אפליקצית עץ חיים
היכן לקבור את הנפטר כאשר האשה רוצה לקוברו בעירה והורי הנפטר מבקשים לקוברו בעירם
אודות הנפטר מעיר הקדש “טבריה” שאשתו מבקשת לקוברו בטבריה מקום מגוריה עמו, וגם מקום כל משפחתה, כדי להיות קרובים אליו גם במותו, ולהגיע בקלות לקברו בימי אזכרה וכו’, ומאידך גיסא הורי הנפטר מבקשים לקוברו ב”ירושלים” עיר מולדתו ומקום מגוריהם, כדי שיוכלו לעלות על קברו בעתים מזומנים, ונפשם לשאול הגיע’ה עם מי הדין.
ואמר מרן הגר”ד קוק שליט”א דכיון שהאדם מחוייב לכבד את הוריו יותר ממה שמחוייב לאשתו, [דכיבוד הורים דאורייתא וכבוד אשתו מדבריהם כמבואר ברמב”ם פט”ו מאישות], ואמנם השתא הגברא לא מקיים מצות, כדכתיב (תהלים פח, ו) “במתים חפשי”, מ”מ הרי המצב נותר בחזקת חיוב כבוד הנ”ל, והוא ענין מופשט, שכיון דבחייו הוא יותר משועבד אליהם, אז לגביו דבריהם יותר קובעים למעשה.
ויש להוסיף, שהרי הם יורשיו ולא היא, והיא קונה את עצמה במיתת הבעל ונפקעה זיקתה ממנו כמ”ש במתני’ ריש קידושין, לא כן “בן”, ששמו בתורת בן קיים גם לאחר מותו, ואמנם אין לו זיקה עם הוריו, אך קשר הבן עם אביו הוא של קיימא טפי משל אשה עם בעלה בפרט לאחר המות, שהרי היא יכולה להקרא אשת אדם אחר אם תרצה להנשא לאחר מות בעלה.
והעיר רבינו שליט”א, דמאידך גיסה קרובותיה [אמה שלה ובתה] אסורים עליו בכרת גם לאחר מותה, הרי שיש איזה קשר גם לאחר שמתה, ובד בבד מצינו שלגבי עדות פקעה הקורבה ויכול להעיד, כגון מתה בתו דיכול להעיד לחתנו.
והחילוק בזה הוא, דשם “קורבה שאר בשר” דגברא לא פקע, ושם “דעת דקורבה” הוא דפקע, ועריות הוא ענין קורבה, לא כן עדות שהוא גדר דעת, וכמבואר יוצא כל זה מסוגיא דסנהדרין (כח ע”ב). ע”ש.
ומעתה לגבי דידן בענין הנפטר שיש מחלוקת בין אשתו להוריו, הרי קונה עצמה, והדעת פוקעת, והרצון לקוברו בעיר שלה, הוא ענין של דעת שרוצה אותו קרוב אליה מכל מיני סיבות התלויות בדעתה, וברור הדבר שענין זה ל”ש לסוגיית שאר בשר, וא”כ כיון דהדעת מופקעת ע”י המיתה כמבואר לעיל, חזרנו לדין דבתר בקשת ההורים אזלי’. עכ”ד מרן שליט”א.
בברכה רבה
יקותיאל דטבריה
עריכה: ישראל דן רווח (מידן רווח) – טבריה
סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום