ויכוח בין מתפללי בית הכנסת
בענין אריכות הניגון ב”ברכת כהנים”
כבוד הרב וכו’
שלום וברכה רבה!
בשנים האחרונות הבאנו לבית הכנסת שלנו חזן מיוחד לימים הנוראים, איש ירא שמים וקולו ערב מאד, הציבור מאד שמח על בואו, אך נוצרה מחלוקת קטנה בציבור בעת ברכת הכהנים, שהחזן האריך לסלסל בנעימה בכל מילה ומילה, והברכה התארכה בערך שתים וחצי דקות.
חלק מהציבור אמרו שזה טורח ציבור וקשה להם לעמוד בעת הברכה כ”כ הרבה זמן, ובפרט שחלק מתכופפים תחת ידי הוריהם, וגם חלק מהכהנים טענו שזה מכביד עליהם לעמוד עם ידיהם באויר זמן כ”כ ממושך, כמובן שיש גם חלק בלתי מבוטל שנהנה מאד מסלסולי החזן גם בפסוקי ברכת הכהנים.
חכם אחד ציין לספר “ואני אברכם” (פרק לה) שכתב, שבבית מדרשם של מרנן החזון איש והסטייפלר כלל לא היו מנגנים בברכת כהנים, לא בשבתות ולא במועדים, והוסיף שהגר”ש דבליצקי העיד שבירושלים לא נהגו כלל לסלסל בפסוקי ברכת כהנים.
ברצונינו לדעת כיצד לנהוג בענין זה, ואם להעיר לחזן שיקצר בנגינותיו.
בברכת גמר חתימה טובה
גבאי בית הכנסת “ישועות יוסף”
א. הנה מצד הלכות התפלה וברכת כהנים אין בעיה לנגן באריכות ולסלסל בקול נעים גלת ורנן, ואדרבה יש שבח למי שמכבד את ה’ בקולו הנעים לשם שמים, וכמ”ש במשלי (ג, ט) “כבד את ה’ מהונך”, ופרש”י, “מכל מה שחננך, אפילו מקול ערב”. [אל תקרי מהונך אלא מגרונך]. עכ”ל. וע”ע בירושלמי פאה (פ”א הלכה א) מהונך – ממה שחננך. וראה בב”י או”ח (סי’ נג) בשם “שבלי הלקט”. וע’ בשו”ת הגאונים (שע”ת, סי’ קעח) במילתא דחסידותא העשירית של רב. ועמש”כ בס’ “עלי תמר” על הירושלמי דפאה שם.
ב. ובפרט בברכת כהנים שצריכה להאמר בשמחה ובטוב לבב, כי מקור הברכה מושפע ע”י שמחה, ומי שאינו שמח קשה עליו לברך, וכפי שכתב הרמ”א ב”דרכי משה” (סו”ס קכח) שמטעם זה אין נושאין כפיהם בחו”ל, כיון שאין להם שמחה בהיותם בגלות וכו’. [וע”ש בב”י ואכמ”ל], וא”כ ע”י שהחזן מנעים בקולו, הוא משמח את הבריות ובפרט את הכהנים שעונים אחריו בניגון נאה ויאה, וברכתם יוצאת מן הלב לברך את עמו ישראל באהבה ורעותא דלבא. וכ”כ המאירי (סוטה לט ע”א) שיש לומר ברכת כהנים בנעימה גדולה. וכ”כ רבינו יהודה בר יקר בסידורו (עמ’ סו). וע”ע בלבוש (סי’ קכח סכ”ב).
ג. וכ”כ מהרא”י בשו”ת תרומת הדשן (סי’ כו) אודות השאלה האם כהנים המנגנים ברכת כהנים כשעולין לדוכן, שרי להו לנגן שנים או שלשה נגונים, כגון בכל פסוק ופסוק, או בכל תיבה ניגון אחר, או לא. והשיב: יראה, דלא כשר למיעבד הכי, ואע”ג דמנהג לנגן ברכת כהנים בנעימה, והכהנים היודעים להנעים הניגון בברכתו, הרי הן משובחים, וה”נ משמע בתלמוד שיש להנעים הניגונים דאמרי’ בקידושין (עא ע”א) ושמעתי שהיה מבליעו בנעימות עם אחיו הכהנים, מ”מ אין לנגן רק ניגון אחד מתחילה ועד סוף, משום דאיכא למיחש לטירוף דעת, דטובא חשו רבנן לטירוף דעת הכהנים בברכתן, כדתנן בברכות (לד ע”א) וכו’. ע”ש כל דבריו.
ד. ובשו”ע (סי’ קכח סכ”א) העלה לדינא את פסק התרוה”ד, וז”ל, “אין הכהנים רשאים לנגן בברכת כהנים שנים או שלשה ניגונים, משום דאיכא למיחש לטירוף הדעת. ואין לנגן אלא ניגון אחד מתחלה ועד סוף”. ומבואר שמנגנים בברכת כהנים, רק שיש לנגן ברציפות ניגון אחד ולא לעבור מענין לענין. ודין זה אמור כלפי הכהנים, אך מסתבר שה”ה כלפי החזן שהוא מקדים לכהנים כל מילה, שגם הוא לא יעשה אלא ניגון אחד ברצף, וכ”כ הט”ז שם, שגם החזן לא ישנה בניגונים. וע”ש במשנ”ב בשם “אליה רבה” שלימד זכות על החזנים.
ה. אמנם כל מה שדובר עד עתה אינו אלא על סוגי הניגון, שעל ידי הטרדה בשינוי הניגונים יכולה להיות בלבול בברכה, אך לא שמענו כלל ועיקר שיש בעיה באריכות הניגון, כל שאין בו שינוי מענין לענין, ואדרבה, מצאנו לרמ”א (שם סמ”ה) שכתב שנהגו להאריך בניגון כמה תיבות בברכת כהנים וכו’. ע”ש. וע”ש באליה רבה (סק”ל). ועמש”כ בס’ “סביב לשלחנך” על שתילי זיתים (סי’ תרנא ס”ח) שכן נהגו התימנים. וידוע שבקהילות מסוימות היו עושים ניגונים מסויימים בכל רגל וזמן בעת ברכת כהנים, וראה לקט הקמח החדש (סי’ קכח אות צד), ובס’ עטרת פז (סי’ קכח ס”ק סא), ובשו”ת ויצבור יוסף שווארץ (סי’ נג), ובשו”ת שיח יצחק וייס (סי’ עג).
ו. וא”כ מצד ההלכה אין כל חשש באריכות הניגון בברכת כהנים, ואדרבה יש לזה שורש וענף בפוסקים כמבואר לעיל, וראה עוד בס’ “כה תברכו” (מע’ ק אות א) שהביא לזה סמך מזוה”ק. וכן נהגו בהרבה בתי כנסיות של הספרדים בירושלים כידוע, [ועדות הגר”ש דבליצקי הנ”ל היא על ה”פרושים”], ובאשר לקושי הכהנים להגביה ידיהם באויר במשך הזמן שהחזן מסלסל בקולו, הנה מצד הדין יכולים הם להוריד את ידיהם בזמן שהחזן אומר להם את הברכה, כי כל דין נשיאת כפים הוא דוקא בעת שהכהן מברך בפועל, וכמ”ש המשנ”ב (סי’ קכח ס”ק נב) בשם תשו’ כתב סופר (סי’ יג) לגבי כהן שידיו מרתתות. וע”ש במשנ”ב (ס”ק מג). ודו”ק.
ז. אלא שיש לדון כאשר החזן מאריך הרבה מאד, שאולי יש בזמן שהכהנים מפסיקים בין מילה למילה שיעור גדול “כדי לגמור את כולה”, שהרי מסלסל הרבה מאד, וכבר כ’ הביאור הלכה (סי’ סה) שיש בעיה בשהיה כדי לגמור א”כ בברכת כהנים ואפי’ שלא מחמת אונס. ע”ש. ומאידך גיסא יש לדון דכיון שהם מפסיקין בכדי לשמוע את המקריא שהוא חלק מצורת הברכה, א”כ הכל חשיב רצף אחד, וכל שעסוקין באותו ענין אין לחוש להפסק כלל ועיקר. ואכמ”ל.
ח. אמנם זאת העיר רבינו הגר”ד קוק שליט”א שיש להזהר שלא ללכת אחר הניגון של האשכנזים שאומרים יבר- כך, כאילו יש כאן ב’ מילים, וצריך להביא את כל המילה יחד ורק בכ”ף סופית להאריך מעט, וכן טועים במה שאומרים אח”כ שם שמים מלעיל ולא מלרע, וכן וישמר – ך, וכן מה שאומרים בטעות י – אר ונשמע כאילו אומרים יה אר, וכעזה”ד, הכל טעות ושיבוש, וכבר העיר מהנ”ל בשו”ת בית יעקב (סי’ כב) ובתשו’ נובי”ק (או”ח סי’ ב). ע”ש דבריהם. ויש לשעבד את המנגינות למילים, ולא את המילים למנגינות.
מסקנת הדברים להלכה למעשה
אם לרוב הציבור הדבר נח ומקובל, ובפרט אם כך רגילים בעדתם, אין צריכים לחוש למיעוט המתנגדים, וכן היה מנהגו של מרן הגר”ע יוסף זצ”ל לסלסל בברכת כהנים של ר”ה ויוה”כ כידוע לבאי בית מדרשו. ועל הגבאים לראות איך לסדר הכל בחכמה ובתבונה ללא כעס ומחלוקת חס ושלום. [ובפרט אם יש אנשים רחוקים שבאים להתקרב, ומתרחקים על ידי דבר זה, שבודאי כולם ערבים להם, ויש לעשות הכל כדי לקרבם בעבותות אהבה, והכל לפי הענין].
ומה שכמה מן הציבור טוענים שיש להם צער לעמוד, והרי המנהג לעמוד בברכת כהנים כמ”ש המשנ”ב (סי’ קכח ס”ק נא). אמנם יש לדעת, שלפי דברי הזהר הקדוש (פרשת נשא) צריכין הציבור לשבת בעת ברכת כהנים, כדי לקבל את ברכת הכהנים העומדים, והובא במג”א (סי’ קכח ס”ק כב) וכך היא צורת קבלת הברכה, וכן נאה ויאה לנהוג, וכן הנהיג מרן הגר”ד קוק שליט”א בבית מדרשו. [והגר”ש דבליצקי זצ”ל היה מטה עצמו על סטנדר כדי להיות עומד כמ”ש בראשו’ שהביא המשנ”ב, וגם כדי להחשב יושב כמבואר בזהר הנ”ל].
וכן מה שטענו כמה מהציבור שזו טרחה ארוכה להתכופף תחת יד הוריהם במשך זמן הברכה, באמת אין שום מקור קדמון וברור למנהג זה של נתינת יד ההורים על הילדים בעת ברכת כהנים. וכפי הנראה היו עושים כן כדי שלא יסתכלו הילדים בכהנים, או כדי לקרב את הילדים לזכותם בברכה זו, שלא יסתובבו אנה ואנה. [וכן זכורני בילדותי שהיינו מניחים את ראשינו תחת ידי המקובל האלהי מהר”ר יצחק כדורי זיע”א בעת ברכת כהנים]. וראה בשו”ת אדרת תפארת ח”ו (סי’ טז) שהביא הכל בזה.
אמנם אם הכהנים טוענים שהדבר מקשה עליהם, ולא נח להם להוריד ידיהם בכל פעם בעת שהחזן מסלסל בקולו, אכן יש לחזן להתחשב בטענתם. וכן סיפר החזן ר’ עזרא ברנע שליט”א, שהראשון לציון המקובל מהר”ר מרדכי אליהו זצ”ל תמיד היה מעורר לחזנים על הדבר הזה שלא להארייך בניגון בברכת כהנים כיון שזה מצער את הכהנים. [כמובא בס’ הנחמד “אביהם של ישראל” ח”ה עמ’ סז]. ועמש”כ ידידינו הרה”ג ר’ פנחס זביחי שליט”א בס’ “הנחמדים מזהב” על ברכת כהנים (פ”ד אות ג, ובהערה שם באריכות).
בברכה רבה
יקותיאל דטבריה
אולי יעניין אותך גם :
סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום