אפליקצית עץ חיים
הכנה ליום הקדוש
גדר התשובה של יום הכפורים…
דברים נפלאים מפי מרן הגר”ד קוק שליט”א
תיקון הלב והמחשבות – גדר עבודת יוה”כ
א. פעמים רבות שמעתי ממרן הגר”ד קוק שליט”א, דענינו של יוה”כ הוא “תיקון הלב והמחשבות“, וזוהי חובת היום ביוה”כ – כמו מצות סוכה וארבעת המינים בסוכות, ושמיעת קול שופר בר”ה, וכעזה”ד, [וראה לשון מרן שליט”א בס’ “פיסוק טעמים שבמקרא” עמ’ רלג].
ב. ואמר לי מרן שליט”א לפני כמה שנים, שגדר זה הוא ענין ידוע בעולם, ושזוכר ששמע כן לפני קרוב לששים שנה מגאון אחד, ושכן מתבאר ועולה מדברי רבינו יונה ב”שערי תשובה” (שער ד אות יז) שביוה”כ יש גדר נוסף בתשובה, מעל גדרי התשובה הידועים בכל השנה. [אלא שרבינו יונה לא כתב שם בהדיא את הגדר הנ”ל].
שורש הכעס – גאוה
ג. ולדוגמא אמר רבינו, אדם שכעס על בנו ששפך כוס שתיה בבית, המעשה הנראה לעין האדם בשטחיות – הוא “כעס”, והוא שב בתשובה על שנכשל במידת הכעס, שהיא מידה מגונה המקוננת בקרבו, אך השורש לכעס הוא ה”גאוה”, שאם לא היתה בו גאוה, לא היה ממהר לכעוס על כזה דבר, רק מחמת גאותו שאינו מסוגל שיתרחש סביבו דבר שאינו כרצונו, לכן הגיע לכלל מידת הכעס.
שורש הגאוה – כפירה
ד. והוסיף רבינו שליט”א, שבעומק הפנימיות, השורש לגאוה הוא ה”כפירה”, כי אם היה האדם מאמין באמונה שלמה בכל דבר שהוא מאת ה’, ושאין דבר רע בא מן השמים, והכל מתוכנן בתכנית אלהית ע”י אב הרחמן, בודאי שלא היה שייך בו גאוה, כיון שהענוותן תמיד מרגיש “מוקרן” מאת אור השי”ת, ואין לו שום דבר מעצמו כלל ועיקר. ונמצא שהכפירה – מביאה לידי גאוה – המביאה לידי כעס. ולא לחנם אמרו על הכועס “כאילו עובד עבודה זרה”.
כועס על ה”זבוב” או על “בורא עולם”?!
ה. מצוי פעמים הרבה, שאדם יושב על מקומו, ומגיע זבוב טורדני ומפריע לו על מצחו, האדם מנסה במחי יד להזיז את הזבוב מעליו, אך הזבוב חוזר לאחר כמה שניות שוב, ובכל פעם האדם מניף את ידו או את המגבת שבידו בכעס על הזבוב, כפי שמורגל אצל המון בני אדם, ואמר רבינו שליט”א, על מי אתה כועס?? על הזבוב?? וכי יש לזבוב פרומיל של דעת לכוין לצער אותך או להכעיסך?! הלא הזבוב לא מתכוין לשום דבר… וכל פעולותיו אינם אלא כ”רובוט” המנוהל בטבע שנולד בו ע”פ דרכי שמים, [אינסטנקיט בלע”ז], אם כן על מי אתה כועס?? על הקב”ה ששיגר אותו אל מצחך!!!
שמיעת איסור – בשטחיות ובהתבוננות
ו. עוד אמר רבינו שליט”א כדוגמא ל”תיקון הלב והמחשבות”, אדם שנכשל בשמיעת דבר אסור, המעשה השטחי הוא – “שמיעת דבר איסור”, אבל השורש הוא, ששמיעה זו באה לאזניו בגלל שהוא נגוע בקלקול מסויים השייך לתוכן הדיבור הרע ההוא, והדברים עצומים ועמוקי’ם, וכאשר הם נבדקי’ם, על ידי יודעי בינה ומעמיקי’ם, זוכים לתקן את שורשי הפגמים המעיקים והמציקי’ם, וברוך אשר יקי’ם.
טהרת יוה”כ – תיקון הלב והמחשבות
ז. ומצאתי לרמח”ל ב”מסלת ישרים” (פרק טז) שכתב, כי גדר הטהרה היא “תיקון הלב והמחשבות”, ומעתה הלא ביוה”כ כתיב (ויקרא טז, ל) “כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה’ תטהרו”, נמצא דחובת טהרה איכא ביומא הדין, דהיינו טבילה ב”מי הדעת” [כלשון הרמב”ם (שלהי הל’ מקואות), וע’ שבת (לא סע”א) דעת זה סדר טהרות] – מלבד המנהג החשוב לטבול בפועל במעין או במקוה בעיוה”כ, [כמובא בשו”ע (סי’ תרו ס”ד) ובאחרו’ שם], וממילא כולם עסוקים בתיקון הלב והמחשבות.
ח. ועיין היטב בלשון רבינו יונה בשע”ת (שער א אות ט) בענין טהרת הנפש. וצרף לדברינו כאן. ודו”ק. וכשהצעתי כל הני מילי למרנא שליט”א בעיוה”כ לפני שנתיים הסכים לזה בכל לב. ושו”ר מה שכתב בזה בס’ “שירת דוד” גולדברג (מועדים, עמ’ קלא). ע”ש.
נוסח “חטא” המצוי יותר “מ”פשע”
ט. ונשאל אודות נוסח הוידויים ביוה”כ שנאמר בו “על חטא” וכו’, ולא מוזכר כלל “על פשע”, [רק במקומות בודדים ממש בתפלה], וידוע דלשון “חטא” נאמר על עבירה ב”שוגג”, ומה עם כל העבירות שעשינו במזיד שעליהם יש להתוודות טפי וטפי.
י. והשיב רבינו שליט”א, דהלא ידוע ההבדל בין תשובה דכל השנה לתשובה של יוה”כ, כי בכל השנה אדם שב בתשובה על מעשה החטא [בחי’ “חיצוניות”], אבל עדיין לא מגיע אל שורשו [“פנימיות”], לא כן ביוה”כ שהתשובה היא בשורש, ולא עסקי’ בתיקון “מעשה” החטא, אלא ב”תיקון הלב והמחשבות” כמבואר.
יא. ומעתה, הלא כל השנה אם אדם עשה מעשה במזיד, הוא עושה עליו תשובה מיד, ובכל עבירה פתיך חוב התשובה שלה, אבל תשובת הלב שהיא שורש מעשה החטא כנ”ל, לגבי האדם אינו נחשב מזיד כ”כ, והוא יותר קרוב לשוגג, כי כשהאדם כועס הוא אינו רואה את הגאוה והכפירה מולו, וכעין “אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו”, וכן כששומע דבר איסור הוא לא רואה את שורשו המקולקל, וכמבואר לעיל, ובכל זה האדם נחשב לשוגג, וזו עיקר תשובת יוה”כ, ולכן טופס הוידויים ביוה”כ, עיקרו על לשון “חטא”.
כי לכל העם בשגגה
יב. ובהזדמנות אחרת אמר רבינו שליט”א, שיש להבין מה שאנו אומרים בנוסח “כל נדרי” דעיוה”כ את הפסוק בס”פ שלח לך (במדבר טו, כו) “ונסלח לכל עדת בנ”י ולגר הגר בתוכם כי לכל העם בשגגה”, וצ”ב הרי יש גם מזידים בעם, ומה שאמר הכתוב “כי לכל העם בשגגה”, מדובר במקרה מיוחד של “וכי תשגו” (שם פסוק כב).
יג. וביאר רבינו שליט”א כי באמת בשעת מעשה העבירה נחשב הדבר מזיד, אם אכן הזיד במעשיו, והמזיד הזה מגיע ע”י כח ההסתרה שמסתיר היצה”ר מן האדם את האמת, אבל לפי ה”מודעות” של יוה”כ הקדוש, שהוא יום שמתגלית האמת בבירור, ובו האדם משתנה למעליותא ומבין בבירור כי כל העבירות הם הבל ושטות, ואין מציאות כלל ל”מדמה” של עבירה בעולם, ממילא מתברר למפרע כי גם המזיד הזה שוגג הוא, וכעין מאמר חז”ל (ריש סוטה) “אין אדם עובר עבירה אא”כ נכנסה בו רוח שטות”.
יד. והיינו גדר “פתח בחרטה”, שאם הייתי בשעת הנדר במצב של עכשיו – לא הייתי נודר, וכן כל איש ישראל, אם הוא היה בשעת מעשה העבירה ב”מודעות” הרוחנית של כיפור, הרי ודאי שלא היה עושה זאת, נמצא ממילא דהכל מתברר כשגגה. [ולא לחנם פסוק זה נאמר ע”י כל ישראל דוקא בשעת אמירת “כל נדרי”, שעניינו פתח ע”י חרטה, וכמ”ש “כולהון אתחרטנא בהון”].
טו. ולפי”ז נמצא שכבר בערב כיפור [“תשיעי ועשירי”] יש עקירה לכל העבירות, והן רופפות מאד, ומה שנשאר זה “זכרון העבירה”, ועם זה יש להתמודד בוידוי של רבינו נסים גאון… והדברים הללו חשובים מאד. עכ”ד רבינו. [ולפי זה מובן שפיר הא דרוב נוסחאות הוידוי באו בלשון חטא המורה על שגגה. ודו”ק].
תשובה לחצאין – בכל השנה – וביוה”כ
טז. ואמר רבינו שליט”א, דנפק”מ מכל הנ”ל, שבכל השנה אדם יכול לשוב בתשובה מעוון מסויים, אבל בעוון אחר עדיין לא שב, ואין זה לעיכובא כ”כ הגם שאין זה נכון, דסו”ס עשה תשובה על ענין אחד, ומסיר מעליו חטא מסויים, ובודאי שמתקבל הענין בשמים בתורת “הבא להטהר”, וגם מעבר לזה, וכדין “לחצאין כשרה”.
יז. לא כן ביוה”כ, שאין אפשרות לעשות תשובה לחצאין, ומוטל על האדם לשוב על כל עבירות שיש בידו, ואם לא עושה כן, הוא מחוסר בגדרי התשובה של היום, והטעם לזה, כיון דבכוליה שתא עסקי’ בתשובת המעשים, ובזה יש מקום לחילוקים, אבל ביוה”כ שהוא תיקון הלב, בזה כבר ל”ש חילוק, כי אם הלב טהור, ממילא כל המעשים נמשכים לטובה. [וכעין מ”ש בבכורות (ל ע”ב) שא”א לקבל גוי לגרות אם אינו רוצה לקבל דבר אחד מה”ת או מד”ס].
יח. דוגמא לדבר מגדרי חיצונית ופנימיות הנ”ל, דתשובה דכוליה שתא היא חיצונית, ותשובה דיוה”כ היא פנימית, וכן בגוף האדם, כל האברים החיצונים שייך בהם קיום וחיות גם לחצאין, אבל מעולם לא שמענו ב”מח ולב”, שהם אברים הפנימיים הכי חשובים בגוף אדם, שיהיה בהם תועלת לחצאין, כי חצי לב או חצי מח היינו אדם מת. וכן בכל מכשיר חשמלי ורכב וכו’, שאם יש בו תקלה חיצונית כגון שנעקרה דלת וכיו”ב, עדיין הוא קיים ויכול לשמש, אבל אם תהיה בעיה ב”מנוע”, כבר יצא המכשיר מכלל שימוש.
יט. ולפי”ז כל מה שהרחיב רבינו המבי”ט זיע”א בס’ “בית אלהים” (שער התשובה פרק יב) שיש תשובה לחצאין, וכל דבר שעושה האדם מתקבל אצל ה’, והרחיב באותות ומופתים לזה, הנה כל זה אמור על כל ימות השנה, אבל ביוה”כ שיש דין מיוחד של “לפני ה’ תטהרו”, מוטל על האדם לעשות כל מה שיש בידו, ואם עשה לחצאין, אזי הוא מחוסר חסרון הניכר. וכן מצאתי כעת בהגהות בית משה ע”ס בית אלהים (ח”ב, שם, עמ’ קעד) בשם הגאון ר’ אהרן קוטלר זצ”ל. [ודלא כמו שכתב הג”ר אשר וייס שליט”א ב”לקט חקירות ויסודות” ל”ירח האיתנים” (עמ’ יח) לקשר את ד’ המבי”ט לתשובת יוה”כ. ע”ש. ובעיקר דבריו שם כבר הרחבנו במק”א].
אבא אני רוצה להיות נורמאלי…
כ. לפני כמה שנים מרן שליט”א הרחיב פיו בשיחת מוסר כדרכו על השגעון של “בעל עבירה”… ושלהיות “צדיק” היינו להיות “נורמאלי”, ולא להיות צדיק, היינו להיות “לא נורמאלי”… ואמר רבינו, אל תגיד שום דבר חדש ביום כיפור… פשוט תרצה להיות נורמאלי… וא”א לתאר בפה וק”ו לא בכתב את האש הגדולה שהרגשנו בשמיעת הדברים היוצאים מן הלב מפי קדשו של רבינו, ובאותו יום הכיפורים כמעט בכל התפלות לא עזבו אותי המילים הללו, “אבא, אני רוצה להיות נורמאלי, אבא, זכני לצאת מרוח השטות”… ה’ יזכה את כולנו להדבק בדעת החכמה ובחיים. אכי”ר.
בברכת גמר חתימה טובה
ידידכם הקטן
יקותיאל דטבריה
סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום