אפליקצית עץ חיים
עצות וחיזוקים בענין ה”פחד”
ע”פ יסודותיו של מהר”ן מברסלב זיע”א
ומדבריו של מרן קדוש ישראל הגר”ד קוק שליט”א
ידידי חמיד לבאי
ר’ אברהם יצחק איפרגן שליט”א
הימים ימי מלחמה, הלילות לא רגועים, רעשים ופיצוצים נשמעים לעתים קרובות, זוועות ומראות ושמועות לא פשוטים כלל מגיעים מכל עבר, והפחד הנורא ממלא את כל חלל הלב, הבית לא רגוע, אשה והילדים וגם אנחנו… ואתה שואל ממני עצה טובה, כאילו אני “מסודר” ו”צדיק”, ובאמת באמת אחי, גם גם אני שואל עצה, וב”ה שיש לנו רב, הלא הוא רבינו קדוש ישראל יושב בסתר עליון, חסיד קדוש, מהר”ר דב הכהן קוק שליט”א, שגם בעת הפיצוצים והאזעקות וכל סממני מלחמה, רואים את שלות נפשו בד בבד עם כאבו על עם ישראל, וממנו נקח עצה טובה וארחות יושר.
אני כותב לך כאן כמה דברים ששמעתי ממנו לאחרונה וגם במשך י”ז שנה שהנני מלחך את עפרות רגליו, והוספתי גם מן המפוזר במאות ספריו וכתביו, וגם כמה סגולות עמוקות מדבריו של הרה”ק מהר”ן מברסלב זיע”א בס’ “המידות” עם ביאורים המשולבים יחד עם דברי רבינו שליט”א, ועשיתי לך מטעמים כאשר אהבת, ואקוה שיעלו הדברים לרצון, ונזכה יחד להתחזק ולפתוח את הלב המאובן, ולעבוד את ה’ ב”לב בשר”, ונזכה לבשורת אליהו בקרוב אכי”ר.
א. איתא בב”ב (י ע”א) “גוף קשה פחד שוברו”, ונראה לבאר בס”ד, כי מי שהוא בעל “תאוות הגוף”, ועושה גופו “עיקר” [בחי’ “גוף קשה”] ואת נשמתו בבחינת “טפל”, כאשר יבא הפחד הוא שובר את כח תאוותו [כדחזינן במוחש], שאין הלב פנוי לעסוק בתאוה בעת שהוא מתמלא פחד.
ב. וע”י שנשברת תאות הרשעים בעולם, [שהיא גנובה מתאוות הקדש של כמיהת הלב הטהור לדביקות בהשי”ת], ממילא מתמלאת תאות הצדיקים, וכמ”ש (משלי י, כד) “מגורת רשע היא תבואנו ותאות צדיקים יתן“. וכבר אמרו חז”ל (סנהדרין יא ע”א) שצדיקים ראויים להשגות והשראת שכינה, רק שמצב הדור מעכב, ובתקופת דמיונא ד”קרונה” שהיה העולם שומם, אמר מרן הגר”ד קוק שליט”א, עכשיו המצב בעולם כעין “חול המועד”, יש נקיות מעבירות והלואי שימשיך המצב כך…
ג. וכל זה ביאור נפלא למה שכתב מהר”ן מברסלב זיע”א בס’ המידות (ערך פחד אות א) “בשעה שבא פחד על רשע, בידוע שבזה השעה הקב”ה נותן לצדיק תאותו“.
ד. והנה מקור הפחד הוא ב”לב” כנ”ל, וכמ”ש (תהלים קיט, קסא) “ומדבריך פחד לבי“, וכתיב באברהם אבינו (נחמיה ט, ח) “ומצאת את לבבו נאמן לפניך“, והיינו שעשה את יצה”ר ליצה”ט כמ”ש בירושלמי דברכות (פ”ט ה”ה), נמצא שבלבו של אברהם אבינו ע”ה לא היה שום פחד – כיון שהוא מלא נאמנות לה’, ואין מקום לדבר אחר בלבו כלל ועיקר, וכאשר העיד עליו קונו (בראשית כב, יב) “עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה”.
ה. ואמר רבינו שליט”א, שגדלותן של הצדיקים בביטול יראת הדברים המפחידים שבעולם היא – ע”י שיראת המקום שלהם גדולה מכל יראה טבעית היותר חמורה, וממילא מתבטלת כל יראה חיצונית מפני יראת המקום – שכבר כלולות כל היראות ביראת ה’ שלהם, וכן בדין, שבורא העולם הוא בעלים של כל כלי היראה הגשמיים, והוא המפעיל אותם וממילא כלולות כולן ביראתו. [“ויצא יצחק לשוח” מהדו”ק עמ’ כו].
ה. ובזה יובן מש”כ מהר”ן זיע”א בס’ המידות (ע’ פחד אות ד) “סגולה לבטל את הפחד לזכור אברהם אבינו”. ובמראה מקומות שם הביאו רמז קצת מן הפסוק (ישעיהו מא, ח) “ואתה ישראל עבדי יעקב אשר בחרתיך זרע אברהם אהבי”. ולאור האמור מובן טפי, דאברהם השליט את כל הכחות בידי השי”ת, וכמ”ש בברכות (ז ע”ב) א”ר יוחנן משום רשב”י, מיום שברא הקב”ה את העולם לא היה אדם שקראו להקב”ה אדון, עד שבא אברהם וקראו אדון, שנא’ “ויאמר אדני אלהים במה אדע כי אירשנה”.
ו. וספרו לנו חז”ל בסנהדרין (נט ע”ב) על רבי שמעון בן חלפתא שהיה מהלך בדרך, ופגעו בו אריות שהיו נוהמים לכיוונו, אמר “הכפירים שאגים לטרף”, וירדו לו מן השמים שתי יריכיים של בהמה, אחד אכלו האריות, והשני השאירו עבורו… ואמר לן רבינו שליט”א: הגמ’ לא מספרת שפעל בשמות קדש או שאמר כל מיני סגולות, פשוט האיר את האמונה שהכפירים שואגים לטרף, והוא נותן לחם לכל בשר, וכל רגע ורגע בו ובהם הוא תחיית המתים “יש מאין” באיכות וכמות עצומה ללא הפסקה… וזה מה שהביא לנס שנעשה שלגבי המאמין והבוטח הוא כ”טבע”…
ז. ומכאן תדע, שעל ידי פחד דקדושה – מתבטלים כל פחדי עוה”ז, וכאשר שמענו מפי קדשו של מרן הגר”ד קוק שליט”א שהמפחד מעניני עוה”ז, סימנא מילתא שלא לקח את ה”פחד הקדוש” למקום הנכון של “פחד ה’ והדר גאונו” (ע”פ ישעיהו ב, יט), והפחד “נגנב ונעשק” אצלו למקומות לא נכונים… וכמ”ש בברכות (ס ע”א) בההוא תלמידא דהוה קא אזיל בתריה דרבי ישמעאל ברבי יוסי בשוקא דציון, חזייה דקא מפחיד, א”ל חטאה את, דכתיב “פחדו בציון חטאים”, א”ל והכתיב “אשרי אדם מפחד תמיד”, א”ל ההוא בדברי תורה כתיב. וראה מש”כ בזה רבינו שליט”א בס’ “ניצוצות בפסוקי התורה” (פ’ יתרו, עמ’ גן).
ח. וה”פחד הקדוש” הנ”ל מוזכר בנוסח ברכת מעין ז’ בליל שבת קדש, “לפניו נעבוד ביראה ופחד”, והענין שאומרים זה דוקא בליל שבת, אמר לי רבינו שליט”א, כי ידוע דסעודת ליל שבת כנגד יצחק שנאמר בו “ופחד יצחק”, והוא מידת “דין” ד”גבורה”, והוסיף רבינו שליט”א, הלא ידעת שמהרי”ל דיסקין היה מסוכן למות בשעה שהחזן היה אומר “לפניו נעבוד ביראה ופחד”, וגידיו היו בולטים ממצחו ופניו האדימו, והרי כל אחד מרגיש את הפחד בליל שבת… עכ”ל הקדושה של מרן שליט”א.
ט. ולכן אמרו חז”ל בגיטין (ו ע”ב) לעולם אל יטיל אדם אימה יתירה בתוך ביתו, ובגמ’ (פ”ב דשבת) הביאו בזה מעשה שהביאה אימה יתירה לידי עבירות החמורות, ומתפרש, שעצם הטלת האימה בתוך ביתו – הוא ביטול יראת שמים – אפילו אם לא יביא הדבר לידי עבירה בפועל, שהרי במקום שיש פחד מן ההדיוט, לא נתפס פחד מן השמים, שכן תפוס הוא רגש היראה שבאדם על דבר אחר, ואותו ביטול יראת ה’ ע”י אימת אדם, מביאה לבסוף לידי עבירות בפועל, שבהעדר יראת שמים – אין מניעה מן העבירות, וממילא פשוט, שאפילו אם נראה שאימה של שעה אחת לא תביא עתה לידי עבירה – אסור להטילה, שמצב זה גופא הוא ביטול ירא”ש כהנ”ל, אף אם לא יגיע לתוצאה של אותה מניעת היראה. [“ויצא יצחק לשוח”, מהדורא קמא, עמ’ כג].
י. ועיקר פחד אלהים הוא כשזוכרים את היסורים הנוראים של עוה”ב, ואמר רבינו שליט”א, דמשמע שאין כאן רק ענין של פחד, שבזה קשה טובא לעמוד, אלא יותר נכון לומר ולעורר את התבוננות המוחשיות בגודל נחיצות הפניה לה’, והיינו שבכל תפלה יש בחינה עיקרית עד כמה “לוחץ” לי להיות מחובר עכשיו עם ה’ – או פחות “לוחץ”, ובזה תלויה כל הכוונה, שאם נוגע הדבר ל”חיים ממש”, שוב נעשה ריכוז פנימי גבוה ביותר…
וכאן מעלת מחשבת ותיאור יסורי עוה”ב, שהרי רואה ומרגיש על עצמו גבי יסורין את נוראות המוברחות והנחיצות לפנות לעזרה להנצל מהן, וכל החוש כאילו לא נתון אלא להנצל מן הצער, וככל שגדול הענין וכואב יותר, כך נתון כל הראש והמחשבה בכל העצמה האין סופית שבו רק לזה, וכאן דוגמה מוחשית הנצרכת בתפלה ולא מושגת [בדרך הקלה מיהא], אלא ע”י משל מוחשי הנ”ל…
וכאן תועלת המרובה של יראת העונש – “לעורר” ולא “להפחיד”, היינו להטפיל את הפחד להתעוררות, ובזה כבר נעשה מעין פחד “קדוש” ששייך בשבח “לפניו נעבד ביראה ופחד” הנ”ל, שבו הופך הפחד מעצם היסורים אשר בחול, להתעוררות על מוכרחות העבודה אשר בשבת. [ספר “אוריאל” ח”א עמ’ שמא].
יא. וזה מתבטא גם ע”י שביתת אש של דין גיהנם בשבת, וירידת האש במשך כל ליל שבת למיתוק תבשיל החמין של שבת, שבו “ישמחו במלכותך שומרי שבת וקראי ענג”. [והיינו אכילת ענג דקדושה ולא אכילת תאוה של סט”א דימות החול, ששייכת לבחי’ “גוף קשה” הנ”ל]. עכ”ד מרן שליט”א.
יב. ואתה תחזה כי “פחד” בגי’ “צ”ב”, והנה קין פחד שמא יהרגוהו וה’ שם לו “אות” במצחו להגן עליו, כמ”ש בבראשית (ד, טו) “וישם ה’ לקין אות לבלתי הכות אתו כל מצאו”.
יג. ונראה שזה סוד מ”ש (תהלים מו, ח) ה’ “צב-אות” עמנו משגב לנו, כי ה’ משגב לנו ומנוס ביום צר, וע”י “אותות” אשר נתן לנו בתפלין וברית מילה ושבת קדש, ראו כל עמי הארץ כי שם ה’ נקרא עלינו ויראו ממנו, ובזה סר הפחד מעל ישראל קדושים.
יד. וכבר כתב מהר”ן מברסלב זיע”א בס’ המידות (ע’ פחד אות ו) “סגולה לבטל את הפחד שתאמר ה’ צבאות”. [ובציונים לס’ המידות שם ציינו בזה לפסוקי ישעיהו (מד, ו – ח) דכתיב שם “ה’ צבאות” ואח”כ כתיב “אל תפחדו ואל תרהו”. ולאור האמור מוסבר טפי בס”ד].
טו. ועיקר גדול הוא להיות מעורה באהבת חברים ולהתפלל בציבור ולא לפרוש מהן בכל דבר שבקדושה, כי כח הרבים נפיש טפי, ואיתא בברכות (סא ע”א) אמר רבי יוחנן, אחורי ארי ולא אחורי אשה, אחורי אשה – ולא אחורי עבודה זרה, אחורי עבודה זרה – ולא אחורי בית הכנסת בשעה שהצבור מתפללין. ע”כ.
ואמר מרן שליט”א, דהנה ידוע לכל כמה קשה הפחד להלך אחרי ארי, שהוא פחד בלתי נסבל ויכול לגרום מות מצד עצמו, ומעתה צא ולמד מה גודל הפחד של חז”ל מן העבירה, ולא רק מעבירה גופא, אלא אפילו מחמת חשש עבירה של “אחורי אשה” בלבד, וסיימו בגמ’, אחרי אשה ולא אחרי ע”ז, ואחרי ע”ז ולא אחרי ביהכנ”ס בשעה שהציבור מתפללין, צא ולמד מה גודל הפחד לפרוש ממצות הציבור. [“אוריאל” ח”ב עמ’ שכו].
טז. והוסיף מרן שליט”א, דענין זה של יראת אמת מוחשית מהשי”ת שמבטל יראה הכי נוראה של עוה”ז, מצאנו בתורה בפסוק (שמות א, כא) “ויהי כי יראו המילדת את האלהים ויעש להם בתים”, והרי ידוע דגלות היותר קשה והמלך היותר קשה היינו פרעה במצרים, שאין לך פחד טבעי בעולם יותר ממנו, ומכאן אתה למד על גודל יראת שמים של המילדות למעלה מגדר הטבע, עד שמספיקה לבטל פחד בשר ודם היותר קשה שבעולם, וזכו לבתי כהונה ובתי מלכות, שבכהונה הוי “מקדשי תראו”, ובמלכות דרשו (כתובות יז ע”א, וש”נ) “שתהא אימתו עליך”, היינו יראה של קדש שלמעלה ממורא בשם ודם. [“ארץ החיים” עמ’ עד].
יז. ואמר רבינו שליט”א, דהטעם שפחד היותר קשה שבעולם הוא מפני אימת מצרים – יותר מהפחד מן המות, שהרי הוי כישוף דכוחות הטומאה והוא חל גם לגבי הנפש דלאחר מיתה, וכל היכא שמשועבד לחבירו יותר, כך גדלה הרגשת התלות שמרגיש בו, וכאן הוי נקודת זכירת יצי”מ של “עבדי ה’ ולא עבדי פרעה” (מגילה יד ע”א), היינו הרגשת תלות בהקב”ה יותר מהרגשה הגשמית של פרעה, באופן שתבטל הרגשת “עבדי ה'” להרגשת “עבדי פרעה” לגמרי, מאחר דמוחשית ופנימית היא יותר ממנה.
וזהו שיעור הבטחון של דניאל בגוב האריות, שמרגיש ב”מח ולב” שלו תלות בהקב”ה יותר מתלות היותר טבעית של אדם ברצון הטרף של יותר משלשת אלפים אריות רעבים המהלכים לצדו, וכן הוא בשיעור בטחון דהשלכתו לכבשן האש. [“שירה חדשה” עמ’ קמז].
יח. ואתה תחזה איך הדברים כפתור ופרח עם מה שכתוב בברכות (ז ע”ב) אמר רב, אף דניאל לא נענה אלא בשביל אברהם, שנאמר “ועתה שמע אלהינו אל תפלת עבדך ואל תחנוניו והאר פניך על מקדשך השמם למען אדני”, למענך מבעי ליה, אלא – למען אברהם שקראך אדון. ע”כ. והוא המשך מימרא דרשב”י דלעיל (אות ה) והכל מתחבר היטב בשורש האמונה והבטחון דאברהם הנ”ל ומשם הוליד כח לדניאל.
יט. ומצינו גילוי גבורת שמשון בראשונה בשסעו את הארי המסתער לקראתו, ואילו שאר כל אדם כשיראה ארי המסתער עליו, ימות מרוב פחד… ובמקרה היותר טוב יספיק לומר שמע ישראל… ואילו שמשון שעדיין לא ידע בכחו הגדול, נגש אל הארי ומשסעו כשסע הגדי…
אלא ידע שמשון בנפשו פנימה, שהקב”ה בלבד הוא מקור כל הכח, ובאמת אין לו עסק עם הארי כלל, אלא עם הקב”ה שהוא בעל הכח, והכל מושרש ב”ארי” שבימין כסא הכבוד, ונוטל את גבורת המלכות של רעמת השיער שבו, וכובש את יצרו שהוא כח המדמה דעוה”ז, ומשמש צינור לגילוי כחו של שמשון מן הפנים אל החוץ…
וכן הוא בשורש יעקב אבינו שנגש לגול את האבן מעל פי הבאר בלא ראיה [קודמת] שכחו גדול, אלא שרצון העליון של גלילת האבן הזאת משמש לו את עצם הכח. [“סימנא מילתא” עמ’ פב].
כ. ולסיומא [לעת עתה] דהאי פיסקא הנני לספר לך דבר נורא שמגדיר את ה”פחד הקדוש”, מה שראיתי בעיני אצל מרן קדוש ישראל רבינו דב שליט”א, שפעם אחת באו אצלו ידידים ותיקים, ודברו עמו על מה שכמעט אינו אוכל, ואז נפתח הסתום ואמר שגם כשאוכל דג וכיו”ב, אינו מסוגל לאוכלו כצורתו אלא רק ע”י טחינה מה שנקרא “קציצות דגים”, כיון שבעת אכילתו מיד מעמיק בטבעיות על המצב הנסי שהאוכל הנכנס לגופו מתהפך ונעשה “דם” שזה ממש מצב דתחיית המתים בגוף…
וכאשר זה נכנס לגוף במצב ד”קציצה”, הוא עדיין יכול להכיל את עצמת הנס שנעשה בקרבו, וגם זה כרוך ב”עבודה” לא פשוטה… אך אם רואה “דג” כצורתו ממש כבר אינו יכול לאכלו, כי למראית העין הרואה “דג מת” על ה”צלחת”, נכנס לגוף ועושה בו “חיות”, וזה דבר שיכול לגרום לו “התקף לב” לרוב נוראות הנסים שעושה הקב”ה בעולמו… והדברים נוראים למתבונן אפי’ פורתא…
א”ך. טוב לישראל… הנני מתקשה להפרד מן הקולמוס ואקוה לסיים לע”ע בחיזוק נוסף בענין “לפניו נעבוד ביראה ופחד”, מה ששמענו מפי קדשו של מרן שליט”א, אם עכשיו בבא סאלי זיע”א היה יושב בבית הכנסת, האם מישהו היה מסגל לדבר?!… ושח רבינו שליט”א, בפעם האחרונה שהייתי אצל מרן הגרי”ש אלישיב זצ”ל כמעט הלכתי להתעלף, בפעם האחרונה שראיתי אותו בחיים, זה היה ממש סכנת נפשות בשבילי… וכל מי שהיה אתי ראה את זה… ואם כף ההרגשה באנשים גדולים, כיצד צריכה להיות ההרגשה כשמדברים עם השם יתברך בכבודו ובעצמו… [וראה עוד דברים נוראים בענין זה בס’ “יפרח כשושנה” ח”ג עמ’ שטו].
להתראות בקרוב
הכותב ומנסה להתחזק אתך יחד
ידיד קטן משכבר הימים
יקותיאל דטבריה
סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום