אפליקצית עץ חיים
מרן הרב דוב קוק שליט”א משיב לשאלה המסעירה ביותר, האם בחורה שנכנסה להריון ממחבל במאורעות בדרום, יכולה לבצע הפלה לעובר זה??
כבוד הגאון הנעלה מהר”ר י. שלזינגר שליט”א
כמה וכמה אינשי פנו אלי משמיה דמעכ”ת להעביר בדחיפות שאילתא למרנא ורבנא אור העולם הגר”ד קוק שליט”א אודות נערה שנאנסה בידי ערל שפל במאורעות שמחת תורה תשפ”ד, וכעת נתברר לה שהיא הרה לו, ומאד קשה בעיניה לישא על גבה זכר מהישמעאלי הארור הזה, אם מותר לה לעשות “הפלה”, והיא חפצה לשמוע רק את דעתו הצרופה של מרן הגר”ד קוק שליט”א.
תשובה בקיצור: פשט ההלכה בכל מקום הוא, שאין היתר להפיל עובר – גם תוך ארבעים יום, וגם כשנוצר ע”י אונס של ישמעאלי ארור, דסוף סוף ההלכה היא שהוא יהודי כשר, ואני נבוך אם מותר להתפלל על עובר כזה שיפול בידי שמים.
אך הוסיף מרן שליט”א בכאב גדול, זה מקרה נורא ואיום, אני מבין מה עובר עליה… ואיני יכול לומר לה ולאכוף עליה מה לעשות, אע”פ שאין “הצדקה” להפלה, אינני מסוגל לדבר במצב שכזה. עכת”ד מרן הגר”ד קוק שליט”א.
נימוקים ומקורות:
א. לכל לראש, הדבר פשוט וברור שדינו של ולד כזה כישראל גמור, בין אם בא עליה הגוי באונס, בין ברצון, דבתר אמו אזלי’ כמבואר ביבמות (מה ע”ב). וטעמא דמילתא, משום דרחמנא אפקיה לזרעיה דגוי, וכביאת בהמה חשיב, וכמ”ש הנמוק”י שם. והכי איפסק הלכתא ברמב”ם (פט”ו מאיסורי ביאה ה”ג) ובשו”ע אה”ע (סי’ ד סי”ט), דגוי הבא על בת ישראל, הולד כשר. וע”ש בביאור הגר”א. [ולדעות הרמב”ם, ה”ה דכשר לכהונה, אך השו”ע פסק כהרא”ש דפגום לכהונה. וע”ש בח”מ (ס”ק ג), ובב”ש (ס”ק ב). ואכמ”ל]. וא”כ העובר הזה המדובר בנידונינו, עם כל הסיפור הנורא שעל ידו בא לעולם, הרי הוא יהודי גמור לכל דבריו.
ב. ואמנם נחלקו הראשו’ שם, אי כשר הוא ללא גירות, או שטעון גירות, ואח”כ נחשב כישראל כשר. דהפסקי תוס’ בקידושין (פ’ עשרה יוחסין אות קמב) ס”ל דבעי גירות. וע”ש בתוס’ (עה ע”ב, ד”ה ור”י), ומהרש”א שם. וע”ע בתוס’ ביבמות (טז ע”ב), ובד’ מהרש”א שם. והיינו דהגם שהוא מ”משפחת ישראל”, מ”מ חסר לו “קדושת ישראל” ולהכי בעי גירות, וכמ”ש הגר”נ טרופ בחי’ לכתובות (סי’ יא) בביאור שיטת התוס’. והגא’ “שער המלך” (פט”ו מאיסו”ב ה”ג) הרחיב בשיטת רש”י בזה, וסוף דבר העלה דאי”צ גיור, וראיה ברורה לדבר ממה שחייב בפדיוה”ב, הרי שהוא ישראל גמור לכל דבר. וכן הרחיב הגאון “עצי ארזים” (אה”ע שם סק”ד) דאי”צ גיור. ע”ש.
ג. וה”פתחי תשובה” באה”ע (סי’ ד סק”א) הרחיב מאד בענין זה מפי סו”ס, והביא שבשו”ת “חמדת שלמה” (סי’ ב, ג) נחלקו בזה הגאון המחבר עם הגאון מליסא, שלדעת החמד”ש הוא יהודי גמור, ולדעת הגר”י מליסא טעון גיור, וכפשטות לשון רש”י בקידושין (סח ע”ב, ד”ה לימא). ושם ביאר למה חייב בפדיון ואסור בממזרת. ע”ש. והחמד”ש הרחיב לסתור דבריו, וכן מבואר מד’ הב”ש אה”ע שם, ומד’ הט”ז והשך ביו”ד (סי’ רסח), וגם בתשו’ נובי”ת (סי’ קנ) תופס בפשיטות שאי”צ גיור. וכ”נ דעת הג’ תפארת למשה (יו”ד סי’ רסו) שמתיר למולו בשבת. וכ”מ בשו”ת ברית אברהם (סי’ ב, וסי’ ו).
ד. וגאון הדורות האחרונים מרן החזון איש זיע”א (אה”ע סי’ נ) כתב, דאין בדבר ספק כלל שהולד הבא מישראלית שנתעברה מגוי, הרי הוא ישראל ללא גיור כלל, דקיי”ל בן בתך הבא מעכו”ם קרוי בנך, ומש”כ הגאון מליסא דהגם דצריך גיור מיקרי אח”כ ישראל, ונראה שמפרש הא דבן בנך קרוי בנך היינו אחר גירות, הוא זר מאד, ולא יתיישב לדבריו הא דאמרי’ ביבמות שם דל”ד לאשת אב וכו’, ועוד שם (יז ע”א) דפריך והאיכא בנות וכו’, שמבואר דגם קודם גירות קרוי בנך, דפריך לשמואל דהולד כשר. והובאו דבריו באוצר הפוסקים שם.
ה. ובר מן דין, מצאנו להגר”ש קלוגר ב”חכמת שלמה” הסובב את השו”ע באה”ע (סי’ ד סי”ט) כתב, דגוי הבא על הפנויה לכו”ע אי”צ גירות. ע”ש בנימוקו. ועמש”כ הגאון מדוינסק זיע”א ב”אור שמח” (פט”ו מאיסורי ביאה ה”ג). וראה מה שהרחיב בזה בבקיאות עצומה מרן הגאון מהרי”ח סופר שליט”א בס’ “אור משה” (סי’ מט). וע”ע בהערות הגאון בעל דובב מישרים לס’ אוצה”פ שם.
ו. ומעתה, בנידון שלפנינו דמיירי בפנויה שנאנסה, הלא לכו”ע הולד כשר לבא בקהל, ולדעת השו”ע ורוב האחרו’ בכל גוונא אי”צ גיור, והכי נקטי כל גדולי ישראל בכל הדורות, ובאנו בנידונינו לאיסור הפלה החמור, שיש אומרים שהוא איסור תורה, וכדמוכח בד’ התוס’ סנהדרין (נט ע”א, ד”ה ליכא), וחולין (לג ע”א, ד”ה אחד). והיינו מדין דלא תרצח, וכדביאר מרן האגרו”מ חחו”מ (ח”ב סי’ סט). ויש אומרים שהוא איסור מדרבנן, וע’ בלשונות הראשו’ בסוגיא דנדה (מד ע”ב), וכבר הרחיב לבאר נושא זה כמין חומר הגר”י שרגא שליט”א בס’ “תורת העובר” (פרק ג), ופרס הסוגיא עם כל השיטות כשמלה. ע”ש.
ז. ולכו”ע יש בביצוע הפלה – סכנה גדולה, בין אם האיסור בהפלה משום רציחה ממש, בין אם הוא אביזרא דרציחה, בין אם שורש האיסור ממקורות אחרים, פוק חזי מ”ש רב כהנא בב”ק (צא ע”ב) שבנו מת צעיר על שעקר תאנה קודם זמנה, וכמה חמורה עקירת נשמה מן העולם. וע’ בזהר (פ’ שמות, ד”ג ע”א) שנקט איסור הריגת עובר יחד עם איסור נדה וגויה, וכתב דתלתא אינון דדחיין לשכינתא מעלמא, וגרמין דדיוריה דקוב”ה לא הוי בעלמא, ובני נשא צווחין ולא אשתמע קליהון. ומיירי שם בהפלה ע”י משקה שגורם לזה, ועל דא עלמא מתמוגגא זעיר זעיר ולא ידיע, וקוב”ה אסתלק מעלמא. והדברים מבהילים.
ח. ויש מי שצידד להתיר להפיל עובר זה, כיון שהוא עובר שנוצר במעשה מתועב, ובודאי יהיה רשע ובעל מידות רעות וכו’ וכו’. וכל דבריו פטומי מילי בעלמא נינהו, ובודאי שאין זו סיבה להתיר הפלה של בת ישראל, ואטו רב מרי בר רחל [בתו של שמואל] אפשר לומר עליו ח”ו הני מילי, והרי הורתו שלא בקדושה הוה ע”י “איסור” כשהיא נשבתה ע”י הגויים, ורבא אכשריה ומנייה בפורסי דבבל כמ”ש ביבמות (מה ע”ב). ע”ש. [וערש”י ב”מ (עג ע”ב, ד”ה רב), וב”ב (קמט ע”א), ורשב”ם ותוס’ שם, ושבת (קנד ע”א), ותוס’ שם].
ט. וביבמות (מה ע”א) מסופר על אדם שבא לפני ר”י ואמר שאין רוצים לישא אותו מפני שנולד מישראלית שבא עליה גוי, והציע לו ר”י ללכת למקום שאין מכירים אותו ולישא ישראלית כשרה. וכעי”ז השיב לו רבא. וצ”ע אמאי לא חיישו לגניבת דעת המשודכת. ועמש”כ בשו”ת שלמת חיים (סי’ רלט), ובקהלות יעקב (יבמות סי’ לח). ויש שביארו, דאין זה פגם משמעותי כ”כ לענין שיהיה חייב לגלותו למשודכת, עכ”פ במקום שלא עתיד להיות הדבר מדובר בהמון. וע’ נשמת אברהם (אה”ע סי’ ה) בשם הגרש”ז אוירבך זיע”א. וע”ע בס’ חסידים (סי’ תקז), ובמקור חסד שם, ובמש”כ להשיב ע”ד בתשו’ לענין הסתרת מידע רפואי בשידוכין.
י. לאור כל האמור נראה דאין שום מקום להטיל דופי בולד הנוצר כעת במעיה של האשה הישראלית הנצבת לפנינו, ובפרט דבאנוסה מיירי, ומסתברא טובא שבאותה שעה לא היה בלבה דבר כי אם קבלת עול מלכות שמים והכנה לרגע המות, ומעתה י”ל דכיון דעיקר תקות הנער תלויה בכונת אמו כמ”ש בספרים, ממילא הכא כל תיעובו של הישמעאלי הארור לא מתייחס אליה שהיא העיקר.
יא. ונמצינו למדים מזה דבר נורא, שיכול להיות שיבא לעולם ילד צדיק וחכם בתורה, הגם שאמו הרה מגוי שפל, ומאידך בנים אחרים שיוולדו מאב ואם יהודים לא יזכו לראות את בנם מגיע לדרגה כמו בן הגוי ההוא, והסיבה לדבר, כי הבא מן הגוי, לא היה לאמו שום מחשבה רעה ורעותא דלבא שלא כהוגן, לא כן האיש הישראלי עם האשה הכשרה, שלא כיוונו מעשיהם כהוגן ובפרט אם חשבה דבר לא טוב בעת אשר הורה גבר או בימי יצירתו במעיה, שבזה היא מכניסה בו ארס של עכנאי, וכבר אמרו רבותינו במסכת ידים (פ”ד מ”ו) “לפי חבתן היא טומאתן”. [ובזה ביארו ענין קברי גויים לא מטמאין. וע’ תוס’ כתובות (ג ע”ב). ואכמ”ל כעת].
יב. ואשיחה מעט בענין נשמת העובר, הנה מקובלנו מרבותינו בסנהדרין (צא ע”ב), שהנשמה ניתנת באדם כבר מעת הפקידה, ודבר זה שמע רבינו הקדוש מאנטונינוס ע”פ סברא, שאי אפשר לבשר בלא מלח, [והנשמה נקראת מלח, כמבואר גם בנדה (לא ע”א) על רגע יציאת הנשמה, דאמרי אינשי פוץ מלחא ושדי בשרא לכלבא], והביא לו רבי מקרא לסייעו ממ”ש באיוב “ופקודתך שמרה רוחי”. ושעת פקידה היינו כשהאשה קולטת את הטפה, וכמ”ש ב”יד רמה” שם. [ופקידה מלשון תשמיש, כמ”ש ביבמות (סב סע”ב) חייב אדם לפקוד את אשתו בשעה שהוא יוצא לדרך]. ועפרש”י בסנהדרין שם.
יג. ואמרי’ בסנהדרין (קי ע”ב), שמשעה שנזרע יש לו חלק לעוה”ב, ופרש”י, משעה שנקלט הזרע במעי אמו, ואפי’ הפילתו אמו ונמחה, יש לו חלק לעתיד. ע”כ. וע’ נדה (טז ע”ב), ובתוס’ שם. וע”ש בנדה (לא ע”א). וע”ע מנחות (צט ע”ב). וע’ בלשון התוס’ רי”ד בב”ב (קמב ע”א), ובסמ”ע ובש”ך (סי’ רי ס”א), ובשו”ת שאילת דוד פרידמאן (אה”ע סו”ס ל). ובהערות הגרנ”פ זק”ש על התוס’ רי”ד שם (עמ’ שכז והלאה). ע”ש. ועמש”כ הגר”נ גשטטנר זצ”ל בס’ “נתן פריו” (ספ”ד דשביעית). ואכמ”ל. וכבר הרחיב בזה למאד מאד, מרא דהאי שמעתתא ידי”נ הג”ר ישי שרגא שליט”א בס’ “תורת העובר” (עמ’ קמ והלאה). ע”ש.
יד. וביבמות (סט ע”ב) לגבי בת כהן שמת בעלה [ישראלי] שאוכלת בתרומה כששבה אל בית אביה, דגם אם היא מעוברת לא איכפ”ל, [אע”ג דבעינן “כנעוריה בית אביה” ואמרי’ לעיל (סז ע”ב) פרט למעוברת], כיון דתוך מ’ יום ראשונים הוא מיא בעלמא. ויש שבקשו למצוא מכאן פתח היתר להפיל במ’ יום הראשו’. [וע’ בס’ “חמדת ישראל” ח”א (דפ”ח ע”ד) שהפליג בזה לקולא, וראה מש”כ אליו הג’ מסאכטשוב בתשו’ אבני נזר (חאה”ע סי’ עט). ואכמ”ל].
טו. ויתכן דהגמ’ שם לא באה לומר שאין בו ממש לענין הריגתו ח”ו, רק שלענין אכילתה בתרומה לא איכפ”ל במה שיש גוף “זר” בגופה, כיון דאכתי אין בו חשיבות כ”כ – שנאמר לה להמנע מאכילת תרומה, ודוקא לאחר מ’ יום יש בו חשיבות, ובכה”ג הוא דנאסור עליה לאכול תרומה, כיון שגם הוא שואב מאכילתה. [ומכאן סיוע למש”כ לצדד בשעה”צ (סי’ תריז סק”א) דל”ש סכנת עובר בעוברה שהריחה בתוך מ’ יום כיון שעדיין אינו מתאוה. ודו”ק]. וצ”ע. [ושוב אמר לי מרן הגר”ד קוק שליט”א, דכיון שאינה טמאה טומאת לידה במפלת תוך מ’ יום, משמע דגדר מיא בעלמא הוא אכן כללי. וצ”ע].
טז. וגם אם נאמר, שעיקר חומרת איסור התורה ברציחה, הוא דוקא בנשמה המולבשת באדם, מ”מ הרי זה ברור שהנשמה הזאת שיש בעובר, [גם אם אינה בגדר נשמה שלימה, שהרי יש לה עוד כמה וכמה חלקים שמתווספים בה בהמשך העיבור וכו’ ואין לדבר סוף], יש בה מהות וחשיבות וכמבואר לעיל, מה גם שיש בה “פוטנצייאל” מושלם ככל איש ישראלי, וכבר כתב הרמב”ן בס’ “תורת האדם” (שער המיחוש, ענין הסכנה), שמחללין שבת לצורך העובר “כדי שישמור שבתות הרבה”. וע’ בבה”ג (הל’ יוה”כ סי’ יג). ובשו”ת שאילת דוד שם, וב”ערוך לנר” (יבמות סט ע”ב). ודו”ק.
יז. והנני כותב למשמרת מאי דהוה עובדא פה עירנו טבריה, שהלך בחור אחד שעשה מעשה שטות עם נערה אחת והרתה ממנו, והוא דרש ממנה לבצע הפלה באופן מיידי, כי לא רצה שיהיה דבר המקשר ביניהם, ואין לו אפי’ הוה אמינא רחוקה להיות נשוי לה, והיא באה לשאול ממני אם מותר לה להפיל, ואמרתי לה בפשיטות שאין שום היתר מוצדק, ושוב באה אלי אמו של הבחור הנ”ל בוכיה ומצוערת, וסיפרה כי בנה שרוי בדכאון עמוק זה כמה ימים, ומאיים להתאבד באם ההריון הזה ימשיך וכו’, כי בושה גדולה היא לו וכו’.
ודברתי עם האיש ההוא, ואמר שברור לו שדבר זה יהרוס לו את תקינות החיים קדימה, שהרי הוא חפץ להקים בית נורמלי בלי היסטוריה מכוערת שכזו, וציטט היתר כיון שעדיין לא עברו מ’ יום [ע’ שו”ת “בני בנים” ח”ג סי’ לח, ועוד], והביאותיו אל מרנא הגר”ד קוק שליט”א וסיפרתי לו כל הענין, והסתכל על פני האיש ההוא, ואמר לי בלחישה ובחיוך, הוא לא יתאבד ולא יעשה שום דבר רע לעצמו… ולעצם הענין, אמר לי מרנא שליט”א, אני לא שייך למתירים “הפלה” בתוך מ’ יום ראשונים…
סוף דבר, שהאשה לא הפילה, ונולדה ילדה והיא כבר בת כמה שנים, ומתחנכת לשמירת שבת וכו’, וההוא הלך לדרכו, וכבר נשא אשה ונולדו לו ילדים, ואין לו שום הפרעה מקיומה של הילדה ההיא בעולם, ונתברר שכל הזעקות שהיו עד לב השמים, ובית כוסות הדמעות שנתמלאו באותו זמן, הכל היה הבל ודמיון, ואוי לנו אם היינו שומעים לכת נשים ומדומיינים אשר לעומתם מצווחי’ם ואומרים, התירו לנו להפיל ולרצוח את הולד הכלוא בבית האסורים.
יח. וזכורני עובדא דהוה בזוג שהיו חיים בצר ומצוק פה בטבריה, והיה האיש לוקח סמים ומשתכר בכל מיני משקאות ומכה את אשתו וכו’, וכבר לא יכלה להחזיק מעמד עמו, והיו להם ב’ ילדים קטנים, והיא היתה בתחילת ההריון, ואמרה לי אמא שלה, שהיא מתכננת ללכת לעשות הפלה, כי היא צריכה נס להחזיק מעמד עם שני הילדים שכבר יש לה, ואיך תוכל להתמודד כשיבא השלישי, ובפרט שהבעל אינו תומך בממון וכו’, וסיפרתי הענין למרנא הגר”ד קוק שליט”א, ואמר לי באותו רגע, בא ניסע אליה, ומיד נסענו יחדיו ונכנסנו לביתם ב”הפתעה”, והוברר שהיא כבר קבעה תור למחרת כדי להפיל… ואמר לה מרנא ורבנא שליט”א בדמעות ורגש, מחר בעת ההפלה תחשבי טוב טוב שאת רוצחת אותי… וכמובן שלא הפילה ח”ו, וילדה בן שלומד היום בת”ת.
יט. וכבר כתב בס’ “תורת העובר” (עמ’ קנג) בשם הג”ר עזריאל אוירבך שליט”א שאמר בשם אביו הגרש”ז זיע”א, שהחמיר מאד במעשים שבאו לפניו ולא הורה היתר להפיל, גם אם היה חשש גדול של חולי לעובר ב”מ, ואפי’ כשזיהו את החשש לפני מ’ יום של העיבור, לא הסכים בשום אופן להתיר לבצע הפלה. [ודלא כפי שנראה בס’ “נשמת אברהם” (חו”מ עמ’ קמח) משמו, דהפלת עובר קודם מ’ יום איסורה מדרבנן]. וע”ש (עמ’ קנח) שהביא עוד עובדא כיו”ב עם מרן שר התורה הגר”ח קניבסקי זיע”א. וע’ אגרות ורשימות קה”י ח”ב (סי’ יט).
כ. ומרנא פוסק הדורות האחרונים, מרן הגאון מהר”ם פיינשטיין זיע”א בתשו’ אגרות משה חו”מ (ח”ב סי’ סט אות ג) ביאר, שאין שום פתח היתר להתיר להרוג עובר גם קודם מ’ יום, ונראה שהוא איסור של תורה. ע”ש. וגם אי נימא כשיטת הפוסקים שאין בזה איסור מן התורה, [ע’ שו”ת תורת חסד מלובלין (אה”ע סי’ מב אות גל), ובתשו’ אחיעזר ח”ג (סו”ס סה) שצידד בזה], הלא ודאי דאיסור חמור מדרבנן מיהא איכא, ודרבנן זה חמיר הוא שהוא כעין דבר שיש לו שורש בתורה, ובודאי שלא נתיר להרוג עובר בקום ועשה, בשביל כל מיני סיפורים וחששות, ובפרט דאיכא כמה וכמה פתרונות לכל הבעיות הידועות.
כא. וזכורני בימי נערותי, שהגיע לביתו נאוה קדש של מרן מופת הדור הגר”ע יוסף זיע”א, אביה של נערה אחת שירדה לשאול תחתית, והיא הרה לא מזמן כביר, וחוששים ההורים וכל בני המשפחה, שעוד מעט כריסה בין שיניה, ובקשו היתר לעשות הפלה, מחמת הבושה אשר יש בה צער גדול מאד ופגם משפחה, והגרע”י זיע”א לא אבה להתיר בשופו”א, וקרא לעסקנים שישלחוה למקום טוב בחו”ל עד שתלד, ואמר להורים שיאמרו לחברים שהלכה ללימודים בחו”ל. וגם כאן אם יצליחו להשפיע עליה לעבור את תקופת ההריון המר הלזה, ויקשה עליה לראות את הולד שהגיע בעקבות טרור נפשי וגופני שעברה, הרי שיש בידה למוסרו לאימוץ וכו’. והגם שעיתוי נידונינו שונה מהנ”ל, יסוד אחד לכל.
כב. וידוע פלוגתת גאוני בתראי אודות אשת איש שנאנסה ויש בבטנה ממזר אי מותר לעשות פעולה להפילו, שהגאון מהר”ר יאיר חיים בכרך זיע”א בשו”ת חות יאיר (סי’ לא) כתב שבאה לפניו אשה שלאחר שעשתה מעשה חמור זה באה בוכיה ורוצה לקבל עליה תשובה וחפצה בהפלת העובר הזה שהוא לה מנחת זכרון מזכרת עוון, ולא הסכים בשום אופן להתיר מעשה זה, שהרי הוא כישראל גמור וקודם לכהן גדול ע”ה, רק שאסור לבא בקהל ולישב בסנהדרין וכו’. ע”ש.
ולעומתו, הגאון יעב”ץ בשו”ת שאלת יעב”ץ ח”א (סי’ מג) אחר שהביא ד’ החו”י, חוה דעתו להתיר הפלתו של הממזר הנ”ל, ע”ש בסברתו, שאין איסור בהשחתתו, כי גם אמו אשר הרה לזנונים בזדון, אם היה לנו סנהדרין וכו’, היו מוציאין אותה להורג יחד עמו כמבואר בערכין (ז ע”א), ואמנם אין ידינו תקיפה לעשות כזאת לאשה שלפנינו, כיון דד’ מיתות בטלו, השתא מיהא דלא יצא עוברה לאויר העולם והוא ירך אמו, נראה פשוט שאין איסור בהריגתו. עכת”ד.
כג. והגאון מהר”ר מרדכי גרוס שליט”א בקובץ “תל תלפיות” (חוברת סח אות תסב) כתב, שאלתי [את מרן הגרי”ש אלישיב זיע”א], באשה חרדית נשואה שרח”ל נאנסה בחו”ל, וחוששים שאולי היא מעוברת והיא תוך מ’ יום – האם אפשר להפיל. והשיב, דלא קי”ל כדעת היעב”ץ [הנ”ל] שמתיר ואסור, ואמר שהאג”מ חחו”מ ח”ב (סי’ סט אות ד) גם החמיר בזה, וכן הלכה. עכ”ל. וע”ש באגרו”מ שכתב בתוקף על הנכתב בשאלת יעב”ץ שהם דברים בטלים. וע”ש בתקף קושיותיו. וגאון עזינו מהר”ח פאלאג’י זיע”א בס’ גנזי חיים (מע’ ע אות כד) העיר שלד’ הגיעב”ץ נמצא חוטא נשכר.
כד. וסיפר לי ידי”נ הג”ר ישי שרגא שליט”א, שמעשה היה בירושלים באנוסה פחות מג”י שספק אם נקלט בכלל, והביאו העובדא לשלחנו של מרן הגרי”ש אלישיב זיע”א, והעיד הגר”ד מורגנשטרן שליט”א, שלקח להגאון כמה דקות ארוכות להתיר, והיה טעמו, משום דיש כאן ספק שמא לא נתעברה. והובא מעשה זה בספרו תורת העובר (עמ’ קסו). וע”ש מה שהרחיב מעט בזה. והן נסתר מעובדא הנ”ל שכתב הגרמ”ג, אא”כ נימא דשאני ג”י הראשונים שעדיין יש מקום לדון הזרע בתורת “זרע” בלבד, ולא בתורת דבר הנקלט, דאכתי לא נשתרשה הביצית ברחם. וע’ נשמת אברהם סופר (חו”מ סי’ תכה) בשם הגרש”ז אוירבך זיע”א.
כה. ועכ”פ בנידון שלפנינו לאו בממזר איירי, וא”כ לא שייך כאן ההיתר של הגאון יעב”ץ. מה גם שכל גדולי האחרונים דחו ד’ היעב”ץ מן ההלכה. [אמנם טענתו של מהר”ח פאלאג’י בודאי לא שייכת כאן, שהרי בודאי לא צפתה מעולם לדבר שכזה, ואם כי תחילתה בפשיעה לגבי עצם היותה במסיבה, אך האונס לא כרוך כלל במעשיה המשובשים]. אלא שמצבה הנפשי הנורא של הנערה הנצבת לפנינו, הוא שמביא אותנו לדון שמא כדעות הפוסקים שאין איסור תורה בהפלת עובר, [ובפרט במ’ ימים ראשו’ לפי הסוברים שיש בהם קלישותא], ובמקום צער גדול ונורא כגון דא שמא יש להתירה להפילו, אם יש אומדנא שמחמת צערה הגדול יכולה להגיע לספק פקו”נ, ובזה באנו לדין עובר שרודף את אמו דשרי להורגו. אלא שצ”ע דכאן לא התינוק רודף, אלא ה”עיתוי”. ודו”ק.
כו. ושמא טוב היה להציע בלית ברירה לבצע ההפלה ע”י גוי, אע”ג דבן נח מוזהר על העוברין וחייב עליהן מיתה, מ”מ בתוך מ’ יום י”ל דב”נ אינו מוזהר וכמ”ש כמה גדולים, [ע’ תורת חסד מלובלין (אה”ע סי’ מב אות לג), ותשו’ אחיעזר ח”ג (סו”ס סה), ושו”ת בית שלמה (חו”מ סי’ קלב), והו”ד בס’ תורת העובר (עמ’ קנג). וע”ש מה שכתב עוד בזה. או יש להציע במקום הדחק שתעשה ההפלה ע”י סם, שאינו מעשה בידים ממש, וכמ”ש בשו”ת ציץ אליעזר חי”ד (סי’ קא). ע”ש. כל זה כתבתי להצד שלא תהיה מסוגלת לשמוע את עיקר הדין, בתורת “הקל הקל תחילה”. ושמעתי דמטו משמיה דהג”ר אשר וייס שליט”א שהתיר הפלה בנידון דנן [ללא תנאים הנ”ל] בגלל המצב הפסיכי הקשה ובפרט שמדובר בתוך מ’ יום. עכ”ד.
בברכה רבה
יקותיאל דטבריה
אולי יעניין אותך גם:
- שמיעת שירי קודש בשנת אבל ועוד..
- שתיית מיץ ענבים בתשעת הימים
- רבינו דוב קוק שליט”א גוזר על חתן שקיבל על עצמו עול תורה וקדושה
סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום