אפליקצית עץ חיים
הצלת ה”מציל”
דיני אנשי הצלה ביום שבת קדש
אודות מה שפרסמנו לאחרונה מאת מרן הגר”ד קוק שליט”א שיש איסור מוחלט לכונני ההצלה היוצאים בשבת – לשוב לביתם בסיום פעולתם ע”י רכב או אופנוע, וביקש רבינו שליט”א לפרסם מחאה על נושא זה, ואכן פרסום זה עורר הדים רבים, ושמעתי רבים הדנים בזה לכאן ולכאן, ובאמת שנושא זה אינו נתון כלל ועיקר לשיחת הבריות ולכל איש אשר מקל’ו הגיד לו, כי רק יושבי על מדין היורדים לעמק ההלכה מתוך סוגיית הש”ס והראשו’, להם בלבד הרשות לפתוח פה בענין זה, ובפרט שמדובר באיסור כרת וסקילה החמורים, ולא שייך להורות בסוגיות סבוכות כגון אלו בסברות כרס בעלמא.
לכל לראש יש להודיע שאין כאן ח”ו שום מטרה להתנגח ולהתנצח כפי שמנסים איזה פוחזים לפרסם, כי כל מטרתינו אינה אלא לברר את ההלכה לאשורה, ואם צריך לאפרושי מאיסורא, שזה כל מטרתינו בזאת התורה, ולמזהיר ולנזהר שלומים תן כמי נהרא, וכבר אמר החכם (משלי כז, ה) “טובה תוכחת מגולה מאהבה מסתרת”, וזה פשוט שכאשר גדולי עולם עונים ואומרים שיש בדבר הזה איסור דאורייתא של סקילה החמורה, אי אפשר להביע שאט נפש באמירת “יש מי שמתיר”, שהרי בכגון דא בורח האדם ואומר “מה לי ולצרה הזאת”, יכולה המלאכה שתעשה ע”י אחרים, ואני קודם את נפשי אציל שלא להכנס בספיקא רבה דכרת וסקילה.
והנה המסתכל בענין זה עיניו יחזו שכמה וכמה דיונים יש בכל הסוגיא הזאת של אנשי ההצלה העובדים ביום שב”ק, הלא המה:
א. האם כונני ההצלה צריכים לצאת לכל קריאה מטעם דינא ד”חיישי’ למיעוטא” בנפשות, ולא אזלי’ בהו בתר רובא כמבואר ביומא (פה ע”ב), או כיון שהרבה פעמים אפשר לדעת לפי תוכן ההודעה שאין כאן סכנה, אולי יש לכונן לקיים “והתעלמת”.
ב. האם כונן אמור לצאת גם למקרה של סכנה כאשר יודע בבירור שיש עוד אחרים שיוצאים, כ”נהוג” בכמה מקומות.
ג. האם מותר לחזור לאחר סיום הפעולה, [כידוע כמה וכמה גדולי עולם אוסרים ובראשם הגריש”א והגרש”ז והגרע”י, ועוד ועוד], ואמנם יש שהתירו לכונן לחזור לביתו [כנודע בעולם בשם הג’ “שבט הלוי”, וחברי בית דינו שליט”א אחריו], יש לדון שמא היינו רק בכדי שיוכל להיות פנוי למקרה של סכנה הבאה שתהיה בשבת זו, או שמספיקה הסיבה שאם לא יאשרו לו לחזור, לא ירצה לעבוד בשבת הבאה.
ד. האם סברת המתירים לחזור קיימת גם בכגון המצב היום שיש כוננים מרובים, וכפי שרואים שיש כוננים המכבים את המכשיר בערב שבת ועדיין יש אחרים, וכן אלה שמדליקים את המכשיר, פעמים שנוסעים להתארח בעיר אחרת, ועדיין יש להם מחליפים, א”כ שמא בכגון זה לא הותר לכונן לחזור לביתו, כיון שאינו “חיוני” כ”כ ל”ציבור המסוכנים”.
ה. להסוברים שמותר לאיש ההצלה לשוב לביתו, האם זה היתר גורף בלי שום חילוק, וגם חצי שעה קודם צאת שבת, שרינן ליה לשוב הביתה תוך כדי חילול שבת באיסורי דאורייתא.
ו. אם יש מציאות לנוע ממקום למקום באפניים חשמליות [שבהם איסור דרבנן היות ואין בהם מנוע כמו רכב ואופנוע] עם תיק המכיל את הדרוש לאיש ההצלה, האם מותר ליסוע ברכב למקום הסכנה.
ז. האם אנשי ההצלה וראשי הארגונים שלהם מצווים לרכוש “רכבים חשמליים” שאין בהם הבערת מנוע, בכדי להפחית את איסור החילול גם בהליכה אל מקום הסכנה.
ח. כונן שכבר יצא וטיפל במקרה או שראה שאין במי לטפל [או מחמת שהחולה דמיין שהוא זקוק לכח הצלה, או מפני שכבר שבק חיים], האם מוטל עליו להודיע בקשר לחבריו שישובו לביתם ולא ימשיכו לחלל שבת בחנם.
ט. האם מותר לכונן לצאת לקריאות במקום רחוק, או שבכגון דא עליו להשאיר את המלאכה לאנשי הצלה הגרים באיזור הסכנה.
י. במקום שאין “סדר” בצורת היוצאים להציל, ומגיעים לפעמים גם ה’ או ו’ מצילים למקום שאפי’ אחד לא נצרך, ופעמים שמספיק א’ או ב’, האם מותר לעבוד בעבודה כזו, שיש בה זלזול באיסורי תורה.
ואכתוב בקיצור את העולה מן הסוגיות לאחר התייעצות עם מרן אור העולם הגר”ק קוק שליט”א, והנני להדגיש שבמכתב זה לא באתי לערוך את העיון בחלקי הבונה והסותר בסוגיות הש”ס והראשונים, כי הדברים ארוכים מאד ולאו כל מוחא סביל דא, ולא באתי אלא בתורת “זאת עולה מן המדוב’ר”, מהי המסקנא הנראית, ומה אמרו בזה גדולי ישראל במשך עשרות השנים האחרונות, ולהדגיש את המציאות והפרקטיקה בכמה נושאים השייכים לזה.
א. המתבונן בפשט הסוגיא בעירובין (מד ע”ב, מה ע”א) עם ד’ התוס’ (מד ע”ב, ד”ה כל) והרא”ש במסקנת הסוגיא שם, ובלשונות הרמב”ם (פ”ב משבת הכ”ג, ופכ”ז הי”ז) ובד’ האחרונים על דבריו, עיניו יחזו שאין למצוא היתר לחזור מאירוע הצלה אלא רק כשעושה בזה איסור דרבנן, אבל איסור דאורייתא לא הותר – אא”כ יש סכנה בפועל בשהייתו במקום שנמצא כעת כמבואר באר היטב בגמ’ בעירובין שם. וע’ בחי’ הרא”ם הורביץ ע”ד התוס’ שם, ובשטמ”ק ביצה (יא ע”א) בשם הרדב”ז. [ומרן הגר”מ פיינשטיין בשו”ת “אגרות משה” חאו”ח (ח”ד סי’ פ) נדחק מאד לבאר ד’ הגמ’ בעירובין הנ”ל, עם ההיתר שכתב לחזור לאחר סיום הפעולה, וידוע שיש בתשו’ זו כמה וכמה חידושים שאינם מוכרחים בהבנת הסוגיא]. וב”ה כאן בא”י אין שום סכנה בשום מקום כמעט, ודבר ברור הוא שאם הכונן יבקש להתארח באיזה בית אשר סביב לו באיזור שלשם נקרא, כולם יכבודו ויכניסוהו לבתיהם באהבה והערכה רבה.
ב. וכבר ידוע שכמה וכמה מגדולי ישראל אמרו שיש איסור גמור לשוב הביתה לאחר הפעולה, הלא המה הגרא”ח נאה בס’ “קצות השלחן” (סי’ קמ סק”ג) שכתב דכל ההיתר לנהג אמבולנס לחזור בשבת היינו מפני שאם לא יחזור לתחנה הקבועה שלו, לא יוכל לקבל את הקריאות הבאות, כי רק שם יש את הקריאות וההודעות. ע”ש. וזה לא שייך כעת שהכל מוכן ומזומן במכשיר הביפר שעליו, או באייפון הטמא שעליו, וא”כ חזר הדין לאיסור. וכן ס”ל לאיסורא הגאון מהרצ”פ פראנק בשו”ת הר צבי (או”ח ח”ב סי’ י). וכן העלה לאסור הגרא”י וולדנברג בשו”ת ציץ אליעזר ח”ח (סי’ טו פרק ז אות יא), וכתב שם שרק נהג אמבולנס יכול לחזור באם יכולים להיות עוד קריאות, ואינו יכול לקבל את הקריאות אלא בתחנה שממנה יצאה. [שזה ל”ש האידנא כמ”ש לעיל]. וראה עוד לו בחלק יא (סי’ לט – מ). וכ”כ לאסור איסר הגאון מאונגוואר מהר”ם קליין זצ”ל בשו”ת “משנה הלכות” ח”ג (סי’ מב – מג).
ג. גם מרן הגרש”ז אוירבך זצ”ל בתשו’ “מנחת שלמה” ח”א (סי’ ז וסי’ ח) כתב מכתבים ארוכים לאסור איסר בזה ושלח את דבריו אל הגאון בעל אגרות משה, ע”ש אריכות דבריו, ואם כי יש מקום לדון ולפלפל בכמה דברים שכתב שם, וכן שמעתי מפי בנו הגאב”ד דטבריה רב אד”א זצ”ל שיש לדון בחלקי הבונה והסותר על מהלכיו של הגרשז”א שם, מ”מ זאת הלכה העלה שאסור לשוב הביתה ברכב או באופנוע שיש שם מנוע. וכן היה מורה ובא תלמידו הגרי”י נוייברט זצ”ל כידוע לבאי שעריו, וכמ”ש בספרו שש”כ (פ”מ סע”ט). וכן מורה ובא הג”ר עזריאל אוירבך שליט”א. וכן הורה לאסור גאון עזינו מרן הגר”ע יוסף זצ”ל בס’ חזו”ע (שבת ח”ג, עמ’ רנג), הגם שהוא רגיל וחזק בכחא דהיתרא כנודע, וכן הסכים לאסור מרן הגר”ד קוק שליט”א לאחר שנו”נ בזה כמה פעמים.
ד. וכן היה מורה ובא מרן הגרי”ש אלישיב זיע”א, דכיון שמפורש בסוגיא בעירובין שהתירו לחזור תוך כדי איסורי דאו’ [של הוצאה וכו’] רק במקום שיש סכנה למצילים עצמם אם לא יחזרו, אין לנו כח להתיר לכונן לשוב תוך כדי איסורי תורה, שהרי המקרה הבא אינו נמצא לפנינו, ואין ברור גם שיבא המקרה הבא, [ואם יבא, הלא הכונן יכול לצאת ממקום שקראו לו בפעם הקודמת, ולפעמים אם ישאר על מקומו, הוא יותר קרוב למקום שיקראו לו פעם הבאה, יותר מאשר אם ישוב לביתו], ולא מצאנו בזה כחא דהיתרא אלא אם חוזר ע”י נהג גוי. עכת”ד. [כ”כ בשמו הרב המגיה בחי’ הרשב”א של מוסד הרב קוק על מסכת ביצה (יא ע”ב), והגרמ”מ קארפ שליט”א בס’ הלכות שבת בשבת (פכ”ט הערה ק), והרה”ג רי”ז שוב שליט”א בגליון “אליבא דהלכתא” (קובץ סז, עמ’ לח). ע”ש] *). וכ”ד הגר”ש דבליצקי זצ”ל כמ”ש משמו הרי”ז שוב שם.
*) יש לציין עוד מה שהגרב”צ קוק שליט”א אמר משם הגרי”ש אלישיב זיע”א, שכל מה שמתירים איסורי דרבנן בחזרת הכוננים, אין זה אלא ל”מתנדבים”, שאם לא נתיר להם, יש סיכוי סביר שיכבו את המכשירים ולא ירצו להתנדב בשבת, אבל רופא תורן שמקבל משכורת על עבודתו, אין להתיר לו גם איסור דרבנן, כיון דלא התירו חכמים אלא במקום החשש הנ”ל, וכאן הלא משכורתו תלויה בעבודתו, וא”כ לא קיים החשש שמא לא ירצה לעבוד בזה, ויש להורות לו להשאר בביה”ח גם לאחר שסיים את התורנות שלו. [הובא כ”ז בגליון “מרכז ההוראה” (גליון יב). וע”ש בהרחבה].
ה. והנה אין לכחד שגאון הדורות האחרונים מהר”ם פיינשטיין באגרו”מ שם התיר לאנשי ההצלה לחזור כדי שלא להכשילן לעתיד לבא. וכן כתב הגאון מהרש”ה וואזנר ב”שבט הלוי” ח”ו (סי’ כו) עם כמה הסתייגויות. [ע”ש בסיום דבריו]. וכן אמר מרן הסטייפלר בשם מרן החזון איש זיע”א כמ”ש בס’ ארחות רבינו ח”א (אות ריג). וכן שמעתי גם אני הקטן מפי קדשו של מרן שר התורה ר’ חיים קניבסקי זיע”א בשם החזו”א. וע”ע בס’ ארחות שבת ח”ב (פ”כ הערה פה), וח”ג (עמ’ שמו והלאה). ובס’ פתח העירוב (עירובין מה ע”א). וע”ע בס’ “חסד לאברהם” על עירובין (עמ’ תשל והלאה). וידוע שמרנן האגרו”מ והחזו”א היו כעין סנהדרין של דורותינו האחרונים. וע”ע ב”ציץ אליעזר” חכ”א (ס’ נט) שהמבקש לסמוך ע”ד האגרו”מ, א”א לנו למחות בידו. וכן העלה הגרא”ד הורוביץ בשו”ת “קנין תורה בהלכה” ח”ד (סי’ טל). וכן דעת הגאון מהר”ן קרליץ ב”חוט שני” ח”ד (עמ’ רמ). וע”ע בשו”ת מנחת אשר ח”ב (סי’ מ).
ו. ובאמת שבזמן שכתבו ואמרו מרנן האגרו”מ והחזו”א וסיעתם את תשובותיהם, לא היו כמויות של אנשי מד”א והצלה ואיחוד הצלה פזורים בכל מקום כפי שמצוי בזמנים האחרונים, והם דברו על רופא שלפעמים הוא מהבודדים במקומו, וגם מבואר באר היטב באגרו”מ שמדבר באופן שא”א לחזור ע”י גוי, ואיני יודע אם מה שכתבו אז תקף גם השתא, שהרי עיקר החשש הוא שבפעם הבאה לא ירצה להציל, כי יקשה עליו ועל בני ביתו העדרותו בכל שבת מן הבית לזמן קצר או ארוך, אך כאן הלא יש פתרון ברור כמו גוי, והוא ע”י רכבים ואופניים חשמליות, ויתכן ומסתבר מאד שמרנן החזו”א והאגרו”מ היה מקימים קול מחאה שלא לסמוך על דבריהם לעת כזאת אשר האפשרות להפחית את האיסור לדרבנן ישנה לפנינו בטורח לא כ”כ גדול. [וע’ בחזו”א (ליקוטים דעירובין סי’ קיב ריש פ”ו) שמבואר בדבריו דפשיט”ל שלא התירו סופן משו”ת אלא בדרבנן. וע”ע בדברי הגרמ”פ שהובאו בס’ “מסורת משה” ח”א (עמ’ פז). ודו”ק].
ז. וידוע לכל כמה וכמה ניסה מרן הגרש”ה וואזנר זצ”ל לפעול בבני ברק שבכל פעם שיוצא כונן, יצא עמו גם גוי עם אפניים, והגוי ימתין לאיש ההצלה עד שיסיים פעולתו, ואז ישוב הגוי וינהג ברכב כדי ליקח את המציל לביתו, ואת האפניים יעמיס על הרכב, וילכו שניהם יחדיו כל אחד לדרכו. וראה מש”כ הגרש”א שטרן שליט”א במכתבו הנדפס בספר “חמדת חיים” (עמ’ שכה). א”כ איפה הדבר פשוט וברור שכל אשר לאיש יתן בעד נפשו ליסוע בקורקינט חשמלי ולסדר את כל הנצרך לו בתיק נח שירכיבנו על כתפיו או על גב המכשיר שנוסע בו, ואם אינו יכול לעשות כן, כבר שמענו מכמה גדולים שאינו מצווה לעבוד בעבודה זו, ובפרט שבלא”ה איכא אמבולנס בדרך, והגם דהמתנדבים זריזין טפי, הלא בלא”ה מסתמא ישארו כמה מתנדבים שירוצו, [ונקוה שיש להם רכב חשמלי], ובפרט דרוב קריאות אינן פקו”נ ממש, וכבר ידוע מה שדנו אי “חיישי’ למיעוטא” בנפשות הוי “חיוב” או “היתר”. ועמש”כ בס’ משנת פקו”נ (סי’ א).
ח. והנה גם לדעת המתירים לכוננים לשוב לביתם, כבר יצאה מהם הוראה לכל הכוננים שאם קבלו קריאה בתוך שעה שלפני צאת שבת, לא ישובו לביתם ברכב או באופנוע, כיון שכבר אין כ”כ את הסיבה שאולי יצטרכו אותם שוב, [וה”ה אם הגיע הכונן בתוך שעה אחרונה של המשמרת שלו ואפי’ אם השעה 1 בצהרים של ימות השבת הארוכים, משום דלא שרינן “סופן משום תחילתן” אלא כשיש גם צורך בעצם החזרה], וכמ”ש כל זה הג’ מהרש”א שטרן שליט”א בס’ “הצלת נפשות” (עמ’ לב) שכולו מיוסד ע”פ הוראות מרן הגרש”ה וואזנר. וראה עוד במכתבו הנדפס בחמדת חיים הנ”ל. וכ”כ בשו”ת קנין תורה בהלכה שם, דאין לשוב כשהוא סמוך למוצ”ש. [והגרשז”א נקט דשעתיים קודם צאת שבת כבר חשיב שאין בו צורך, ראה שלחן שלמה ח”ג (סי’ שכט). ואכמ”ל בזה].
ט. ובפועל, לצערינו הרב אנחנו עדים למציאות הלא נעימה שיש מן הכוננים שחוזרים לביתם תוך כדי איסורי סקילה – גם בחצי שעה הסמוכה לשבת, וכבר התרענו על זה בפניהם במקרה שבאו לחולה, ובתחנונים בקשתי שישארו עמנו בבית הכנסת כי עוד מעט בלא”ה יוצאת השבת, וחייכו והלכו למכוניותיהם כאילו יום חול גמור הוא, וחזינן איך כהו החושים אצל רבים מהם בענין שמירת השבת, ועשו שבתם חול בכדי להציל את הבריות, אבל את עצמם לא הצילו.
י. ואתה הלומד הנעים ובפרט איש ההצלה אשר מטרתך קדש להציל את החיים שהם חיי עולם, שא עיניך וראה כמה וכמה קושי יש בנושא זה, כי מדיינים בה מיימינים ומשמאילים, ורוב ככל חכמי ישראל עונים ואומרים שיש בזה איסור סקילה החמורה, וא”כ מה לך וזאת הצרה, ואם תאמר הלא התורה אמרה, שפקוח נפש דוחה כל התורה, וכמה וכמה קולות שמענו במקום סכנה אפי’ זוטרא, מחשבה זו אינה מועלת ואינה כ”כ מאירה, כי עיניך הרואות גדולי עולם שיודעים יותר טוב מאתנו את מעלת המציל נפש לעבדה ולשמרה, ועם כל זה לא מצאו פתחא דהיתרא, [הלא המה, הגרצ”פ פראנק, הגרא”ח נאה, הגרי”ש אלישיב, הגרש”ז אוירבך, הגראי”ו וולנדברג, הגר”ע יוסף, הגר”ש דבליצקי, הגר”מ קליין, הגר”ד קוק, ועוד], ואם היתה מחלוקת כזו בענינים גשמיים והיתה נצבת סכנה טבעית ליוצא להציל, הלא ודאי היית חושב כמה פעמים אם לצאת, ויתכן שלא היית חושב כלל כי היה ברור לך שלא כדאי להכניס ראש בריא למטה חולה, א”כ למה במקום של ספק איסור סליקה קל בעיניך להניע רכב ולשוב נגד גדולי עולם האוסרים.
יא. ואם בכל זאת חשקה נפשך בעבודה זו, ובפרט שמידי פעם זוכים להציל נפשות בישראל, א”כ איפה זאת עשה, קנה לך אפניים חשמליות או קורקינט חשמלי או רכב חשמלי, שכל פעולתם אינה אלא ע”י “זרם חשמלי”, שבזה הסכימו רבים וטובים שאין איסורם אלא מדרבנן, ובזה התירו סופן משום תחילתן, ובזה אתה ירא שמים שיוצא ידי כולם. ומכאן הקריאה בעיקר אל ראשי ארגוני מד”א והצלה וכו’, שמגייסים המונים לתרום להצלת חיים, שיוסיפו במהירות רבה לעשות מגבית הצלת נפשות מחילולי שבת, וירכשו לכל היוצאים בשבת רכבים חשמליים, [וכמדומה שכבר יש למד”א רכבים הנקראים בשם “בימבולנס” והם עובדים על חשמל, ואם דואגים לטעינה טובה מראש, יכול לטוס עמו לכל מקום], ובזה אנחנו יוצאים מבעיית חילול שבת החמורה בחזרת המצילים לאחר שסיימו הפעולה.
יב. והנני לסיים במש”כ בשו”ת שבט הלוי שם: למעשה הריני חושש לזה על פי מה שכתבתי כבר במקום אחר, דזה באופן מקרי ופעם אחת לזמן רחוק שמזדמן איזה פקוח נפש, אבל חברי הצלה שזה דבר הנשנה אצלם מידי שבת בשבתו בכל שבתות השנה, לא יעשו מלאכת החזרה שהתרנו על ידי עצמן, אלא ע”י גוי, כי גם מי שעוסק בכל שבת בפקו”נ, אעפ”י שהוא מצוה גמורה וחיוב גמור לחלל להציל, מ”מ השבת נעשה בטבע חול אצלם, ומשפיע גם לא טוב על ביתם וכו’, ודי לנו אם נתיר לו ע”י גוי, ושוב לא יהיה חשש של סופו משום תחילתו, וראוי להקפיד ע”ז, וגם זה רק אם אין עצה אחרת של היתר לגמרי. עכ”ל הברורה. וע”ע בשו”ת תשובות והנהגות ח”ג (סי’ קה).
יג. ואכתוב כאן בקיצור אודות השאלה אם איש ההצלה שכבר הגיע למקום וראה שאי”צ לעוד אנשי הצלה, אם צריך להודיעם במכשיר הקשר שלא יצאו או שלא ימשיכו בנסיעתם לבטלה. ומפורסם בעולם מש”כ בס’ “תורת היולדת” (פכ”א הערה א) בשם מרן הגרי”ש אלישיב זיע”א שאין לעשות כן, כיון שהבאים בדרך עושים את מלאכתם בהיתר. וע”ע בתשו’ הגר”י זילברשטיין שליט”א שנדפסה בשו”ת “אדני פז” ח”ד (סי’ נח). אכן יש פנים יפות להורות שעדיף להתקשר או לשלוח להם הודעה, ובפרט כשעי”ז ישארו בביתם ולא יצאו כלל, וכפי שהרחיב בזה בשפה ברורה בשו”ת מנחת אשר וייס ח”א (סי’ כב) וח”ב (סי’ מג). וגם מרן הגר”ד קוק שליט”א הראה פנים יפות להוראה זו מכמה טעמי תריצי. וכעת איני יכול להרחיב בזה.
נ”ב. לגבי יו”ט יש מקום לדון מחדש בכל הנושא, כיון שביו”ט הותרה הבערה לצורך א”נ ומתוך שהותרה וכו’, וראה בשו”ע סי’ תקב ואחרו’ שם, ובפרט לאור דברי הרמב”ם (פ”ד מיו”ט ה”ב). והמתבונן יראה שיש פנים יפות להקל בכמה קולות בנושא זה. רק שאיני כותב כאן הלכה למעשה עד שנשמע דברים בלשכת הגזית.
אגרת
לכונן הצלה
איש הצלה יקר הי”ו
הנני להקדים: יתכן והאגרת הזאת לא שייכת אליך כלל, על כן ראה נא אגרת זאת כמבוטלת, שלא נכתבה אלא למי ששייך לתוכן הכתוב בה.
עליך לעשות “חשבון נפש”, אם בימות החול כמעט ואינך יוצא לשום מקום, ובעת שאתה אוכל גלידה ב”גרג” וצופה במכשיר בקריאות שונות – ובכל זאת ממשיך ללקק את הגלידה בהנאה, כי אתה מבין מתוכן ההודעה שאין כאן מקרה “חמור”, או שאתה סומך על אחרים המצויים באיזור, ורק בשבת קדש ש”משעמם” לך בבית – אתה יוצא בחרדת קדש לחלל שב”ק, ואם תראה בנפשו עמוק פנימה שאינך עוסק ממש בפקו”נ מטעמים הנ”ל, א”כ מה לך ולצרה הלזו.
הנך אמור לבדוק בחדרי לבבך, האם באמת אתה יוצא לכל קריאה כדי להציל חיים, או שעיקר זריזותך ומהירותך לצאת כאשר מדובר בקריאה “אשה” הזקוקה לעזרה, כגון יולדת וכיו”ב, ואיני כותב דברים בעלמא. וד”ל.
עוד תבדוק אחי ידידי בעצמך, האם עיקר יציאותיך הם לאירועים שיש בהם “פרסום”, כדי שיראו אותם בציבור וכן יתועדו בתמונות וכעזה”ד, כידוע מכל שטוטי הדור האחרון, שהמונים נעשו עבדי הטלפונים הארורים, עד כדי שאומרים “אם לא צולם לא נעשה”, ובפרט בשנים האחרונות בעידן ריתחא ומתיחות שיש בין אנשי “מד”א” ל”איחוד הצלה”, שמאז נהפך נושא ההצלה ל”תחרות”. ואכמ”ל.
כל הנושאים הללו גורמים אוירת פורקן עצומה בתוך עבודת קדש זו, וכמה וכמה צריך להזהר שאש היראה תקד על המזבח ולא תכבה לעולם, ועל כן יש להרבות בכינוסי קדש לבני החבורה העוסקים בהצלה, ולעמוד תמיד על המשמר שלא תכבה הכוונה הגדולה שיש בכל מעשיהם, ושיהיו לש”ש בקושטא, וכאן ההזדמנות למחות על ארגון הצלה ידוע פעיה”ק טבריה שערכו מסיבה לכל חבר המתנדבים עם נשותיהם וישבו בעירבוביה והזמינו לשם חזיר פרוץ לדבר דברי ליצנות ותועבה, אוי לנו שכך עלתה בימינו ובפרט פה עיר קדשינו.
וזה לי כמה וכמה שנים שהנני מוחה על חילולי השבת הנפוצים בקרב אנשי ההצלה, [כמובן לא כולם ח”ו], ובינתיים באו לדבר עמי רבים וטובים מהעובדים שם ויש בהם כמה וכמה יראי שמים המתאוננים על שאט הנפש שיש כלפי השבת, והקושי הגדול בזה שאין סדר ואין הנחיות ברורות ליום השבת, ואולי יש דיבורים הפורחים באויר אך בפועל המצב לא טוב, ואני רואה שישנה איזה מגמה להיות בתואר “איש מציל חיים”, ולאו דוקא בעבור רצון ה’ ותורתו, אלא שזה “הולך” היום להיות שייך בתואר זה, כמו שיש “טריינד” [בלשונם] אצל איזה מעטים להיות “חייל קרבי” בצבא בלי להניח תפלין ובלי לשמור שבת [ע”פ רוב אינו מצוי], והעיקר שבכל מקום תתנוסס תמונתו עם הנשק וכו’, וכפי שראיתי גם ראיתי אצל כמה מאנשי ההצלה שגם כשאר הוברר להדיא שאין צריך להם בשבת, הם אנוסים ע”פ תאוות ה”תואר” לצאת לכל מקום.
וידידי היקר רב הפעלים ר’ אברהם גבאי שליט”א שלח אלי שיש כמה וכמה שמתרעמים על מה שפורסם, כיון שיש בזה הוצאת שם רע על אנשי ההצלה, והביא לי עדות מאחד חשוב מאנשי הצלה שבמקומו יש הוראה מסודרת שרק אחד יוצא לכל קריאה, ואם מדובר ב”החייאה”, אז יוצאים אך ורק שנים, והכל בחדרת קדש לכבודה של שבת קדש, ועל זה ודאי לא דברנו ח”ו, [אא”כ חוזרים בחילול שבת של תורה שלזה אין אנו יכולים להסכים], ואת מחילתם אני מבקש אלף פעמים אם ח”ו נגרם להם צער בכדי, כי כל דברינו באו על מה שקורה בעיר קדשינו טבריה, [ובעוד מקומות מסויימים וכל אחד יודע האמת במקומו], שבהם הותרה הרצועה, וכבר אמר ר”י (שבת קיח ע”ב) “יהא חלקי ממכניסי שבת בטבריה”, ורשב”י עסק בטיהור העיר מן הטומאה (שבת לג סע”ב), ואין לנו לשתוק בראותינו חילול שבת, גם אם נאמר “כי לכל העם בשגגה”.
בברכה רבה
יקותיאל דטבריה
עריכה: ישראל דן רווח (מידן רווח) – טבריה
סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום