חיזוק מיוחד ממורינו הגר”ד קוק שליט”א לקראת שבתות החורף

חיזוק מיוחד ממורינו הגר”ד קוק שליט”א
לקראת שבתות החורף

א. שמעתי ממרן הגאון רבינו דוב הכהן קוק שליט”א, ששאלוהו באיזה דבר להתחזק לקראת החורף, ואמר כי עלה בדעתו חיזוק מיוחד לשבתות החורף הקצרות מאד, ובין סעודה שניה לשלישית יש כמה שעות קצרות, ומפני זה רבים אינם אוכלים סעודה שלישית לתיאבון, והקבלה לכבוד שבת היא, לא להרבות באכילה בסעודה שניה, באופן שיהיה לאדם רצון לאכול סעודה ג’, ואם אוכל מחמת שיש מצוה לאכול ובאמת אין לו רצון לאכול, לא מקיים את מצות הסעודה כתיקונה, כי אין בזה גדר עונג שבת, ואפילו אם אינו אוכל אכילה גסה [שאינה נחשבת אכילה כלל כנודע], כל שאין אכילתו לתיאבון חסר לו בקיום המצוה.

וכבר מבואר ענין זה בשו”ע (סי’ רצא ס”א) שהחכם עיניו בראשו, ולא ימלא בטנו בסעודת הבקר, כדי ליתן מקום לסעודה שלישית, וביאר הגאון חיד”א בס’ מחזיק ברכה (שם אות א) שבסעודה ג’ ניכר כבוד השבת, כי סעודת הלילה והבוקר היא רגילות אצל האדם בכל יום, ובסעודה שלישית מגדיל האדם את כבוד השבת, ועל ידי סעודה זו מקבל שכר גם על ראשונה ושניה, ואם מתרשל בה, מגלה שלא עשה את הראשונה והשניה לכבוד שבת. ע”כ. [ובזה פירש החוזה מלובלין זיע”א בס’ “דברי אמת” (פ’ בלק) הא דקורין לסעודה ג’ בשם “שלש סעודות”, כי היא מקיימת למפרע כל הג’ סעודות. וע”ע בסה”ק תולדות יעקב יוסף (פרשת נח) בענין כוונות של סעודה ג’ הכוללות כל הסעודות. ודו”ק].

הקנין הרוחני בנפש ע”י קבלה זו

ב. ואמר מורינו הרב שליט”א, ששאלוהו הרי זו קבלה מועטת ביותר, ואם בקבלה זו מספיק לקראת החורף הבא עלינו לטובה, ואמר הרב כי אין זו קבלה קטנה כלל, שהרי יש כאן התגברות על התאוה, ובכל שבת כשמתגבר האדם על רצונו בתוספת אכילת החמין והקוגל וכו’, יש בזה קנין מיוחד לנפשו, ובודאי שהתגברות כזאת היא בגדר “טופח על מנת להטפיח”, ולא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא, שמהתגברות זאת שואב האדם כח לגבור על יצרים אחרים שכולם מושרשים בתאוות הלב.

וראוי להביא כאן דברי רבי דוד אבודרהם (דיני ג’ סעודות) בשם חכם אחד, שהטעם בציווי אכילת ג’ סעודות הוא, כי כשידע האדם שיש עליו לאכול סעודה ג’ לתיאבון, אז לא יתמלא בסעודה שניה במאכל המביא את השינה (כמ”ש ריש יומא), ועי”ז מתגבר על התאוה ויוכל להיות ער ללימוד התורה, שלא נתנו שבתות וימים טובים לישראל אלא בכדי שיעסקו בהם בתורה, לא כן אם ממלא כריסו בסעודה שניה יותר מדאי, מוחו מזוהם ונופלת עליו תרדמה וכו’.

תענית הראב”ד בשבת

ג. ואחד מהחברים אמר לפני רבינו שליט”א, שיש בזה שעוצר עצמו בסעודה שניה מלהמשך אחר האכילה, מעלה של תענית הראב”ד כאשר הביא משמו רבינו יונה בס’ “יסוד התשובה” כנודע, והמלאך הדובר במרן הב”י כך אמר לו (מגיד מישרים פ’ ויקרא), “וזכור דברי יונה קדישי, כי בעוד שהאדם מאכלו ערב עליו יסלק ידו ממנו לעבודת בוראו, וזה יותר חשוב מתענית”. ע”כ. וכן הובא ענין זה  במשנ”ב (סי’ תקעא סק”ב). ואמר רבינו כי בזה יש לדון כיון שביום שבת האדם מצווה להתענג לא נראה לעשות תענית הראב”ד שעניינה בזה שמצער נפשו, וצער בשבת אסור כי הוא יום שמחה ועונג, [וכ”כ הגאון ממונקאטש בס’ דברי תורה מהדו”ת אות ב], אבל אנן בהתגברות על המשך סעודה משום רצון לקיים סעודה שלישית עסקי’, שזה עצמו כבוד שבת, ובודאי דלא גרע מתענית חלום המותרת בשבת. אכן במגיד מישרים שם מבואר בהדיא דגם בשבת נוהג ענין זה. וכ”כ הגר”ח פאלאג’י בכה”ח (סי’ כד אות נז). ודברי האבודרהם שהובאו לעיל (אות ב) מסייעין לזה. ובעיקר הענין של פעולת תענית הראב”ד בשבת, עיין בס’ צבא מרום (סי’ רצ ס”ב), ובס’ מבית ציון (עמוד סב), ובשו”ת חיי הלוי ח”ה (או”ח סי’ כו), וכבר הרחיב בזה למאד אלוף נעורינו הגרי”ח סופר שליט”א בקונטריסו הנדפס בראש ס’ “חדות השבת” (סי’ ג), וכדרכו בקדש הביא כל אוכל נפש הנצרך בסוגיא זו. ע”ש.

חקירה בגדר מצות ג’ סעודות בשבת

ד. אכן העיר רבינו שליט”א, דלכאורה למה צריך לעצור בעונג שבת בסעודה שניה, הרי אמרו חז”ל (סוכה כה ע”א) העוסק במצוה פטור מן המצוה, ואפי’ עוסק במצוה קלה פטור ממצוה החמורה ממנה, כמו שמצינו שנטמאו נושאי ארונו של יוסף להתעסק עמו, אע”פ שמחמת זה נמנעו מעשיית הפסח שיש בו כרת החמור. וביאר רבינו דשאלה זו שייכת אם נאמר דשלשת הסעודות הם ג’ מצות נפרדות, אך אם נאמר שהם בגדר מצוה אחת המחולקת לשלש, אז ממילא לא קשה כלל, דלא שייך לומר העוסק במצוה פטור מן המצוה מיניה וביה, שהרי שניה ושלישית הם כדבר אחד המפוצל. [ויש לדון דגם אי נימא שהם ג’ מצות נפרדות, מ”מ שורש אחד מחייבן, והוא כבוד ועונג שבת, וטעם זה מצרפן להיות ערבים זה לזה. וצ”ב]. וכבר אמר רבינו שליט”א כמה פעמים שיש נפק”מ מחקירה זו לענין אדם שיש לו רק סעודה אחת או שתי סעודות לשבת, אם חייב לאכלם, או דרק כשיש לו ג’ סעודות יש לו חיוב. ואכמ”ל.

למה לא אמרו שימעט בסעודה ג’ כדי לקיים רביעית

ה. ונפק”מ מזה, לבאר הא דלא אמרי’ “חכם עיניו בראשו” בסעודה ג’ כדי שיהיה פנוי לסעודה רביעית, כי היא בודאי לא מוגדרת בחדא מחתא עם ג’ סעודות. וכ”כ רבינו שניאור זלמן מלאדי בשולחנו (סי’ ש ס”ג) וביתר שאת, דסעודה ד’ אינה חובה אלא מצוה מן המובחר. [ומקורו בדברי הרא”ש (פ”י דפסחים סי’ יז), שמבואר בדבריו בהדיא דסעודה רביעית רשות. וכן מוכח בדברי המאירי סוכה (כז ע”א). ובלשון רש”י שבת (קיח ע”א, ד”ה אכליה). ע”ש]. ואמנם עמש”כ הגר”ח פאלאג’י ברוח חיים (סי’ ש), ובנו רבי אברהם בס’ צוואה מחיים (אות לג), שיש להזהר גם בסעודה ג’ מפני רביעית כנ”ל, ולשיטתו אזיל שהביא בכף החיים שלו (סי’ לא אות סא) מד’ הזוה”ק, דמי שאינו מקיים סעודה רביעית כאילו לא קיים שלישית. וכ”כ בחסד לאלפים פאפו (סי’ ש) בשם זוה”ק, אבל לפנינו ליתא בזוה”ק כהאי מילתא. ובחסד לאברהם אזולאי (מעין ב נהר מט) כתב כן בשם ספר כתיבת יד. וראה לשון הגרי”ח בבן איש חי (ש”ש פ’ ויצא אות כז). וכבר הבאנו לעיל ד’ הראשונים והגר”ז. ודו”ק.

בברכת וזכנו לקבל שבתות מתוך רוב שמחה אמן

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום