק שמחה, ולא מכירים את עצמם כלל, ורק מי שכך כל השנה [כעין הגר”ח מבריסק שהיה מעיין 4 שעות ברמב”ם ואח”כ היה אומר מה זה ב’ העמודים הללו?? כשהוא לא מבין מה הידים שלו עושות עליו… והיה בסכנת פיצוץ ורידים מרוב עיון ברמב”ם… והיו צריכים להניח קרח על פנח מרוב אדמומית שהיה בהן וכדי שלא יתפוצצו לו הורידים בפנים… מחמת העיון הנורא 6 שעות ברמב”ם] הוא זוכה להגיע לשמחה העילאית הזו ביום שמחת תורה…

 

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

 

 

 

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

5 1 הצבעה
דירוג פוסט
Subscribe
Notify of
guest
0 תגובות
הישן ביותר
החדש ביותר הכי הצבעות
Inline Feedbacks
הצג את כל התגובות