אפליקצית עץ חיים
קונטרס
“מה נאדר מראה כהן גדול”
אפס קצהו נראה מרסיסי אורה וטללי תחיה קדושה ששמענו וראינו מהנהגותיו וחידושיו של מרנא ורבנא הגר”ד קוק שליט”א ביומא דכיפורי התשפ”ב.
ידועה דרכו של רבינו שליט”א בשבתות וימים טובים, להוציא בפיו כל חידוש שעולה לו, והוא בימים אלו כמעיין שאינו פוסק, וסיבת הנהגתו, מחמת פחד השכחה, שמא לא יעלה הענין בזכרונו במוצ”ש ויו”ט – בשעת כתיבת החידושים, [וחושש מאד על איסור שכחת התורה בכל חידוש, וגם מקפיד לכתוב הדברים, וכפי שהזהיר ע”ז בס’ חסידים (סי’ תקל). וכן שמעתי מפיו]. ומגו דזכי לנפשיה, זוכים כל הציבור לשמוע דברי אלהים חיים, אם כי מה ששומעים הוא כאין וכאפס לעומת מה שכותב אח”כ בתוספת עומק ונופך שפי’ר. וביוה”כ בשעת קריאת התורה בכל פעם לאחר שסיים העולה את קריאתו, אמר רבינו דברים על הפסוקים שנקראו, וחלקם יובאו להלן.
צום אבחרהו
א. בימי עשרת ימי תשובה רבינו שליט”א היה שרוי בצום, וכמבואר בפוסקים בשם הראשונים שכך היה מנהג חסידים הראשונים. והיו ימים שצם לילה ויום ברציפות. ונוסף גם הוא מיעוט שינה באופן מבהיל – יתר על הידוע אצלו בכל השנה. וביוה”כ הכל ראוהו עומד ככהן גדול [ובגדו העליון וכן הטלית העליונה והכובע שבראשו היו בצבע “לבן וזהב”], ומתחנן לפני קונו שעות ע”ג שעות בכריעות והשתחויות, ולא נתן שינה לעיניו כלל, כ”א בתפלה זכה ברציפות ללא שום היסח הדעת. וגם במוצאי כיפור לא היה מסוגל לאכול, ורק שתה מעט ממרק שהביאו לפניו.
עד שיפייסנו…
ב. קודם יום הכיפורים ביקש רבינו שליט”א שיקחוהו לביתו של… כדי לפייסו, ולתת לו מתנה, כל השומעים הפליאו על בקשה זו, כי ההוא גברא היסב לרבינו שליט”א צער גדול מאד באופן שאי אפשר לתאר ולשער בענינים השייכים לעבודת קדש מסויימת של רבינו, [ואיני כותב פרטים מחמת סרך איסור אבק לשוה”ר], אכן, מכיון שנתגלה קלונו של ההוא גברא, רבים הרחיקוהו וביישוהו על מעשיו החמורים מאד, ורבינו שליט”א הרגיש “גרמא” בכל הצער שנעשה להוא, ולכן הלך אליו כדי לפייסו… [וזה מלבד שמאותו זמן רבינו נוהג לשלוח לו סכום כסף בקביעות פעם בשבוע]. והענין נורא למתבונן.
דבר תורה מעות קונות
ג. רבינו שליט”א אמר לבנו הר”ר שמואל הי”ו להכריז בציבור, שסכומי המכירות על העליות ופתיחות ההיכל וכו’, הכל יעשה לפי מנין “מיכאל” או “אליהו”, וגם הודיע, שהתרומות לא הולכות לתשלומי חשמל וכיו”ב מענין הוצאות בית הכנסת וביהמ”ד, אלא כל התרומות כליל עבור לומדי התורה היושבים בכוללים השונים [כ- 150 לומדים] המצויים בבנין ישיבת הרב שליט”א.
ארון ברית ה’
ד. מאן דהוא קנה לרבינו שליט”א את ספר ראשון של “כל נדרי” בסכום של 260 פעם “מיכאל”, אך רבינו שליט”א אמר שאינו חפץ לקבל הכיבוד, מחשש עינא בישא, וגם מחמת שזה מיועד למי שהוא מתוקן בברית קדש, ולכן מי שחושב עצמו למתוקן יעלה ויבא בשמחה לקחת את הספר…
הענין הפך לשיחה בין ההמונים כי ידוע שיש בזה כח מיוחד לתיקון הברית, והבינו כולם שלא שייך תיקון אלא למי שמקבל על עצמו מכאן ולהבא להיות שמור בכל לבו ונפשו בעניני הקדושה, ומי שלא מבטיח לעצמו שלימות בענין זה, לא יוכל לקבל את האור והתיקון המיוחד שבדבר. וכולם אמרו לעצמם, אם רבינו אומר על עצמו כך, מה נענה אנן אבתריה, וכמדומה שהיה בזה כח גדול להתעוררות תשובה במילי דהיזק ראיה ושמירת ברית קדש.
לא לחוש כלל…
ה. בעלוה”ש ניגש בחור צעיר ששב בתשובה באחרונה ואמר לרבינו בצער שר”ק בלילה, ורבינו השיבו בעוז, “אין לך מה לחוש כלל”… “כל שנה באים אלי בשאלה זו, ואני אומר להם שאין מה לחוש כלל”…
ו. כמו כן ראיתי שהגיע אליו אדם אחד וידו השמאלית ממש לא קשורה עמו, ואמר שמרגיש שיש לו איזה אירוע ולא חלי ולא מרגיש כלל ידו הנ”ל, ונסתכל בו רבינו שליט”א, ואמר לו עוד כמה זמן הכל יחזור לאיתנו, וראיתיו בשלהי יומא דכיפורי שלם ושמח וטוב לב.
יוה”כ – יום אח”ד
ז. בצפרא דיוה”כ אמר רבינו שליט”א למקורבו הגאון החסיד ר’ אלחנן לבהר שליט”א, כי עלתה לו הרגשה בענין ר”ה שהוא ב’ ימים בכל העולם, [משא”כ שאר יומי טבי שהם ב’ ימים רק בגלויות], ויוה”כ הוא יום אחד בכל העולם, [ואין עושין בו יו”ט ב’ גם בגלויות, וידועים ד’ הירושלמי וכו’, וגם בחז”ל יוה”כ נקרא “יום אחד”, ואכמ”ל]. וביאר רבינו כי ר”ה הוא יום המלכת ה’, ועיקר התפלה “וידע כל פעול” וכו’, שגם ההוא בסינגפור ובאינדונזיה ידע מבורא עולם, וזה מתבטא ע”י פירוטא דב’ ימים, אבל יוה”כ הוא יום עבודת “לפני ולפנים” והכל מתחבר ומתנקז אל השורש ולא שייך בו פירוטא כלל, ולכן נקרא “יום אחד” כנודע בדרשת ימים יוצרו ולו אחד בהם.
תהא השעה הזאת
ח. הרה”ג ר’ מיכאל קריסיפין שליט”א מאשדוד עלה חזן בשחרית, ואמר וידוי הגדול דר”נ גאון בבכיה עצומה וכל העם נרגש אחריו, ובאותה שעה שמעו את רבינו ממקומו שר בקול נעים “תהא השעה הזאת שעת רחמים ועת רצון מלפניך”…
ברכו”ת התורה
ט. בעת התפלה נגש מאן דהוא לרבינו שליט”א וביקש ברכה לאשה מעוברת שכורעת לילד, ותיכף אמר רבינו, התעוררתי בברכה לאותה אשה לשאול שאלה, הרי אמרו חז”ל (נדה לא ע”ב) זכר שנולד פניו למטה ונקבה פניה למעלה, וא”כ מאי ספיקא ד”טומטום”, הלא אפשר לראות איך יצא ממעי אמו, ונפשוט הספק. [שו”ר שכן העיר חד מחכמי ירושלים הגה”צ ר’ ישראל יצחק זילברמן זצ”ל בס’ “קרן ישי” נדה שם]. וביאר רבינו דצ”ל דכל שאינו ידוע לכו”ע כזכר או כנקיבה, אינו משועבד לכלל הנ”ל, והוסיף בזה כמה מילי לבאר הענין הנ”ל, ואיני זוכר כעת.
וענין זה ידוע אצל רבינו שליט”א, [וכך דרכם של צדיקים רבים] להכניס תורה בברכה, ובזה יש השפעה פרטית על ליתן תוקף בברכה, כי התורה היא מקור ברכה כעין יומא דשבתא. וידוע בזה עובדא דרבינו הט”ז זיע”א. [ובעיקר הענין הנ”ל דבן זכר פניו למטה וכו’, ע’ בספר “תורת העובר” עמ’ תרכב].
י”ב צירופי הוי”ה
י. בפתיחת ההיכל בעת אמירת פסוק “לעולם ה’ דברך נצב בשמים”, שנוהגים לחזור עליו י”ב פעם, הנהיג רבינו להסתכל בכל פעם על צירוף הוי”ה של חודש אחד, ומתחילים בהוי”ה פשוטה של ניסן עד הוי”ה דאדר, ובזה כיון רבינו שליט”א למתק הדינים מעל כל י”ב חדשים. [ולא עשה י”ג למעוברת, ואיני יודע למה]. וכשהגיעו להוי”ה שביעית שהיא צירוף הוי”ה דתשרי, אמר רבינו שליט”א את פסוקי “והיה אם שמוע תשמעו” וכו’, ואז פתח ואמר לעולם ה’ וכו’.
ובבית מדרשו של רבינו שליט”א, יש י”ב חלונות, כנגד י”ב שבטים וי”ב שערי תפלה בשמים, ובכל חלון יש מעליו צורת שם הוי”ה השייך לאותו חודש. [ואמרתי לרבינו דצירוף של תשרי הוא “והיה” המורה על לשון שמחה, ושורש השמחה בתשרי דכתיב בד’ המינים “ושמחתם לפני ה”א”, וכן מצות “ושמחת בחגך” בחג סוכות נאמרה, וכן יוה”כ הוא יום שמחה שלא היו י”ט לישראל כט”ו באב וכיוה”כ, וגם ידועה הנהגת הגר”א בשמחה עצומה בר”ה. והסכים רבינו שליט”א לדברים].
כהן בראש
יא. ב’ אנשים קנו לרבינו שליט”א עליה לתורה, הא’ קנה כהן והשני מפטיר, ונסתפק רבינו מה לעלות, והספק היה לא רק מצד עניני העליות, אלא מצד ב”א לחבירו, ולבסוף עלה כהן, והקונה מפטיר עלה מעצמו, וקיבל מהרב ברכה גדושה, וכמנהגו של רבינו לברך כל עולה באופן מיוחד לפי עניינו. ואכמ”ל.
קופץ בראש…
יב. לאחר עליית לוי אמר רבינו שמבקש לומר דבר תורה קצר, ובענוות קדשו אמר שענין כיפור הוא כהן גדול, וההדיוט מגלה על הגדול, ולכן הוא מעורר גדר כהן הדיוט בזה שמקיים בעצמו “הדיוט קופץ בראש” לומר מדבריו, וביקש את מחילת הציבור על מה שמדבר ברבים וכו’. ושוב כשדיבר אח”כ אמר שהוא צריך להיות בחזקת הדיוט, ולכן מוסיף עוד לקפוץ ולדבר…
אור פנימי דהוי”ה בד’ בגדים
יג. וכך אמר, קראנו כעת בפסוק “כתונת בד קדש ילבש ומכנסי בד יהיו על בשרו ובאבנט בד יחגור ובמצנפת בד יצנוף” וכו’, ובשאר דוכתי כתוב בתורה בכללות שילבשו את הבגדים או “והלבשת”, וכאן הפסוק מפרט ביתר שאת הצנפה במצנפת וחגירה בחגור וכו’.
וביאר, כי ד’ בגדים הם כנגד ד’ אותיות הוי”ה, ובכל השנה, איכא אור מקיף דהוי”ה, ועל כן נאמר בלשון כללית של הלבשה, אבל הכא הכהן מקבל פירוטא דפנימיות דהוי”ה, והמצנפת אינה לבושה עליו, אלא ממש כנוסה בו, וכעין דיוקו של בעל התניא על מאמר חז”ל בפסוק “וראו כל עמי הארץ כי שם ה’ נקרא עליך ויראו ממך” – “אלו תפלין שבראש”, ולא תפלין ש”על הראש”…
אדם ובהמה תושיע…
יד. לאחר עלית שלישי אמר רבינו כי קראנו כאן על “שעיר לעזאזל” שמצות היום לקחת בהמה לעזאזל המדברה ובזה איכא כפרה לכל ישראל, והנה בכל אדם יש גדר בהמה ג”כ, וכדכתיב “אדם ובהמה תושיע ה'”, סמוכים לעד לעולם, וכן הוא בפסוקי הפטרת יונה, וידוע אדם כנגד הוי”ה דשם מ”ה, ובהמה כנגד צירוף הוי”ה דב”ן, והדברים ארוכים, ומי שזוכה לקבל יסורים באהבה בגופו כאן בעוה”ז הרי שיש בו גדר כפרה דשעיר לעזאזל, ויה”ר שנזכה לעלות בעת ובעונה למקום הראוי בלא שום צער גיהנם ח”ו.
לפני הכפורת…
טו. לאחר עליית רביעי אמר רבינו כי מה שכתוב בפסוק “ולקח מדם הפר והזה באצבעו על הכפורת קדמה ולפני הכפורת” וכו’, להורות לנו כי הכפרה אינה רק להסיר העוון מעל הקרקפתא דגברא, אלא יש כח בהרצאת הדמים להביא את האדם למצב שהיה קודם החטא, והיינו “לפני הכפורת”, ר”ל לפני שהיה צריך כלל לכפרה.
מתנת התשובה מעל בינת אדם
טז. לאחר עליית חמישי אמר רבינו על הפסוק “וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבואו לכפר בקדש” וכו’, כי ענין כפרת התשובה, הוא נשגב מבינת אדם, התשובה היא למעלה מעולם האנושות, ומצינו ששאלו לחכמה מה יעשה החוטא, והשיבה חטאים תרדף רעה, והנבואה השיבה הנפש החוטאת היא תמות, והתורה השיבה יביא קרבן, והקב”ה השיב יעשה תשובה ויתכפר לו. הרי דהתשובה היא מעל כל ההשגות.
והעיר רבינו שליט”א דצ”ב מאי האי דאמרי’ ששאלו לתורה ואח”כ להקב”ה, אטו התורה אינה הקב”ה, הלא התורה וקוב”ה חד אינון, אלא שמדובר כאן במדרגת אדם שאינו זוכה לדבר עם הקב”ה דרך התורה, [והיינו גדר תורה שלא לשמה], ולכן הוא בדרגת קרבן, אבל המקושר אל הקב”ה שזה דרגת התורה העליונה, הוא שייך בתשובה שהיא נשגבה מבינת אנוש, והיינו “וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבואו לכפר בקדש”, כי אדם דעוה”ז לא ישכיל להכיל את כח התשובה והכפרה.
סדר העבודה
יז. רבינו עקר ממקומו לתיבה שבאמצע בית הכנסת, והחל באמירת “אתה כוננת”, רבים נגשו מסביב לתיבה כדי לשמוע את סדר העבודה מפי הכהן הגדול.
ארשום למזכרת, כי כשבא רבינו שליט”א לקרוא את “סדר העבודה”, הביאו לפניו איזה סידורים, ודחה בעדינות – והראה שמבקש סידור אחר, עד שהביאו לפניו סידור “איש מצליח” ומצא חן בעיניו וקרא ממנו את סדר העבודה, וכבר נדפס מכתבו של רבינו שליט”א בשבח סידור זה וניצב בראש סידורי איש מצליח.
וזכורני שגם הגרע”י זיע”א השבח השביח את מעלת ויקרת הסידור הזה, הגם שבכמה ענינים נטו דרכי הגאון הנאמ”ן שליט”א מדרכיו של הגרע”י בנוסחאות התפלה.
הגרע”י זיע”א והגאון נאמ”ן שליט”א
בשיעור ומבחן לתלמידי ישיבת “כסא רחמים”
יושב משמאל מהר”ם הלוי זצ”ל, עומד מימין הרה”ג ר’ דוד ברדא שליט”א
ח”י. הכל הרגישו את התרגשותו של רבינו בהיותו קורא את סדר העבודה, אך כדרכו רוב ככל התרגשותו מסותרת בבתי גוואי, ומקפיד שלא לחלוק רגשותיו מול אחרים, וכשהגיע בקריאתו לקטע של “והכהנים והעם כשהיו שומעים את שם המפורש יוצא מפי כהן גדול בקדושה ובטהרה” וכו’, לא יכול רבינו להסתיר את פרץ דמעותיו.
יט. וחזר שוב בב’ גירסאות על הענין, פעם אחת אמר “שם המפורש, יוצא מפי” וכו’, ופ”א אמר “מפורש יוצא מפי” וכו’, [היינו דמילת מפורש שייכת לפניה ולאחריה, גם ל”שם” וגם ל”יוצא”]. ונאלץ לעצור בכדי להצליח להמשיך את קריאת סדר העבודה.
עלה ונסתפג מחשש חציצה או רחיצה…
כ. שאלו מרבינו שליט”א ביוה”כ, למה נכתב הענין שהכהן “עלה ונסתפג” לאחר טבילותיו, [וכבר ידוע מש”כ בזה ה”משנה למלך” (פ”ב מעבודת יוה”כ ה”ב) דכיון שיש דין חציצה אם לא יהיו בגדי כהונה על גופו של הכהן וכדכתיב “על בשרו”, [כמבואר בזבחים (יט ע”א), וערמב”ם (פ”י מכלי מקדש ה”ז), ודו”ק], על כן הודגש הענין של הסתפגותו להורות על דין חציצה גם במים הנותרים על הגוף, ועמש”כ החיד”א בברכ”י או”ח (ר”ס כז), ובתשו’ חבלים בנעימים ח”ב (סי’ א, ב). והדברים ארוכים ועתיקים].
וחדית לן רבינו הגר”ד קוק שליט”א, כי כיון שהיום הזה אסור ברחיצה [ולפי חלק מהראשו’ הוא איסור דאו’], ממילא אין לך בו אלא חידושו מה שהותר לו לטבול לצורך מצות התורה, אבל להותיר המים על גופו הו”ל הנאת רחיצה שלא לצורך, ועל כן דינא הוא שיש לו לספוג המים. ונפק”מ מזה לנוטל ידיו ביוה”כ שיש לו לנגבן מיד, וכן הטובל סמוך ליומא דכיפורי ונותרו עליו מים, והוא חידוש.
ובשו”ת חשב האפוד ח”ב (סי’ קלז) פסק דאי”צ לנגב, והוכיח מד’ המשל”מ הנ”ל, דאי לאו משום חציצה לא הי”צ לנגב עצמו. וזה דלא כסברת רבינו שליט”א. אכן מצאתי ראיתי בס’ “משחת שמן” ח”ב (סי’ פא אות יא) שכתב בשם האדמו”ר מערלוי מהר”ר יוחנן סופר זצ”ל שאמר כדברי רבינו ממש. וכתב שם הנפק”מ הנ”ל. ע”ש. וע’ יומא (לא ע”ב, ובפרש”י ד”ה ונסתפג), ובמש”כ הגאון ר’ זונדל קרויזר זיע”א בס’ “אור החמה” שם, וע”ע בס’ סוכת חיים שם. ודו”ק.
גדלו לה’ אתי
כא. בן רבינו, הרב גדליה הכהן קוק שליט”א אמר לרבינו שיש לו אפשרות לקנות את הגבהת ס”ת בסכום של ד’ פעמים “מיכאל”, ורצונו עז להגביה את הספר, ושאל מאביו אם יעלו המחיר, אם יכול להוסיף עוד ואביו יעזרנו לשלם הסכום, והרב שמח מבקשתו ואמר לו שיקנה בכל אשר יושת. ובפועל הגביהו המחיר ורבינו שליט”א בעצמו הרים קולו באומרו ח”י פעמים מיכאל, כדי לקנות ההגבהה לבנו.
וידועים דברי רבינו שליט”א על מעלת המגביה ס”ת, כי אם אמרו בנושא נבילה דמטמא בגדים, א”כ ק”ו ומידה טובה מרובה דהנושא ס”ת מטהר עצמו במי הדעת של קדושת התורה. ולפום צערא דיליה בהגבהת התורה לכבדה ולהראות הציבור את יופיה – כן אגרא דילה, והכל אחר כוונת הלב.
חתימה בשתים שהן אחת
כב. רבינו שליט”א עלה חזן בתפלת המנחה, ולאחר חזרת הש”צ אמר שעלתה לו שאלה על חתימת הברכה האמצעית בתפלה בא”י “מלך מוחל וסולח וכו’ מלך על כל הארץ, מקדש ישראל ויוה”כ”, דלכאו’ יש כאן חתימה בב’ ענינים, מלכות ה’ ויום הכיפורים, וקיי”ל בברכות (מט ע”א) אין חותמין בשנים. וע’ כס”מ (פ”ב מברכות ה”ד), ולח”מ (שם הי”א), וש”ך ביו”ד (סי’ שעט סק”ד). ודו”ק.
שו”ר שכבר העיר כן הגרש”ז אוירבך זיע”א וכמ”ש בשמו הגרע”ש היימן שליט”א בס’ “שערי ברכות” (ברכות שם, עמ’ תא) דלכאו’ הוי חתימה בתלתא, וכתב משמו שתי’, “דשמא הכל מלכותא אריכתא ולא חתימה”. וע”ש מש”כ בביאור דבריו.
ובקשתי ליישב לרבינו ע”פ הידוע דהמלכת ה’ היא העוז לקבל כפרה בדין, וכידוע מהחת”ס בדרשותיו בביאור הפסוק “ואל תעצבו כי חדות ה’ היא מעזכם”, דהמלכת ה’ בר”ה – היא הכח להצליח בדין. וא”כ הכפרה וההמלכה כחדא אינון. אך העיר רבינו דאכתי שאני גדר ר”ה מיוה”כ דתרי מילי אינון.
ואמר רבינו שליט”א, כי ידוע מה שנאמר ביחזקאל (ריש פרק מ) “בעשרים וחמש שנה לגלותנו בראש השנה בעשור לחודש” וכו’, הרי דיוה”כ איקרי נמי ר”ה, וידוע דענינו של ר”ה הוא “המלכת ה'”, ואמרי’ בערכין (יב ע”א) “איזו היא שנה שר”ה בעשור לחודש הוי אומר זה יובל”, הרי דבכל יוה”כ יש את מצב הפרטות דיליה שהוא שייך לחלק של “מלך מוחל וסולח לעונותינו ולעונות עמו ישראל” וכו’, ויש מצב כללות המושפע מיובל דיוה”כ שהוא כר”ה, והיינו “מלך על כל הארץ”, נמצא דיומא הוא דקגרים למחילה ולמלכות כחדא.
ויאמר לקוצרים
כג. לרגל קוצר הזמן כשהגיע רבינו לסליחות שבחזרת הש”צ, אמר ו’ פעמים בזה אחר זה אל מלך, ובין לבין אמר כי ביום הזה יכפר, ועקף כל שאר הסליחות. וגם בקדיש דסיום הסליחות, אמר רבינו בזה”ל, “תענו ותעתרו וכו’ ויפתח ה”א לנו ולכל ישראל אחינו בכל מקום שהם חמשים שערי בינה”, ואמר כל העם אמן, והמשיך תתקבל צלותנא.
שעת הנעילה…
כד. מחמת שהגיעו לחזרת הש”צ מאוחר וזמן ברכת כהנים היה 40 דק’ אחרי השקיעה, לכן הורה רבינו שליט”א כבר מקודם התפלה, שיעשו ברכת כהנים ללא ברכה, ושאלתי מרבינו שליט”א, אם כן דחיישי’ לסב”ל, לכאו’ יש להורות שא’ מהציבור יקריא הברכה לכהנים ולא החזן, כיון דיש כאן חשש הפסק ג”כ.
ואמר רבינו שליט”א דמצינו פלוגתת הרמב”ם והראב”ד (פ”ג ממילה ה”ו) במילת אנדרוגינוס אם יש בה ברכה, דהר”מ ס”ל שלא לברך, והראב”ד כ’ דמחמת סד”א לחומרא ברכה נמי איכא, ומבואר שלענין המצוה יש להחמיר משום ספיקא דאורייתא, אבל לענין הברכה חיישי’, ומעתה י”ל דמצד “הפסק” אין כאן בעיה, שהרי ההכרעה היא מחמת סד”א לחומרא לעשות המצוה, וברכה שאני, ואין ממנה השלכה מוכרחת על הלכות הפסק בתפלה. ודו”ק.
ותפלתם מהרה…
כה. רבינו שליט”א הרגיש שהחזן ממהר מעט בתפלת ערבית [השעה היתה לערך 30. 8], ורץ ממקומו אל בימת החזן, והחל לומר התפלה בניגון איטי, והכל הרגישו דלא ניח”ל בשינוי קצב התפלה, מחמת בקשת שתיה ואכילה, ולאחר כמה דקות נתן לחזן להמשיך…
המשכת ר”ה ויוה”כ לכל השנה
כ”ו. אמר רבינו שליט”א, “עלינו לשבח” – זה הסיום של כל תפילה ותפילה. בשחרית אנחנו מסיימים את התפילה גם ב”קטורת”, ובמנחה אנו אומרים אותה לפני תפילת שמונה עשרה. בקטורת נאמר “שמהם מכניס כהן גדול מלא חופניו ביום הכיפורים ומחזירן למכתשת בערב יוה”כ” – על ידי הקטורת יוה”כ מתפשט על פני כל ימות השנה. אתה לוקח את ריח הקטורת ומעביר אותה לכל השנה ומכליל את כל השנה ביוה”כ. על יוה”כ נאמר “הסר השטן”, “השטן” עולה שס”ד, וכידוע יש בשנה שס”ה ימים, על יום הכיפורים נאמר “ימים יוצרו ולו אחד בהם” – זה יוה”כ שבו אין השטן שולט.
בזמן שאומרים בכל ימות השנה קטורת, אתה מעביר את הכח של ביטול השטן ביום הכיפורים לכל השנה כולה!!
ו”עלינו לשבח” – אותו אומרים בתוך תפילת העמידה בראש השנה, שם זה הכי מודגש. “עלינו לשבח” מגלה את מלכות ה’, ולכן בראש השנה שאז עוסקים בעיקר לגלות את מלכות ה’, אז נעשית “עלינו לשבח” חלק מהתפילה ולא רק לאחר התפילה. וזה אומר שאתה בכל יום לאחר התפילה אומר “עלינו לשבח”, אתה בעצם ממשיך ומפשיט את ראש השנה על כל השנה כולה.
בינו נא זאת, “עלינו לשבח” ו”קטורת” – הם ממשיכים את קדושת הימים הנוראים על פני כל השנה כולה!!!
הגר”ד קוק בתפילת ערבית של מוצאי יום הכיפורים
בברכת חיים טובים ומתוקנים לכל החברים
יקותיאל דטבריה
אולי יעניין אותך גם:
- שמיעת שירי קודש בשנת אבל ועוד..
- שתיית מיץ ענבים בתשעת הימים
- רבינו דוב קוק שליט”א גוזר על חתן שקיבל על עצמו עול תורה וקדושה
סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום
מרן השולחן ערוך כתב שבכל עניין יש לשאול רופא .
אני אישית הרופא אסר עליי לצום וניסיתי להיות צדיק וזה כמעט עלה לי בחיי .
יש להיצמד להוראות הרופא בלבד